תרומות ומעשרות- צדקה לעמלי תורה

"למי נותנים היום תרומות ומעשרות?" מתוך החוברת "מצוות הארץ בהלכה ובאגדה" של הרב דוד שלום נקי שליט"א: "קדושת שבט לוי ופרנסתם". שבט לוי = תלמידי החכמים שבדור. כשאדם נותן צדקה לתלמידי חכמים - הוא צריך לדעת ולהבין, שיותר ממה שהוא עושה עמהם ומחזק אותם, הרי הם מחזיקים אותו. "סיפורים על החזקת תלמידי חכמים" והשכר הגדול שנתקבל: "סיפור על אישה מארם צובא" שחיממה מקווה וזכתה ובאותו זמן לא היה שום חולי ושום הפסד ולא צער כל אותה עת". "סיפור על החפץ חיים" שהוכיח עשירים שתלמידי שלומדי התורה תורמים יותר מהם... "גם לתרום צריך זכות!" סיפור עם רבי אלחנן וסרמן זצ"ל. רוח הקודש של הא"רי הקדוש והנס שהארבה סב על עקבותיו. "כשם שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה, כך חסרונותיו [ההוצאות] של אדם קצובים לו מראש השנה". "מעשה ברבן יוחנן בן זכאי". "תוכנית החסכון של מונבז המלך"...

"קדושת שבט לוי"

באותה שעה שנולד לוי, ירד המלאך מיכאל מן השמים, לקח את לוי, הביאו לפני כיסא הכבוד, ואמר: 
"ריבונו של עולם, התינוק הזה יצא גורלו להיות נחלתך קודש לה'". 

באותה שעה הושיט הקב"ה את יד ימינו, וברכו שזרעו יהיו משרתיו בבית המקדש, כדרך שמלאכי השרת עומדים ומשרתים לפניו במרום. 

אז אמר המלאך מיכאל להקב"ה: מאחר שיהיו משרתיך ולא יעבדו שום עבודה אחרת, תכין להם פרנסתם כדי שלא יצטרכו לחזר אחרי פרנסתם, אלא יהיו תמיד מוכנים ומזומנים לשרתך, כדרך שמלך בשר ודם עושה, שמשרתי המלך מתפרנסים משולחן המלך. 

אמר לו הקב"ה: כבר הכינותי להם את מזונותיהם על שולחני, שכל דבר שיהיה קודש בשבילי, יהיה ללויים, כמו שנאמר: "אישי ה' ונחלתו יאכלון".



"צדקה לעמלי תורה"

מצווה גדולה היא להחזיק ולפרנס את הלויים, משרתי ה'. וממצווה זו למדים אנו גם על הזכות והחובה המוטלת על כל אחד מישראל לתמוך בלומדי התורה, כי הם המעמידים דת האמת ומחזקים האמונה ומרבים שלום בעולם ואוהבים הבריות ומקרבים אותם לתורה. 
(מעם לועז)


וכפי שפסק הרמב"ם ז"ל (פרק י"ג מהלכות שמיטה ויובל הי"ב): 

"ולמה לא זכה שבט לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם כל שבטי ישראל? 
מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו, ולהורות לרבים דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים... ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש אשר נדבה רוחו והכינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' ולשרתו, לדעת את ה' ולהבין ולהורות בתורת ה', והולך ישר כמו שעשהו ה', ופורק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קודש קדשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכהו בעולם הזה בדבר שיספיק לו פרנסתו, כמו שיזכה לכוהנים הלויים".

וכן אומר המדרש (תנחומא ראה יח): 
"עשר תעשר" - עשר, כדי שלא תתחסר. רמז לסוחרים להפריש אחד מן עשרה לעמלי תורה.


כשאדם נותן צדקה לתלמידי חכמים - הוא צריך לדעת ולהבין, שיותר ממה שהוא עושה עמהם ומחזק אותם, הרי הם מחזיקים אותו. 

כפי שכותב הרה"ג המקובל רבי אברהם סאלם זצוק"ל: 
אילו היו יודעים כמה גדולה היא מצווה זו - היו רודפים אחרי תלמידי חכמים ומחפשים עליהם בנרות, כי על ידי שהוא מחזיק במצוה זו, יבוא עליו שפע רוחני וישפיע עליו שפע קדושה וטהרה ויזכה ליראת שמים, ובזה יזכה לרוב ההצלחות, וה' יתברך ייתן בליבו לסחור בסחורה שימצא בה רווח עצום, ובכל אשר יפנה ישכיל ויצליח. 

כמו שסיפרו לנו חכמי ארם צובה [חַלֵבּ], כי בזמן שהיו הרבנים לומדים בחכמת הנסתר, היו בעלי בתים מחזיקים בידם, ומכללם אשה אחת אשת שר אחד הייתה נותנת 17,000 בשביל לחמם להם את בית הטבילה שהרבנים יוכלו לטבול בו בכל יום. 

ובאותו זמן לא היה שום חולי ושום הפסד ולא צער כל אותה עת, וכל אחד ואחד תחת גפנו ותחת תאנתו. וזה ידוע לכל באי שער עירנו ארם צובה שהיו באותם זמנים. 
(חיי אברהם)


מי תרם הכי הרבה?

באחת הערים בליטא נערכה פעם אסיפה למען הקמת בית חולים יהודי, ובראש האסיפה עמד החפץ חיים זצ"ל. 
אל האסיפה הגיעו עשירים רבים, אשר תרמו מכספם למען הקמת בית החולים, איש איש כמתנת ידו: זה תרם שלוש מיטות, וזה תרם שבע מיטות, האחר תרם שתי מיטות [שהרי מיטות של בית חולים יקרות הן, שאף אחד מישראל לא יצטרך]. החפץ חיים כיבד את התורמים, הביע את הערכתו אליהם, ונתן להם הרגשה טובה על החסד הגדול שהם עושים.

והנה פתאום נכנסו לאסיפה כמה תלמידי ישיבה, והחפץ חיים קיבל אותם בכבוד גדול עד מאוד. דבר זה הפריע מאוד לכמה מהעשירים: היתכן? אנו נותנים כסף, והרבה כסף, ואלו תלמידי הישיבות לא תורמים כלל, ומכבדים אותם יותר מאתנו?! אחד העשירים אזר עוז ושאל את החפץ חיים בעקיצה: כמה מיטות תרמו בני הישיבה הללו?...

השיב להם מיד החפץ חיים: מה אתם מדברים?! כל אחד מהם נתן חמישים מיטות! נדהמו ותמהו העשירים: מה פירוש שנתנו חמישים מיטות, הלוא זה סכום עצום! הלוא אנחנו, עם כל כספינו לא נתנו אלא עשר מיטות לכל היותר, והם תרמו חמישים?!

חזר החפץ חיים על תשובתו, ואמר: כן כן, כל אחד מהם תרם חמישים מיטות שלא יהיו... כל אחד מהם נותן בלימוד התורה שלו - שימנעו חולים! הם תורמים את המיטות שלא יהיו בבית החולים! התורה היא מגינה ומצילה, תורתם תציל אנשים רבים ממחלות ומצרות!... 
(שאל אביך ויגדך עמוד קס)



לא כל אחד זוכה...

מעשה בתלמיד חכם, שהיה מצבו הכלכלי דחוק ביותר. כאשר הגיעה בתו לגיל שידוכים, לא היה בידו כסף לממן את הוצאות החתונה. בלית ברירה, החליט לכתת את רגליו בין עשירי העיר ולבקש סיוע. לשם כך, ניגש הוא אל רבו - הגאון רבי יצחק אלחנן מקובנא זצ"ל, וביקש ממנו שיכתוב לו המלצה בעבורו. ישב רבי יצחק וכתב לתלמידו המלצה חמה, וברכו בברכת הצלחה. פנה אותו תלמיד חכם לדרכו, כיתת את רגליו ממקום למקום, הלך מעשיר לעשיר, ואסף פרוטה לפרוטה, אולם הסכום שהתקבץ בידיו לא היה כפי שחשב.

למיודענו היה שכן, אשר נמנה בין אותם אנשים שקראו לעצמם "משכילים", שב"התחכמותם הרבה" סטו מדרך התורה הצרופה, עזבו מקור מים חיים, והלכו לחצוב בורות בורות נשברים. שכן זה גם הוא עמד להשיא את בתו, ואף הוא נזקק לעזרה כספית. הצטייד בהמלצה מסופר מפורסם מראשי ה"משכלים", והלך לאסוף כספים. ההצלחה האירה לו פנים, ותוך זמן קצר הצליח להשיג סכום נאה, שהיה בו כדי לממן את כל הוצאות הנישואין ברווח.

כאשר סיפר זאת לשכנו - תלמידו של רבי יצחק אלחנן, השתומם הלה עד מאוד, ונחמץ לבו: מדוע "דרך רשעים צלחה", מדוע דווקא שכנו שקיבל המלצה מאדם שעזב את דרך התורה - הצליח, ואילו הוא שקיבל המלצה מרב כה חשוב וצדיק - הצליח הרבה פחות?! 

שטח לפני רבו את תמיהתו, והרב ענה לו: "אהה.. אין כאן שאלה כלל, הרי השכן שלך קבל המלצה מאדם הרבה יותר חשוב וצדיק ממני..." 

"האומנם?!" התפלא התלמיד. 

"אסביר לך", ענהו הרב, "השכן שלך קבל המלצה חמה מאת... ירמיהו הנביא, בכבודו ובעצמו! שהרי ירמיהו הנביא אומר (ירמיה יח כג): וְיִהְיוּ מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ בְּעֵת אַפְּךָ עֲשֵׂה בָהֶם. אמר ירמיה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אפילו בשעה שאותם רשעים עושים צדקה לפניך, הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים, כדי שלא יקבלו עליהם שכר. (ילקוט שמעוני ירמיהו). 
אכן לצערנו רשעים יש הרבה, ולכן רבים הם הנכשלים לתת לאנשים שאינם מהוגנים כשכנך שאינו הגון, אבל צדיקים יש מעט, ולכן מעט הזוכים לתת לאנשים הגונים, על כן לא השגת כסף כרצונך.

אכן כן, להחזיק תלמידי חכמים - זוהי זכות, שלא כל אחד זוכה לה. 
מי שאינו ראוי לזכות בזכות הזאת - שׂם ה' בלבו שיתרום להבל וריק: לבניית אצטדיונים, מגרשים, מועדונים וכדומה, ובזה כלה ואבד כספו לריק ולבהלה, מבלי שתצמח לו מזה שום תועלת אמיתית, ואדרבה גורף הוא לעצמו עוונות אין מספר, בזה שנכשלים בגללו בחילולי שבת, עריות ועוד ועוד, ה' יצילנו. 

אך מי שזוכה לתמוך בלומדי התורה, לבנות בתי כנסיות ובתי מדרשות, אשריו ואשרי חלקו, אשריו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא, וצריך להוקיר את זכותו העומדת לו ומגינה עליו בעולם הזה ובעולם הבא.



הארבה שסב על עקבותיו

רבנו האר"י הקדוש זצ"ל ישב בחברת תלמידיו הקדושים ועסק עמם בסתרי תורה. לפתע פסק מתלמודו ואמר: "שומע אני רעש גדול בשמים. נגזר בבית דין של מעלה כי יעלה ארבה על העיר צפת, ויאכל בה כל עשב. בני צפת עלולים להשאר חלילה ללא מזון ומחיה. וכל זה הוא עונש משמים, מידה כנגד מידה, מפני שעלתה לשמים זעקתו של אחד מעניי עירנו העוסק בתורה מתוך הדחק, ושוועתו ניצבה לפני כיסא הכבוד, והיא עומדת ומקטרגת על העיר כולה! 

הלוא תכירו את רבי יעקב אלטרף, תלמיד חכם מובהק, חסיד ונחבא אל הכלים. הוא הגיע עד לפת לחם, אך נשא סבלו בדומיה. עולליו רעבים, והוא לא התאונן על מר גורלו. והנה היום נאנח אנחה, ובגינה עלה ארבה על העיר! הבה נאסוף בינינו סכום כסף ונתנהו לרבי יעקב. נציל בכך את משפחתו מחרפת רעב, ואת עירנו ממכת ארבה!"

הסכום נאסף, ונשלח ביד הצדיק רבי יצחק כהן - אל יעדו. כשבא לביתו של רבי יעקב - מצא אותו יושב ובוכה. הוא סח לרבי יצחק על עוניו, ואמר: בעמל רב חוסך אני פרוטות אחדות עבור קניית לחם צר, ועבור שואב המים הממלא את כד החרס במים. אך היום נתקל אחד מילדי בכד ושבר אותו. הכלי נשבר, המים נשפכו, ואין בידי פרוטה לקנות קנקן חדש. ואז פרצתי בבכי ואמרתי: "ריבונו של עולם, הן מלך רחמן אתה, וזן את העולם כולו בחן ובחסד וברחמים, רק ממני נכלאו רחמיך?!"

נרעש רבי יצחק כהן, והעניק לרבי יעקב את הכסף. אורו עיניו של רבי יעקב, והוא הודה לבוראו על תשועתו. וביקש רבי יצחק מרבי יעקב שיתפלל להקב"ה שתתבטל הגזירה הנוראה של הארבה, כפי שציוהו רבנו האר"י. לאחר זה, שב רבי יצחק אל בני החבורה, וסיפר את אשר ראו עיניו. נענה האר"י הקדוש ואמר: "עתה בטלה הגזירה, כי נסתתם הקטרוג".

בני החבורה המשיכו בתלמודם, לפתע כיסה ענן שחור את עין השמש - להקת ארבה עצומה וגדולה עלתה מדרום והתקדמה לכיוון צפת. ואז פתאום קמה רוח סערה, נשאה את הארבה וגרפה אותו לים הכנרת. מאותו יום דאגו בני צפת לפרנסתו המרווחת של הצדיק רבי יעקב, עד שהתמנה לרבה של טריפולי בסוריה.


"חסרונותיו של אדם קצובים"
אומרת הגמרא (בבא בתרא י ע"א): כשם שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה, כך חסרונותיו [ההוצאות] של אדם קצובים לו מראש השנה".

ומעשה ברבן יוחנן בן זכאי שראה בחלומו במוצאי ראש השנה, שבני אחותו יצטרכו להפסיד בשנה זו שבע מאות דינרים. 
מה עשה? 
במשך השנה, היה הולך מידי פעם ומתרים אותם לצדקה. לקראת ראש השנה הבא, כבר הספיק רבי יוחנן לגבות מהם כמעט את כל הסכום, פרט ל-17 דינרים, שעדיין לא גבה. והנה, בערב יום הכפורים הגיעו שליחים מן הקיסר ותפסו אותם. אמר להם רבי יוחנן, אל דאגה, תראו שהקיסר יתבע מכם רק 17 דינרים ולא יותר. 

"מאין אתה יודע?", שאלו אותו.

אמר להם: כך ראיתי בחלומי, שתפסידו 700 דינרים, וכבר נתתם 683 מתוכם לצדקה. אמרו לו: אם ידעת, מדוע לא סיפרת לנו, והיינו נותנים מראש את כל הסכום לצדקה?! אמר להם: רציתי שתתנו צדקה לשם שמים. וכך באמת היה, הקיסר גבה מהם בדיוק 17 דינרים.

הנה כי כן, אין אדם מעני או מפסיד חלילה מן הצדקה. ואדרבה, בכך שאדם נותן צדקה הוא חוסך מעצמו הוצאות מיותרות הגורמות עוגמת נפש, כמו תיקונים שונים, רפואות, קנסות ומיסים למיניהם וכדו'. וכבר אמרו: דלת הפתוחה לצדקה, לא תהא צריכה להיפתח לרופאים.



לתת את הטוב ביותר

כתב הרמב"ם (סוף איסורי המזבח): הקדיש דבר לה' - יקדיש מן היפה שבנכסיו. האכיל עני - יאכילהו מן הטוב והמשובח שבשולחנו. כיסה ערום - יכסהו מן הטוב והיפה שבכסותו. וכן הנותן צדקה לעני - יתן לו מטבעות טובים וקלים להוצאה [כגון כסף מזומן, ולא צ'ק דחוי, שקשה לפדותו].



תוכנית החסכון של מונבז

מעשה במונבז המלך, שהיו לו אוצרות רבים, אותם קיבל בירושה מאבותיו. כאשר הגיעו שנות בצורת, עמד ובזבז את כל נכסיו לצדקה. שלחו לו קרוביו ואמרו לו: אבות אבותיך גנזו אוצרות, ואבותיך הוסיפו עליהם, ואתה בא ומבזבז את הכל?! 

אמר להם: 
אבותי גנזו בארץ, ואני גנזתי בשמים; 
אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו, ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו; 
אבותי גנזו דבר שאינו עושה פירות, ואני גנזתי דבר שעושה פירות.
אבותי גנזו אוצרות ממון, ואני גנזתי אוצרות נפשות; 
אבותי גנזו לאחרים, ואני גנזתי לעצמי; 
אבותי גנזו לעולם הזה, ואני גנזתי לעולם הבא! 
(בבא בתרא יא עמוד א)

© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏