שמיטה- "הפקרת הפירות בשביעית"

"דיני הפקרת הפירות בשביעית" מתוך החוברת "מצוות הארץ בהלכה ובאגדה" של הרב דוד שלום נקי שליט"א: "דין פירות ההפקר", "מהי הכמות שמותר לקחת בשמיטה, מתי הוא זמן לקיחה של פירות ההפקר, אופן ההפקר בשמיטה, נעילת השדה, "דין עצי ערלה ונטע רבעי בשביעית", אלו גידולים מופקרים והדין של: עצים, פירות שישית בשביעית, פירות שביעית בשמינית.

"הפקרת הפירות בשמיטה"

ציווי התורה
כל אדם שיש לו קרקע, עליו להפקיר את כל אשר תוציא הקרקע בשביעית, שנאמר (שמות פרק כג פסוק יא): "וְהַשְּׁבִיעִית תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה, כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ"

ונאמר (ויקרא פרק כה פסוקים ו ז):
 "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה, לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ: וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ, תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל".


דין פירות ההפקר
יש להקדים כי פירות שהופקרו, בכל זמן שהוא ובכל צורה שהיא, מותר לכל אדם לבוא ולקחת מהם ולאוכלם, ופטורים הם מהפרשת תרומות ומעשרות. ואם הפירות מהשנה השביעית, צריך לנהוג בהם "קדושת שביעית", כמבואר להלן.


כמות הלקיחה - אין לאדם לקחת פירות בכמות מרובה מדאי לביתו, אלא יקח כמות הנצרכת לכל בני ביתו לשבוע ימים בלבד. ואם הביא יותר, מותר לאוכלם. וכן בעל השדה לא יקח כפי שרגיל בכל השנים, אלא כמות הנצרכת לבני ביתו לשבוע ימים. (שנז. חזון איש)


זמן הלקיחה - אין לקטוף את הפירות בעודן בוסר, אבל לאחר שגדלו שליש מבישולם, מותר. שנאמר, תאכלו את תבואתה, ללמדך שאינה נאכלת עד שתֵעשה תבואה, שאז יש דרך אנשים כבר לאוכלה, והיינו כשגדלו לפחות שליש, אע"פ שהם עדיין קשים מעט. (משנה שביעית פ"ד מ"ז, ופירוש המשניות לרמב"ם שם. שמיטה פ"ה הט"ו. עיין מנחת שלמה חלק א סימן נא אות יד)


אופן ההפקר
אין הפירות נעשים הפקר מעצמם, אלא בעל השדה צריך להפקירם בפיו. ואם לא הפקירם, אסור לקחת מפירות אלו ללא רשותו. 
ואמנם גם אין לקנות ממנו פירות אלו [מפני שאין נותנים דמי שביעית לעם הארץ, כדלהלן]. ומכל מקום אם קיבל ממנו את הפירות במתנה, מותר לאוכלם, וינהג בהם קדושה, ככל דיני פירות השמיטה. רמב"ם, רש"י, רבנו שמשון, הסמ"ג, החינוך, הרמב"ן, הרשב"א, הריטב"א, המאירי, הרידב"ז, מרן באבקת רוכל. (שנב, שנג, שנה)


האוכל מהפירות הנ"ל שלא הופקרו, צריך להפריש מהם תרומות ומעשרות מספק, ולכן לא יברך על ההפרשה. ויפריש מעשר ראשון ומעשר עני, אבל אין צריך ליתנם ללוי ולעני בפועל. שכיון שאין חיוב המעשר בודאי, הרי כלל בידינו שהרוצה להוציא מחברו, עליו להביא ראיה שמגיע לו, ועל הלוי והעני להביא ראיה שפירות אלו חייבים בוודאי במעשר ומגיע להם. 

ולאחר שיפריש תרומה גדולה ותרומת מעשר, לא יאבדם בידיים אלא יניחם עד שירקבו או יעטפם בניילון ויזרוק באשפה. כיון שההפרשה היא רק מספק, ואולי הם פטורים, ונמצא שאין זה תרומה כלל, ואסור להפסיד פירות שביעית. [והטעם שהפרשת תרומות ומעשרות היא רק מספק, מכיון שלדעת המבי"ט פירות שביעית נעשים הפקר מעצמם אף אם בעל השדה לא הפקירם, ונמצא שלדעתו הפירות הנ"ל פטורים מתרומות ומעשרות לגמרי, אך לדעת מרן וכל הראשונים הנ"ל אם בעל השדה לא הפקיר, אינם הפקר וחייבים בתרומות ומעשרות, לכן מפריש אך בלי ברכה. ותקנו להפריש בשנה זו מעשר עני ולא מעשר שני כרוב השנים, מפני טובת העניים שיתפרנסו מהם]. (סימן שלא סעיף יט, ש"ך סקמ"א. שנג)


ההפקר צריך להיות באופן שיכולים בני אדם בפועל לבוא ולקחת מהפירות ללא שום מונע, אבל אם נתן בשדה כלב לשמירה, והאנשים מפחדים להיכנס לקחת מהפירות, אין זה נחשב הפקר, ועליו לסלק את הכלב משם. (הב"ש עלינו לשבח שמות תל)


נעילת השדה - אסור לנעול את השדה, אף אם כוונתו לחלק את הפירות לעניים. אולם אם חושש שייגנבו כל הפירות, או שבעלי חיים יכנסו וישחיתו, או שישנם כלי עבודה בשדה וחושש שיגנבום, מותר לנעול את השדה, רק שיציין במקום ניכר, שכל הרוצה לקחת פירות, יכול לקבל מפתח במקום פלוני. (אור לציון. שנב, שנד, שנה)


עצי ערלה ונטע רבעי - המפקיר שדה שיש בה גם עצים של ערלה שאסור לאוכלם, או עצים של נטע רבעי [פירות של שנה רביעית, שאסור לאוכלם בלי לחללם על פרוטה, כמבואר בהרחבה להלן בהלכות 'נטע רבעי'], צריך בעל השדה להודיע את הבאים על כך, על ידי שלט בסמוך לאותם העצים, לבל יכשלו הקוטפים. אך לא יכתוב שלט כללי, שיש בשדה זה עצי עורלה, מבלי לפרט אלו עצים, כי בכך יחששו לקחת מן הפירות שבשדה, ונמצא שאין זה הפקר כלל. (רמב"ם מעשר שני פ"ט ה"ז. משפטי ארץ)



אלו גידולים מופקרים?
כאמור, יש להפקיר רק גידולים שיש בהם קדושת שביעית. לכן אין צריך להפקיר: פרחים, בשמים, פטריות, דשא וכדומה, וכמבואר לעיל.


עצים - העצים עצמם אינם הפקר, ולכן אין לקחתם לסכך את הסוכה וכיוצא. (שנז)


פירות שישית בשביעית - פירות שגדלו [הגיעו לעונת המעשרות כדלעיל] בשנה השישית, ונשארו בשדה בשנה השביעית, אין היתר לקחתם, שאינם הפקר. (שנז)


פירות שביעית בשמינית - פירות שנשארו בשדה לאחר השנה השביעית, מותר להכנס לשדה לקחתם עד ראש חודש כסלו של השנה השמינית, אבל לאחר מכן אין להכנס לשדה, כל שדריכת רגלי בני האדם מזיקה לשדה, אולם אם אין דריכתם מזיקה לשדה, מותר להכנס ולקחת את הפירות. (שנז)

© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏