בראשית - ענווה במקומה

"דבר תורה בראשית". "ושם אחיו יקטן" אומר רש"י: יקטן – שהיה ענו ומקטין עצמו. לכך זכה להעמיד כל המשפחות הללו. סיפור נפלא המלמד מהי ענווה ואיזו מידה נפלאה היא עד שהקב"ה מחשיבה מאד, ניתן ללמוד מרבי ישראל מסלנטר זצ"ל...

ענווה במקומה

"ושם אחיו יקטן" 

אומר רש"י: יקטן – שהיה ענו ומקטין עצמו. לכך זכה להעמיד כל המשפחות הללו. 

הענווה היא מידה נפלאה שהקב"ה מחשיבה מאד. ואילו עם בעל גאווה אין ה' יכול לדור עימו בכפיפה אחת. 

פעם אחת שהה ר' ישראל סלנטר, לפי עצת רופאיו, בבית החלמה כדי להתחזק ולהחליף כח. אחד מתלמידיו של ר' ישראל ביקש מקרובו, ששהה גם הוא באותו בית החלמה, שיכתוב לו עובדות והנהגות מרבו. 

השיב לו קרובו במכתב: האמן לי, עד לקבלת מכתבך, לא ידעתי כלל שר' ישראל מסלנט נמצא כאן... 


ובאותו עניין "מסופר על ר' שמחה בונים מפשיסחא", שאמר לחסידיו: 
כי כל יהודי צריך שיהיו בבגדו שני כיסים, באחד, יחזיק את הפסוק: "בצלם אלוקים עשה את האדם", ובשני, "ואנוכי עפר ואפר"

כשמבקשים מאדם לקיים מצוות ולעסוק בכל דבר שבקדושה, יזכור תמיד את הפסוק שהינו צלם אלוקים, וראוי הוא לכל דבר שבקדושה, אך, כשפוגעים בו ומעליבים אותו, יזכור כי עפר ואפר הינו, ומדוע לו להיפגע?!...

אולם, אנחנו רואים את העולם להיפך, כשמבקשים מאיתנו לקיים מצוות, אנו אומרים כי אנו עפר ואפר... 
ואילו כשפוגעים בנו, אנו צועקים מיד, ראו נא במי פגעתם?! בצלם אלוקים!....

© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏