שבת- "אז תתענג על ה'..."

"סיפור על ערבות ומתיקות השבת". איך ניתן ומי יכול לזכות להתענג על השבת? "סיפור נפלא על עונג שבת" העונה על השאלה: מה הביא את רב העיר, הצדיק רבי חיים, מחבר הספר "באר מים חיים" לברך את מוטל' בפשרה שיזכה כל ימיו לחוש עונג ומתיקות וערבות מיוחדת בשבת קודש.

 "אז תתענג על ה'..."

מוטל, היה סוחר יהודי העמל במשך ימות השבוע לפרנסתו. ביום שישי היה עובד עד שעה הסמוכה לשבת, ולאחר מכן סוגר את חנותו, מתכונן בחפזה לשבת, ומעביר את השבת - בעיקר בשינה מרובה, "להשלים" את כל השינה של ימות השבוע. את הסעודות היה עורך כלאחר יד, כמעט בלי זמירות ודברי תורה, כי היה ממהר לישון. תפילות השבת נאמרו אף הן בחטף, רק כדי "לצאת ידי חובה". 

מידי שנה היה נוהג מוטל לנסוע ליריד שוורים שהתקיים בעיר צ'רנוביץ. שנה אחת, כשנסע מוטל ליריד, הרוויח סכום נאה של 5,000 רובל. כאשר הסתיים היריד, היה זה סמוך לשבת, והוא הוצרך לשבות בעיר. התלבט מוטל היכן לשמור את צרור הכסף שלו, ואנשי המקום המליצו לו להפקידו אצל רב העיר, הצדיק רבי חיים, מחבר הספר "באר מים חיים".

ניגש מוטל אל בית הרב, והנה בעומדו לנקוש על הדלת, שומע הוא מבפנים את קולו של הרב הקורא ומנגן בפרשת השבוע "שניים מקרא ואחד תרגום" במתיקות נפלאה. הניגון משך את ליבו, והוא נעמד להטות אוזן. צר היה לו להפריע ולקטוע את הצדיק מן הלימוד המתוק. 

בעומדו כך ליד הדלת, שומע הוא לפתע קול נקישות מדלת אחרת של הבית. מישהו נכנס, ואחר כך - קולות בכי חרישי. הטה אוזנו והנה הוא שומע אשה המספרת לרב בקול בוכים כי אלמנה היא, ובת בוגרת יש לה. לצורך שידוכיה נטלה על עצמה התחייבות כספית גבוהה, ועתה מתקרב מועד החתונה ואין בידה את הסכום שהתחייבה. היא חוששת מאוד שתאלץ לבטל את השידוך. בעודה בוכה מרות, שאל אותה הרב מהו הסכום שהיא זקוקה לו, והיא ענתה: "חמשת אלפים רובל". 

ענה הרב בצער שאין לו סכום כזה, אלא רק כמה עשרות רובלים. הוא ניסה לעודדה בדברים, ומקולו ניכר היה כי הוא מצטער מאוד על צערה ועל כך שאינו יכול לעזור לה.

מוטל הרגיש כי צרור הכסף שבידו בוער. בדיוק חמשת אלפים רובל יש לו - סכום הכסף שהרוויח בעמל בימי היריד! אולם כאן מעבר לדלת ישנה אשה אומללה המבכה את מר גורלה, והכסף הזה יכול להאיר את כל חייה! מתוך התגברות פנימית עצומה, החליט שהוא מוסר את כל צרור כספו, כמות שהוא, לידי האלמנה!

כעת נקש מוטל בדלת, וביקש לדבר בצד עם הרב. בלב שלם ובנפש חפצה מסר לידי הרב את צרור הכסף שימסרהו לאלמנה. עיני הרב אורו. הוא שמח שמחה רבה שיזכה עכשיו להרנין את לב האלמנה ולא להשיב פניה ריקם. מסר לה הרב את הכסף והיא יצאה מן הבית מאושרת עד אין קץ.

עתה, פנה הרב אל מוטל וביקש ממנו שיואיל להתארח בביתו בשבת קודש. מוטל הופתע והתרגש מן ההזמנה. להיות במחיצתו של הרב במשך השבת - לזאת לא ציפה ולא פילל. מבלי שהייתה שהות בידו להרהר בדבר - כבר הוכנס פנימה. 

למרות שהייתה זו שעת צהריים מוקדמת, זרח הבית באור השבת. מפה לבנה הייתה פרוסה על השולחן, פמוטות השבת ניצבו בוהקים במקומם, וניחוח התבשילים נישא באוויר. מוטל זכה לחזות כיצד הרבי מתכונן לשבת קודש ברגש עמוק של קדושה וגעגוע וציפייה. 

השבת כולה עברה על הרבי בהתרוממות הרוח. הרבי היה כולו שלהבת קודש, ניכר היה שהשבת שוכנת עמוק בנשמתו, ומלהטת את כל ישותו. הסעודות, הזמירות, דברי התורה, תפילות השבת - הכל נעשה ברגש ובשמחה עצומה. מוטל חש שהוא נישא אל על. רגש מתוק, שכמותו לא חווה מעולם, של רוממות וקרבת ה', הציף את ליבו. טעם גן עדן, "מעין עולם הבא".
בצאת השבת, לאחר ההבדלה, כאשר פנה מוטל לשוב לדרכו, פנה אליו הרבי ואמר: "מוטל, זכית לקיים מצוה עצומה, להרנין לב אלמנה ולהכניס כלה יתומה לחופה. עשית זאת במסירות נפש, מסרת את כל כספך לשם כך. לכן כעת זוהי "עת רצון" עבורך, ואוכל לבקש ולהתפלל בשבילך ביתר שאת, ובעזרת ה' התפילה תתקבל. אמור נא לי מה משאלתך ובקשתך". 

מוטל הרהר - מה ישאל ומה יבקש. בחסדי ה', יש לו אשה וילדים הגונים, אף פרנסה יש לו ברוך ה' ברווח. לאחר מחשבה נענה ואמר: "מבקש אני לזכות להרגיש בכל שבת קדושה ושמחה וקרבת ה' כמו שהרבי הרגיש בשבת זו! נוכחתי לראות שזהו התענוג הגדול ביותר מכל התענוגים וההנאות!"

הרהר הרב ואמר: "אוכל לבקש זאת עבורך. אולם חוששני שהדבר אינו טוב בשבילך". "מדוע?" לא הבין מוטל. והרב הסביר: "במשך כל ימות השבוע אתה עובד לפרנסתך, ראשך טרוד רבות בענייני החולין ולא בעסק התורה, לכן יהיה קשה עבורך לשאת קדושה והתרוממות כה רבה. זהו דבר גדול מכפי מידותיך".

אבל מוטל לא השתכנע, "בכל זאת, כבוד הרב, אני רוצה בכל לבבי את הברכה הזאת". הסכים הרב, בירכו, ומוטל פנה לדרכו.

בהגיעו לביתו, חזר לשגרת יומו הרגילה, כשראשו ורובו מונחים בפרנסה ובמסחר, וזמן מועט ביותר מוקדש לתורה ולתפילה. כך חלפו הימים - ראשון, שני ושלישי. והנה ביום שלישי בערב - חש לפתע מוטל כי ליבו נמלא ציפייה והתרגשות וגעגוע לקראת השבת ההולכת ומתקרבת. כי הרי בעוד שלושה ימים יהיה מוזמן להסב לשולחנו של מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא! הוא לא היה מסוגל לכלוא את התרגשותו, ושיתף אף את בני ביתו בציפייה העמוקה לשבת המתקרבת. 

בבוקר יום הרביעי ארכה תפילתו זמן רב מהרגיל. הוא חש דבקות ותשוקה לקב"ה, ושפך כמים ליבו נוכח פני ה'. ענייני המסחר נעשו תפלים בעיניו, והוא עסק בהם כלאחר יד, כשראשו נתון אל השבת המתקרבת. ככל שחלפו השעות, הלכה התרגשותו וגברה. 

ביום חמישי כבר לא היה מסוגל לעסוק כלל בענייני החולין והמסחר. תפילתו ארכה זמן ממושך מאוד, ולאחריה מיהר בהתרגשות להתכונן לכבוד השבת. הוא שטף וניקה את הבית, הבריק וקרצף, הכין מאכלי שבת, כשכל כולו ציפייה והתלהבות. עד שעה מאוחרת בלילה לא עלה על יצועו, אלא המשיך להכין את עצמו לכבוד השבת. 

ביום שישי כבר האירה כל דמותו של מוטל באור השבת. הוא ישב ועסק בתורה בהתרוממות הרוח, קרא במתיקות "שניים מקרא ואחד תרגום", והכין חידושים לשולחן השבת.

כאשר נכנסה השבת - היה מוטל כלפיד אש. כאילו לא מצא מקום לעצמו מרוב התרגשות ושמחה. התפילות נאמרו בהתלהבות עצומה, סעודות השבת ארכו שעות ארוכות, כשמתוך לבבו פורצים ומשתפכים שירי שבת ודברי תורה. הוא כלל לא היה מסוגל לישון, כי בער כל כולו בשלהבת קודש. 

כך עברה כל השבת - ובמוצאי השבת, עם סיום ההבדלה, נפל ארצה והתעלף! תשוש היה עד כלות כוחותיו.

בני ביתו העירוהו מעלפונו, והוא עלה על יצועו לשנת לילה ארוכה. וביום ראשון - חזר הכל להיות כרגיל! תפילות חפוזות וקלושות, וכל כולו שקוע במסחר ובטרדות החיים והזמן. חולפים יום ראשון, יום שני, יום שלישי... ושמגיע ליל רביעי שוב אוחזת אותו ציפייה והתרגשות לקראת השבת המתקרבת, ושוב חוזר הכל על עצמו... 

לאחר שחלפו כמה שבתות כאלו, הבין מוטל כי צדקו דבריו של הרבי. התרוממות עצומה זו, כמו של הרבי, אינה לפי כוחותיו, אינה תואמת את מידותיו הרוחניות. הוא חש אל ביתו של הגאון רבי חיים וביקש שייקח ממנו את הברכה.

הסכים הרב לדבריו, ואולם בירך אותו כי בזכות מצוות הצדקה שקיים, יזכה כל ימיו לחוש עונג ומתיקות וערבות מיוחדת בשבת קודש.


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏