תרומות ומעשרות- "מי שמעשר מרוויח!"

"הגיגים על תרומות ומעשרות". סיפורים ורעיונות מחזקים על הרווח בנתינה של תרומות ומעשרות". מתוך החוברת "מצוות הארץ בהלכה ובאגדה" של הרב דוד שלום נקי שליט"א: ברכה - בדבר המדוד מעשה היה ב'בבא סאלי'. "סיפור בעניין תרומות ומעשרות" הממחיש מי בעל הבית?... "סיפור מיהו המפסיד ומיהו המרוויח בתרומות ומעשרות".

ברכה - בדבר המדוד

בענין "עשר - בשביל שתתעשר", יש פלא כפול, שהרי אמרו חכמים: הנכנס לשדהו למדוד את תבואתו, אומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו, שתשלח ברכה במעשה ידינו". 
כאשר מתחיל למדוד, אומר: "ברוך השולח ברכה בכרי [תבואה] הזה". 

אולם אם מדד ואחר כך ביקש, הרי זו תפילת שווא, לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול, ולא בדבר המדוד, ולא בדבר המנוי, אלא בדבר הסמוי מן העין. (תענית ח ע"א)

לכן טוב שימנע האדם מלספור את כספו ורכושו, וכשצריך לספור, קודם לכן יתפלל לה' שישלח בהם ברכה. 

ומעשה היה ב'בבא סאלי' זצוק"ל:

שבעת שמחה היה נוהג לחלק למסובים כוסיות ערק. והנה בדרך נס ופלא, היה בקבוק אחד של ערק שופע ושופע עוד ועוד, ומספיק לכל המסובים הרבים! המתבוננים שמו לב, כי לפני שהתחיל הבבא סאלי למזוג מן הבקבוק, היה עוטף אותו במטפחת, כי כאמור, "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין"!...


והנה כאשר בא האדם לעשר את תבואתו - הוא חייב למדוד את התבואה, שהרי אמרו חכמינו ז"ל, שאין מעשרים מאומד הדעת. והנה למרות שהאדם מונה ומודד את תבואתו, בכל זאת שולח לו ה' יתברך ברכה, וזה פלא, ובזה יתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה.



מי בעל הבית?

מעשה באדם שהייתה לו שדה המצמיחה כמות של אלף כור בשנה, והיתה לו פרנסה ברווח. והקפיד להפריש מהשדה מאה כור למעשר בכל שנה. 

כאשר הזקין קרא לבנו ואמר לו: הנה קרבו ימי למות, ורוצה אני להוריש לך את השדה. אולם מבקש אני ממך, כי תמשיך לעשר מן התבואה מאה כור מידי שנה בשנה, כפי שעשיתי אני. האב נפטר, והבן ירש את השדה. 

בשנה הראשונה עשה הבן כמצות אביו והפריש מן השדה מאה כור. אולם בשנה השניה, כשראה הבן שכמות המעשר כה גדולה ו"ההפסד" כה רב, החליט לא לתת מעשרות כלל. 

והנה, בשנה השלישית, הצמיחה השדה רק מאה כור! 

היה הבן שרוי בצער רב על ההפסד העצום שנגרם לו. שמעו קרוביו על צערו, והחליטו להוכיחו בעקיפין בדרך רמז. באו אליו כשהם מלובשים בבגדים לבנים וחגיגיים. 

תמה ורגז עליהם: האם שמחים אתם בצערי?! 

אמרו לו: לא באנו אלא כדי לשמוח עמך בשמחתך על המינוי החדש שלך, בוא וראה: כאשר קבלת את השדה לידך, היית אתה בעל הבית, והקב"ה היה כביכול ה"כהן" שנתת בציוויו את המעשר. 

אבל בשנה זו התהפכו היוצרות: הקב"ה הראה לך שהוא בעל הבית, ואתה כביכול נהיית ה"כהן" שקבלת מעשר, ולכן הצמיחה השדה רק מאה כור....

הבין בעל השדה את הרמז, התחיל לתת מעשרות כראוי, ואז חזרה הברכה ושרתה בשדהו כבימים קודמים. 
(תוספות תענית ט עמוד א. שמות רבה לא יח)

וזהו שכתוב: "איש את קודשיו לו יהיו, את אשר ייתן לכהן לו יהיה", כלומר שכאשר האדם אינו מפריש כהוגן, אלא לוקח את הקודשים לו לעצמו, אז את אשר ראוי לתת לכהן - לו יהיה, זה מה שתוציא לו השדה.



מי מפסיד?!

מעשה באדם שהיה כונס יין ושמן הרבה, ולא מפריש מעשרות כראוי. 
מה עשה לו הקדוש ברוך הוא? 
הכניס בו רוח שטות, ונטל מקל והתחיל לשבר את החביות. ראה אותו חברו וגער בו על מעשיו. כעס עליו בעל החביות, נטל את המקל, הכהו על ראשו ואמר לו: "הרוח מסייע לי ואתה גוער בי?!" 

אמר לו בלגלוג: "אם כן, תן לי את המקל, ואני אעזור לך בעבודתך...". נתן לו את המקל, והתחיל אותו חבר לשבור לו חביות - לא אחת אחת, כפי ששבר הוא, אלא שתיים שתיים! עד שנשברו כל החביות. 
ומי גרם לו כל זאת? שלא הוציא מעשרותיו כראוי.

ולעומת זאת, מספרים חז"ל: 

מעשה באדם אחד שהיה מוציא מעשרותיו כראוי, והייתה לו שדה אחת, ונתן הקדוש ברוך הוא בלבו שיזרע חיטים בחלק אחד של השדה, ובחלק השני יבנה מקווה לאגירת מים. 

והנה הגיעה שנת בצורת, ומחירי התבואה והמים התייקרו ביותר, עד שהיה מוכר סאה של חיטים בסלע [מטבע חשוב בזמנם], וסאה של מים בשלושה סלעים. והיה מכריז ואומר, בואו וקנו מים, אשר יש בהם ברכה מיוחדת, שסאה אחת של מים עושה שלוש סאים של חיטים. 
ומי גרם לו זאת? 
על ידי שהוציא מעשרותיו כראוי. 
(מדרש תנחומא ראה סימן יב)

© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏