"סיפורים על תרומות ומעשרות"

"החשיבות של תרומות ומעשרות". סיפורים מחזקים על נתינה של תרומות ומעשרות והרווח שהגיע מהם. "עשר בשביל שתתעשר". "סיפור על רבי יוחנן" העונה על השאלה: "האם מותר לנסות את הקב"ה?" ו- "מה המיוחד בתרומות ומעשרות?". "רמז על עניין העושר במעשרות מהפסוק: "אִם הַשְּׂמאל וְאֵימִנָה, וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה". "משל ונמשל בעניין מעשרות" שמביא המגיד מדובנה המסביר: "מדוע מותר לנסות את הקב"ה דווקא בעניין המעשרות?"...

"כִּי מִמְּךָ הַכֹּל, וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ..." (דברי הימים א כט יד)

אמר רבי נחמיה: אפילו בשעה שאנו מביטים במצוות שאנו מקיימים, יש לנו בושת פנים מהקב"ה, ואין אנו יכולים להחזיק טובה לעצמנו. 
מדוע? 
בנוהג שבעולם, כאשר אדם נותן שדהו באריסות [דהיינו שבעל השדה נותן לפועל לעבוד בשדהו, ונותן לו אחוזים מהרווחים], הרי אותו אריס - קונה את הזרעים, זורע ועובד קשה מאוד, ובכל זאת הוא חולק עם בעל השדה בשוה. אבל הקב"ה ישתבח שמו ויתעלה זכרו - אינו כן, שהרי העולם כולו שייך לו, כמו שנאמר: (תהלים כד) "לה' הארץ ומלואה". 

הארץ שלו, הזרעים שלו, והוא משיב רוחות, מעלה עננים, מוריד גשמים להשקות את היבול, מפריח טללים, מגדל את הצמחים, והוא נותן טעם ומתיקות בפירות, הוא עושה כל דבר! 
ובכל זאת אמר הקב"ה: לא אמרתי לך שתתן לי, אלא אחד מעשרה - מעשר, ואחד מחמישים - תרומה. 
(תנחומא כי תשא יד)


"עשר - בשביל שתתעשר"

רבי יוחנן פגש בבן אחותו, בנו הרך של רבי שמעון בן לקיש, ואמר לו: "פסוק לי פסוקך" - מה למדת היום? 
אמר הילד: למדנו את הפסוק: "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ". 

שאל הילד את דודו רבי יוחנן: מדוע כפל הלשון, "עשר תעשר"? 
ענהו: רמז יש כאן - עשר את התבואה, בשביל שתתעשר. 

שאל הילד: מנין לך לדרוש כך? ענהו: לך נסה, ותראה שכך הוא! 

הוסיף הילד ושאל: וכי מותר לנסות את הקב"ה, והרי כתוב "לא תנסו את ה'"? 

אמר לו: אכן אסור לנסות את הקב"ה בשום דבר, אך בדבר הזה מותר, שהרי אומר הנביא (מלאכי ג י): "הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר... וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה' צְבָאוֹת, אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי" - עד שיבלו [יתעייפו] שפתותיכם מלומר: "די!".


ובעניין הזה נתנו חז"ל רמז על פי הפסוק (בראשית יג ט): "אִם הַשְּׂמאל וְאֵימִנָה, וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה" - מבטיח הקב"ה לאדם: אם אתה תקבע את הנקודה של האות ש' במילה "עַשֵּׂר" בצד שמאל, דהיינו שתפריש מעשרות כדין, אז אני אקבע את הנקודה בצד ימין ואשפיע עליך עושׁר, אך אם אתה תקבע את הנקודה בצד ימין ותדאג רק לעושר שלך, אז אני אקבע את הנקודה בצד שמאל ואטיל עליך מסים וארנוניות ["מעשרות"] לרוב...


ומדוע מותר לנסות את הקב"ה דווקא בעניין המעשרות? 

על כך עונה המגיד מדובנה במשל: 

משל למה הדבר דומה? 

בעיצומו של היריד הגדול, עצרה בכיכר השוק עגלה עמוסה בגלילי אריג משובח, בשלל צבעים. 
מיד הקיפו אותה סוחרי האריגים, משמשו בסחורה כהרגלם, וקבעו: "אריג מעולה הוא - משופרא דשופרא. 
ומה מחירו?" 
אמר הסוחר, בעל העגלה: חמש מאות שקלים לגליל, ובכל גליל יש לפחות ששים מטר!" המחיר היה זול להדהים, והעסקה כדאית עד מאד. 

אך כאן התעורר חשדם: מה יהיה אם יתברר שבכל גליל יש שלושים מטר בלבד, והם נפלו בפח?! 

אמר המוכר: אדרבה, תסקרו את הגלילים, ותבחרו את הדק ביותר, אותו שנראה לכם כקצר ביותר. תמדדו אותו, ותראו מה אורכו!" הסכימו, בחרו בגליל הדק מכולם, מדדוהו - ומצאו שאורכו ששים ושניים מטרים! על אתר נקנתה כל הסחורה, לשביעות רצון כולם.

והנמשל: 

הבורא יתברך אמר: "שמעו לי, שאין אדם שומע לי - ומפסיד!", אין אדם מתרושש חלילה מקיום המצוות, ואדרבה, זוכה הוא לברכת שמים בעסקיו! 

ואם יש איזשהו היסוס בעניין זה, אזי אדרבה, תבחרו במצווה שלכאורה נראית כל כולה כהפסד - מצות הצדקה והמעשרות, שבהן נוטל האדם חלק מרכושו ומוסר לזולתו, מחסר ממונו במו ידיו - "ובחנוני נא בזאת", ראו שלמרות שאתם מחסרים מכספכם, תהיה לכם ברכה מיוחדת ושפע כה רב, עד שייבלו שפתותיכם מלומר "די!". 

אזי תבינו שכך הוא בכל המצוות, שאין אדם מפסיד מתפילה במניין, מקביעת שיעור תורה, מקניית צורכי מצווה, משמירת שבת, כי לעולם, לעולם, "אין אדם שומע לי - ומפסיד". 
(על פי מעיין השבוע)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏