פרקי אבות- ביאור פרק ב' משנה ה'

פרק ב של מסכת אבות" מתוך "ספר מעשי אבות של הרב דוד חדד": איך חינך ה"חפץ חיים" את מחלל השבת"?, סיפור על רבי פרידא והסבלנות ללמד את ילדי ישראל,

מסכת אבות
פרק ב משנה ה

הוּא הָיָה אוֹמֵר: 
אֵין בּוֹר יְרֵא חֵטְא, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, 
וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד, 
וְלֹא כָל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים, 
ובִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ.


באור המשנה

הוא - הילל, היה אומר: אין בור ירא חטא - אדם שהוא ריק מתורה וחכמה, ואפילו בטיב משא ומתן אינו יודע, אינו יכול להיות "ירא חטא" מפני שאינו מכיר כלל בחטא, ואינו יודע שיש להתרחק ממנו.

ולא עם הארץ חסיד - עם הארץ זהו אדם שאינו בקי בתורה, אבל יודע הוא בטיב משא ומתן ומעורב עם הבריות, אדם זה יכול להיות ירא חטא, כי יודע הוא שצריך להתרחק מן הגזילה והאונאה, אבל אינו יכול להיות חסיד, כי מידת החסידות, שהיא לפנים משורת הדין, דורשת טהרת הלב וזיכוך הנפש, ומי שהוא ריק מתורה, אי אפשר לו להגיע למידה זו.

ולא הבישן למד - לפי שהמתבייש לשאול מרבו את מה שהוא לא הבין שמא יצחקו עליו, יישאר תמיד בספקותיו ולא ידע.
ולא הקפדן מלמד - מי שאינו סבלן להשיב לתלמידים על שאלותיהם, והוא מקפיד ומדקדק בהנהגת תלמידיו יותר מדי אינו ראוי להיות מלמד, שכן על ידי קפדנותו התלמידים מפחדים ממנו ונמנעים מלשאול אותו שאלות, והם נשארים בספקותיהם, לפיכך צריך הרב להסביר פנים לתלמידיו ולבאר להם היטב את דבריו.

ולא כל המרבה בסחורה מחכים - כל מי שמרבה במסחר, אינו קונה חכמה, לפי שהוא טרוד בעסקיו ואין לבו פנוי לעסוק בתורה ונאמר (דברים ל, יג): "לא מעבר לים היא" – התורה לא נמצאת באלו שמפליגים מעבר לים ומתעסקים בסחורה.

ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש - במקום שאין אנשים לעסוק בצרכי ציבור השתדל אתה להיות האיש שיעשה זאת.


מעשי אבות

למדנו במשנתנו שלא הקפדן מלמד, כלומר, מי שאינו סבלן להשיב לתלמידים על שאלותיהם והוא מקפיד ומדקדק בהנהגת התלמידים יותר מידי אינו ראוי ללמד כי התלמידים מפחדים ממנו ונמנעים מלשאול אותו והם נשארים בספקותיהם, לפיכך צריך הרב להסביר פנים לתלמידיו ולבאר להם היטב את דבריו.

וכן אמר רבא: אם ראית תלמיד שלימודו קשה עליו כברזל – בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים כלומר, שאינו מחייך אליו (תענית ח.).

 וכן דרש רבי יצחק על הפסוק (שמות  לב, יא): "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים" – אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, אני ואתה נסביר פנים בהלכה, ויש אומרים: כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: כשם שאני הסברתי לך פנים, כך אתה הסבר פנים לישראל (ברכות סג:).

מסופר על ה"חפץ חיים" זצ"ל, (מגדולי רבני ופוסקי אשכנז לפני שבעים ושתיים שנה, מספריו "חפץ חיים" על הלכות לשון הרע, "משנה ברורה" על השולחן ערוך ועוד ספרים רבים) שבזמנו נתפס תלמיד אחד שהיה מעשן בשבת בסתר, ונעשה מזה רעש גדול כיון שלא נמצא כלל שיהודי יעז לחלל שבת. 

באו ל"חפץ חיים" ושאלוהו מה לעשות עם הבחור, האם לסלקו מהישיבה או להשאירו? הזמין ה"חפץ חיים" את הבחור לחדרו ודיבר עמו כעשר דקות, והבחור יצא מחדרו של הרב כשהוא בוכה ומתחרט. איש לא ידע מה היה תוכן השיחה של ה"חפץ חיים" עם הבחור, והענין נשאר סתום זמן רב.

לאחר שנים סיפר אחד הרבנים החשובים את המעשה בפני הקהל, ובסיום דבריו אמר: "חבל מאוד שלא שאלנו את הבחור מה אמר לו ה"חפץ חיים", כדי שנלמד מזה כיצד לטפל בבחורים". בתום הדרשה התפזר הקהל איש איש לביתו, מלבד יהודי מבוגר שנשאר באולם כשראשו מורכן על כסא. ניגש הרב להקיצו כי חשב שהוא ישן, אך גילה להפתעתו שהיהודי התעלף, מיד שפך עליו מים וטיפל בו עד ששבה רוחו אליו. 

הרב שאל את האיש מדוע התעלף שמא איננו חש בטוב, אך האיש השיב שהרב גרם לו להתעלף, כאשר סיפר בדרשתו על הבחור שהיה אצל ה"חפץ חיים". 

תמה הרב ושאלו מה קשר הסיפור אליו? השיב לו האיש, שהוא בעצמו היה הבחור שהרב סיפר עליו... הרב שהתרגש מאוד התחנן בפני האיש שיספר לו מה באמת אמר לו ה"חפץ חיים", וכיצד הצליח להשפיע עליו.

ענה האיש ואמר: כשנכנסתי אצל ה"חפץ חיים", הוא לקח את ידי והחזיק בה בחמימות בשתי ידיו, הסתכל בתוך עיני במבט של חמלה ואהבה רבה, והתחיל לבכות ולומר: 
אוי שבת קודש! אוי שבת! כך בכה ה"חפץ חיים" במשך עשר דקות... באותם הרגעים רעדתי וחשתי בזרם של קדושה שעובר בתוך גופי, פרצתי בבכי והתחרטתי מעומק הלב על מה שעשיתי וקיבלתי עלי תשובה שלמה עד היום הזה.
לכן כשסיפרת את המעשה התרגשתי מאוד, כי נזכרתי במעמד המרגש עם ה"חפץ חיים" ולכן התעלפתי (נעימות נצח ח"ב להרה"ג רבי יעקב שכנזי שליט"א).

מסופר על רבי פרידא שהיה לו תלמיד אחד קשה הבנה, שהיה שונה לו תלמודו ארבע מאות פעמים, עד שהיה לומד. יום אחד באו אנשים ובקשו את רבי פרידא לאיזה דבר מצווה, שנה לו כרגיל ארבע מאות פעמים, אך אותו היום התלמיד לא הבין, אמר לו רבי פרידא מה יום מיומים מדוע היום לא הבנת את מה שלימדתיך? 

אמר לו, מאותה שעה שבאו האנשים ואמרו לו לכבודו שיבוא לדבר מצווה, הסחתי את דעתי מהשיעור, משום שכל שעה הייתי אומר, עכשיו, יקום כבודו ללכת, 

אמר לו: אל תדאג אני לא הולך לשום מקום עד שתבין את הלימוד, חזר ושנה לו תלמודו עוד ארבע מאות פעמים. יצאה בת קול מן השמים ואמרה לרבי פרידא: אשריך, בחר לך, בזכות מצוה זו, מה רצונך או שתחיה ארבע מאות שנים, או שתזכה אתה וכל הדור שלך לעולם הבא? אמר, רצוני שאזכה אני ודורי לחיי העולם הבא, אמר להם הקדוש ברוך הוא, תנו לו את זו וגם את זו (עירובין נד:).



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏