פרקי אבות- ביאור פרק ו' משנה ד'

"ביאור לפרקי אבות פרק ו משנה ד". "ביאור למשנה ד בפרק ו של מסכת אבות" מתוך "ספר מעשי אבות של הרב דוד חדד": "מהי דרכה של תורה"?, "שלשת המתנות הטובות שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל", מהי הייחודיות של לומד התורה מתוך צער?, משה רבנו אומר: "כשם שלמדתי אותה בצער כך תהיו אתם למדים אותה בצער", "איזו תורה התקיימה בשלמה המלך"?, "סיפור על מסירות נפש לתתורה של רבי יוסף טאיטאצק"

מסכת אבות
פרק ו  משנה ד

כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה: 
פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל, וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה, וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן,
וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל, 
וְאִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן - "אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ" (תהלים קכח, ב)
"אַשְׁרֶיךָ" - בָּעוֹלָם הַזֶּה, "וְטוֹב לָךְ" - לָעוֹלָם הַבָּא.

אַל תְּבַקֵּשׁ גְּדֻלָּה לְעַצְמְךָ, וְאַל תַּחְמוֹד כָּבוֹד. 
יוֹתֵר מִלִּמּוּדֶךָ עֲשֵׂה, 

וְאַל תִּתְאַוֶּה לְשֻׁלְחָנָם שֶׁל מְלַכִים, שֶׁשֻּׁלְחָנְךָ גָּדוֹל מִשֻּׁלְחָנָם וְכִתְרְךָ גָּדוֹל מִכִּתְרָם, 

 וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךָ.


באור המשנה

כך היא דרכה של תורה - כך היא דרך לימוד התורה. 

פת במלח תאכל ומים במשורה (מידה קטנה של מים) תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל - כלומר, אפילו אם אין לו לאדם מה לאכול אלא פת במלח ולשתות מים במשורה. וכן אם אין לו מיטה לישון עליה וצריך לישון על גבי הארץ ולחיות חיי צער. אף על פי כן אל ימנע מלעסוק בתורה לפי שסופו ללמוד אותה מתוך עושר (והמשנה לא דיברה על העשיר שעליו לחיות חיי צער ולעסוק בתורה אלא דברה על עני שאין לו כל. "והמדרש שמואל" פירש שהמשנה דיברה גם לעשיר שילמד תורה בצורה כזאת כדי שלא יתרגל לתפנוקים ויקשה עליו ללמוד כשיחסרו לו מותרות אלו).

ואם אתה עושה כן - ועוסק בתורה גם מתוך עוני וצער. 

"אשריך וטוב לך": אשריך - בעולם הזה - לפי שזוכה להיות "העשיר" האמיתי בכך שהוא שמח בחלקו. 

וטוב לך - לעולם הבא - בזכות שלמד תורה במסירות נפש מתוך עוני וצער יזכה להינות מזיו השכינה בעולם הבא.

אל תבקש גדולה לעצמך - כלומר, למרות שלמדת הרבה תורה אל תבקש גדולה לעצמך לרדוף אחר השררה. וזכור את דברי רבן יוחנן בן זכאי: "אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת" (אבות ב, ח).

ואל תחמוד כבוד - להתכבד בתורתך, שמתוך כך נראה כאילו אתה לומד תורה ומקיים מצוות לשם הכבוד ולא לכבודו יתברך. וזכור את דברי רבי אליעזר הקפר שאמר: "הקנאה התאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" (אבות ד, כא).

יותר מלימודך עשה - יותר ממה שלמדת, עשה מעשים טובים וקיים מצוות. כפי ששנינו: "כל שמעשיו מרובים מחכמתו, חכמתו מתקיימת" (אבות ג, ט).

ואל תתאווה לשולחנם של מלכים - למעדנים ולמשמנים העולים על שולחנם. 

ששולחנך גדול משולחנם - שולחנך בעולם הבא גדול משולחנם בעולם הזה. 

וכתרך גדול מכתרם - שכתר תורה גדול וחשוב מכתר מלכות. כפי שנראה במשנה הבאה. 

ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך - נאמן הוא הקדוש ברוך הוא שציווה אותך להגות בתורה יומם ולילה. 

שישלם לך את שכר פעולתך - על כל מה שיגעת ועמלת בתורה.


מעשי אבות

למדנו במשנתנו ש"כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל". 
דהיינו, אפילו אם האדם הגיע למצב כזה שאין לו מה לאכול כי אם פת במלח וכו'.. אף על פי כן אל יימנע מלעסוק בתורה הקדושה. 
כי התורה נקנית לו לאדם מתוך עמל, צער ויגיעה. כמו שדרש ריש לקיש על הפסוק: "אדם כי ימות באוהל" - שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה (ברכות סג:).


אמר רבי שמעון בר יוחאי: 
שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולם לא נתנן אלא על ידי ייסורין. ואלו הן: תורה, וארץ ישראל, ועולם הבא. תורה מניין? שנאמר (תהלים לד, יב): "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו" (ברכות ה.).


על הפסוק בפרשת האזינו: "יערוף כמטר לקחי" (דברים לב, ב) אמרו חכמים: 

אמר להם משה לישראל: שמא אתם יודעים כמה צער נצטערתי על התורה וכמה עמל עמלתי בה, וכמה יגיעה יגעתי בה, כעניין שנאמר: "ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה" (שמות לד, כח). 
ונכנסתי לבין המלאכים, ונכנסתי לבין החיות, ונכנסתי לבין השרפים, שאחד מהם יכול לשרוף את כל העולם כולו, נתתי נפשי עליה. כשם שלמדתי אותה בצער כך תהיו אתם למדים אותה בצער 
(ספרי האזינו).

ואמר שלמה המלך בספרו קהלת: "אף חכמתי עמדה לי" (קהלת ב, ט). דרש רבי אחא, אמר שלמה: תורה שלמדתי באף דהיינו, מתוך צער ומיעוט עידונים היא זו שנתקיימה בי 
(מדרש קהלת).


וכל גדולי ישראל במשך כל הדורות למדו את התורה בעמל וביגיעה מתוך הרחקת כל עידוני ומותרות העולם הזה. כפי שראינו אצל הלל הזקן שבתחילה למד תורה מתוך דוחק ועניות גדולה. וכן אצל רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי עקיבא ראינו כיצד מסרו את נפשם על התורה.


מסופר על רבי יוסף טאיטאצק זצ"ל (חי לפני כ-465 שנה היה אחד מגדולי חכמי תורכיה, ממגורשי ספרד. היה לו מלאך מגיד. רבם של מהר"ם אלשיך ורבי שלמה אלקבץ. היה אחד משלושה שהיו ראויים לכתוב את השולחן ערוך) שארבעים שנה לא ישן במיטה מוצעת אלא משבת לשבת. והעידו עליו תלמידיו שהיה דרכו לישן על גבי תיבה אחת ורגליו תלויות, וקם בחצות ממש. 
ולא ידע אדם מזה דבר עד אחרי מיתתו שסיפרה זאת אשתו 
(ראשית חכמה).

© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏