שמיטה- "שמיטת כספים"

"דיני שמיטת כספים" מתוך החוברת "מצוות הארץ בהלכה ובאגדה" של הרב דוד שלום נקי שליט"א: המקור מן התורה ל"שמיטת כספים", "השמטת כספים בזמן הזה", "דין שמיטת כספים בחוץ לארץ", דין מלווה גוי בשמיטה, "זמן השמטת כספים", הלוואה בחודש אלול, הלוואה בשטר או בפני עדים, "פירעון של המחאה בשמיטה", דין חנות המוכרת בהקפה בשמיטה, דין הלוואת מצרכים בשמיטה, עסק של שותפים בשמיטה, האיסור להתחמק מהלוואה בשמיטה.

"שמיטת כספים"

המקור מן התורה
נאמר בתורה (דברים פרק טו פסוקים א ב): מִקֵּץ [בסוף] שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה: וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה, שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ, לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו, כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה'.

דהיינו: אדם שהלווה כסף לחברו, אזי בסוף שנת השמיטה, אם הגיע כבר זמן הפירעון ולא נפרע החוב, הרי החוב פוקע מהלווה ואינו חייב לשלמו למלווה, ואין המלווה יכול לתובעו כלל. ואם תבעו המלווה, הריהו עובר באיסור לא תעשה מן התורה שנאמר: "לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו". (תקיד)


השמטת כספים בזמן הזה
בזמן הזה, מצות השמטת כספים היא מדברי חכמים. כיון שמן התורה אין מצוה זו נוהגת אלא רק כאשר היובל נוהג, והיובל נוהג רק כשרוב עם ישראל גרים בארץ ישראל, והיום בעוונותינו הרבים אין רוב עם ישראל גרים בארץ ישראל. (תקיז)



שמיטת כספים בחוץ לארץ
אף על פי ששמיטת קרקעות אינה נוהגת בחוץ לארץ, מכל מקום שמיטת כספים נוהגת בין בארץ ובין בחוצה לארץ. (תקיז)


מלווה גוי
שמיטת כספים נוהגת רק כאשר המלווה והלווה יהודים, אבל אם המלווה גוי או שהלווה גוי אינה משמטת, וחייב לשלם לו לאחר השמיטה. (תקלא)


זמן השמטת כספים
אין השביעית משמטת אלא בסוף השנה, ולא קודם לכן. נמצא שאם הגיע זמן הפירעון במשך שנת השמיטה, רשאי המלוה לתבוע את חובו מהלווה עד סוף השנה, אך לאחר השנה השביעית [מיד כששקעה החמה בכ"ט באלול], אינו יכול לתובעו. (תקכג)


מועד הפירעון
השביעית משמטת רק כאשר נקבע מועד הפירעון קודם סוף שנת השמיטה, אך אם מועד הפירעון נקבע לאחר שנת השמיטה, אין השביעית משמטת. (תקלח)


הלוואה בחודש אלול
אדם שמלווה לחברו מבלי לסכם עימו על מועד הפירעון, אינו רשאי לתובעו בתוך שלושים יום, שכך קבעו חז"ל: סתם הלוואה לשלושים יום. ולכן המלווה לחברו בחודש אלול של שנת השמיטה, ולא קבעו מועד לפירעון, נמצא שלא הגיע מועד הפירעון אלא לאחר שנת השמיטה, ואין ההלוואה נשמטת. (תקלט)


הלוואה בשטר או בפני עדים
כאשר אדם מלווה כסף לחברו, חייב שההלוואה תכתב בשטר או לפחות שילווה בפני עדים. ואם מלווה בלא שטר ובלא עדים, עובר על לא תעשה מן התורה "ולפני עור לא תתן מכשול", שפעמים הלווה שכח שלווה, ואם אין אפשרות למלווה להוכיח שהלווה לו, אינו יכול לתובעו, ונמצא שהלווה נכשל בכך שאינו מחזיר את החוב. ויש להודיע זאת ברבים, כי לצערנו, רבים לא נזהרים בזה מחמת חוסר ידיעה וחוסר שימת לב. (בבא מציעא דף עה עמוד ב. חושן משפט סימן ע סעיף א. יבי"א ח"ז חו"מ סימן ז)

השביעית משמטת בין חוב שנכתב בשטר, ובין חוב שהיה על פה. (תקכד)


פירעון של צ'יק
לווה שנתן צי'ק למלווה על חובו, ולא פרע המלווה את הצ'יק - השביעית משמטת ואינו יכול לפרוע את הצ'יק אחר השמיטה. והוא הדין בצ'יק בנקאי. (תקכה)


הלוואה עם משכון
אם נתן הלווה משכון למלווה, אין השביעית משמטת את החוב, ורשאי לתבוע את הלווה, כיון שכאשר יש משכון ביד המלווה, נחשב כאילו כבר גבה את החוב. (תקכו)


חנות המוכרת בהקפה
הקונים במכולת מצרכים שונים, והמוכר רושם בפנקסו, ולאחר תקופה הם משלמים את החוב - אין השביעית משמטת, כי מאחר שלא קבעו זמן מסוים לפירעון, אין דרך המוכר לנוגשו, [וגם משום שנהנה ומרוויח מהקונה, ולא כהלוואה שהוא מהנה את הלווה, לכן אינו נוגשו. ועוד שנוח לו שלא לנוגשו, כדי שיהא רגיל לקנות אצלו], וכאילו זמן הפירעון לאחר השמיטה. 

אולם אם המוכר 'זקף על הקונה במלווה', דהיינו שתבעו בדין לשלם - יש לחוב זה דין הלוואה, והשביעית משמטת. [ועל כל פנים מכיון שבדין זה יש כמה מחלוקות ושיטות, הטוב ביותר שיעשה המוכר שטר פרוזבול בכל אופן וכדלהלן]. (משנה ראשונה שביעית פ"י מ"ב. כסף משנה, בית יוסף חושן משפט סימן סז. תקכח)


הלוואת מצרכים
שכנות המלוות זו לזו מידי פעם בקבוק שמן או מספר ביצים וכיוצא - מאחר ואין מחזירים את אותו מאכל עצמו אלא מאכל אחר, הרי זה כהלוואה [שמחזיר כסף אחר] ולא כהשאלה [שמחזיר את אותו חפץ], והשביעית משמטת. (יבי"א ח"י חו"מ סימן ג. תקכט)


עסק עם שותפים
שני שותפים שנשאר ביד אחד מהם סחורות או כספים, אין זה נחשב כהלואה, אלא כפיקדון בלבד שחלק חברו מופקד אצלו, ואין השביעית משמטת. (תקלב)


אמונה אמיתית
נאמר בתורה (דברים פרק טו פסוקים ט - יא) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ, וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא: נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ, כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ.

והיינו שהתורה מצווה להלוות בשנה השביעית, ולא להימנע מחשש שהשביעית תשמט את החוב. והנמנע מלהלוות, קוראת לו התורה בליעל חס ושלום. ומאידך מבטיחה התורה: אם תלוה, "יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ".



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏