"סיפורים על שמירה של שמיטה"

שלשה "סיפורים על שנת השמיטה" המובאים "בחוברת מצוות הארץ בהלכה ובאגדה": "הארבה שלא הזיק" פלא במושב קוממיות, כפי שסיפר הרב בנימין מנדלסון, באיגרת שכתב, סיפור נוסף "הברד שלא הזיק" כפי שסיפר הרב שניאור זלמן רווח. "סיפור על שמירת השמיטה" שעליו אמר הרב עובדיה יוסף זצ"ל: שבזכות מסירות הנפש של החקלאים השומרים שביעית ולא נצרכים למכירה, זכו לנס הזה. אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה' אלוקיו! הולך בתום - הולך בטח!

הארבה שלא הזיק

על פלא נוסף במושב קוממיות, מספר הרב בנימין מנדלסון, באיגרת שכתב: 

בחודשים הראשונים של שנת השמיטה התשי"ט, היה זרוע בשדות מאכל בהמה שנזרע לפני השביעית [שמותר לקצור בשביעית ולאכול בקדושת שביעית כשיטת הרמב"ן]. והנה ביום שישי אחד בא ארבה לרוב לכפרים הסמוכים, ואנשי מקומנו באו אלי בחרדה שיש סכנה גדולה של אכילת כל הנזרע, לידי הארבה. ואמרתי: נראה את ישועת ה' בשמיטה. והנה בא מחנה גדול של ארבה עד לגבול קוממיות, וכשאך הגיע לגבולנו תכף פנו לנו עורף, וכלעומת שבאו כן הלכו, ולא נשאר ארבה אחד בכל גבולנו ולא הזיקו מאומה. וכשסיפרתי זאת להרב מבריסק זצ"ל, אמר כי זה  מופת שצריכים לספר ולפרסם ברבים.


"הברד שלא הזיק"

סיפר הרב שניאור זלמן רווח שליט"א: בשנת השמיטה [תשנ"ד] ירד באזור המועצה האזורית "גזר" - ברד חזק וכבד מאד. וכידוע, כאשר הברד יורד, הוא משמיד כל פריחה ולבלוב שעל העצים, וכך היה שבכל האזור ניזוקו הכרמים בסכום של כשמונה מיליון שקלים. אולם במושב "בית עוזיאל" שבו שומרים שמיטה כדת וכדין על פי הוראתו ועידודו של מרן הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ"ל, לא נפל אפילו לבלוב אחד - למרות הברד החזק שירד שם, כבכל האזור, והיה זה לפלא. 

כאשר ספרתי הדברים לפני מרן שליט"א, שמח מאוד על זה, ואמר שזה ממש מה שנאמר בתורה "וציויתי את ברכתי". 
ושאלתיו, הרי בזמן הזה שהשמיטה היא מדרבנן, אינה תקפה הבטחה זו? 

אמר מרן שליט"א: בכל זאת, בזכות מסירות הנפש של החקלאים השומרים שביעית ולא נצרכים למכירה, זכו לנס הזה. אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה' אלוקיו! (ילקו"י שביעית נא)


הולך בתום - הולך בטח!

סיפר חקלאי ממושב כפר שמואל, שחזר בתשובה בשנים האחרונות, וביקש מחכם אחד ביום הכיפורים תש"ס להתפלל שהשנה יהיה גשם, אחר שאשתקד היבול לא היה מוצלח. אמר לו אותו חכם, שאכן צריכים להתפלל על הגשם, בפרט לאור העובדה שהשנה הבאה - שנת תשס"א - תהא שנת שמיטה. 

הלה לא ידע כלל מהי שנת שמיטה, וכאשר נודע לו איסור התורה לעבוד בשמיטה, החליט מיד בו במקום כי הוא - ישמור כל דיני שביעית כדת וכדין! 
והנה, בחודשי הקיץ האחרונים כאשר אסף את תבואתו, הופתע מאוד לקבל יבול של פי עשר מהיבול הגרוע של שנה שעברה!

בשנת תשנ"ט קיבל חמישים חבילות, והשנה קיבל 500 חבילות. והיה הדבר לפלא, ושחו בו כל אנשי המושב. וכל זה שרק קיבל על עצמו בתמימות ובהחלטיות לשמור את כל דיני השמיטה. (ילקו"י שביעית נב)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏