מצוות התלויות בארץ- "הלכות נטע רבעי"

"הלכות נטע רבעי" מתוך החוברת "מצוות הארץ בהלכה ובאגדה" של הרב דוד שלום נקי שליט"א: המקור מן התורה, מתי נוהג נטע רבעי, כמה היא הפרוטה?, כיצד פדיון נטע רבעי?, דין אילן שהוא ספק רביעית או חמישית, נטע רבעי בחוץ לארץ, נטע רבעי בשנת שמיטה...

הלכות נטע רבעי

המקור מן התורה
נאמר בתורה (ויקרא פרק יט פסוק כד): וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִית יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'.


בזמן בית המקדש
והיינו: לאחר שעברו שלוש שנות ערלה כמבואר לעיל, ציונו הבורא יתברך, שלא לאכול את הפירות שחנטו בשנה הרביעית, אלא יהיו הפירות קודש, וצריך להעלותם לירושלים ולאוכלם שם. 

אלא שאם קשה על האדם להעלות את כל פירותיו, אמרה התורה לפדות את הפירות בכסף, ובכסף זה יקנה רק דברי מאכל, ויאכלם בירושלים בלבד הוא וחבריו, והפירות מותרים באכילה בכל מקום, ואין צריך להפריש מהם תרומות ומעשרות. (חזו"ע ברכות לח. תרמד)

בזמן הזה
היום שבעוונותינו הרבים חרב בית המקדש, אין מעלים את הפירות או את פדיונם לירושלים, אלא מחללים את הפירות במטבע ששווה פרוטה, והפירות מותרים באכילה מיד, ואין מפריש מהם תרומות ומעשרות וכנ"ל. (רמב"ם מעשר שני פ"ט ה"ד. תרמד)

כמה היא הפרוטה? 1/40 [0.025] גרם כסף טהור גולמי. (ה"ה מט. ב"ש קפא) [ונכון להיום חודש מנחם אב ה'תשס"ז, גרם כסף = 2.20 ש"ח, נמצא שהפרוטה היא כ- 5.5 אגורות].

טוב לחלל על מטבע ששווה מעט יותר מפרוטה, מחששות שונות בהלכה. (עיין מנחת שלמה חלק א סימן סז אות יד. אור לציון חלק א סימן כה. ב"ש רו)


כיצד פדיון נטע רבעי?
אחר שלוקט את הפירות מהאילן, לוקח מטבע השוה קצת יותר מפרוטה, ומברך: בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ, עַל פִּדְיוֹן רְבָעַי. ואומר: "כָּל הַפֵּירוֹת הַלַּלוּ הֵם וְחוּמְשָׁם מְחוּלָלִים עַל פְּרוּטָה וָרֶבַע זוֹ". [ויש נהגו לכפול נוסח זה שלוש פעמים לחיזוק הדבר, אך אין זה מעכב כלל.] ולאחר מכן מותרים הפירות באכילה מיד, ואין פירות אלו חייבים בתרומות ומעשרות. ואת הפרוטה צריך לאבדה, כדי שלא יטעה איזה אדם להשתמש בה. (תרעד, תרעז, תרעט. ב"ש קפה, רו)

יש מייחדים מטבע לפדיון מעשר שני ורבעי, כמבואר בהלכות תרומות ומעשרות, ולכן לאחר שיברכו, יאמרו בנוסח זה: " כָּל הַפֵּירוֹת הַלַּלוּ הֵם וְחוּמְשָׁם מְחוּלָלִים עַל פְּרוּטָה וָרֶבַע בַּמַּטְבֵּעַ שֶׁיִּחַדְתִּי לְחִלּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וּרְבָעַי". (ב"ש רז)

מן הדין ניתן לחלל את הפירות לא רק על מטבע, אלא גם על פרי ששווה פרוטה, וישרפהו לאחר מכן או ישליכהו לבית הכסא, כדי שלא יאכלהו מישהו בטעות. [וכשפודה בפרי, ישנה בנוסח ויאמר: הם וחומשם יהיו מחוללים על פרי זה]. (רצד ס"ו. תרעב)

לא יאכל את הפירות אלא לאחר שיהיה ברור לו שהפירות אינם נטע רבעי אלא מהשנה החמישית, וטוב שיתייעץ עם חכם הבקי בדינים אלו, ויאמר לו את זמן הנטיעה וזמן החנטה. (תרפא)


ספק רביעית או חמישית
שכח את יום הנטיעה, ומסופק הוא אם פירות אלו משנה רביעית או חמישית, יפדם מספק בלי ברכה, ויפריש גם תרומות ומעשרות מספק בלי ברכה. (תרצה)


חוץ לארץ
דין נטע רבעי נוהג גם בחוץ לארץ בכל האילנות, אלא שפודה את הפירות בלי ברכה, שספק ברכות להקל. (סימן רצד סעיף ז. יבי"א ח"י יו"ד סימן לה)


נטע רבעי בשמיטה
נטע רבעי נוהג גם בשנת השמיטה, ולכן בעל השדה כשמפקיר את שדהו, יפרסם בשלט גדול הנראה לעין כל, שפירות אלו הם רבעי וצריך לחללם על פרוטה. [ואוצר בית דין הלוקח פירות שביעית, רשאי גם הוא לחלל את הפירות]. (תרצט)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏