הלכות שביעית וערב שביעית

"הלכות שביעית" מתוך החוברת "מצוות הארץ בהלכה ובאגדה" של הרב דוד שלום נקי שליט"א: המקור בתורה לשנת השמיטה, זמן שנת השמיטה, "ההכנות לשנת השמיטה", "מכירת כלי עבודה בשמיטה", "דין השמיטה בזמן הזה", "דין שנת היובל בזמן הזה", "דיני ערב שביעית": נטיעת אילנות מאכל, דיני נטיעת אילנות סרק בשביעית, דין בשמים בשמיטה, דיני תבואה, קטניות וירקות, דיני הרכבה והברכה בשמיטה.

הלכות שביעית

המקור מן התורה
נצטווינו בתורתנו הקדושה, להפסיק את עבודתנו באדמה בשנת השמיטה, כמו שנאמר (ויקרא פרק כה פסוקים א-ה): 
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה': שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר: אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ.


זמן שנת השמיטה
כשנכנסו עם ישראל לארץ, בהנהגתו של יהושע בן נון, כבשו וחילקו את הארץ במשך ארבע עשרה שנה, איש איש כפי נחלתו שקבע להם הקדוש ברוך הוא. ומאז התחילו למנות את השנים ולקיים את מצות השמיטה בכל שנה שביעית, ועד היום אנו קובעים את שנת השמיטה כל שבע שנים מאותה שנה. (סב)

על כן, שנת השמיטה הבאה עלינו לטובה היא שנת ה'תשס"ח לבריאת העולם, ובעזרת ה' בשנת ה'תשע"ה שתבוא עלינו ועל כל אחינו בית ישראל לטובה ולברכה לחיים טובים ולשלום, תהיה שוב שנת שמיטה, וכן הלאה בכל שבע שנים.


הכנות לשמיטה
יש להתכונן וללמוד את הלכות השמיטה קודם שנת השמיטה היטב, לבל נכשל בשום איסור חס ושלום, ובפרט שמצוה זו אינה אלא אחת לשבע שנים, ואין ההלכות שגורות בפי כל.


ארץ ישראל
מצות השמיטה באדמה, שנראה להלן את פרטיה והלכותיה, הרי היא נוהגת רק באדמת ארץ ישראל, אבל באדמת חוץ לארץ, אינה נוהגת כלל. (סז)

אילת - העיר אילת נחשבת כחוץ לארץ לגבי הלכות שמיטת הקרקעות. (ע)



השמיטה בזמן הזה
מצות השמיטה בזמן הזה, אינה נוהגת מן התורה אלא מדברי חכמים, שלא ציותה התורה לשמור את דיני השמיטה אלא בזמן שכל ישראל או רובם נמצאים בארץ ישראל, ולכן היום שבעוונותינו הרבים רוב ישראל אינם בארץ ישראל, אין השמיטה נוהגת אלא מדברי חכמים. כך פסק מרן הבית יוסף ביורה דעה סימן שלא. (פא)


תיקון חצות
אין אומרים 'תיקון רחל' בארץ ישראל בשנת השמיטה אלא 'תיקון לאה' בלבד. ומכל מקום בימי "בין המצרים" [י"ז בתמוז עד ט' באב] שנוהגים להתאבל על חורבן בית המקדש בחצות היום, אומרים 'תיקון רחל' גם בארץ ישראל. (קט)


שנת היובל
ציותה התורה כי אחר שנספור שבע פעמים שבע שמיטות [49 שנים], נעשה את שנת החמישים קודש, והיא הנקראת שנת היובל, וגם בשנה זו אסרה התורה את עבודות הקרקע כמו בשנת השמיטה, ונמצא ששנתיים רצופות נשבות מעבודות הקרקע. ומכל מקום כיום שאין דין יובל נוהג מהתורה, לא גזרו חכמים על היובל, כיון שקשה לרוב הציבור להשבית את הקרקע למשך שנתיים. (תוספות גיטין דף לו ע"ב. קח)



ערב שביעית

תוספת שביעית
שנת השמיטה מתחילה ביום א' לחודש תשרי [ראש השנה], ומסתיימת ביום כ"ט לחודש אלול. ובזמנם, שהיתה השמיטה מן התורה, נאמרה הלכה למשה מסיני, לאסור את עבודות האדמה שלושים יום קודם השמיטה, וזמן זה הוא הנקרא 'תוספת שביעית'. אבל היום, שהשמיטה מדברי חכמים, אין דין זה נוהג. (קמד)


נטיעת אילנות מאכל
אסרו חכמים לנטוע אילן מאכל בתוך ארבעים וארבעה ימים שקודם השמיטה, דהיינו מיום ט"ז באב של השנה השישית, מחשש של 'מראית העין', שיחשדו בו שנטע את האילן בשביעית, אבל עד יום ט"ו באב, מותר לנטוע. (קנא)

והביאור בחשד זה הוא מפני דין אחר בדיני ערלה, שהרי ידוע שאסרה התורה לאכול את פירות האילן עד שיעברו שלוש שנים מנטיעתו, אלא שיש לנו דין שכל הנוטע עד ט"ו באב, נחשב לו עד סוף השנה [כ"ט באלול], כאילו עברה שנה אחת שלימה לערלה. 

אבל הנוטע מט"ז באב, אינו מונה את השנה הראשונה לערלה אלא מהשנה הבאה, כמבואר להלן בהלכות ערלה הדין והטעם. נמצא אפוא, שאם יטע מט"ז באב בשנה השישית, אזי לאחר שלוש שנים, יעשו חשבון למפרע, ויטעו לומר שנטע בשנת השמיטה. 

למשל: 
אם נטע בט"ו באב תשס"ז, הרי ששנת תשס"ז עלתה לו שנה ראשונה לערלה. ושנת תשס"ח שנה שניה, ושנת תשס"ט שנה שלישית. אבל אם היה נוטע בט"ז באב תשס"ז, הרי ששנת תשס"ח עלתה לו שנה ראשונה לערלה, ושנת תשס"ט שנה שניה, ושנת תש"ע שנה שלישית. ואז האנשים יעשו חשבון למפרע ויאמרו: למה שנות הערלה הסתיימו לו בשנת תש"ע, כנראה שהוא נטע בשנת תשס"ח שהיא שנת השמיטה, ולכן רק עתה הסתיימו שלוש השנים, כי אם היה נוטע קודם השמיטה דהיינו תשס"ז, היו צריכים להסתיים לו שנות הערלה בשנת תשס"ט. על כן תקנו חכמים שלא לנטוע אלא עד ט"ו באב, ואז יסתיימו שנות הערלה בשנת תשס"ט, כך שלא יבוא האדם לידי חשד שנטע בשביעית חס ושלום. (קנא)


אם עבר ונטע בט"ז באב של השנה השישית, אין צריך לעקור את האילן, ואולם צריך לשים לב למנות שלוש שנים לערלה החל משנת השמיטה. אולם אם זרע מיום י"ז באב והלאה, קנסו אותו חכמים לעקור את האילן. (קסב)


נטיעת אילנות סרק
אילנות שאינם של מאכל, כאילנות סרק או בשמים וכדומה, מעיקר הדין מותר לנטעם עד ערב שביעית. [שהרי לא שייך בהם את החשד הנ"ל, כיון שאין בהם דיני ערלה]. ומכל מקום טוב להחמיר שלא לנטעם ארבעה עשר יום קודם השביעית [ט"ז באלול], כיון שסתם אילן נקלט באדמה עד ארבעה עשר יום, ואם יטע לאחר מכן, נמצא שנקלט האילן בשביעית. (אור לציון שביעית כד. קנג)


בשמים
כל זרע שאין בו קדושת שביעית [כפי שיתבאר להלן], כמו בשמים ושושנים העומדים לריח בלבד, מותר לזרעם עד ערב שביעית. [וכן מותר לזרוע צמחים שאין רוב בני אדם זורעים אותם, כיון שאין בהם 'איסור ספיחים' כדלהלן]. וטוב להחמיר לזרעם באופן שיקלטו בשישית. (קסא, תצד, תצט)


תבואה וקטניות
יש לזרוע את התבואה והקטניות, באופן שיספיקו לגדול ולהגיע בשנה השישית ל'עונת המעשרות' [דהיינו, שיגדלו עד שראוי לזרוע מהם ויצמח: בתבואה - משיגדל שליש, ובקטניות - עיין ברמב"ם (מעשר פ"ב ה"ה) זמנו של כל מין ומין], כדי שלא יֵאסרו מדין 'ספיחים', כפי שיבואר להלן בהרחבה. (קנט)



ירקות
יש לזרוע את הירקות בזמן כזה שיספיקו להשתרש באדמה קודם השביעית, וכל ירק לפי זמנו. אבל לא יזרעם בפחות מזמן זה, כי אז יצטרך לעקרם, משום איסור ספיחים, כמבואר להלן. (קנט)


הרכבה
מותר להרכיב אילן עד ערב שביעית. דהיינו, עץ שאיבד את כוחו מחמת שהזקין, חותך מעט בעץ ונותן בתוכו ענף צעיר מעץ אחר, ובמשך הזמן חוזר העץ ומקבל כוחות חדשים כעץ צעיר. והטעם בזה, כיון שלא מונים להרכבה שלוש שנים של ערלה מחדש, כמבואר בהלכות ערלה, נמצא שלא קיים החשד הנ"ל. (קנח)


הברכה
מותר להבריך אילן עד ערב שביעית. דהיינו, שמשפיל את הענף למטה, וטומן את אמצעיתו באדמה ומכסהו, וראשו של הענף יוצא מצדו השני, וממתין עד שיכה שורשים ויעשה עץ חדש, וחותכים אותו מחיבורו בעץ הקודם. [ובעיקר, מבריכים בעצי ענבים שענפיהם ארוכים]. וטעם ההיתר בזה, כיון שלא מונים להברכה שלוש שנים של ערלה מחדש, כמבואר בהלכות ערלה, נמצא שלא קיים החשד הנ"ל. (קנח)

© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏