שמיטה- "אכילת פירות שביעית"

"דיני אכילת פירות שביעית" מתוך החוברת "מצוות הארץ בהלכה ובאגדה" של הרב דוד שלום נקי שליט"א: "מצות אכילת פירות שביעית", הוצאת פירות לחוץ לארץ, "האם מותר להאכיל פירות שביעית לגוי?", תרומות ומעשרות בפירות שביעית, "דין פירות שגדלו בקרקע של גוי", איסור הפסדת פירות שביעית, "פח שביעית", דיני קילוף הפירות בשמיטה, מה עושים עם הקליפות והגרעינים בשביעית, ברית מילה ויין של שביעית, שאריות מזון בשמיטה, "קידוש והבדלה בשנת השמיטה", זמן קטיפת הפירות בשביעית, לחנך את הקטנים שיזהרו בפירות שביעית, "הנאה השווה לכל אדם", לקלקל פירות שביעית, סחיטה וריסוק פירות שביעית, טחינת פירות שביעית, דיני שמן בשנת השמיטה, "זריעת פירות של שמיטה"

אכילת פירות שביעית

מצות אכילת פירות שביעית
יש אומרים שבעצם אכילת פירות שביעית, מקיים מצוה, שנאמר: 
"וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה"
אשר על כן, טוב שימציא לעצמו פירות שביעית לאכול, ולא ימנע מחשש שמא יכשל בהלכות קדושת הפירות, שנבארם כעת, אלא ישנן את ההלכות היטב, ויאכלו ענוים וישבעו. (תיח)


הוצאת פירות לחוץ לארץ
אין מוציאים פירות שביעית מארץ ישראל לחוצה לארץ, שנאמר: וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל. (משנה שביעית פ"ו מ"ה)


האכלתם לגוי
אין להאכיל את הפירות לגוי, שנאמר: לָכֶם לְאָכְלָה, לכם ולא לגויים. (שפ)


תרומות ומעשרות
פירות שביעית, כיון שצריך להפקירם בעל השדה כמבואר לעיל, הרי הם פטורים מתרומות ומעשרות, ככל פירות של הפקר שפטורים. ומכל מקום אם עשה עיסה מתבואה של שביעית [באופן שאין בה איסור ספיחים], חייב בהפרשת חלה, וישרפה כרגיל. שאין זה נחשב שמפסיד פירות שביעית, מאחר שאין החלה ראויה לאכילה ואסורה בהנאה. (שצח)


פירות שביעית שלא הופקרו - אדם שעבר ולא הפקיר את פירותיו, צריך להפריש מהם תרומות ומעשרות, אך בלי ברכה, וכמבואר לעיל. (תלז)


פירות שגדלו בקרקע של גוי - באופן שיש לעשרם - בשנת השמיטה יעשרם בלי ברכה. [הסבר: בדרך כלל פירות שגדלו בקרקע של גוי פטורים מתרומות ומעשרות. אולם באופן שלא נגמרה מלאכתם של הפירות אצל הגוי כי אם אצל היהודי - חייבים הם בהפרשה. 
כגון: יהודי שקנה מגוי ענבים המיועדים לעשיית יין, אזי כשיעשה היהודי יין, חייב להפריש תרומות ומעשרות, שכיון שהענבים מיועדים ליין, נמצא שלא נגמרה מלאכתם עד שיעשו את היין. 
אבל אם קנה מהגוי ענבים המיועדים לאכילה, גם אם עשה מהם יין, הריהם פטורים, כיון שמלאכתם נגמרה אצל הגוי (כן עשה מעשה מרן הבית יוסף זצ"ל. תלז. וכפי שיתבאר בהרחבה להלן בהלכות תרומות ומעשרות). ובשנת השמיטה גם באופן הנ"ל שהתחייבו הפירות במעשרות - יעשרם אך בלי ברכה, כי חוששים לשיטת המבי"ט שיש לנהוג קדושה גם בפירות שגדלו בקרקע של גוי].

סדר ההפרשה לפירות הנ"ל: מפריש תרומה גדולה, תרומת מעשר, מעשר ראשון ומעשר עני. את התרומה הגדולה יזהר שלא לאבדה. ואת המעשר ראשון ועני, אין צריך לתת ללוי ולעני. והטעם כמבואר לעיל בדין פירות שלא הופקרו. (תלז)


איסור הפסדת הפירות

נאמר בתורה (ויקרא פרק כה פסוק ו): 
"וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ"
ודרשו חז"ל: לאכלה - ולא להפסד. והיינו שאסור לאבד בידיים את הפירות והירקות שנוהגת בהם קדושת שביעית, כל עוד שהם ראויים למאכל אדם או למאכל בהמה. 
ולכן: אם אכל ונשאר מהמאכל כמות ניכרת שרגילים לשומרה לאכילה או לבהמה, אסור לזרקה לאשפה, כיון שהמאכל ימאס, ולכן יכרוך את השאריות בנייר או בניילון ויזרקן באשפה, שנמצא שאינו מפסידן בידיים אלא רק גורם להפסדן שיירקבו לאחר זמן, שזה מותר. (שסח)

פח שביעית - יש מייחדים פח לכל שיירי הפירות, ולאחר שנרקבים ואינם ראויים למאכל בהמה, זורקים אותם בפח האשפה הרגיל. (שסט)

טעם הפירות - תבשיל מרק ועוף שמעורבים בו ירקות של שביעית, יש לנהוג קדושה גם במרק ובעוף, כיון שקיבלו טעם מהירקות. והטעם נחשב כעיקר מהמאכל. (שפו)

תבשיל שמעורב בו תבלין של שביעית עם תבלינים אחרים, אף על פי שרוב התבלינים אינם של שביעית, צריך לנהוג קדושה בכל התבשיל כולו. (שפח)

עצמות שהתבשלו עם ירקות של שביעית, אין צריך לנהוג קדושה בעצמות, ורשאי לזרקם לאשפה, כיון שאין דרך לאכול את העצמות. (שבט הלוי ח"ז סימן קפ אות ב. שפו)

מים שכבשו בהם מלפפונים, כיון שטעמם טפל ואין דרך לשתותם, אין בהם קדושה ומותר לשפכם. והוא הדין למים שבישלו בהם תפוחי אדמה, כיון שהרגילות לשפכם. (שפח)

הסירו מכשול - מי שיש לו עץ תאנים, ויש חשש שהפירות יפלו על הארץ במקום העוברים ושבים וידרכו עליהם, יש לשים לב ללקטן מידי יום, לבל יכשלו בני אדם באיסור הפסד פירות שביעית. (דרך אמונה)

גורם להפסד - פירות שאינו אוכלם ורוצה להניחם בחוץ, וכשתבוא עליהם השמש יתקלקלו, הרי זה מותר, כיון שהוא רק גורם להפסד פירות שביעית. (כרם ציון. שפג)

פירות שתחת המיטה - פירות שביעית שהיו תחת המיטה וישן עליהם, רשאי מהדין לשטפם שלוש פעמים ולאכלם. אך אם אינו רוצה לאכלם, לא יאבדם בידיים אלא יניחם שירקבו. (תיב)

לבהמה - פירות הראויים למאכל אדם, אין להאכילם לבהמה, שזהו בכלל הפסד. אבל אם נפסדו הפירות מאכילת אדם, מותר להאכילם לבהמה. (שפ)

קילוף פירות - מותר לקלף פירות וירקות כהרגלו תמיד אף שקולף מעט מהפרי, כמו בקליפת הקִיוִי. וכן מותר לקלף פירות אף שהקליפה עצמה ראויה לאכילה כקליפת תפוח, אגס, מלפפון וכיוצא, אולם יזהר לעטוף את הקליפות בניילון ויזרקן כך בפח. 
והוא הדין לקליפות הראויות למאכל בהמה והדרך ליתן אותן לבהמה [אף שהוא עצמו אין לו בהמה], שיעטפן בניילון ויזרקן כך. אבל קליפות שאינן ראויות למאכל בהמה או שאין דרך ליתן אותן לבהמה, אין נוהגת בהן קדושת שביעית, ורשאי לזרקן לפח האשפה כרגיל. (חזו"א. שעא, שעד)


קליפות תפוזים - מן הדין רשאי לזרקן בפח האשפה הרגיל (חזון איש), אולם טוב להחמיר ולנהוג בהן קדושת שביעית, כיון שהיום משתמשים הרבה בקליפות תפוז למרקחות שונות או למאכל בהמה. (שבט הלוי. שעד)


גרעיני פירות - שאינם עומדים לאכילה, אע"פ שראויים למאכל בהמה, כגרעיני תמרים, ענבים, אגסים, תפוזים, תפוחים וכיוצא, אין בהם קדושה ומותר לזרקם לאשפה. ואף אם נשאר בהם דבוק מעט מהפרי, מן הדין אין נוהגת בהם קדושה, כיון שהדרך לזרקם כך. (שעו, שעז)

גרעיני אבטיח, יש להחמיר לנהוג בהם קדושת שביעית, וכמובן באופן שאין בהם איסור ספיחים. (שעז)


תבלין - אם פג טעמו, מותר לזרקו לאשפה. כגון, נענה או לואיזה שהניחום בכוס תה כמה פעמים, ואינם ראויים לתת טעם עוד, מותר לזרקן לאשפה. (שפט)


מציצה במילה - לכתחילה לא ימצוץ המוהל את המילה עם יין של שביעית, מאחר שהיין הולך לאיבוד. ומכל מקום אם אין לו יין אחר, רשאי למצוץ עם יין של שביעית. (שצו)


שמן על תבנית אפיה - אסור למרחו, כשהמטרה רק שהבצק לא ידבק בתבנית. (תד)


שאריות מזון - אכל מהתבשיל ושבע ואינו רוצה לאכול עוד, אינו צריך לדחוק את עצמו לאכול עוד בשביל שלא יזרק, וכן כל כיוצא בזה. (שפו)

שיירי מאכל שנשארו בצלחת או בסיר, כל שהרגילות לזרקם, רשאי לזרקם גם בשמיטה, אבל אם נשארה כמות ניכרת שרגילים לשומרה לאכילה או לבהמה, ינהג קדושה בשיריים. (שפד)

שאריות תבשיל שאינו רוצה לאוכלן, אינו חייב להחזירן למקרר כדי שלא יתקלקלו, אלא רשאי להניחן חוץ למקרר, אף שעל ידי כך יתקלקלו במשך הזמן. וכמו כן, אם התבשיל נמצא במקרר, וצריך הוא מקום במקרר, ורוצה לפנות את התבשיל לחוץ, רשאי, שבכל זה אינו אלא גורם להפסד הפירות. (שפג)

לא יוציא את התבשיל לחצר כשיש שמה שמש או גשם, כדי שיתקלקל התבשיל מהר יותר, כיון שנחשב כמפסיד בידיים ממש ולא רק כגורם הפסד. אולם רשאי ליתנם במקום מוצל, אף על פי שבעוד זמן ברור לו שתבוא השמש. (עיין סנהדרין עז ע"א)

מותר לאכול רק חצי מהפרי, אף שיישאר חלקו ויתקלקל, כיון שאינו מפסידו בידיים אלא רק גורם לו הפסד. ובפרט כאן שמקיים מצות אכילת הפירות. (שפ)

קידוש - אע"פ שבקידוש של שבת טוב שימלא את הכוס ביין על כל גדותיו, עד שתראה כמין קשת בכוס למעלה, ובזכות זה זוכה לנחלה בלי מצרים [בלי גבול], ואף אם ישפך מעט לחוץ, הלוא זה סימן ברכה - מכל מקום ביין של שביעית יקפיד שלא ישפך, ולכן ישים צלחת מתחת לכוס, שהיין ישפך לתוכה, וישתה אותו לאחר מכן.

הבדלה - כשמבדיל על יין של שביעית, יקפיד לשתות את כל היין, ולא ישפוך ממנו על הארץ לסימן ברכה, ולא יתן ממנו על עיניו, ולא יכבה בו את הנר. (ת)

ליל הסדר - מה שנוהגים בליל הסדר לשפוך מהיין ט"ז פעמים [באמירת: דם, ואש, ותמרות עשן, עשר המכות, דצ"ך, עד"ש, באח"ב] - אין לשפוך מיין של שביעית. (ת)

זמן קטיפת הפירות - אין לקטוף מהעץ פירות בוסר שעדיין אינם ראויים לאכילה, מכיון שבזה מפסיד הוא את הפירות שלא ימשיכו לגדול ולא יהיו ראויים לאכילה. וכמו כן אילן שהתחיל להוציא פירות, אף שעדיין אינם ראויים לאכילה, אסור לקצוץ את האילן או אפילו ענף מהאילן, מכיון שמפסיד את הפירות שלא ימשיכו לגדול עד שיהיו ראויים לאכילה. (רעט, רפב)


מצות חינוך - מצווה לחנך את הקטנים שיזהרו בפירות שביעית, ולא יזלזלו בהם ויפסידום. (דרך אמונה. שפא)

מותר לתת פירות לתינוק, אף שבאכילתו הוא מפזר חלק מהפרי. (כרם ציון. שפא)


הנאה השווה לכל אדם
משתמשים בפירות שביעית רק להנאה השווה לכל אדם, כמו צבע, רפואה הראויה לכל אדם, שמן זית לסיכה ולהדלקה, וכדומה. אך אם אין ההנאה שווה לכל אדם, כתרופות לחולים בלבד, אין לעשותם מפירות שביעית. (רמב"ם שמיטה פרק ה הלכה א, ט, יא. שנט)


כדרך אכילתם
ההנאה מהפירות צריכה להיות כפי שהרגילות ליהנות מהם, ולא ישנה למשהו אחר. ולכן, כל שדרכו באכילה - צריך לאוכלו. בשתיה - צריך לשתותו. לאוכלו חי [מלפפון] - לא יאכלהו מבושל. לאוכלו מבושל [תפוח אדמה] - לא יאכלהו חי. לאוכלו חי ומבושל [תפוח, גזר, עגבניה, בצל וכיוצא] - אוכלו חי ומבושל. (שסח, שפד)

מרקחת [ריבה] - פירות שאין רגילות לעשות מהם ריבה, אין לשנותם ולעשות מהם ריבה. אך מקליפת הפרי, מותר לעשות ריבה. (שפב)

פירות יבשים - פירות שהדרך לייבשם כצימוקים, תמרים, משמשים, וכיוצא בהם, מותר לייבשם. (פאת השלחן)


אין לקלקל פירות שביעית, אף לצורך השבחת פירות אחרים, ולכן אסור לכבוש מלפפונים או זיתים בחומץ של שביעית, כיון שהחומץ נפסד מאכילה. וכמו כן אין לשרות דגים במיץ לימון להוציא מרירותם, וכן כל כיוצא בזה. (הרמב"ם. תד)

לערב דבר מר - אסור לערב בפירות דבר מר, שנמצא מקלקל את טעם הפירות ומפסידן. ולכן לא יערב פירות שביעית בתרופה מרה, כדי להמתיק את טעמה. (שפג)

סחיטה
פירות שאין רגילות לסחטם - כתמרים לדבש וכדומה, אין לסחטם, כיון שמורידם ממעלתם, שחשובים לאכילה יותר. (תיד)

פירות שהרגילות לסחטם - מותר לסחטם בשביעית, ולכן מותר לסחוט תפוזים, אשכוליות, לימונים, וכיוצא באלו. ומכל מקום שאריות הפרי שהדרך לאוכלם, לא יזרקן לאשפה, אלא ינהג בהן בקדושה. (תטו, תטז)

לימון על דגים - מותר לסחוט לימון על גבי דגים מטוגנים, שהרי דרכו בכך. (תטז)

מיץ גזר - מותר לסחוט גזר, שהרי הדרך לסחטו, ואת הפסולת רשאי לזרוק לאשפה, מאחר ואין הדרך לתת את הפסולת לבהמה. (שפד, תטז)


ריסוק פירות שביעית
פירות שרגילים לרסקם - כבננה, אבוקדו, תפוחי אדמה וכיוצא בהם, מותר לרסקם. ולצורך תינוק, מותר לרסק גם פירות שאין דרך לרסקם. (תטז)


פומפיה - מותר לרסק פירות בפומפיה, ולאחר מכן לשטוף את הפומפיה, אף שנשאר בה מעט שאריות מהפירות. (שפה)


טחינת פירות שביעית
מותר לטחון שום או בצל וכדומה, כדי לערבן בתבשיל. וכן מותר לטחון אגוזים, בטנים ושקדים כדי לערבם בעוגה, ובלבד שיקפיד שיורגש טעם הפירות בעוגה, כי אם לא יורגש טעמם, נמצא שמפקיע את הפירות מקדושתם. (תיז)


הדלקה בשמן
מותר להדליק בשמן של שביעית כיון שדרכו בכך, אך אסור לערב בשמן חומרים אחרים לצורך ההדלקה, אם בתערובת זו נפסד השמן מאכילה. (תה)


נר שבת ונר חנוכה - מותר להדליק נרות שבת בשמן של שביעית, אך טוב שלא להדליק בו נר חנוכה, שכיון שאסור להשתמש לאורה, נמצא שמפסיד את השמן. ומכל מקום אם אין לו שמן אחר, רשאי להדליק בו נר חנוכה. (תה. חזו"ע חנוכה פה)


נר לעילוי נשמה - מותר להדליקו בלילה, רק שידליקו סמוך לשלחנו, שאז נהנה מעט מאורו, אך אין ראוי להדליקו ביום, שאז אין נהנה ממנו כלל. (תט)


סיכה
מותר לסוך את הגוף בשמן של שביעית, כיון שדרכו בכך, אך אסור לערב בשמן מיני בשמים לצורך הסיכה, כיון שבתערובת זו נפסד השמן מאכילה. (תד)


"זריעת פירות שביעית"
אסור לזרוע פירות שביעית [לאחר השמיטה או בשנת השמיטה באופנים המותרים כזריעה בבית, על הגג, וכדומה], שהרי אמרה תורה 'לְאָכְלָה', וזריעה אינה חשובה הנאה כאכילה, שהרי אין הנאתה וביעורה שווה. (חזון איש. שצו)

© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏