הלכות שביעית: דיני עבודות הקרקע

"הלכות שמיטה ודיני עבודות הקרקע" מתוך החוברת "מצוות הארץ בהלכה ובאגדה" של הרב דוד שלום נקי שליט"א: "באלו קרקעות אסורה העבודה בשביעית"?, דיו גינת גינת בית הכנסת בשמיטה, "דיני גינה משותפת בשביעית", חממות ובתים, גינה שעל הגג, גידולי מים, עציצים, "ארבעת המלאכות האסורות בשמיטה מהתורה", "המלאכות האסורות מדרבנן בשמיטה", "דין מלאכות לקיום האילן בשביעית", "זריעה ונטיעה בשמיטה", "ההבדל בין שמיטה לשבת", זריעה לצורך לימוד בשביעית, העברת אילנות בשמיטה, "דין השקיה בשמיטה", "קנס של חכמים בזיבול ולא בסיקול", "דין גת בשנת השמיטה", מכירת כלי עבודה בשמיטה.

"דיני עבודות הקרקע בשמיטה"

חכם עיניו בראשו
להלן נבאר מהן עבודות הקרקע האסורות בשביעית, ומהן העבודות שהתירו חכמים לעשותן. ויש לדעת, כי גם העבודות המותרות - יש להשתדל ככל האפשר לעשותן קודם השביעית, או לדחותן לאחר השביעית, אם אפשר. אך כשאי אפשר, יעשה את המוכרח שהתירו חכמים בלבד. (חזון איש. קסב)


באלו קרקעות אסורה העבודה בשביעית?
האיסור בעבודות הקרקע הוא בין בקרקע של יחיד, בין בקרקע של שותפים כבמושבות וקיבוצים, בין בקרקע שבבעלות המדינה והעירייה, ובין בקרקע של הפקר. (קסו, קסט)

גינת בית הכנסת - גם בגינה של בית הכנסת, שהקרקע היא הקדש, אסורה העבודה בשביעית. (קעד)

גינה משותפת - בנין מגורים שיש בו גינת נוי, ודיירי הבניין משתתפים בהוצאות החשמל, הניקיון, החזקת הגינה וכיוצא, ויש בין הדיירים שכנים שאינם שומרי תורה ומצוות, ואינו יכול להשפיע עליהם בדרכי נועם לשמור את דיני השמיטה, אזי כדי להינצל מהאיסור שיהודי עובד בקרקע שלו, יאמר שהתשלום שלו לוועד הבית או לצרכים האחרים כחשמל וכיוצא, או לעבודות המותרות בקרקע. (שח)

חממות ובתים - מותר לעבוד בחממות או בבתים בשביעית, שנאמר: 'שדך' לא תזרע, משמע שהאיסור דוקא בשדה, אבל בבית מותר. ומותר לטפל בהם ולהשקותם כרגיל, ואין בפירותיהם קדושת שביעית. (הגרצ"פ פראנק, פאת השלחן, אבן ישראל, יבי"א ט יו"ד לא)

גינה שעל הגג - יש להקל לזרוע שם, שנחשבים הזרעים כתלושים. (רמב"ם. רכ)

גידולי מים - מותר לשתול בבריכות מים כשאין שם עפר כלל [כשיטת הידרופוניקס, שנותנים זרעים על רשתות, שלמטה מהם יש מים המהולים בחומרי מזון הדרושים לצומח], כיון שלא נאסרה אלא העבודה באדמה ממש. וכל שכן היום, שעושים כן בתוך חממות. (רלח. חזו"ע ברכות קיז, סוכות שכז)

לכן מותר גם לתת גרעין אבוקדו במים או גרגירי חומוס בצמר גפן המהול במים, וכן מותר לתת זר פרחים במים, אף שהפרחים יפתחו במים. (רמט, רנב, תמו)

עציצים - אסור לעבוד בשביעית בעציץ שיש לו יניקה מן הקרקע, דהיינו: עציץ שמונח על הקרקע, ואפילו על חצר מרוצפת, בין שהוא נקוב [שהאיסור מהתורה] ובין שאינו נקוב [שהאיסור מדרבנן]. והוא הדין בעציץ נקוב שתלוי באויר מעל הקרקע [כגון שמונח על סורגים הבולטים כלפי חוץ], או עציץ שאינו נקוב התלוי מעל הקרקע, אך העלים שלו יוצאים כלפי חוץ.

ואולם עציץ שאינו מונח על הקרקע, וגם יש הפסק בינו ובין הקרקע - מותר לעבוד בו בשביעית. כגון: עציץ המונח על רצפת המרפסת, אפילו נקוב. וכן עציץ שאינו נקוב התלוי מעל הקרקע, ואין העלים יוצאים כלפי חוץ.

עציצים המונחים בבית תחת התקרה [בין נקובים ובין לא נקובים, ואפילו בקומת קרקע], מותר לעבוד בהם, ואין נוהגים בהם דיני שביעית כלל, כמבואר לעיל. (יבי"א ח"ט יו"ד סימן לא. רי, רכג, רכה, רנא, שמו)

מותר לפתוח את החלון ואת התריס, אף שעל ידי כך חודרים אויר צח וחום קרני השמש למקום, וגורמים להשביח את צמיחת השתילים הנמצאים שם. (רלד)

מותר להעביר מביתו למקום אחר עציצים נקובים, אף שבדרך עוברים על גבי קרקע והם יונקים ממנה. (רכז)

מותר ללכת תחת עציץ נקוב התלוי בגובה, אף שמפסיק את יניקתו מהקרקע. (רלב)


העבודות האסורות מדאורייתא בשביעית

ציותה התורה לשבות בשמיטה מארבע עבודות, ואלו הן: 
א. זריעה. 
ב. זמירה. [מחתך את הענפים הארוכים, כדי שיוסיפו לגדול עוד]. 
ג. קצירה. 
ד. בצירה. [לשון קצירה בענבים]. 

ועליהם הוסיפו חכמים עוד עבודות, כמו: 

חרישה, עידור, [חופר תחת העץ להרפות את הקרקע]. 
השקיה, נטיעת אילנות, תמיכתם, הברכה, [מכופף ענף לתוך האדמה, ומכה שורשים ונעשה עץ]. 
הרכבה, [חותך מעט בעץ ונותן בתוכו ענף אחר]. 
זיבול, [אדמה המפיקה פירות, מתעייפת במשך השנים ואינה יכולה להוציא שוב פירות כראוי, לכך מזבלים אותה בזבל בהמות שיש בו חריפות, ועל ידי זה האדמה מתחזקת ומניבה פירות כבתחילה]. 
סיקול אבנים, [מוציא את האבנים לצורך החרישה]. 
קירסום, [קוצץ ענפים יבשים מהעץ כדי שיוסיף לגדול]. 
ניכוש, [עוקר את העשבים הרעים]. כיסוח, [חותך את העשבים הרעים מלמעלה]. 
וכן כל שאר המלאכות הבאות לטובת הקרקע. (קעו)

מכונה - עבודות קרקע האסורות בשמיטה, אין הבדל אם עושה אותן בידיים או באמצעות מכונה כנהוג היום, שבכל אופן אסורות הן. (קפז)

מלאכות לקיום האילן
מלאכות שמטרתן להשביח את האילן או להוסיף גידולים חדשים וכדומה - אסורות. אך מלאכות שמטרתן רק לשמור על קיום האילן שלא ימות או שלא יינזק, מותר מן הדין לעשותן בשביעית, כיון ששביעית בזמן הזה מדרבנן, ומלאכות דרבנן מותרות להצלת האילן. ואפילו הוא מסופק אם יהיה נזק, מותר. (ער, רעא, ערב)

מלאכות שהתורה אסרתם בשביעית כמו זמירה, אף כשמטרתו לקיום האילן, טוב לכתחילה שיעשם על ידי גוי, ואם אין גוי, יעשם ישראל בשינוי. (רעא)

זריעה ונטיעה
אסור לזרוע ולנטוע מכל סוג צמח שהוא: תבואה, קטניות, עצי מאכל, עצי סרק, פרחים לנוי, לרפואה, ירקות, דשאים, וכל כיוצא בזה. (קפ, קצו)

שוגג - זרע או נטע בשביעית, אפילו מחוסר ידיעה, צריך לעקרו מהאדמה. (קפב)



"ההבדל בין שביעית לשבת"

שאל רבי מאיר, מדוע אדם שזרע בשבת בשוגג, לא חייבוהו חכמים לעקור מהאדמה, ואילו הזורע בשביעית בשוגג, קנסוהו חכמים שיעקור. 

ויישב, מפני שנחשדו ישראל על השביעית, וקיים חשש שאדם יזרע במזיד ויאמר שוגג הייתי, לכן קנסוהו חכמים אפילו בשוגג. אבל לא נחשדו ישראל על השבת, שהשבת עונשה חמור, לכן נאמן אדם לומר שזרע בשוגג. (מסכת גיטין דף נג עמוד ב)


זריעה לצורך לימוד - אסור לזרוע גם אם כל כוונתו להתלמד או ללמד אחרים או לצורך בדיקת הזרעים. (חזון איש. קצה)


זריקת גרעין לגינה - האוכל פרי, מותר לו להשליך את גרעין הפרי לגינה, אף שאולי ייקלט הגרעין באדמה ויגדל ממנו עץ. (שבט הלוי. קצא)


כיסוי השורשים - שורשים של עץ שהתגלו, לא יכסם בעפר, אלא אם יש חשש שיגרם נזק לעץ. (קצד)


עצי אקליפטוס - מותר לומר לגוי לנטוע עצי אקליפטוס, כדי לזכך את האויר לבריאות הגוף. (מהרי"ל דיסקין. רא)

עצי סרק - מותר לנטעם אם המטרה לגדר בלבד, וטוב שיעשו כן על ידי גוי. (רב)


העברת אילנות - הרוצה להעביר אילן ממקומו לאדמה אחרת, אם מעבירו עם גוש העפר שמסביב לשורשים, באופן שיכול לחיות כך לפחות ארבעה עשר יום, מותר להעבירו, כיון שאין זה אלא כהמשך גידולו מהאדמה הקודמת, אבל להעביר את השורשים ללא עפר, אסור, שהרי זו נטיעה חדשה. (רה)

והוא הדין בעציץ נקוב שנשבר, והאדמה מחוברת עדיין לשורשים, מותר להעבירו לאדמה שבעציץ אחר. (רי)

הוצרך למקום האילן - אם הוצרך למקומו של האילן, מותר להעביר את האילן לעציץ הנמצא תחת התקרה, שבו אין איסור לזרוע בשביעית, כמבואר לעיל. (רעח)


"דין השקיה בשמיטה"
אסרו חכמים להשקות בשביעית - בין ביד, בין בצינור, ובין בממטרות. אולם שדה שאינה מסתפקת במי גשמים, וזקוקה להשקיה תמידית, התירו חכמים להשקותה, אך לא בעונת הגשמים, שבלאו הכי ירדו עליה גשמים עתה, ודי לה בזה. (שלח, שמב)

בכל שדה שהיא, כאשר יש חשש שאם לא ישקו אותה, יגרם נזק או הפסד אפילו מועט לפירות או לצמחים, וכגון בשנה שלא ירדו גשמים כדי הצורך, מותר להשקותה. וכן מותר להשקות את הדשא, כל שההשקיה באה למנוע התייבשות. (שלח, שמא)

כשהותר להשקות, לא הגבילו את כמות ההשקיה, ורשאי להשקות כדרכו. (אור לציון. שלח). וכן אם יש צורך לעשות 'צלחות' סביב העצים להשקיה, מותר לעשותן. ומותר לבנות מערכת צינורות או ממטרות וטפטפות להשקיה. (רמב"ם שמיטה פ"א ה"ט. שלה. משפטי ארץ)

כששוטף את רצפת הבית, מותר לגרוף את המים לגינה, גם אם אין חומרי ניקוי במים. וכן מותר להפעיל מזגן כשהמים שבצינור יורדים לגינה, וכן כל כיוצא בזה. והיתר זה הוא אפילו לגינה שאין היתר להשקותה. (שמב)


זיבול
אסרו חכמים לזבל את השדה, אף אם אין כוונתו לצורך השנה השביעית, אלא לצורך הזריעה בשנה השמינית. ואם זיבל, קנסוהו חכמים שלא יזרע תיכף במוצאי שביעית. ואם הסיר את הזיבול, רשאי לזרוע תיכף. (שלב)


סיקול
אסרו חכמים לסקל בשביעית, דהיינו לפנות מהשדה אבנים קטנות או גדולות, שבזה מכשיר הוא את הקרקע לזריעה טובה יותר. ומכל מקום אם עבר וסיקל בשביעית, לא קנסוהו חכמים ורשאי לזרוע במוצאי שביעית מיד. (שמיטה פ"א הי"ד. רנד)

והטעם שקנסוהו חכמים בזיבול ולא בסיקול, משום שהזיבול היא עבודת קרקע ממש, ומטעם זה גם אם חרש בשביעית, קנסוהו חכמים שלא יזרע תיכף במוצאי שביעית, לא כן בסיקול שאין זו עבודת קרקע ממש בגוף הקרקע אלא ניקיון. (רדב"ז פ"א הי"ג) ועוד טעם, שבזיבול וחרישה הכין את הקרקע לזריעה, אבל בסיקול לא הכינה עדין לזריעה. (משנה ראשונה פ"ד מ"ב)


לִבְנִיָה - אם מוציא את האבנים שלא במטרה להכשיר לזריעה, אלא למטרת בְּנִיָה וכדומה, רשאי לקחת את האבנים התלושות, וישאיר את המחוברות לאדמה. ואם ניכר שמטרתו לִבְנִיָה, כגון שמקום הַבְּנִיָה סמוך לשדה, מותר לקחת הכל. (רנד)


על האש - מותר לאסוף עצים קטנים המצויים בשדה כדי לתת במנגל, מאחר וניכר שאוסף את העצים לצורך האש, ולא יחשדו שמטרתו להכשיר לזריעה. (רנז)

מגרש - מותר להוציא אבנים מקרקע שאינה מיועדת לזריעה אלא להולכי רגל או למגרש משחקים, חניה וכדומה, כיון שניכר שאין מטרתו להכשיר לזריעה. (רנה)


ניכוש
אסרו חכמים לנכש את השדה, דהיינו לעקור את העשבים הרעים משורשם.

שטחים שהדרך לעקור מהם את עשבי הבר העולים בהם, כדי שלא יהיו מסתור לנחשים, או במטרה למנוע שריפות, או לנוי וכדו' - מותר להוציאם אך לא יעקרם מהשורש לגמרי. ואם צריך לעקרם מהשורש, יוציאם בשינוי ביד ולא במעדר. (רנה)


ניקיון הגינה - מותר לנקות את הגינה הסמוכה לבית במטאטא-דשא, ולהוציא כל לכלוך מפוזר, אבנים וכיוצא, כיון שכוונתו רק לניקיון ולא לזריעה, וניכרת כוונתו, כיון שהגינה סמוכה לבית. וכמו כן, מותר לתלוש עשבים וקוצים מהחצר, כשכוונתו שיוכל לשבת או לעבור שם. (רצז)

גינה שאינה סמוכה לבית, אך ניכר שאין כוונתו לתיקון הגינה לזריעה אלא לשבת וליהנות ממנה, וכגון שמניח שם שולחן וכסאות, מותר לנקותה. וכן אם אוסף את העצים המצויים בשדה כדי לתת במנגל, מותר, מאחר שניכר שאסיפתם לצורך האש, ולא יחשדו שמטרתו להכשיר לזריעה, וכמבואר לעיל. (רנז, רצז)

אם הוציא קוצים מהגינה במטרה להכשירה לזריעה בשמינית, אף על פי שעבר על דברי חכמים, לא קנסוהו, ורשאי לזרעה במוצאי שביעית מיד. (שמיטה פ"א הי"ד)


זמירה
נאמר בתורה: "וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר". והיינו שקוצץ את ראשי הענפים הארוכים, במטרה שיגדלו הענפים יותר. וכן אם קוצץ את הענפים להביא לגידול ענפים נוספים באילן, הוא גם כן בכלל זומר. והוסיפו חכמים לאסור גם כשאין במטרתו שיגדלו הענפים יותר, וכגון שגוזם את הענפים המרובים, שלא יכבידו על האילן או שגוזם את הענפים המקולקלים, והוא הנקרא קירסום. (רסב, רסד, רסט)

זומר למטרות אחרות - אם גוזם את הענפים לא במטרה להשביח את האילן, אלא לסכך את סוכתו, או להסיק בהם את האש, או שמפריעים הם למעבר הדרך, וכיוצא בזה, הרי זה מותר. ויגזום באופן שניכר שאין מטרתו להשביח, כגון שגוזם מצד אחד של האילן. (רסה, רסז, רעג, רעד)

גנן הגוזם ענפים קודם חג הסוכות, אין לבקש ממנו לכרות עצים לסכך, מאחר ומטרתו של הגנן להשביח את האילן, ונמצאת מכשילו באיסור. אלא האדם עצמו יזמור את העצים לסכך. (רעד)


חשמל - ענפים גבוהים שניכר שמפריעים לחוטי החשמל, מותר לגזום אותם. (רעו)


פרחים - מותר לקטוף פרחים כשכוונתו לנוי ולא לגידול נוסף של פרחים. (רפז, רפט)


גת - שיח גת שהובא מתימן, ולועסים אותו כדי להתרענן, מותר לקטפו, אף שחוזר וגדל שוב לאחר כשבועיים, מאחר ואין כוונתו לקטוף בשביל הגידול. (רפט)


גדר חיה - גדר חיה מענפים שבכניסה לחצר הבית וכיוצא, מותר לגזום אותה, אם המטרה היא רק כדי לשמור על צורתה ויופיה של הגדר. אולם אם עדיין לא התמלאה כל הגדר בענפים, והגיזום נעשה גם במטרה למלאותה, אסור. ואם הענפים יוצאים חוץ לגדר ומפריעים לעוברים ושבים במעבר הדרך, מותר לגזום אותם. (שיג)


קצירה
נאמר בתורה: אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר. והיינו שאסור לקצור או לקטוף את הפירות כדרך שרגיל בכל השנה, שקוצר את כל השדה ומעמיד ערימה גדולה. אולם מותר לקצור או לקטוף כמות שרגיל להביאה לביתו. ואם עבר וקצר באיסור, אין הפרי נאסר באכילה. (שכ, שכב)

פירות שחנטו [שגדלו שליש] בשישית, אין בהם קדושת שביעית, ומותר לקטפם כרגיל בשמיטה. אך פירות שחנטו בשביעית שקוטף אותם בשמינית, יש בהם קדושת שביעית, ויקטפם כאמור לעיל. (שכב)


דשא - מותר לחתוך את הדשא למעלה להשוותו, מאחר שכוונתו לנוי ולא לצמיחה. אבל אם כוונתו לצמיחה, אסור. (שיד)


חרישה
אסור לחרוש או לחפור לצורך הקרקע, במכונה או שלא במכונה. (שכד, שכז)

גם לחרוש לצורך הזריעה של השנה השמינית, אסור. ואם עבר וחרש, קנסוהו חכמים שלא יזרע בשדה תיכף במוצאי השביעית. (שלב)

מותר לנעוץ באדמה קרש ליד עץ צעיר במטרה לתמכו, כאשר העץ הצעיר עלול להישבר אם לא ייסמך עליו. וכן מותר לבנות גדר סביב עץ צעיר, כדי שלא יתקלקל מהעוברים ושבים. (שלה, שלו)


בניית גדר - אסור לחפור בקרקע כדי לבנות גדר בין שדהו לשדה חברו, אף שמטרתו רק כדי שלא יכנסו בהמות או בני אדם שיזיקו את הפירות. וטעם האיסור, מחשש שמא יחזור בו, ובמקום להקים גדר, יטע נטיעה בחפירה זו. אולם מותר לבנות גדר ללא חפירה בקרקע. (רס)

מותר לבנות גדר בין שדהו לרשות הרבים, מאחר ואין דרך לזרוע סמוך לרשות הרבים, נמצא שאין חשש שיזרע בחפירה זו. ומאותה סיבה מותר לבנות גדר אף בין שדהו לביתו או לבית חברו, וכן בין שדהו לשדה גוי. (רס, רסא)

מותר לחפור ברחוב לצורך עמודי חשמל וכדומה, מאחר ואין דרך לזרוע שם. (רס)



מלאכות נוספות
ריסוס - שדה שיש בה תולעים או מזיקים למיניהם באילנות, מותר לרסס שם חומר הדברה, כדי להמית את התולעים והמזיקים. (רצ)

אם גדלו עשבים רעים המפריעים לצמחים וחונקים אותם, וללא טיפול יזיקו לצמחים, מותר לרסס על העשבים. ואם לא מועיל הריסוס, מותר להוציאם במעדר, ובלבד שלא יהפוך את הקרקע. (אור לציון. רצז)


כיוס - מותר לעטוף את הפירות בשקיות ניילון, כדי למנוע נזק הגורע באכילתם או למנוע עופות מלאכלן, אבל לא יעטפם כדי למנוע הפסד בצורתם החיצונית. (דרך אמונה. רצה, שד)
מותר לכסות את הזרעים והפירות ביריעות ניילון וכדומה, כדי להגן עליהם מהגשמים והשלג או מפני החמה, כל שעושים כן לקיום האילן. (שג)

עכברים שמזיקים לאילנות, מותר לצֻדם בשביעית. וכן מותר לתת רעל עכברים בשדה, כדי למנוע את היזקם. (רצו)


עידור - מותר לעדור סביב האילן לקיום האילן או כדי לעשות ערוגה עגולה לצורך ההשקיה לקיום האילן, ולא יעדור במחרישה אלא במעדר בשינוי. (שלג, שלד)


הסרת שלג - מותר לפנות את השלג מהשדה או מהאילנות, באופן שאם לא יפנוהו, יש חשש שיופסדו הזרעים או הפירות, או ישברו הענפים. (ש, שא)

עץ אתרוג שכוסה בשלג רב, ויש חשש שהאתרוגים יופסדו למצות ארבעת המינים, מותר לסלק ממנו את השלג. (שא)


הסרת קוצים - אסור להסיר קוצים מהעץ, אפילו כשמטרתו לשמור על הפירות שלא ינזקו, שחששו חכמים שמא יטעו להתיר גם עבודות אחרות בשדה. (שא)

מותר להסיר קוצים מעץ האתרוג, כל שיש חשש שיופסדו האתרוגים למצוה, אבל אין להסירם כדי שיהיו האתרוגים נאים ויגדל ערכם. והטעם שמקילים באתרוגים של מצוה, מפני שאין חשש כל כך שבגלל זה יתירו גם עבודות אחרות בשדה, כיון ששאר העבודות הם לתועלת אכילת הפירות ולא לכשרותם, לא כן בשאר עצים, שגם הסרת הקוצים היא לתועלת אכילת הפירות, אם תתיר לו, יבוא להתיר גם עבודות אחרות. (הגר"ש וואזנר. שא)


קשירת הענפים - אסור לקבץ את הענפים ולקשרם יחד שיעלו ישר ולא יטו למטה. אבל אם עושה כן מחשש שמא ישבר העץ, כיון שזה לקיום האילן, מותר. (שה)

מותר למתוח את ענפי הגפן הנגררים על הארץ, כל שנעשה לקיום הגפן. (שה)


עבר ועבד
אילן שעבדו בו בשביעית באיסור, מותרים הפירות באכילה, אלא שאין לקנות מבעל האילן את הפירות [מפני שאין נותנים מעות של שביעית לעם הארץ, כדלהלן]. אבל ירקות שניטעו בשביעית ונלקטו בשביעית, הריהם אסורים באכילה לעולם, משום איסור ספיחים, כמבואר להלן. הרמב"ם, החינוך, מהר"י קורקוס, ורוב הראשונים, כסף משנה, פאת השלחן, ערוך השלחן, חזון איש, אור לציון, הגרש"ז אוירבך ועוד. (קפג, תקיא)


מכירת כלי עבודה בשביעית
אסור למכור כלי עבודת קרקע ליהודי העובד באיסור בשמיטה, שנמצא מסייע בידי עוברי עבירה. אולם כלים שאפשר להשתמש בהם למלאכות היתר, מותר למכרם לו. (שלא)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏