מצוות התלויות בארץ- "הלכות ערלה"

"הלכות ערלה" מתוך החוברת "מצוות הארץ בהלכה ובאגדה" של הרב דוד שלום נקי שליט"א: דיני ערלה נוהגים בכל מקום, בין בארץ ישראל ובין בחוץ לארץ. "ההבדל בין ערלה שבארץ ישראל לדיני ערלה שבחוץ לארץ". "איסורי הנאה מערלה", מנין שנות הערלה "כיצד מונים שלוש שנים?", "מה הדין אם שכח מתי נטע את העץ?", האם שנה מעוברת משפיעה על שנות העורלה?, "האם יש ערלה בעציץ?", העברת אילן ממקום למקום מה דינו לגבי ערלה, העברת שתילים מהמשתלה,אילן שנקצץ...

הלכות ערלה

המקור מן התורה
נאמר בתורה (ויקרא פרק יט פסוקים כג-כה): וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל, וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ, שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל: וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִית יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה': וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ, לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

והיינו שציונו הבורא בתורתו הקדושה, כי מעת נטיעת העץ או זריעת גרעין לעץ למשך שלוש שנים, כל הפירות שיגדלו בינתיים, הרי הם אסורים באכילה ובהנאה לעולם. והפירות שיגדלו בשנה הרביעית, הרי הם נקראים "נטע רבעי", וכשבית המקדש היה קיים היו אוכלים אותם בקדושה בירושלים. והיום שבעוונותינו הרבים אין בית המקדש קיים, צריך לפדותם, ואז יהיו מותרים באכילה [כמבואר להלן בהרחבה בהלכות נטע רבעי]. ומהשנה החמישית והלאה, הפירות הריהם מותרים לגמרי ללא שום פדיון, רק לאחר שיפרישו מהם תרומות ומעשרות. (כג)

בכל מקום
דיני ערלה נוהגים בכל מקום, בין בארץ ישראל ובין בחוץ לארץ. אלא שבארץ ישראל דיני ערלה הם מן הנאמר מפורש בתורה, ובחוץ לארץ דיני ערלה הם 'הלכה למשה מסיני'. ויש הבדל ביניהם לעניין כמה הלכות, כמבואר להלן. (כד)

ההבדל העיקרי בין דיני ערלה בארץ ישראל לדיני ערלה בחוץ לארץ הוא, שהלוא הכלל בידינו כי בכל ספק איסור מן התורה אנו מחמירים בו, ולכן אם יש ספק בדיני ערלה בארץ ישראל, פוסקים אנו להחמיר. אבל ב'הלכה למשה מסיני', אע"פ שהיא כדין גמור מן התורה ומחמירים אנו בספקה, מכל מקום בערלה, כך אמר הקב"ה למשה את ההלכה בסיני, שלא תנהגו בדיני ערלה בחוץ לארץ אלא בוודאה, אבל בספקה, מותר, ולכן כשיש ספק בדיני ערלה, אזי בארץ ישראל אנו מחמירים, אבל בחוץ לארץ אנו מקילים. (ספר החינוך מצוה רמו)


בכל זמן
איסור ערלה נוהג גם בזמן הזה, שבעוונותינו הרבים אין בית המקדש קיים. (כד)


פירות גוי
גם בעץ של גוי נוהגים דיני ערלה, ולכן אין לקנות מגוי פירות ערלה. (כט)


עצי מאכל
איסור ערלה הוא רק בעצי מאכל, אבל בעצי סרק או בירקות ופירות האדמה, ושאר סוגי הצמחים, אין בהם ערלה והרי הם מותרים מיד. (מח, שה)


למנוע פירות ערלה
אין חובה להמתין עד שיגדלו הפירות, ואחר כך לאבדם כדי שלא ליהנות מהם, אלא רשאי מתחילה להוריד את הפרחים כדי שלא יגדלו הפירות. (לז)


פירות שבתוך שלוש
לא אסרה התורה אלא דוקא את הפירות שגדלו בתוך שלוש השנים הראשונות לנטיעת האילן, אבל אם עברו שלוש שנים ולא גדלו בו פירות כלל, אין באילן זה דין ערלה כלל. והפירות שיגדלו ממנו בשנה הרביעית, מותרים יהיו באכילה. (רכא)


מה נאסר בעץ?
אין איסור ערלה אלא בפירות, בגרעינים, ובקליפות, אבל העץ עצמו, העלים, הפרחים והענפים, לא נאסרו כלל, אף אם אפשר למוצצם ולאוכלם. ולכן עלי גפן של ערלה, מותרים באכילה. [לאחר שיהיו נקיים מתולעים]. (מח, שז, שיד, שסט)

איסורי הנאה מערלה
מכירה - אסור למכור או לתת פירות ערלה לגוי, וכן אסור להאכילם לבהמה. וכן לא ידליק בשמן של ערלה אפילו נר של מצווה כנר שבת ויום טוב. וכן לא ישתמש בקליפות כחומר גלם להכנת צבע או חומר דליקה וכדומה. (נב, נט, סז, קמה)


אם עשה שלא כדין ומכר פירות ערלה, אין הכסף נאסר בהנאה. (קסג)


צביעה - בגד שנצבע מצבע העשוי מפרי של ערלה, אסור ללבשו. וכמו כן, אין למוכרו לגוי, אף אם ישלם על הבגד בלבד ולא על דמי צבע האיסור שבו, כי חוששים אנו שמא ימכרהו הגוי לישראל אחר ויכשל הישראל. (סג)

מותר לצבוע מאכלים בצבע של ערלה, כיון שהצבע אינו מתקיים. (מהר"ם בן חביב. חזו"ע ברכות יג)

הנאת הריח - פירות של ערלה שיש בהם ריח טוב כאתרוג וחבוש, מותר להריח אותם, אך אין לברך על הריח, שספק ברכות להקל. (חזו"ע ברכות לד)

 - אסור לסחוט פירות ערלה, כדי לשתות את המיץ היוצא מהם. (שיח)

נטיעה - אסור לנטוע פירות של ערלה, ומכל מקום אם עבר ונטע, לא נאסרו כל הפירות היוצאים לעולם, אלא מותרים באכילה לאחר ג' שנים. אבל מותר לקחת ענף מעץ ערלה ולנטוע אותו, שהרי אין ערלה בענפים. (רד)

לרפואה - מותר לחולה ליהנות מפירות ערלה שלא כדרך הנאתם, כגון לעשות לו מהם תרופה. אבל אין להתרפאות באכילת הפירות, שהרי זה כדרך הנאתם. (קנג)

ריהוט. משחקים. צל. - מכיון שלא נאסר העץ עצמו בהנאה, לכן מותר להכין ריהוט מעצי ערלה. ומותר לקשור לעץ חבל שהילדים משחקים בו. ומותר ליהנות מהצל של האילן. (שט, שי)
טיול - פרדס שיש שם עצי ערלה עם פירות, מותר לטייל שם. אך אם נטעום בעיקר לנוי [וגם למאכל], כגון עצי מאכל ננסיים הניטעים בעציצים לנוי, אסור ליהנות מיופי הפירות, אך מהפרחים מותר, שאין בהם דין ערלה. (צג, ק)

ברכת האילנות - מותר לברך על עצי ערלה, אף שהם אסורים באכילה. (רי)


מנין שנות הערלה

כיצד מונים שלוש שנים?

שלוש שנות הערלה - אינן תמיד בהכרח שלוש שנים תמימות, אלא פעמים שלאחר שנתיים וחצי כבר הפירות מותרים באכילה, ופעמים שיש להמתין יותר משלוש שנים. [אך לעולם, שנת נטע רבעי היא בדיוק שנה תמימה, החל מהיום שבו תמו שנות הערלה]. ואופן ספירת שנות הערלה תלוי בתאריך שבו ניטע האילן, כדלהלן:


הנוטע מא' בתשרי עד ט"ו בשבט
הנוטע בימים שמראש חודש תשרי עד ט"ו בשבט, מונה ארבעה עשר יום לקליטת הנטיעה, ואחר כך מונה שלוש שנים שלימות, וכל הפירות שחנטו בתוך שלוש שנים אלו, הריהם ערלה, ומה שחנטו לאחר מכן, הריהם נטע רבעי. (רלז)

למשל: הנוטע ב-א' כסלו [תשס"א], מונה עד י"ד כסלו לקליטת הנטיעה, וממתין שלוש שנים שלימות, [ט"ו בכסלו תשס"א עד ט"ו בכסלו תשס"ד].


הנוטע מט"ו בשבט עד ט"ו באב
הנוטע בימים שמט"ו בשבט עד ט"ו באב - מונה את שנות הערלה עד ט"ו בשבט שבשנה השלישית. וכל הפירות שחנטו בתוך הזמן הזה, הריהם ערלה, אבל מה שחנטו לאחר מכן, הריהם נטע רבעי.

למשל: הנוטע בא' באב [תשס"א] מונה שנות ערלה עד ט"ו בשבט [תשס"ד] כשנתיים וחצי.

ההסבר לכך: הנוטע עד ט"ו באב [תשס"א], כאשר הגיע ראש חודש תשרי [תשס"ב], נחשב לו שעברה שנה אחת, ומונה עוד שתי שנים שלימות [תשס"ב, תשס"ג]. ולאחר מכן עליו לחכות עד שיגיע ט"ו בשבט [תשס"ד] ראש השנה לאילן. והפירות שחנטו מכאן ואילך - הריהם נטע רבעי.

והטעם שאנו מחשיבים את הארבעים וארבעה יום [מט"ו באב עד ר"ח תשרי] כשנה, מפני שראשית אנו ממתינים ארבעה עשר יום שלמים לקליטת הנטיעה באדמה, דהיינו ט"ז באב עד כ"ט באב. ולאחר מכן אנו ממתינים עוד שלושים יום, מ-ל' באב עד כ"ט באלול, כי כלל בידינו: שלושים יום בסוף השנה חשובים כשנה, נמצא שעד ראש חודש תשרי, נחשב שעברה לו שנה אחת. (ראש השנה י ע"ב. ש"ך יו"ד סימן רצד ס"ק ח. רמב)


הנוטע מט"ז באב עד א' בתשרי
הנוטע בימים שמיום ט"ז באב ועד א' בתשרי - מונה שלוש שנים שלימות החל מראש חודש תשרי, עד ראש חודש תשרי שאחר השנה השלישית.

למשל: הנוטע ביום כ' באב [תשס"א], הריהו מונה ג' שנים שלמות מראש חודש תשרי [תשס"ב] עד ראש חודש תשרי [תשס"ה]. וכל הפירות שחנטו בזמן הזה הריהם ערלה.

ההסבר לכך: אם נטע ביום ט"ז באב עצמו או לאחר מכן, לא עלתה שנה אחת עד ראש חודש תשרי, כיון שלא נותרו ארבעים וארבעה ימים שלמים, וכנ"ל. לכן מונה מראש חדש תשרי הבא ג' שנים שלמות. ומה שאין אנו ממתינים עד ט"ו בשבט, כמו באופן הנ"ל שנטע עד ט"ו באב, כי דוקא במקרה הנ"ל שהקלנו בתחילת השלוש שנים להחשיב זמן מועט כשנה, לכן מחמירים בסופה, להמתין עד ט"ו בשבט, אבל כאן שלא הקלנו עליו כלל, ומנה שלוש שנים שלימות, לא החמירו עליו להמתין עד ט"ו בשבט. (שלחן ערוך יורה דעה סימן רצד סעיפים ד, ה)

יש אומרים שבחוץ לארץ, אפילו אם נטע שלושים ושלשה ימים לפני ראש השנה [כ"ז באב], נחשב לו כשנה אחת, כיון שכל מה שממתינים י"ד יום זה מחמת הספק. (חתם סופר, שפת אמת. עיין חזו"ע יח)


שכח מתי נטע
אדם שאינו זוכר אימתי נטע, האם קודם ט"ו באב או לאחר מכן, יש להקל לו למנות כדין הנוטע עד ט"ו באב, בין בארץ ישראל ובין בחוצה לארץ. (חזו"ע ברכות טז)


שנה מעוברת
כשמונים את שלוש השנים, אין הבדל בין אם השנה מעוברת או לא. (סימן רצד סעיף ד)


הסירו מכשול
כדי למנוע תערובת ערלה עם נטע רבעי, על החקלאים לעבור יום או יומיים קודם סיום השנה השלישית, ולהוריד את כל הפירות שהתחילו לגדול מעט ונעשו בוסר, ומכל מקום הפרחים שנפתחו, אך עדיין לא הגיעו לבוסר, המקילים שלא להחשיבם כערלה, יש להם על מה לסמוך. (רלט)



נטיעות שונות בערלה

לאכילה - אין איסור ערלה נוהג אלא בעצי מאכל שנטעום למטרת אכילה, אבל עצי מאכל שנטעום במטרה להשתמש בעצים לבניין או להסקה או לגדור את השדה [כעצי סברס], אין איסור ערלה בפירותיהם, ומותרים מיד באכילה. 

ומכל מקום צריך שיהיה ניכר שנטע את האילן למטרה שונה ולא לאכילה, כגון אם מטרתו להסקה, צריך שיטע את העצים רצופים, ולא ירחיק מאילן לאילן כדרך שעושה כשבדעתו לאכילה. 

וכן, אם מטרתו לבניין, צריך שיחתוך את הענפים כדי שיתעבו יותר. וכשמטרתו לגדר, צריך שיטע אותם במקום שצריך באמת לגדור. אך אם לא ניכרת מטרת נטיעתו, פירות אלו חייבים בערלה. (סימן רצד סעיף כג)

אילן שנטע חלקו לאכילת פירות וחלקו לגדר, כגון שחשב שהחלק העליון יהיה לאכילה והחלק התחתון יהיה לגדר, אותו חלק שחשבו לאכילה, חייב בערלה, אך החלק שחשבו לגדר פטור, ומותר לאכול מיד את הפירות שבחלק זה. (סימן רצד סעיף כג)

הנוטע למטרת אכילה, ואחר זמן חזר בו ורוצה למטרת גדר, חייב בערלה. (רצד סעי' כג)

הנוטע למטרת גדר, ואחר זמן חזר בו ורוצה למטרת אכילה, חייב בערלה. ומונה שלוש שנים מיום הנטיעה. ואם חזר בו לאחר שכבר עברו שלוש שנים, אין בו דין ערלה, ואף נטע רבעי אין בו, מאחר ואין דין נטע רבעי בלי ערלה קודם. (סי' רצד סעי' כג)

לנוי - הנוטע למטרת נוי, כגון עצי דקל הניטעים בשדרות ובגנים ציבוריים, אין בפירות דין ערלה. אולם אם נטע על דעת שיהיו גם הפירות לנוי, בארץ ישראל יש בהם דין ערלה, אבל בחוץ לארץ, מותרים הם באכילה מיד. (רסד)

לריח - הנוטע עץ פירות במטרה ליהנות מריח הפירות ולא לאכילת הפירות, אין בפירות דין ערלה, ומותר לאכול את הפירות מיד, ובלבד שיהיה ניכר שנטעו לריח ולא לאכילה, כגון שנטעו בגן עם עצי ריח. (קטו, רסח)

לרפואה - הנוטע אילן במטרה לרפואה, ואין דרך הבריאים לאכול מזה, פטור מערלה. (שסח)

לתבלין - הנוטע למטרת תבלין ולא למאכל בפני עצמו, כמו זנגביל, לואיזה, עלי תה, אין בהם ערלה. [ובלאו הכי עץ שאין בו פרי לא שייך בו ערלה, כדלהלן.] (תלו, תמג)

למאכל בהמה - הנוטע אילן שפירותיו ראויים למאכל בהמה ולא למאכל אדם, פטור מערלה. (שסט)

עץ הגדל מאליו - אילן שגדל מאליו, כגון שנפל גרעין וצמח שם אילן, הריהו חייב בערלה. (רפא)

עץ מוזנח - פירות הגדלים במקומות רחוקים מהיישוב, שאין מטפלים בהם להביאם לעיר, בין אם נטעו אותם ובין אם גדלו מאליהם, אין בהם איסור ערלה. (סימן רצד סעיף כז. שכג)

לצורך הרבים - הנוטע לצורך הרבים, וכגון שנטע אילן בגינתו סמוך לרשות הרבים, כדי שכל הרוצה ליטול מפירותיו, יבוא ויטול, נוהג בפירות אלו דין ערלה. (סימן רצד סעיף כה)

בית הכנסת - אילן הנטוע בקרקע השייך להקדש כגון לבית הכנסת, חייב בערלה. (רפג)

תחת התקרה \ על הגג - הנוטע בתוך ביתו או על גג ביתו שמלאו עפר, חייב בערלה. (רפד)

ערלה בעציץ - הנוטע בעציץ, בין שהעציץ נקוב ובין שאינו נקוב, הריהו חייב בערלה. (סימן רצד סעיף כו. תסז)

חצילים. פפיה. במיה. - אם גדל הפרי כבר בשנה הראשונה כמו חצילים, פפיה, במיה וכיוצא, אין בפירות דין ערלה. (הרדב"ז, מרן הבית יוסף, רבנו האר"י, מה"ר חיים ויטאל, מהר"ם אלשיך, מהר"ש גרמיזאן, מהר"י חויליו, מהר"א גאגין, מאמר מרדכי, החיד"א, הלכות קטנות, מעט מים אב"ד סלוניקי, שואל ונשאל, קול אליהו ישראל, נהר מצרים, רב פעלים, כף החיים, משפטי עוזיאל, ציץ אליעזר, ארץ חיים, יין הטוב, נתיבי עם, ועוד. יחוה דעת חלק ד סימן נב. חזו"ע ברכות יט. שכח, שלו)

בננות. אננס. - הבננות והאננס מותרות באכילה מיד, ואין נוהג בהם דין ערלה כלל. (תעלומות לב, כפתור ופרח, נטע הילולים, דרך אמונה, מנחת יהודה, רבבות אפרים, ועוד. שמב, שמו)
פָּסִיפְלוֹרָה. גת. תות שדה. פלפל. - צמח הפסיפלורה [שעונית סגולה], עלי גת [עלים שלועסים אותם לחיזוק הגוף], תות שדה, ופלפלים [כל הסוגים], אין בהם דין ערלה. (שנו, שנז, שעד, שפא. יבי"א חלק י סימן לד. חזו"ע ברכות כד, כו)

קני סוכר - אין נוהג בהם דין ערלה, מכיון שאין להם פרי, שהעץ עצמו הוא הפרי. (הרדב"ז, כפתור ופרח, פתחי תשובה, נהר מצרים. שמח)

בשמים - יסמין, הדס, וכיוצא בהם שאינם עץ מאכל, אין בהם דין ערלה, ומותר להריח בהם. (חזו"ע ברכות לו)

ורד - כיון שעיקר נטיעתו לריח ולא לאכילה, אין בו דין ערלה. ואף על פי שעושים ממנו מרקחת בדבש ובסוכר, מכל מקום אינו מאכל למזון כאכילת פירות וכיוצא. (חזו"ע ברכות לו)

אתרוג - עץ אתרוג שנטעוהו למצות ארבעת המינים, חייב בערלה. [ואתרוגי ערלה, פסולים למצות ארבעת המינים. ולכן לכתחילה יש לקנות אתרוג עם הכשר שאין בו חשש ערלה, אך מעיקר הדין אין לחשוש שמא האתרוג ערלה, מאחר ורוב האתרוגים אינם ערלה]. (סימן רצד סעיף כד. תקכה)

לולב - עץ תמר שנטעוהו למטרת הלולבים למצוה, התמרים שבו חייבים בערלה, אבל הלולבים עצמם אין בהם דין ערלה, שהרי אינם פרי. (רעב, תקמג)

ערבה - אין בה דין ערלה, כיון שאינה פרי, ולכן כשרה היא לארבעת מינים. (תקנג)



העברת אילן
אילן שעקרוהו עם שורשיו, והעבירוהו לקרקע אחרת, אם נשאר גוש עפר מסביב לשורשיו, אומדים על ידי מומחים: אם יכול האילן לחיות עם עפר זה, בלי תוספת עפר אחר, עד שיעברו ארבעה עשר יום מעת הנטיעה החדשה [דהיינו עד שיקלט האילן בקרקע החדשה], אזי אין צריך למנות לו שלוש שנות ערלה מחדש. אבל אם לא יכול לחיות עם עפר זה לבד [נמצא שנפסקה חיותו ויניקתו מן הקרקע, ורק בקרקע השניה חוזר ונשרש], מונים לו שלוש שנים מחדש. ואם יש לו ספק בזה, בארץ ישראל יש מחמירים למנות מחדש, ובחוץ לארץ יש להקל. (תצב)


העברת שתילים מהמשתלה
הרוצה להעביר שתיל מהמשתלה לגינת ביתו, ישים לב שיהיה מונח השתיל בגוש עפר גדול, כדי שיהיה ראוי השתיל לחיות כך י"ד יום כנ"ל. וכשהוא מונח עם עפר בניילון, יקפיד שיהיה נקב בקוטר של 2 ס"מ בתחתית השקית או לצד מטה. וטוב שיעביר את השתיל ברכב שבתחתיתו או בצדדיו פתוח, או שיתן משטח גבוה קצת על הרכב, ועליו יעמיד את השקית. ויש להזהר בשעת העברת השתיל שלא תתנענע השקית מדאי, כדי שלא יופרד העפר מהשתיל, ויגרום להפסקת היניקה של השתיל. ולכן יש להרטיב קודם את העפר, כדי שיהיה מהודק ומוצק כדי הצורך. ובדיעבד אם השקית לא היתה נקובה, וגם העבירה ברכב לא נקוב, יש להקל. (יבי"א ח"י לג. תעח, תפז)

אילן שנקצץ
אילן שעברו עליו שנות ערלה ונשבר לגמרי: אם נשבר בגזעו למעלה מפני הקרקע וחזר וגדל, פטור מערלה. אבל אם נשבר בשווה עם פני הקרקע או למטה בתוך הקרקע וחזר וגדל, מונים לו שלוש שנות ערלה מחדש משעה שנשבר. (תצה)

וכיוצא בזה, כרם שרצו להחליף את הזן שבו, וקצצו את כולו עד למטה בתוך האדמה, והרכיבו את הזן החדש וחזרו וכיסוהו באדמה, מונים לו שלוש שנים מחדש. (תצח)

אילן שעברו עליו שנות ערלה ונעקר ממקומו, אך נשאר בו שורש מחובר, אפילו דק מאוד, פטור מערלה, כיון שיכול להמשיך לחיות כך. (תצט)

הרכבה 
פירוש הרכבה: חיבור ענף זר - אל העץ, ובמשך הזמן הענף מתאחה ונהיה חלק מן העץ. [והדבר מצוי בעץ שאיבד את כוחו מחמת שהזקין, שחותך מעט בעץ ונותן בתוכו ענף צעיר מעץ אחר, ובמשך הזמן חוזר העץ ומקבל כוחות חדשים כעץ צעיר].

* ענף מעץ ותיק שעבר שנות ערלה, שהרכיבו בעץ ערלה - פירות שיצאו מענף זה, חייבים בערלה כמו יתר פירות העץ. (תק)

* ענף ערלה שהרכיבו בעץ ותיק שעבר שנות ערלה - פירות שיצאו מענף זה, פטורים מערלה כמו יתר פירות העץ. (תק)

* ענף עם פירות ערלה עליו, שהרכיבו לעץ שעבר שנות ערלה, הפירות שעליו נשארים באיסורם. (תקטז)

הברכה
פירוש הברכה: משפיל ענף מהעץ למטה [שיהיה כשוכב על הקרקע], וטומן את אמצעיתו באדמה ומכסהו, וראשו של הענף יוצא מצדו השני, וממתין עד שיכה שורשים ויעשה עץ חדש, וחותכים אותו מחיבורו בעץ הקודם. ובעיקר, מבריכים בעצי ענבים שענפיהם ארוכים.

המבריך ענף מעץ שעבר שנות ערלה, כל עוד שהענף מחובר לעץ הראשון ויונק ממנו, פטור מערלה, אבל אם ניתק את הענף מהעץ, מונים לו שנות ערלה מחדש. (תקטו)

הבריך ענף מעץ שעבר שנות ערלה, וממנו הבריך עוד ענף ועוד ענף, כל זמן שההברכה הראשונה מחוברת לעץ, כולם פטורים מערלה, אבל אם הפסיק את ההברכה הראשונה מהעץ, כל ההברכות חייבות בערלה, ומונים להם שלוש שנים משעה שהפסיק. (תקא)
חוץ לארץ - אין נוהג דין ערלה בהרכבה או בהברכה בחוץ לארץ. (תקי)

פירות הנמכרים בשוק
מן הדין מותר לקנות פירות הנמכרים בשוק, אף שהם ספק ערלה, כיון שהולכים אחר הרוב, ורוב הפירות אינם ערלה. (אור לציון, דרך אמונה, אבן ישראל פישר ועוד. חזו"ע ברכות כו. תקעו)

תערובת ערלה עם היתר
פרי של ערלה שהתערב בפירות המותרים, כל התערובת אסורה עד שיהיה פי מאתיים מהערלה. ואולם כל זה שהתערב באותו סוג פרי, אבל אם התערב בסוג פרי אחר, ולא ניכר פרי הערלה, כגון שבישלם יחד וכדומה, בטל בשישים.

למשל: תפוח של ערלה שהתערב בתפוחים אחרים, כל התערובת אסורה עד שיהיה פי מאתיים מהתפוח של הערלה. אולם אם התערב באגסים כשרים, ולא ניכר התפוח, כגון שבישלם יחד וכדומה, בטל בשישים. (תרטז)

מוכר גוי
גוי המוכר פירות או שעובד בגן אילנות ואומר, פירות אלו של ערלה הם או של שנה רביעית הם, אינו נאמן, ומותרים הפירות באכילה. (סימן רצד סעיף כח)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏