שמיטה- "ניצול הזמן ללימוד תורה"

"שנת השמיטה הזמן ללמוד תורה". החובה המוטלת על היהודי - לעסוק ולהגות בתורה הקדושה, ובכך לקיים את העולם מתחזקת בשנת השמיטה, כפי המובא בחוברת "מצוות הארץ בהלכה ובאגדה" של הרב דוד שלום נקי שליט"א.שנת השמיטה בין השנים, כיום השבת בין הימים. אדם שמנסה לנצל כל זמן פנוי ללימוד התורה, מוכיח הוא בכך שלימוד התורה הוא עיקר חפצו ומגמתו.

ניצול הזמן לתורה

נוטע אדם עץ פרי, ומחכה שיצמחו לו פירות. והנה העץ מכה שורשים, מצמיח גזע, ענפים, עלים, פרחים. הכל טוב, הכל יפה, אך לא לזה הוא מצפה! 
אין לו תועלת בכל אלו - עד שיוציא העץ פירות. הפירות, גם אם קטנים הם ביחס לכל חלקי העץ האחרים, הרי הם עיקר העץ! השורשים, הגזע, הענפים, העלים והפרחים - כל אלו נוצרו לצורך הפירות, להצמיחם, להחזיקם, לשומרם, לספק להם מים ומזון. 
אולם לולא הפירות, מאבדים הם את עיקר ערכם.

פותחת תורתנו הקדושה במילים: 
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" - ברא הקב"ה את העולם כולו, שמים וארץ וכל אשר בהם, בשביל מה? - "בְּרֵאשִׁית" - בעבור עם ישראל הקרויים "ראשית", שיעסקו בתורה שאף היא קרויה "ראשית" (רש"י שם). 

לימוד התורה הוא תכלית בריאת העולם, "כֹּה אָמַר ה', אִם לֹא בְרִיתִי [זו התורה] יוֹמָם וָלָיְלָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי!" (ירמיה לג כה)


חובה קדושה מוטלת על היהודי - לעסוק ולהגות בתורה הקדושה, ובכך לקיים את העולם. 
אולם מה קורה בפועל? 
רבים מעמך בית ישראל עסוקים וטרודים רוב זמנם בעסקיהם: עובדים לפרנסתם, ישנים, נחים, אוכלים, שותים, שוהים עם בני המשפחה. ותורה - מה תהא עליה?!


ואכן אמרו חז"ל כי לאחר ארבעים שנה שהיו עם ישראל במדבר, ולמדו תורה ברצף ובהתמדה, בלי טרדות פרנסה, הגיע הזמן שבו היו צריכים להיכנס לארץ ישראל. אמרה התורה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, כאשר יכנסו עם ישראל לארץ - זה פונה לכרמו, וזה פונה לשדהו, ותורה - מה תהא עליה? 
אמר לה: הרי נתתי להם מצות שבת, שבה הם אסורים במלאכה ובמשא ומתן, ואז יעסקו בתורה!

ניחם הקב"ה את התורה בכך, שגם אם רוב עיסוקו של היהודי הוא על המחיה ועל הכלכלה, אל לה לדאוג, שכן בזמנו הפנוי יושב הוא והוגה בתורה, וזה מראה שהתורה היא עיקר חייו. עיסוקיו השונים, גם אם רבים הם, באים הם לשרת את לימוד התורה שהוא העיקר.


שנת השמיטה בין השנים, כיום השבת בין הימים. "ברא הקב"ה שבעה ימים, ובחר בשבת. ברא שנים, ובחר בשמיטה". שש שנים עוסק החקלאי בעבודתו, טרוד בפרנסתו, ואילו בשנת השמיטה פנוי הוא מעבודת האדמה, ואז יכול הוא להקדיש את כל זמנו לתורה.

ומובא בזוהר הקדוש: 
"אמר רבי שמעון, "להנחיל אוהבי יש, ואוצרותיהם אמלא", מהו יש? 
זהו סוד השמיטה, שלא מסר אותו הקב"ה לשאר העמים, אלא לעם הקדוש". 

ומבארים: יש - ראשי תיבות: יובל, שמיטה. על ידי השמיטה והיובל, שעוסקים בהם ישראל בתורה, אז "ואוצרותיהם אמלא" - אמלא את אוצרות התורה אשר ביטלו בשש השנים שעברו. (מעיין השבוע בהר)

עוד מובא בזוהר הקדוש (ח"ב כ ע"ב): 

דודי לי ואני לו, הרועה 'בשושנים' - המנהיג עולמו בשש שנים, והשביעית שבת לה'. 

והוסיף האר"י הקדוש זיע"א: לרמוז 'בשושנים' - 
בשש פעמים אות שי"ן שבראשי התיבות "וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים" [עד לשנת היובל שגם היא קודש לה', כשנות השמיטה]. 

וביאר רבנו שמואל ויטאל זצ"ל (שער הפסוקים שם), שאדם המקדיש לתורה את חופשותיו וזמנו הפנוי כשנות השמיטה והיובל, אז מתקיים בו: "דודי לי ואני לו" - וזוכה לקרבה ושכר מאת ה' יתברך, "בשושנים" - בכל ששת שנות העמל!

אדם שמנסה לנצל כל זמן פנוי ללימוד התורה, מוכיח הוא בכך שלימוד התורה הוא עיקר חפצו ומגמתו. זמן הלימוד הופך אצלו לעיקר - ל"פרי היום" (כהגדרת רבנו יהודה הלוי בספר הכוזרי ג ה). ובבואו למרום, יקבל שכר כאילו עסק בתורה כל ימיו - כך העלה ה'חפץ חיים' זצ"ל (שם עולם פ"ה), שכן חזקה עליו, שאם לא היה טרוד במזונותיו, מקדיש היה את כל זמנו לתורה. 

"אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו!" (פסחים נ ע"א)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏