שמיטה- "מהו מקור הפרנסה האמיתי?"

"דבר תורה לשנת השמיטה". הפרנסה המובטחת לשומרי השביעית, ומוכיחה ברורות, מהו מקור הפרנסה האמיתי... מדוע האריה, השועל והצבי מקבלים את פרנסתם ברווח ורק האדם, נזר הבריאה, אשר למענו נבראו הבריות כולם - רק הוא, טרוד כל היום לפרנסתו?! האם לא ראוי שאף הוא יקבל את פרנסתו בקלות? "משל ונמשל המובאים בחוברת "מצוות הארץ בהלכה ובאגדה" של הרב דוד שלום נקי שליט"א. ומבארים שלכל אחד שולח הקב"ה 'חבילה' של פרנסה, קוצב לו בדיוק את מה שמגיע לו.

הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ, וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ!

אל הרב הגיע אדם ביש מזל, ותינה לפניו את צערו: פרנסתו דחוקה עליו מאוד, מן הבוקר עד הערב עובד הוא בחנותו, ולבסוף - מאזן השנה, מגלה שאך הפסדים היו נחלתו! 

"ואיך היה המצב בשנה שעברה?" שאל הרב. 

"קשה מאוד, הפסדים עצומים!" 

"ולפני שלוש שנים?", חזר ושאל.

"כבוד הרב, מאז שירשתי את החנות מאבי, לא הייתה לי שנה אחת שאוכל להצביע עליה כשנה רווחית!". 

"אם כן, תסגור את החנות!", פסק הרב. 

כששמע זאת, קם אותו אדם על רגליו ואמר בפנים חמורות: "כבוד הרב, אם אסגור את החנות - מאין אתפרנס?"...

הלצה נאה, אך לא רק הלצה. למעשה, טמונה כאן תפיסה, שקיימת אצל מרבית האנשים: החנות, העסק, העבודה - הם אלו שמפרנסים! האם אין זה נכון?


אמרו חז"ל (קידושין פב ע"ב): 
רבי שמעון בן אלעזר אומר: מימי לא ראיתי צבי קייץ, וארי סבל, ושועל חנווני, והם מתפרנסים שלא בצער. והם לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני. מה אלו שלא נבראו אלא לשמשני - מתפרנסים שלא בצער, אני שנבראתי לשמש את קוני, לא כל שכן שאתפרנס שלא בצער?! 
אלא שהריעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי!

האריה - מבחינה פיזית, ראוי הוא מאוד להיות סבל, בכוחו הרב יכול הוא להיות סבל מצטיין! 
השועל - בערמומיותו ופיקחותו, יכול להיות סוחר ממולח, אולי אפילו לפתוח רשת סופרמרקטים מצליחה... 
והצבי - ממש נולד להיות שומר מעולה, כי גם כשהוא ישן, עינו האחת פתוחה, וכן - בריצתו המהירה יכול הוא לרדוף בקלות אחר פולשים זרים. 
אבל הם לא עושים זאת! 
מבלים הם את חייהם בשלווה בג'ונגלים וביערות, ואינם עובדים לפרנסתם. 

והיכן מוצאים הם את פרנסתם? - מן הטבע, הוי אומר: מידו המלאה והרחבה של הקב"ה, הזן את העולם כולו בחן, בחסד, ברווח וברחמים רבים - מביצי כינים ועד קרני ראמים!
 
רק האדם, נזר הבריאה, אשר למענו נבראו הבריות כולם - רק הוא, טרוד כל היום לפרנסתו. מדוע? האם לא ראוי שאף הוא יקבל את פרנסתו בקלות? אכן כן. כך היה ראוי להיות, "אלא שהריעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי"! בעקבות חטא עץ הדעת, קולל האדם: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" (בראשית ג יט). ובעקבות כך, עליו לעמול לפרנסתו.

אולם, האם ככל שירבה האדם עמל רב יותר - יזכה לפרנסה טובה יותר? לא ולא! 
שכבר אמרו חז"ל (ביצה טז ע"א): 
"כל מזונותיו של אדם קצובים לו...!" - כל שקל ושקל קצוב ביד בורא עולם, אין אדם יכול להרוויח יותר ממה שנקצב לו! 

ולמה הדבר דומה?

כפרי פשוט, הגיע לראשונה בחייו אל העיר הגדולה. בסקרנות רבה הסתובב ברחובות, כשכולו מוקסם ומרותק למראה חיי העיר הסואנים והמעניינים. 

והנה, הגיע הכפרי ליד בית הדואר. הוא רואה אדם נכנס ונותן לפקיד כמה מטבעות, ובתמורה נותן לו הפקיד מזוודה גדולה. 
לאחריו נכנס אדם נוסף, וגם הוא שילם לפקיד מספר מטבעות וקיבל חבילה גדולה. 

השתומם מאוד מיודעינו הכפרי, הכיצד נותן הפקיד חבילות כה גדולות תמורת סכום כסף קטן? בסקרנותו, ניגש אל בעל המזוודה ושאל אותו: אמור נא לי, מה יש לך במזוודה? אריגים יקרים, ענה האיש. 

נגש אף אל בעל החבילה, ושאלו לתוכן חבילתו, והלה ענה כי יש בחבילתו מוצרי חשמל יקרים. כששמע הכפרי המופתע, כי בסכומי כסף כה קטנים אפשר לקנות סחורות כה יקרות, "הבין" כי נקרתה לפניו מציאה של ממש, אולי איזו מכירת חיסול הזדמנותית. 

הוא חשש פן יחסלו את יתר המזוודות, ולכן רץ כל עוד נפשו בו אל הפקיד, הושיט לו סכום כפול מזה ששילמו השניים הקודמים לו, וביקש מן הפקיד שתי חבילות!

הפקיד בחן את ההלך בתמהון, ומשהבין כי עומד לפניו כפרי פשוט ונבער, שאינו מתמצא בחיי העיר, נעתר להסביר לו, שבכל מחיר שבעולם לא יהיה רשאי למכור שום מזוודה לאדם זר! 

כאן רשאים לקבל רק אותם אנשים שאכן נשלחו להם מזוודות מקרוביהם. עליהם לשלם רק דמי מכס, כדי לפדות את המשלוח...

כך בדיוק בענינינו

לכל אחד שולח הקב"ה 'חבילה' של פרנסה, קוצב לו בדיוק את מה שמגיע לו. אין אדם יכול לגעת במה שמוכן לחברו - אפילו כמלוא נימה! אולם כדי 'לפדות' את המשלוח, עלינו לעשות השתדלות, לעבוד לפרנסתנו. אולם כל השתדלות, חריצות, עמל, חכמה ויגיעה - לא יאפשרו לנו לקחת משלוח שאינו מיועד עבורנו!

ואם כן כמה מגוחכים הם אלה שעובדים "מצאת החמה עד צאת הנשמה", מוסיפים לעצמם עוד שעות נוספות, ועוד עבודה מן הצד... האם תשלום גדול יותר של מכס, יביא להם חבילות גדולות יותר של פרנסה? וצחוק עצוב עוד יותר מזה, אם אדם חס ושלום נכשל בהשתדלות אסורה, כגון שעובד חלילה בשבת, או גוזל בעסקיו, חס ושלום - לא רק שלא יביא בכך חבילות גדולות יותר, אלא עלול חלילה אף לעכב או למנוע את משלוח החבילות.

כללו של דבר: 
אדם צריך לעשות השתדלות סבירה, לפי דרגתו. ובזה יקבל את הפרנסה שקצובה לו משמים.


וכאן קיימת הטעייה מבלבלת ולא פשוטה! - הוא עובד, משתדל, הן זוהי חובתו; ולמראית עין נראה כי השתדלותו ועבודתו הם אלו שמביאים לו את הפרנסה. 

אולם יחד עם זאת עליו לדעת ולהבין, כי לאמיתו של דבר - פרנסתו ניתנת לו אך ורק מידו הפתוחה של הקב"ה! 

זהו המבחן: עשה השתדלות, זוהי חובתך. אך דע שהיא לא מעלה ולא מורידה!

כאשר ישבו עם ישראל על אדמתם, הם זכו - פעם בשבע שנים - להיווכח באמת הזו במוחשיות, לראות זאת עין בעין! 
שש שנים - הם עובדים ומתפרנסים, ובשנה השביעית - הם לא עובדים, אבל... כן, מתפרנסים! פרנסתם מצויה להם בדרך של ברכה מיוחדת, המובטחת לשומרי השביעית, ומוכיחה ברורות, מהו מקור הפרנסה האמיתי.


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏