מצוות התלויות בארץ- "הפרשת חלה"

"מהי הפרשת חלה?". "הפרשת חלה באגדה" מתוך החוברת "מצוות הארץ בהלכה ובאגדה" של הרב דוד שלום נקי שליט"א: טעמי מצוות הפרשת חלה, בזכות חלה, מעשרות וביכורים - נברא העולם. אדוני, הֵעָצֵר! - מי כאן את הפירות מייצר?!. עצרי, אשת חיל! מי הנותן לך כח לעשות חיל?. לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ, הברכה באוהל של שרה אמנו, אדם הראשון - חלתו של עולם, מדוע נקרא אדם הראשון "חלתו של עולם"? הפרשת חלה רמז לחינוך הילדים. סיפור על "הלחם שלא נאכל" עם רבי מאירק'ה ממיר זצ"ל.

הפרשת חלה

דברי אגדה

"מהי הפרשת חלה?"
נאמר בתורה (במדבר טו יח-כ): "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ - תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה'. רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה".

מטעמי המצווה, מפני שחייו של האדם תלויים במזונות, ורוב העולם יחיו בלחם. רצה הקב"ה לזכותנו במצווה תמידית בלחמנו, כדי שתנוח ברכה בו על ידי המצווה, ונקבל בה זכות בנפשנו, ונמצאת העיסה מזון לגוף ומזון לנפש. גם למען יחיו בו משרתי ה' הכוהנים העוסקים תמיד בעבודתו, בלי יגיעה כלל, שהרי בתרומה שמביאים להם מהדגן יש להם עמל, לנקות את החיטים ולטחון אותן, אבל במצווה זו, יבוא להם חוקם, מבלי צער ויגיעה כלל. (ספר החינוך מצווה שפה)


בזכות חלה, מעשרות וביכורים - נברא העולם
אמר רב הונא בשם רב מתנה: בשביל שלושה דברים נברא העולם: בשביל חלה, בשביל מעשרות, ובשביל ביכורים. מנין? שנאמר: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", דהיינו בשביל חלה, מעשרות וביכורים שנקראו ראשית, ברא הקב"ה את העולם. כמו שאמרו חז"ל: אין ראשית אלא חלה, שנאמר (במדבר טו): "ראשית עריסותיכם". ואין ראשית אלא מעשרות, שנאמר (דברים יח): "ראשית דגנך". ואין ראשית אלא ביכורים, שנאמר (שמות כג): "ראשית בכורי אדמתך". (מד"ר בראשית א)

ויש לשאול, האם אין זה תמוה?! הלוא לכאורה, המעשרות, הביכורים והחלה - הריהם ניתנים כמס לשבט לוי לפרנסו ולכלכלו. 

תשלום מס - הלוא הוא אמצעי לקיום העם [לצורך מתן שרותים שונים וכדומה], אבל לא מהווה מטרה בפני עצמו?! וכיצד נבין את דברי חז"ל לעיל שהעולם נברא בשביל לתת את מסים אלו?


ועוד יש להבין, אם המעשרות הן כמו מס שיש להעלות לכלכלת שבט לוי - מדוע אם כן אסרה התורה לאדם לאכול את היבול לפני שהוא מקיים מצוות אלו? הלוא מה זה משנה מתי נותנים את המס - לפני שאוכלים מן היבול או אחרי?

אלא, מכאן למדנו מסר חשוב. לא תשלום מס בלבד יש במצוות אלו, אלא יחד עם זאת מצווה חינוכית גדולה! 
ומהי?

אדוני, הֵעָצֵר! - מי כאן את הפירות מייצר?!
טרח אדם ונטע כרם מהפירות החביבים ביותר [שבעת המינים, שנשתבחה בהם ארץ ישראל], הוא מחכה ומצפה לראות יבול יפה. והנה לאחר ציפייה ארוכה מתחילים להתגלות הפירות הראשונים. כמה משובבי עין ולב הם! הנה כבר רוצה הוא להושיט את ידו אל הפרי, לברך 'שהחיינו' בהתרגשות, להביאו אל פיו, ליהנות מטעמו, ויותר מכך - ליהנות מיגיע כפיו. 

הרי אין אלו סתם פירות מהשוק, אלא פירות שהוא עמל וטרח עליהם בעשר אצבעותיו! וכבר אמרו חז"ל, שאדם חפץ בפרי אחד שלו יותר מעשרה פירות של חברו. כמה טרח ועבד, במקצועיות ובמומחיות ידע לעשות בכרם את הפעולות הנכונות בעיתוי המדויק, ועכשיו הגיע הזמן ליהנות מן הפירות!

והנה מצווה אותו התורה: "עצור!" - "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ!" (שמות כג יט). 

דע לך, כי היבול אינו שלך, לא כוחך ועוצם ידך עשו לך את החיל הזה - זכור נא את ה' אלוקיך, כי הוא - ורק הוא, הנותן לך כח לעשות חיל. 

הוא הוריד את הגשמים והזריח את השמש, הוא הצמיח את הזרע הקטן והרקוב שהיה באדמה, וגידל לך ממנו עץ לתפארת, הוא נתן טעם משובח בפירות, והוסיף גם צבע משובב עין. 

האם קיימת באיזשהו מקום בעולם - מעבדה לייצור פירות באופן מלאכותי? לא ולא! גם מתכנתי המחשבים המתוחכמים ביותר, והמעבדות המתקדמות ביותר - לא יכולות ליצור דבר כזה "פשוט", שנקרא "פרי". רק הבורא יתברך בנפלאותיו עושה זאת!

המסר הזה חוזר על עצמו גם במצות תרומות ומעשרות, בבוא האדם לקצור את ראשית תבואתו - "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ... תִּתֶּן לוֹ" (דברים יח ד). שוב תזכור, שאין אתה אדון על שלך, אלא ה' הוא בעל הבית האמיתי, ולפני שאתה מתחיל ליהנות מן התבואה, עליך להפריש תרומה ומעשר לשמו.

עצרי, אשת חיל! מי הנותן לך כח לעשות חיל?
והנה סוף סוף מביא האדם את התבואה הביתה, מגיש אותה בשמחה לאשתו שתכין ותאפה עבורו ועבור משפחתו מיני מאפה טובים. כאן זה כבר משהו אחר! כאן כבר הכל בשליטה! אשתי היקרה כה מומחית היא באפייה, הלחם היוצא תחת ידיה הוא משובח מאין כמוהו. כאן כבר אינני תלוי לא בגשם ולא בשמש, אינני נתון לחסדים, כאן בתוך ביתי, אני בעל הבית! - כך הוא חושב בלבו, במודע או שלא במודע.

לוקחת האישה את החיטה, טוחנת ממנה קמח, שמה בקערה ומוסיפה את החומרים המתאימים - הכל במינון המדויק, במומחיות רבה! הנה הבצק כבר תפח כה יפה, הוא מוכנס לתנור, והריח הנעים של הלחם האפוי מתפשט בבית... - אכן, אשת חיל. בשמחה היא מוציאה את הלחמים הטריים מן התנור, ותחושת סיפוק ממלאת אותה. סוף כל סוף, אין זה סתם לחם של אנג'ל, זה לחם שהיא אפתה והכינה בעשר אצבעותיה...

והנה שוב באה התורה ואומרת: "עצור!" - "רֵאשִׁית עֲרִיסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה..." (במדבר טו כ). בני היקר, בתי היקרה! דעו לכם כי גם בעבודות הבית הפשוטות לכאורה, בביתכם שלכם - במקום שהכל כביכול כבר בשליטתכם, גם כאן - שום דבר אינו מובן מאליו, ובלי סיעתא דשמיא, דבר לא יצליח בידכם! וכבר אמר אחד מגדולי המוסר: "עם סיעתא דשמיא - אפשר לחצות יבשות ואוקיינוסים, אך בלי סיעתא דשמיא - אי אפשר לעבור אף את מפתן הדלת..."

לכן, בראש ובראשונה תרימו מן העיסה תרומה לה', ובכך תבינו ותפנימו, כי ה' יתברך הוא הנותן לכם כח לעשות חיל, גם לאיש - בעבודתו בחוץ, בשדה, וגם לאשה - בעבודתה בבית. "כִּי מִמְּךָ הַכּל, וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ!" (דברי הימים א כט יד)

אם מפנימים אנו את המסר העצום הטמון במצוות יקרות אלו, ומגיעים אנו להכרה ברורה בהשגחת ה' עלינו, אזי ודאי שכדאי גם כדאי לַעולם שייברא בזכות מצוות אלו. כפי שכותב הרמב"ן ז"ל (שמות יג טז): "וכוונת כל המצוות שנאמין באלקינו, ונודה אליו שהוא בראנו... ואין ה' יתברך חפץ בזה העולם, מלבד שידע האדם ויודה לאלקיו שבראו".


לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ
מצות המעשרות, כאמור - מביאה לידי ברכה ושפע ביבול שבשדה, מכיון שכאשר אדם מחבר את הקב"ה אל עבודתו, אזי ה' יתברך משפיע עליו שפע.

ומנגד, מצות הפרשת חלה, מביאה את הברכה בתוך הבית פנימה. כאשר האישה, בפעולותיה בבית, מתקשרת עם בורא עולם ומאמינה בברכת ה' והשגחתו המלווה אותה, אזי שולח ה' ברכה ושפע בביתה ובמעשי ידיה.

הוא שאמרו חז"ל (שבת לב:): "בעוון חלה - אין ברכה במכונס [בבית]... ואם נותנים חלה מתברכים, שנאמר (יחזקאל מד ל): "וְרֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכּהֵן, לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ".


הברכה באוהל של שרה אמנו
שרה אמנו ע"ה - שלושה דברים מיוחדים היו באוהלה: א. ענן היה קשור על פתח האוהל באופן תמידי. ב. הנר שהדליקה לכבוד שבת - היה ממשיך לדלוק עד ערב שבת הבאה. ג. היתה ברכה מצויה בעיסה. (מדרש רבה בראשית פרשה ס)

ובזכות מה זכתה לדברים הללו? 
בזכות שלוש מצוות המיוחדות לאשה: נידה, חלה והדלקת הנר: בזכות ששמרה על מצות נידה, היה קשור באוהלם ענן של קדושה והשראת השכינה. בזכות הקפדתה על מצות הדלקת נר שבת - היה הנר דולק מערב שבת לערב שבת. ובזכות זהירותה במצות הפרשת חלה - זכתה שתמיד היתה הברכה שרויה בעיסתה. (חזקוני בראשית כד סז)


אדם הראשון - חלתו של עולם
מצות הפרשת חלה מסורה בעיקר בידי האשה. ואמרו חז"ל (מדרש רבה בראשית יז): מפני מה ניתנה לאשה מצות חלה? בגלל שקלקלה את אדם הראשון, [כשהכשילה אותו בחטא עץ הדעת], שהיה גמר חלתו של עולם לפיכך ניתן לה מצות חלה.


מדוע נקרא אדם הראשון "חלתו של עולם"?

מתארת התורה את בריאת האדם כך (בראשית ב ו-ז): "וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ, וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה: וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה".

מה הקשר בן השקיית האדמה - ליצירת האדם? מסביר זאת רש"י: "ואד יעלה" - לצורך ברייתו של האדם, העלה הקב"ה את התהום וממנו הושקו העננים, כדי להוריד את המים על העפר ובזה נברא האדם, כְּגַבָּל זה שנותן מים ואחר כך לש את העיסה, אף כאן - "והשקה" ואחר כך "וייצר".

כיוצא בזה אומר המדרש (מדרש רבה בראשית יד א): אמר רבי יוסי בן קצרתה, כאשה הזאת שהיא מקשקשת עיסתה במים, ונוצרת חלה מביניהם [מבין הקמח והמים], כך בתחילה - ואד יעלה מן הארץ,  ואחר כך - וייצר ה' אלוקים.

האדם - יציר כפיו של הקב"ה הוא. כל הברואים - נאמר בהם לשון "בריאה", שה' ברא אותם על ידי דיבור, ורק באדם נאמרה לשון "יצירה" - "וייצר ה'". וכן כתב רש"י (בראשית א כז): "שהכל נבראו במאמר, והוא [האדם] נברא בידים, שנאמר "ותשת עלי כפך". הקב"ה כביכול לש עיסה מעפר וממים [ויש בכך סודות עמוקים], ומהעיסה הזאת הרים כביכול "חלה תרומה" - יצר את האדם. לכן נקרא האדם "איש תרומות". (מדרש רבה בראשית יד א)

על ידי הפרשת החלה, שמפרישה האשה מן העיסה המגובלת מקמח ומים, מתקנת היא את מה שפגמה בכך ש"קלקלה חלתו של עולם". (ניתן לראות הרחבה נפלאה בספר "אוהל רחל" עמוד 99-116)


רמז לחינוך הילדים
רבי משה סופר היה אומר: "רֵאשִׁית עֲרִיסֹתֵכֶם... תָּרִימוּ תְרוּמָה" - בעוד ילדכם נמצא בעריסה בראשית חייו, דאגו נא לנטוע בלבו אהבת תורה ויראת שמים. ואל תחכו לכשיגדל, כי יפה שעה אחת קודם. וככל שמקדימים לפעול ולהשפיע על הילד הרך, רב הסיכוי שהחינוך יניב פרי הילולים לשם ולתפארת. כמו שראינו בתנא רבי יהושע בן חנניה, שאמר עליו רבו, רבן יוחנן בן זכאי: "אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ!" - אשרי אמו, שמיום שנולד היתה מוליכה את עריסתו לבית הכנסת, בשביל שידבקו באוזניו דברי תורה!


הלחם שלא נאכל
רבי מאירק'ה ממיר זצ"ל, נסע פעם אחת בדרך, וסר למלון להתפלל שם. והנה, הגיעה אל המלון שיירה של עניים שהיו נודדים ממקום למקום עם נשותיהם וטפם. נכנסו העניים אל המלון, ובעלת הבית קיימה בהם מצות הכנסת אורחים כנאה וכיאות, הגישה לפניהם לחם ותבשיל. 
העניים הרעבים עטו על המזון המוגש לפניהם ברעבתנות רבה. והנה בין העניים, קלטה עינו של רבי מאירק'ה - עני אחד, איש זקן ובעל צורה, שאצילות שפוכה על פניו. 
בחן רבי מאירקה את מעשיו, וראה אותו הולך ליטול ידים, בודק את הכלי אם כשר הוא לנטילה ואחר כך נוטל את ידיו. לאחר מכן לקח פרוסת לחם ורצה לברך עליה המוציא, אך לפתע הניח אותה בחזרה ולא רצה לאוכלה. לקח כעך אחד וישב לאכול, וברך ברכה אחרונה. 

לאחר שסיימו העניים את סעודתם, נפנו ללכת לדרכם, וגם הזקן עמהם. בינתיים ניגש רבי מאירק'ה עצמו לאכול, אולם כל העת לא משה מנגד עיניו דמותו של הזקן האציל, וטרדה אותו השאלה, מדוע הזקן לא רצה לאכול מן הלחם? לבסוף פנה אל בעלת הבית ושאל אותה: אמרי נא לי, האם הפרשת חלה מעיסת הלחם הזו? 
נבהלה אשה וקראה בקול: אוי לי, כי שכחתי להפריש חלה...

אז הבין רבי מאירקה כי אותו עני הוא איש קדוש. מיד רתם את מרכבתו, רץ אחרי העניים והשיגם באמצע היער, והזקן אינו ביניהם. 
שאלם: היכן הזקן שהיה עמכם? השיבו לו: מדוע תשאל על השוטה הזה? הוא נטפל אלינו כבר מספר שבועות, הולך איתנו לכל מקום, אך נוהג בשיגעון: מידי פעם הולך הוא מאתנו אל בין השיחים אשר ביער, מתמהמה שם, ואחר כך הוא חוזר אלינו. 
ופעם בימות הקור הגדול, ראה בריכה של מים קפואים ושבר הקרח וטבל במים שתחת הקרח! 

שאלם רבי מאירקה לאיזה כיוון הלך עכשיו, והראו לו. חיפש אחריו ומצא אותו עומד תחת אילן אחד, תפוס במחשבותיו, ומראהו כלפיד אש. 

ניגש אליו ואמר לו: רבי, ברכני, ויברכהו. 
לאחר מכן סיפר רבי מאירקה את הסיפור לרבו. 
אמר לו רבו: אשריך, שזכית להתברך מפיו הקדוש של הרב רבי לייב שרה'ס. זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.
 (הבית היהודי רז)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏