פרקי אבות- ביאור פרק ג' משנה ד'

פרק ג של מסכת אבות" מתוך "ספר מעשי אבות של הרב דוד חדד": שקידתו של רבי חנינא בן חכינאי ואיך בתפילתו החייה את אישתו. רבי חנינא בן חכינאי היה מתלמידי רבי עקיבא ואחד מעשרה הרוגי מלכות. רוב ימיו של רבי חנינא בן חכינאי היו בתענית ואפילו לפני הריגתו לא הסכם לטעום מאומה.

מסכת אבות
פרק ג  משנה ד

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן חֲכִינַאי אוֹמֵר: 
הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי, 
וְהַמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה, 
הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ.


באור המשנה

רבי חנינא בן חכינאי אומר: 
הנעור בלילה 
והמהלך בדרך יחידי 
והמפנה לבו לבטלה - כלומר, אדם שער בלילה או שהוא מהלך בדרך לבדו, ומפנה אז לבו לדברים בטלים ואינו עוסק בתורה. 

הרי זה מתחייב בנפשו - לפי שהלילה הוא זמן למזיקים והמהלך בדרך יחידי הוא בסכנה מפני הליסטים וכמה פגעים רעים, ואילו היה עוסק בדברי תורה, הייתה התורה משמרתו.


מעשי אבות

רבי חנינא בן חכינאי היה אחד מתלמידיו של רבי עקיבא. 

בגמרא במסכת כתובות (סב:) מסופר עליו: 
כי אחר ימי חופתו נסע עם חבירו רבי שמעון בר יוחאי לבית המדרש בבני ברק על מנת ללמוד תורה אצל רבם רבי עקיבא, ושהה שם במשך שתים עשרה שנה. 

שלחה לו אשתו שליח ואמרה לו: בתך בגרה, בוא והשיאה. בשובו לעירו מצא שנשתנו שבילי עירו ולא ידע כיצד ללכת לביתו. הלך וישב על שפת הנהר ושמע שקוראים לנערה אחת: בת חכינאי! בת חכינאי! מלאי כדך ונלך יחדיו. 
אמר: כנראה שזו היא בתי, הלך אחריה עד שהגיע לביתו, כשנכנס לביתו הייתה אשתו יושבת ומנפה את הקמח, לפתע פתאום הרימה את עיניה וראתה אותו, נבהלה מאוד ופרחה נשמתה. 

עמד בתפילה בשיברון לב לפני בורא עולם ואמר: ריבונו של עולם, ענייה זו, שהסכימה לשבת בודדה וגלמודה במשך שתיים עשרה שנה על מנת שבעלה יעסוק בתורה זהו שכרה? אנא החזר לה את נשמתה. 
שמע הקדוש ברוך הוא לתפילתו וחיתה.


רבי חנינא בן חכינאי היה אחד מעשרת הרוגי מלכות,
במדרש 'אלה אזכרה' מסופר
שכל ימיו היה יושב בתענית, מבן שתיים עשרה שנים ועד תשעים וחמש שנים, ואותו היום שהוציאוהו להריגה ערב שבת היה, אמרו לו תלמידיו: רבי, רצונך לטעום דבר מה קודם שתיהרג? 

אמר להם: עד עתה התעניתי, ועתה איני יודע באיזה דרך אלך – ואתם אומרים לי לאכול ולשתות! 

התחיל בקידוש היום "ויכולו השמים" עד המילה "ויקדש" – ולא הניחוהו לגמור הקידוש עד שהרגוהו, יצאה בת קול ואמרה: "אשריך רבי חנינא בן חכינאי שהיית קדוש ויצאה נשמתך בקדושה".

ציונו של רבי חנינא בן חכינאי נמצא בעיר צפת ליד קברו של רבי דוסא בן הרכינס.


רבי חנינא בן חכינאי מלמדנו במשנתנו שהנעור בלילה ואינו עוסק בתורה אלא מפנה לבו לדברים בטלים הרי זה מתחייב בנפשו מכיוון שהלילה הוא זמן טוב ויפה לעסוק בו בתורה הקדושה, לא רק מפני שבו דומם גלגל החמה המנסר ביום ושוקט שאון העולם, 
אלא גם בגלל סגולה אחרת המובאת בזוהר הקדוש שכן מחצות לילה ואילך מטייל הקב"ה כביכול עם הצדיקים בגן עדן, וכל צבא השמים וחיות הקודש אומרים שירות ותשבחות לה' יתברך וגם הצדיקים שבגן עדן.

וכשהאדם עומד באותה שעה משנתו ויושב ללמוד תורה, שומע הקב"ה את קולו  בגן עדן, וגם כל הצדיקים מאזינים לקולו ושואלים את ה' יתברך מי הוא אותו אדם הלומד עכשיו שאנו שומעים את קולו? 
וה' יתברך משיב להם ואומר: זה קולו של פלוני בן פלוני היושב ועוסק בתורה, ועכשיו אנו מאזינים לקול זה, כיוון שהוא חביב יותר מכל השירות והתשבחות שאומרים לפני המלאכים ברקיע.

ואם כן מה יקרה שעה זו שבה נעשה נחת רוח לה' יתברך, ומה קטן ערך הצער כנגדה על שמניח השינה כדי לעשות נחת רוח ליוצרו, ובוודאי שמי שמתעורר באותה שעה וחושב על עניני הבלים של העולם הזה ראוי לעונש גדול על כך (זוהר חדש בראשית, קב הישר פי"ז).


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏