מצוות התלויות בארץ- "איסורי כלאיים"

"איסורי כלאיים" מתוך החוברת "מצוות הארץ בהלכה ובאגדה" של הרב דוד שלום נקי שליט"א: טעמי מצוות כלאיים, הלכות כלאיים: המקור מן התורה, שלשת האיסורים בכלאיים: א. "כלאי אילן". ב. "כלאי זרעים". ג. "כלאי הכרם".

איסורי כלאיים

דברי אגדה
נאמר בתורה (ויקרא יט יט): "אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ... שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם", דהיינו שאין לזרוע שני מינים זרעים יחד.

ואומר רש"י הקדוש: את חוקותי תשמרו - חוקים אלו הם "גזרות מלך", שאין טעם לדבר. 

ומסביר הרמב"ן: "גזרת מלך" אין פרושה מצוה בלא טעם כלל, חס ושלום, כי כל אמרות ה' אמרות צרופות. אלא שלעיתים מלך גוזר גזירה שאין העם מבינים את טעמה, והם מקיימים אותה אך ורק מפני יראתם מן המלך. 

כך חלק מן המצוות שציווה ה' יתברך בתורה, אינן מובנות לנו בשכלנו, אבל כולן בטעם נכון ותועלת שלימה.

והנה חכמינו ז"ל האירו את עינינו להבין מקצת מן הטעם של מצווה זו.

כאשר ברא הקב"ה את עולמו, ציווה שיהיה כל עץ למינהו, וכל ברייה וברייה למינה - בלי תערובת. ושם הקב"ה בכל דבר ודבר מדברי העולם טבע לפעול פעולה טובה וישרה, לטובת בני העולם אשר ברא. 

ועל כל אחד ואחד המשיל מלאך מלמעלה להכריחו על פעולתו, כמו שאמרו במדרש (בראשית רבה י ו): "אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מלאך שמכה אותו ואומר לו "גדל!", וזה שנאמר (איוב לח לג): "הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ". נמצא שהמערבב שני מיני זרעים, מעורר קטרוג ובלבול בעולם, והקטרוג עלול להביא למניעת התבואה מן העולם. 

וזהו שאומר הכתוב: "לא תזרע כלאים" - אל תגרום בזריעתך שיכלאו וימנעו הצמחים מלגדול.

ואם כן מי שמערבב את הדברים נקרא שמערבב את הצורה שקבע הקב"ה. ועוד שהוא מראה בזה שלא די לו בברואים שברא הקב"ה, והוא רוצה לבוא ולחדש בריות חדשות.

ואינו יודע שכל החי והצומח שברא הקב"ה - בראם במנין, לא אחד פחות ולא אחד יותר, בגלל הטעמים שרק ה' יתברך יודע. וכל מי שבא להוסיף בריות, מחבל סידורו של עולם. 
והוא מבטל ומונע את אותו מלאך מלקיים תפקידו, שאינו יכול לקיים תפקידו כממונה על אותו מין, שהרי הוא מעורב. ונמצא שמזייף את החותם שטבע המלך, מלכו של עולם. (מעם לועז, וכן ספר החינוך מצוה סב)


הלכות כלאיים
המקור מן התורה
נאמר בתורה (ויקרא פרק יט פסוק יט): אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ, בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם, שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם, וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ. ונאמר (דברים פרק כב פסוקים ט-יא): לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם, פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע, וּתְבוּאַת הַכָּרֶם: לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו: לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו.

והיינו, כי ציונו הבורא יתברך על ארבעה סוגי איסור כלאיים שונים זה מזה, ואלו הם: א. הרבעת בהמה מין עם שאינו מינו. ב. מלאכה בשתי בהמות יחד מין עם שאינו מינו. ג. גידולי אדמה מין עם שאינו מינו. ד. לבישת בגד העשוי מצמר ופשתן יחד.

בחוברת זו שאנו עוסקים במצוות הארץ, נבאר בעזרת ה' יתברך את הסוג השלישי - כלאים של גידולי אדמה, מין עם שאינו מינו יחד, ובעיקר את ההלכות המצויות.

ג' סוגי כלאים
באיסור כלאים של גידולי אדמה מין עם שאינו מינו, כלולים ג' איסורים, ואלו הם: 

א. כלאי אילן. 
ב. כלאי זרעים. 
ג. כלאי הכרם. 

ובעזרת ה' נבאר להלן אחד לאחד:


א. כלאי אילן

הרכבה בלבד
אין איסור כלאי אילן אלא בהרכבה בלבד ולא בזריעה, והיינו שאסור להרכיב אילן באילן מין באינו מינו, כגון שחותך ענף מעץ תפוח ומרכיב אותו בעץ אתרוג. או אילן מאכל באילן סרק, או אילן סרק באילן מאכל, או אילן בירק, וירק באילן, או ירק בירק. אבל זריעת שני מיני אילן שונים, מותרת. כגון, זרע של תפוח וזרע של אתרוג - מותר לזרעם יחד באדמה. וכן מותר לזרוע זרע של אילן עם זרע של ירק, כגון זרע של תפוח עם זרע של מלפפונים, חוץ מעץ גפן שיש בו פרטים קצת שונים, כפי שיבואר להלן. (יורה דעה סימן רצה סעיפים א, ג)

מותר לנטוע שני אילנות סמוכים זה לזה, מין ושאינו מינו, וכן אילן ליד ירק, ואין בזה משום כלאים, כיון שלא נאסר כלאים באילנות אלא דרך הרכבה. (קנה)

מותר להרכיב מין במינו, כגון ענף של תאנים לבנות, בעץ של תאנים שחורות, וכן כל כיוצא בזה. (קנד)

הרכבת אילנות סרק
מותר להרכיב אילן סרק באילן סרק, אף על פי שכל אחד מין סרק אחר, אולם אילן מאכל באילן סרק או להיפך, אסור להרכיב. (קע)

בכל מקום
כלאי אילן אסורים בכל מקום בין בארץ ישראל ובין בחוץ לארץ. (סימן רצה סעיף א)

גוי
גם הגויים נאסרו בהרכבת כלאי אילן, ולכן אסור לישראל להניח לגוי שירכיב אצלו בשדה כלאי אילן. (רמב"ם, מאירי, שו"ע סימן רצה סעיף ב. קנה)

ספק כלאים, כגון להרכיב ענף של תפוז בעץ של אשכוליות - מותר לומר לגוי שירכיב כן בשדה של ישראל. משום שיש כאן ספק ספיקא, שיש אומרים שכל פירות הדר נחשבים למין אחד ומותר אפילו לישראל להרכיבם זה בזה. ואפילו תאמר שאינם מין אחד, שמא הלכה כדעת האומרים (תוספות, ריטב"א) שאין הגוי מצווה על הכלאים. (חזון איש. קנז, קסח)

קיום האילן
אילן שעברו והרכיבו אותו באיסור, יש להקל להשאירו קיים. אך טוב שעבודות הקרקע כהשקיה, ניכוש ועידור, יתבצעו על ידי גוי. ואולם אם כבר התאחה הענף ונעשה כאחד עם העץ, רשאי שאף עבודות הקרקע יתבצעו על ידי היהודי. (יבי"א ח"י יו"ד סימן לו)

שימוש באילן המורכב
אילן שעברו והרכיבו אותו באיסור, והתאחה ענף ההרכבה באילן, מותר לקחת ענף מאילן זה ולנטעו באדמה לעשותו עץ חדש, אך אין להרכיבו בעץ אחר אפילו באחד משני המינים שהוא הורכב מהם. (סימן רצה סעיף ז. קעד)

אכילת הפירות
פירות היוצאים מכלאי אילן, מותרים באכילה אף למרכיב עצמו. (סימן רצה סעיף ז)

שהחיינו
האוכל פרי מורכב מכלאי אילן, והוא חדש מגידול שנה זו, מברך עליו 'שהחיינו' ככל פרי חדש. (כן פסקו היעב"ץ, ארץ חיים סתהון, יפה ללב, שמח נפש, חינא דחיי ועוד. יבי"א חלק ה או"ח סימן יט)

הרכבת פירות הדר
לכתחילה אין להרכיב גם פירות הדר יחד, כגון לימון בתפוז או באשכוליות וכיוצא, ושומר נפשו ירחק מכל זה. ומכל מקום אם כבר הרכיב אותם יחד, אע"פ שלא התאחה, מותר לקיים אילן זה ולעבוד בו היהודי את עבודות הקרקע כעידור, ניכוש, השקיה וכיוצא. משום שיש כאן ספק ספיקא, שיש אומרים שכל פירות הדר נחשבים למין אחד, ומותר אפילו להרכיבם ממש, ואפילו תאמר שאינם מין אחד, שמא הלכה כדעת האומרים (הרמב"ם, תוספות, הריטב"א, כל בו) שאין איסור כלל לקיים כלאי אילן שכבר נעשו. (קסח)

עץ שהרכיבו אותו בצורה מיוחדת שגדלים בו סוגי פירות הדר שונים, וניכר כל פרי ופרי בפני עצמו, למשל: בענף אחד גדלים תפוזים, ובענף אחר אשכוליות, ובענף אחר קלמנטינות, אין לקיימו, מפני שניכר בעליל איסור הכלאים. (קעב)

שתילים מורכבים
הקונה שתילים עם גוש העפר שגדלו בו, כדי לנטעם בגינתו, יקפיד שלא יהיו השתילים מורכבים. ובדיעבד שכבר קנה, אם הוא שתיל של הרכבת פירות הדר, רשאי לנטעו באדמה, אבל שתיל המורכב משאר מיני פירות, אין להתיר. ומכל מקום רשאי לקנות לכתחילה שתיל המורכב מפירות הדר, ולתת לגוי שייטע אותו. והטעם בזה משום שבפירות הדר יש ספק ספיקא, שמא כל פירות הדר נחשבים למין אחד ומותרים בהרכבה, ואפילו תאמר שאינם מין אחד, שמא הלכה כדעת האומרים שאין הגוי מצווה על הכלאים. ובשאר מיני פירות על ידי גוי, ישאל מורה הוראה. (שמע שלמה ח"ג יו"ד סימן יג)



ב. כלאי זרעים

זריעת שני מינים
אסרה התורה לזרוע בארץ ישראל שני מיני זרעים של תבואה [חיטה, שעורה, כוסמת, שיבולת שועל ושיפון] או קטניות [כמו אפונה, פול, עדשים, אורז, שומשום, פרג וכיוצא בהם] או זרעוני גינה [כמו זרע של בצל, שום, חציר, לפת וכיוצא, שהזרע עצמו אינו ראוי למאכל אלא הפרי היוצא ממנו] או ירקות יחד. אבל שני מיני זרעים של אילן, או אילן עם ירק, מותר לזרעם יחד, כפי שבארנו לעיל שאין איסור באילן אלא בהרכבה מין עם שאינו מינו. (רכז)

לרפואה. לריח. לנוי.
מותר לזרוע שני מיני צמחים שאינם עומדים לא למאכל אדם ולא למאכל בהמה, אלא לרפואה או לריח או לנוי, ואין בהם איסור כלאיים. (רמא)

מותר לזרוע שני מיני דשאים יחד, אם אינם עומדים למאכל בהמה. (הרדב"ז. רלט)

שני מיני זרעים דומים
כתב מרן בשלחן ערוך (סימן רצז סעיפים יד, טו): יש זרעים שיהיה המין האחד נפרד לצורות הרבה מפני שינוי המקומות והעבודה שעובדים בארץ, עד שיראה כשני מינים. ואע"פ שאינם דומים זה לזה, הואיל והם מין אחד אינם כלאים זה בזה. כגון: החזרת עם חזרת גלים, והעולשים עם עולשי שדה, והכרישים עם כרישי שדה, והכוסבר עם כוסבר הרים, והחרדל עם חרדל מצרי, והשעורים עם שיבולת שועל, והכוסמים עם השיפון. ומאידך, יש בזרעים שני מינים שהם דומים זה לזה וצורת שניהם קרובה להיות צורה אחת, ואף על פי כן הואיל והם שני מינים, הרי הם כלאים זה עם זה, כגון: הצנון עם הנפוס, ודלעת יונית עם דלעת מצרית, אע"פ שהם דומים זה לזה, הרי אלו כלאים זה בזה.

יש זרעים שאף על פי שהם שני מינים בטבעם, אך הואיל והעלים שלהם דומים זה לזה או שהפירות שלהם דומים זה לזה דמיון גדול, עד שיראה כשני גוונים ממין אחד, עדיין לא נאסרו משום כלאים זה עם זה. למשל: הלפת עם הצנון אינם כלאים זה בזה, מפני שפירותיהם שווים. וכן הלפת עם הנפוס אינם כלאים זה בזה, מפני שעליהם שווים. אבל צנון עם הנפוס, אף על פי שהעלים דומים זה לזה והפרי דומה לפרי, הרי אלו כלאים, הואיל וטעם פרי זה רחוק מטעם פרי זה הרבה. וכן כל כיוצא בזה. ע"כ. על כן, אדם שנראה לו שישנם שני מיני זרעים הדומים זה לזה בפירות, בעלים ובטעם, ורוצה לזרעם יחד, ישאל מורה הוראה הבקי בעניינים אלו, שיורה לו אם מותר לזרעם יחד או לא, ולא יסמוך על עצמו כלל, לבל יכשל חס ושלום באיסור מן התורה.

ופשוט שאין לזרוע אבטיח עם מילון יחד, שהרי אינם דומים זה לזה כלל, שהעלים של המילון רחבים וארוכים, ושל האבטיח אינם רחבים, ויש גם שינוי ניכר במראה העלים ביניהם. כמו כן, מראה הפרי שונה זה מזה, כנראה לעין כל. וכן, טעם פרי זה רחוק מטעם פרי זה. (שו"ת ציץ אליעזר חלק ב סימן יב. הר צבי. רמג)

זריעת תבואה, קטניות וירקות עם אילנות
מותר לזרוע תבואה או קטניות או ירקות יחד עם זרעי אילן, וכן זרעי אילן עם זרעי אילן אחר, ואין בזה איסור כלאים. ולכן, מותר לזרוע גרעין חיטה עם תפוח, או אפרסק עם תפוז, וכן כל כיוצא בזה, שלא אסרה התורה בכלאי אילן אלא הרכבה אבל זריעה של מין אחר עם זרע האילן, מותרת בכל ענין. לבד מעץ הגפן שדינו שונה, כפי שיבואר להלן. (סימן רצה סעיף ג. רמד)

קיום הזרעים
אם עבר וזרע שני מינים האסורים לזרעם יחד מדין כלאי זרעים, אסור לקיימם, וחייב לעקור מין אחד, וכל שכן שאין להשקותם ולעשות את שאר העבודות. (רלא)

אכילת הפירות
פירות שגדלו מכלאי זרעים, לא נאסרו באכילה, ואפילו לזורע בעצמו. (רלא)

חוץ לארץ
אין איסור כלאי זרעים בחוץ לארץ כלל, ולכן מותר לערב לכתחילה כמה מיני זרעים ולזורעם יחד. (סימן רצז סעיף ב)

גוי
אין איסור כלאי זרעים בגוי. ומכל מקום אסור לגנן יהודי לזרוע כלאי זרעים אפילו בשדה של הגוי לצורך הגוי. (סימן רצז סעיף ב)

להרחיק את הזרעים
לבד מן האיסור לזרוע שני מיני זרעים יחד ממש, אסור גם לזרעם סמוכים זה לזה, כדי שלא יהיה נראה כזורע כלאים, ועל כן צריך להרחיק מרחק מסוים בין זרע לזרע, שיהיה ניכר המרחק וההבדל ביניהם, ופרטי הדינים בזה רבים, כי תלוי בגודל השדה, בצורת השדה, בצורת הגידולים, בסוג הפרי ועוד, על כן בכל שאלה הנוגעת למעשה, ישאל מורה הוראה הבקי בעניינים אלו. (ועיין בסימן רצז סעיפים טז - כא. רמד)

גדר ההפרדה
בכל מקרה שצריך להרחיק בין זרע לזרע, אם מפסיק ביניהם בגדר גבוה עשרה טפחים [80 ס"מ], מותר לזרוע שני מינים שונים עד סמוך לגדר ממש, שכיון שיש גדר מפריד בין מין למין, ניכר שהם מובדלים זה מזה ואינם כלאים. (סימן רצז סעיף כב)

אין חובה להפסיק בגדר ומחיצה דוקא, אלא רשאי לעשות כעין מחיצה, דהיינו שבין מין למין, ימתח חוט אחד לאורך, ויקפיד שהחוט יהיה בגובה של פחות משלשה טפחים [20 ס"מ] מהקרקע, ולמעלה ממנו ימתח עוד חוט אחד לאורך, בתוך שלשה טפחים לחוט הקודם, וכך ימתח עוד שני חוטים לגובה, עד שהחוט האחרון יגיע לגובה של עשרה טפחים [80 ס"מ], והעיקר שיקפיד שבין חוט לחוט יהיה מרחק של פחות משלשה טפחים, והרי זה מועיל לו כאילו עשה גדר ממש בגובה של עשרה טפחים. שקבלה בידינו איש מפי איש 'הלכה למשה מסיני' דין זה: "שלשה טפחים כלבוד [מחובר] דמי", והיינו, שכל שסמוך חוט אחד לשני בפחות משלשה טפחים, נחשב ודומה כאילו הכל חיבור אחד, ונמצא שכאילו יש כאן מחיצה ממש של עשרה טפחים. (רמה)

כמו כן, רשאי לעשות 'צורת הפתח' במקום גדר, דהיינו, שיעמיד שני קנים משני הצדדים שבין מין למין, ויקשור חוט אחד על גביהם למעלה, ורשאי יהיה לזרוע מין אחד מצד זה, ומין אחד מצד זה. (עירובין דף יא עמוד ב. חזון איש. רמו)

כאשר נראים שני המינים מובדלים זה מזה [באופני ההיתר שבארנו], אין חוששים למה שבאמת יונק מין אחד מחברו, אפילו שהם סמוכים זה לזה. (רמב"ם הלכות כלאים פרק ד הלכה טז. סימן רצז סעיף מ)

שני עציצים סמוכים
מותר להניח שני עציצים של שני מינים שונים זה בסמוך לזה, מאחר שכל אחד ניכר שעומד בפני עצמו. ומטעם זה, מותר גם להניח עציץ של מין אחד בתוך גינה המגדלת מין אחר. (שבט הלוי. רמח)

שדהו ושדה חברו
כל דין ההרחקה שצריך לעשותה בין מין למין, הוא דוקא כשזורע את שני המינים בשדהו, אבל הזורע מין אחד בשדהו, מותר לחברו לזרוע מין אחר בשדהו הסמוכה לשדה זו, אף על פי שאין הרחקה ביניהם, שנאמר, שדך לא תזרע כלאים, אין האיסור אלא כשזורע בשדהו שלו כלאים. (סימן רצז סעיף כב)



ג. כלאי הכרם

ירק ותבואה בגפן
איסור כלאים נוסף אסרה התורה שהוא מיוחד לעץ הגפן בלבד, שאין אותו בשאר האילנות, והוא: שאין לזרוע זרע של ירק או תבואה ביחד עם זרע הגפן. [אולם, כאמור מותר לזרוע ירק או תבואה ביחד עם זרע של אילן אחר]. (סימן רצו סעיף א. סימן רצה סעיף ג)

כמו כן, אין לזרוע ירק או תבואה בצדו של עץ הגפן, וכן אין לזרוע גפן בצד ירק או תבואה הזרועים. (סימן רצו סעיפים ב, ג)

זרע חיטה, שעורה וגפן יחד, או שני מיני ירק וגפן, או מין ירק ומין תבואה וגפן, לוקה מן התורה פעמיים, שנאמר לא תזרע כרמך 'כלאים', דהיינו לא תזרע בכרמך שני מיני זרעים שהם כלאים, ולוקה שתיים, אחד משום כלאי זרעים [שאפילו אם לא זרעם בכרם היה לוקה, כיון שזרע כלאי זרעים חיטה ושעורה יחד], ואחד משום כלאי הכרם. (כלאים פרק ח משנה א. רמב"ם כלאים פ"ה ה"ג, ובכסף משנה)

קטניות בגפן
מדברי חכמים אסור לזרוע גם שאר מיני זרעים, כגון קטניות, בסמוך לעץ הגפן. (רמב"ם כלאים פרק ה הלכה ג, ו. רדב"ז וכסף משנה שם. סימן רצו סעיף א)

אילנות בגפן
מותר לזרוע זרע של כל אילן עם זרע של עץ הגפן יחד. וכל שכן שמותר לנטוע את כל סוגי האילנות בסמוך לעץ הגפן. (סימן רצו סעיף ב)

באש תשרופו
עבר וזרע כלאי הכרם - בין התבואה והקש והירקות, ובין הענבים, העלים והעצים, נאסרו הכל בהנאה, וצריך לשורפם. (סימן רצו סעיף ג)

עציצים בגפן
אסור להניח עציץ עם ירק בכרם, בין אם העציץ נקוב ובין אם אינו נקוב, אלא שהנקוב אסור מן התורה, וצריך לשורפם, ושאינו נקוב אסור מדרבנן, ומותר באכילה. (סימן רצו סעיפים יב, יז)

אין להעביר עציץ נקוב עם ירק - בתוך הכרם, מכיון שבשעה שמעבירו יונק העציץ מהכרם, ונמצא שיונק מהירק והכרם יחד. (סימן רצו סעיף יז)

צמחו מאליהם
כלאי הכרם שצמחו מאליהם, כגון שהיה לו עץ גפן ונפלו בסמוך לו זרעי מלפפון, ולא ידע מכך בעל הכרם וגדלו, אינם נאסרים ומותר לאכלם. אולם אם ראה אותם קודם שגדלו, חייב לעקור את זרעי המלפפון. ואם לא עקרם, אלא הניחם כך שיגדלו, נאסרו גם הגפן וגם המלפפונים וצריך לשרוף הכל. (סימן רצו סעיפים ד, ה)

הרואה כלאים בכרם של חברו חייב לעקור אותם ואפילו בלי רשות מחברו, ואם לא עקרם, נאסרו הכלאים בהנאה לרואה שלא עקרם, ולשאר כל אדם הם מותרים. ואם בעל הכרם עצמו ראה ולא עקר, נאסרו גם לו וגם לכל אדם וצריך לשורפם, כמבואר לעיל. (סימן רצו סעיף ה)

תקנת בית דין
בזמנם כשראו חז"ל שהיו בעלי שדות רבים עוברים על איסור כלאים, תקנו לשלוח מטעם בית דין שליחים בכל ראש חודש אדר, והיו מסתובבים בכל השדות לראות אם יש שם כלאים, ואם היו מוצאים כלאים, היו מענישים את בעל השדה על ידי שמפקירים את השדה, וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול. (שקלים פרק א משנה א, ב)

שלו ולא של חברו
אין הכלאים נאסרים אלא כשהתבואה והירק או הגפן של הזורע, אבל אם אינם של הזורע, אינו יכול לאסרם על חברו, שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ולכן אם היה לאחד גפן, ובא אחר וזרע שם תבואה בלי ידיעתו, התבואה נאסרת לבעל התבואה, אבל הגפן לא נאסר לבעל הגפן. (סימן רצו סעיף ד)

שאלה: 
יש להבין לכאורה מה ההבדל בין איסור כלאים לשאר איסורים, שהרי ידוע אם לקח אדם חלב ושפך לתוך תבשיל בשר של חברו, או שפך כל מאכל איסור לתבשיל של חברו, בודאי שנאסר המאכל, ואין אנו אומרים 'אין אדם אוסר דבר שאינו שלו', אם כן מדוע כאן בכלאים, לא אוסר בעל התבואה את הגפן של חברו? 

תשובה: 
נראה לחלק, שמה שאמרנו 'אין אדם אוסר דבר שאינו שלו', הוא דוקא באיסור התלוי במחשבתו של האדם, אבל באיסור התלוי במעשה, לא שייך כלל זה. והבאור בזה, כי בשאר איסורים כבשר בחלב וכדומה, אין הדבר תלוי במחשבתו של האדם כלל, שהרי אפילו אם נפל האיסור לתבשיל בטעות בלא שימת לב כלל, נאסר התבשיל, נמצא שאין ענין לידיעתו ורצונו של בעל התבשיל, ולכן אף אם אדם אחר שפך איסור בתבשילו, נאסר התבשיל. 

לא כן בכלאים, שאם נפלו מאליהם וצמחו, כבר בארנו שלא אסרתם התורה כל שלא נודע לבעל הכרם וקיימם מרצונו, נמצא שהאיסור תלוי במחשבתו ורצונו של בעל הכרם, לכך גם כשאדם אחר בא וזרע ירק או תבואה בכרם של חברו, כל שנעשה הדבר שלא בידיעתו ושלא ברצונו של בעל הכרם, לא נאסרו. (תוספות יבמות דף פג רע"ב)


בכל מקום
כלאי הכרם אסורים בכל מקום בין בארץ ובין בחוצה לארץ, אלא שבארץ ישראל איסורם מן התורה, ובחוץ לארץ איסורם מדברי חכמים. (סימן רצו סעיף א)


גוי
מותר לגוי לזרוע כלאי הכרם בקרקע שלו, אבל אין לישראל לעזור לו כלל בעידור וכיוצא בזה. (רמב"ם מלכים פ"י ה"ו. כלאים פ"ה ה"ה)


שיעור ההרחקה
אם יש לו עץ גפן יחיד, ורוצה לזרוע בסמוך אליו ירק או תבואה, מרחיק ששה טפחים [48 ס"מ] וזורע. והוא הדין אם יש לו שורה ארוכה, אפילו של מאה עצי גפן זה אחר זה, מרחיק לצידם כשיעור זה וזורע. (סימן רצו סעיפים לא, לב)

אולם אם יש לו שורה של גפנים מול שורה אחרת של גפנים, או כל צורה אחרת, מכיון שרבו הדינים והחילוקים בזה בסדר העצים, ישאל מורה הוראה הבקי בעניינים אלו, שיורה לו אם מותר לזרוע בסמוך לגפן, [כמבואר בסימן רצו מסעיף לא והלאה], ולא יסמוך על עצמו כלל, לבל יכשל חס ושלום באיסור מן התורה.

שלא להאהיל - גם באופן שהרחיק כדין מעץ הגפן והותר לו לזרוע שם ירק או תבואה, צריך להיזהר שענפי הגפן לא יאהילו על הירק והתבואה, ולכן לא יזרע תחת ענפי הגפן כלל, אפילו שהם רחוקים מהירק והתבואה. (סימן רצו סעיף סה)


גדר הפסקה
כשצריך להרחיק בין עץ הגפן לזרעים, רשאי יהיה להפסיק ביניהם בגדר גבוה עשרה טפחים [80 ס"מ], ואז מותר לו לזרוע את הגפן עד סמוך לגדר ממש, ואת הזרעים עד סמוך לגדר מצד שני, שכיון שיש גדר מפריד בין מין למין, ניכר שהם מובדלים זה מזה ואינם כלאים. והוא הדין שמועיל לתת מחיצה כדין 'לבוד', וכן די ב'צורת הפתח', כמבואר לעיל בדין כלאי זרעים. (סימן רצז סעיף כב. ריז)


אחר הרוב
בחנות שיש חשש שהקישואים שם הם מכלאי הכרם, בכל זאת מותר לקנות מהם, כיון שהולכים אחר הרוב, ורוב הקישואים אינם כלאי הכרם. (ברכי יוסף, הגרש"ק, חזו"א. רכב)


תערובת הכלאים במאכל
כלאי הכרם שהתערבו במאכל אחר של היתר, נאסרה כל התערובת באכילה ובהנאה, אלא אם כן יש בהיתר פי מאתיים מהאיסור, שאז בטלים הכלאים בתערובת ומותר הכל באכילה. (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק טו הלכה יד)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏