פרקי אבות- ביאור פרק ב' משנה ט'

פרק ב של מסכת אבות" מתוך "ספר מעשי אבות של הרב דוד חדד": "סיפור על חברות טובה" שגם המלך מעוניין להיות שותף בה, טוב שיהיה לו לאדם חברים ושכנים טובים שעל ידי כך ישפיעו עליו לטובה...

מסכת אבות
פרק ב משנה ט

אָמַר לָהֶם: צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם? 
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַיִן טוֹבָה. 
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: חָבֵר טוֹב. 
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שָׁכֵן טוֹב. 
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד. 
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לֵב טוֹב. 

אָמַר לָהֶם: רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם. 

אָמַר לָהֶם: צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ רָעָה שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה הָאָדָם. 
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַיִן רָעָה. 
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: חָבֵר רָע. 
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שָׁכֵן רָע. 
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַלֹּוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם. 
אֶחָד הַלֹּוֶה מִן הָאָדָם, כְּלֹוֶה מִן הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, 
שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז, כא): "לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם, וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן". 
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב רָע. 
אָמַר לָהֶם: רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם.


ביאור המשנה

אמר להם - רבן יוחנן בן זכאי לחמשת תלמידיו: צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם - מהי המידה העיקרית והיסודית שידבק בה האדם בשלימות, ושעל ידה הוא יגיע לכל שאר המידות הטובות והחשובות.

רבי אליעזר אומר: עין טובה - שיסתפק אדם במה שיש לו ולא יבקש דברים יתירים ולא יקנא כשיראה שיש לחבריו יותר ממנו.

רבי יהושע אומר: חבר טוב - שיהיה לאדם חבר טוב שילמד ממנו מעשים טובים, ויוכיח אותו חבירו אם יראה אצלו מעשים רעים.

רבי יוסי אומר: שכן טוב - ישתדל האדם שיהיה לו שכן טוב שילמד ממנו מעשים טובים וזה יותר חשוב מחבר טוב כי החבר נמצא עם האדם רק ביום והשכן נמצא עמו ביום ובלילה.

רבי שמעון אומר: הרואה את הנולד - צופה ומביט במה שעתיד להיות, ומתוך כך נמצא מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה.

רבי אלעזר אומר: לב טוב - שיהיה לאדם לב טוב, לפי שהלב הוא המניע לכל שאר הכוחות והוא המקור שממנו נובעים כל הפעולות, ומי שיש לו לב טוב, כל מידותיו ישרות ודעותיו נכונות.

אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם - אמר רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו שרואה הוא את דברי אלעזר בן ערך, שאמר שהעיקר הוא שיהיה לאדם "לב טוב", יותר ממה שאמרתם, לפי שכל המידות הטובות שציינתם כלולות כבר בדבריו.

אמר להם: צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם - שוב שאל רבן יוחנן בן זכאי את תלמידיו איזוהי מידה הרעה ביותר שעל האדם להתרחק ממנה?

רבי אליעזר אומר: עין רעה - שמי שעינו רעה הרי הוא בא לידי קנאה ושנאה. וכן לידי מעשים רעים.

רבי יהושע אומר: חבר רע - יש להתרחק מחבר רע כדי שלא ילמד ממעשיו ומידותיו הרעות, שדרך האדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר חבריו.

רבי יוסי אומר: שכן רע - שיתרחק אדם משכן רע כדי שלא ילמד ממעשיו הרעים, ולדעתו שכן רע גרוע יותר מחבר רע, כי השכן נמצא איתו ביום ובלילה.

רבי שמעון אומר: הלווה ואינו משלם - אדם זה שלווה ואינו משלם אינו רואה את הנולד, שמאחר שאינו משלם את חובותיו, לא ימצא להבא מי שילוונו בשעת דוחקו, אחד הלווה מן האדם, כלווה מן המקום ברוך הוא - כלומר, לא זו בלבד שגורם רעה לעצמו במשאו ומתנו עם הבריות, אלא אף חוטא הוא כלפי ה' יתברך, שכן הלווה מן האדם כלווה מהקדוש ברוך הוא, שנאמר: לווה רשע ולא ישלם - שהלווה ואינו משלם נקרא רשע וצדיק - זה הקדוש ברוך הוא שהוא צדיקו של עולם, חונן ונותן - למלווה מה שלווה זה ממנו ולא פרע לו ונמצא הלווה נשאר חייב למקום ברוך הוא.

רבי אלעזר אומר: לב רע - שכל מידות האדם נובעות מליבו ואם הלב הוא רע אז גם שאר מידותיו יהיו רעות.

אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם - אמר רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו רואה אני את דברי אלעזר בן ערך שאמר שהמידה הרעה ביותר לאדם הוא "לב רע" יותר מדבריכם, שכל המידות הרעות שאמרתם כלולות כבר בדבריו.


מעשי אבות

למדנו במשנתנו שלדעת רבי יהושע הדרך הישרה שידבק בה האדם היא שיהיה לו "חבר טוב" כמו יהונתן בן שאול המלך שהיה חבר טוב לדוד המלך ואהבו אהבת נפש, והזוכה לכך "ברכה" גדולה היא מאת ה', "ברכה" בגימטריא שווה ל"חבר טוב".

מעשה בשני חברים שהיו אוהבים מאוד אחד את השני, ומסורים ונאמנים זה לזה בלב ונפש, פעם העלילו בני בליעל על אחד מהם עלילת שווא, אשר בעטיה העמידוהו לדין ונגזר עליו פסק דין מוות, החבר הנאמן לא חסך כל עמל ויגיעה כדי להציל את חבירו מגזר הדין הנורא, אך כל מאמציו לא הצליחו. 

כשעמדו כבר להעלות את הנידון לגרדום, לא יכול היה החבר לעצור ברוחו והוא רץ אל מקום הגרדום, וצווח לתליין, עצור! אל תהרוג דם נקי, הוא חף מפשע אני הוא האשם, אנא העלוני תחתיו אל הגרדום, הנידון צווח לעומתו אל תאמינו לו, אין כוונתו אלא להצילני, אני הוא האשם, ולא הוא. 

באותה שעה נתחוללה מהומה במקום, והתליין לא הוציא את גזר הדין לפועל, אלא הפנה את הדבר לפני המלך, המלך הופתע מכך, וציווה להביא לפניו את שני החברים והם סיפרו לו את כל האמת, ולאחר חקירה ודרישה יצאו שניהם זכאים, וציווה המלך לשחררם, אולם הדברים נגעו לעומק לבו של המלך, וקרא להם ואמר: אנא מכם צרפו גם אותי להיות שלישי בחברותכם (מעיינה של תורה פרשת קדושים).

טוב שיהיה לו לאדם חברים ושכנים טובים שעל ידי כך ישפיעו עליו לטובה כפי שנאמר במשלי (יג, כ): "הולך את חכמים יחכם" – משל למי שנכנס לחנותו של בשם, אף על פי שאינו מוכר לו ואינו לוקח ממנו, הוא יוצא וריחו וריח בגדיו מבושמים, ואין ריחו זז ממנו כל היום.

"ורעה כסילים ירוע" (שם) – משל למה הדבר דומה: 

לאחד שנכנס לחנותו של בורסקי (מעבד עורות) אף על פי שאינו מוכר לו ואינו לוקח ממנו, הוא יוצא וריחו וריח בגדיו מלוכלכים, ואין ריחו וריח בגדיו זז ממנו כל היום (פרקי דרבי אליעזר כה).

באבות דרבי נתן נאמר אמר רבי עקיבא: המתדבק בעוברי עבירה, אף על פי שלא עשה כמעשיהם, הרי זה מקבל פורענות כיוצא בהם וכל המתדבק בעושי מצווה אף על פי שלא עשה כמעשיהם הרי זה מקבל שכר כיוצא בהם (אבות דרבי נתן ל).

אמר אביי: אוי לרשע ואוי לשכנו, טוב לצדיק וטוב לשכנו (סוכה נו:).


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏