שמיטה- "הטעמים למצוות השמיטה"

"מהו הטעם למצוות שמיטה?". מתוך החוברת מצוות הארץ בהלכה ובאגדה: "מהי הסיבה למצוות השמיטה?" דברי רבנו אברהם אבן עזרא על החיוב לשמור את כל המצוות וכל התיקונים שתיקנו רבותינו גם אם לא מבינים את הטעם שבדבר. התורה והלחם - "משל ונמשל". "טעם מצוות השמיטה לפי ספר החינוך". טענות הגויים על ישיבת ישראל בארץ ישראל והקשר לשנת השמיטה...

מטעמי מצות השמיטה

נעשה - ונשמע

"ושבתה הארץ שבת לה'" - מצות השמיטה היא מן המצוות הנקראות "חוק" - "גזירת מלך". אין אנו מבינים את טעמה, רק "אֱלֹוקים הֵבִין דַּרְכָּהּ, וְהוּא יָדַע אֶת מְקוֹמָהּ" (איוב כח כג). רבים מרבותינו עומדים על כך שיש במצווה זו סודות עליונים ונשגבים, נסתרים מבינת אנוש. האם יש טעם לנסות בכל זאת להבין מעט מטעמיה?

כותב רבנו אברהם אבן עזרא (יסוד המורא שער השמיני): 
"מה נכבדו דברי הקדמונים שאמרו, שחייבים לשמור את כל המצוות וכל התיקונים שתיקנו רבותינו, ולא יבקש טעם למה ציוו אלה המצוות - ואמת דיברו! כי יש מצוות רבות, נפלאות ונעלמות, והנה אם לא ישמרם האדם עד שידע טעמם, הנה ישאר בלא תורה, ויהיה נמשל לנער - שלא ירצה לאכול לחם, עד שידע איך ההתחלה, איך נחרש ונזרע ונקצר והוברר ונטחן ונופה ונילוש ונאפה, והנה אם עושה כן - ימות ברעב! רק הנכון הוא, שיאכל תמיד, וכאשר יגדל ישאל מעט מעט, עד שידע כל השאלות, וככה המשכיל יוכל לדעת טעמים רבים בתורה..."

התורה - מזון הנפש היא. עליה אמר הקב"ה (משלי ט ה): "לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי...!". לחם - חייבים לאכול, גם אם לא יודעים כיצד הוא נאפה. מצוות - יש לקיים, גם כשאין יודעים את טעמן! מקבלים אנו את כל המצוות בלב שלם ובנפש חפצה, גם מבלי להבין את טעמן, ביודענו כי הן ניתנו לנו מאת הבורא יתברך, מאהבתו הגדולה אלינו, ובוודאי יש לנו בהן תועלת גדולה ועצומה. 

אולם יחד עם זאת, רוצים אנו אט אט, כל אחד לפי הבנתו והשגותיו, ללמוד ולדעת על טעמי המצוות, כדי לקרב אותן יותר אל ליבנו. 

"וכאשר יעמול בשכלו, ויעמוד על נפלאות טעמי התורה, תתפתח באדם אהבת התורה, וישים בה כל התעניינותו, וירחיק ממנו כל התעניינות אחרת, ויתמסר אליה לגמרי וידבק בה, ומן הדבקות בתורה יגיע לאהבת נותן התורה, להתחבר בה' יתברך!" (מכתב מאליהו ח"א עמוד ריט). על כן נביא מעט ממה שהסבירו רבותינו בטעמי מצות השמיטה, כפי הבנתנו והשגתנו [וחלקם נוגעים זה בזה].


למען תדעו כי לה' הארץ!

אמרו בגמרא (סנהדרין לט ע"א): "אמר הקדוש ברוך הוא: זִרעו שש, והשמיטו שבע, כדי שתדעו שהארץ שלי היא!"

"וכלל העניין הוא, שאינו רשאי שינהג בשדהו ובכרמו מנהג אדון כלל, אלא שיהיו כל פירותיו הפקר לכל העולם, ושיזכה בהם אפילו הדיוט שבישראל. ולכך ציותה התורה מצווה זו, שיהיו כל מיני הממשלה והאדנות שבתחתונים, בטלים בעבודת הארץ, כדי שיתבונן האדם בלבו, כי אין עיקר האדנות והממשלה אלא לאדון הכל ברך הוא" (רבנו בחיי ויקרא כה ב).

וכן כותב ספר החינוך (מצוה פד): "לכן ציוה הקב"ה להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה זו, כדי שיזכור האדם כי הארץ שמוציאה אליו הפירות בכל שנה ושנה - לא בכוחה ובסגולתה, כי יש לה אדון על אדוניה, וכשהוא חפץ - מצוֶה עליו להפקירם".


בעלות על ארץ ישראל

מי אמר שהפלשתינאים אינם צודקים? דורות דורות הם ישבו כאן בארץ 'פלשתין', הם ואבותיהם ואבות אבותיהם, חיו בנחת ובשלוה, עד שהגיע הכובש הציוני, וניתק אותם בלי רחמים מארצם, סילק אותם מבתיהם! אז מי אמר שהצדק נמצא דווקא בצד הישראלי?

רבותי, ההיסטוריה חוזרת! אין זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שזה קורה! לפני כ- 3,300 שנה קרה אותו דבר. בארץ ישראל שנקראה אז 'כנען', ישבו להם שבעה עמים: הכנעני, החתי, האמורי, הפריזי, היבוסי, הגרגשי. חיו בנחת ובשלוה, עד שלפתע בא עם ישראל - והתחיל להלחם בהם, לכבוש אותם, עד שסילק אותם מארצם, וירש את כל בתיהם ורכושם! אז איפה הצדק?!

אכן טענה כבדת משקל, אך התשובה כבר נכתבה בתורה.

תורתנו פותחת בתיאור בריאת העולם: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ...". מדוע פתחה התורה בתיאור בריאת העולם, הלוא התורה היא ספר החוקים והמצוות של עם ישראל, ואינה ספר היסטוריה או ספר סיפורים, חס ושלום?

אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה, אלא מ"החודש הזה לכם...", שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? אלא משום "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ, לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם" (תהלים קיא ו), שאם יאמרו אומות העולם לישראל: "ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים!" עונים להם עם ישראל: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא ברא אותה, ונתן אותה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטל אותה מהם ונתנה לנו! (רש"י בראשית א א).

יש לנו מענה. יש כאן בעל הבית, והוא מחליט למי לתת את הארץ. הוא הבטיח לנו בתורה את ארץ ישראל (בראשית טו יח, ועוד), ולכן יש לנו זכות עליה.

אולם כמה הדבר מחייב אותנו! כמה מגוחכים נהיה, אם חלילה לא נכיר בבעל הבית, ולא נשמור את מצוותיו ואת תורתו, חס ושלום. או אז, איזו הצדקה תהיה לישיבתנו בארץ?!

כהמשך לדברי רש"י, אומר האלשי"ך הקדוש (ויקרא כה): כיון שההצדקה לישיבת עם ישראל בארץ - היא האמונה וההכרה בבריאת העולם, לכן רצה הקב"ה לעשות חיזוק לאמונה זו. האדם היהודי - מעיד על אמונתו בבריאת העולם, על ידי שהוא שומר את השבת. כמו שנאמר (שמות לא טז-יז): "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם: בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹת הִיא לְעֹלָם, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ".

אך כדי לסתום באופן ברור את טענות הגויים על ישיבת ישראל בארץ, חפץ הקב"ה לעשות חיזוק נוסף להכרה בבריאת העולם, גם בגוף הארץ עצמה. 

כיצד? 

על ידי "שבת הארץ" [שמיטה], שאף היא כיום השבת עדות למעשה בראשית [אמנם שבת הארץ נמנית בשנים ולא בימים, כי גידולי האדמה גדלים במחזוריות של שנה, ועל ידי שנה של שביתה אז השביתה ניכרת, מה שאין כן אם תשבות הארץ רק לתקופה קצרה, שאז לא תהיה השביתה ניכרת]. 

על ידי מצות השמיטה, הארץ עצמה מעידה ומודיעה כי לה' הארץ. [ועל כן אין צריך לעשות זכר לזה בחוץ לארץ, כי אין העניין על הרמז מצד העניין העצמי של בריאת העולם כיום השבת, אלא רק על דבר נתינת הארץ].

לכך ציותה התורה שכאשר יגיעו עם ישראל לארץ, יעשו מיד את השנה הראשונה שמיטה, ולא יחכו שש שנים, כמו שנאמר (ויקרא כה ב): "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם - וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'!". מיד בבואם, העידו והודיעו, כי לה' הארץ, וממילא כיבושם וישיבתם בארץ - מוצדקים הם. 


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏