שבועות- הלכות יום טוב

"הלכות יום טוב לחג השבועות" מתוך חוברת בהלכה ובאגדה לשבועות של הרב שלום דוד נקי שליט"א: תפילות יום טוב והשינויים ביום טוב שחל בשבת, דיני הלל ויג' מידות, הלכות חג בחג,מלאכות המותרות והאסורות ביום טוב, רפואה ושעון שבת.

הלכות יום טוב - חג השבועות


תפילות יום טוב

טעה ואמר 'אתה חונן' במקום 'אתה בחרתנו', יסיים את הברכה, ויחזר לאתה בחרתנו, אבל אם אמר 'אתה' בלבד, אף אם חשב שהיום חול, ימשיך בחרתנו [כדין הטועה בשבת]. ואם טעה ביום טוב שחל במוצאי שבת, לא יאמר אתה חוננתנו באמצע אתה חונן, כיון שבלאו הכי תכף יאמר ותודיענו, אלא יסיים אתה חונן, ויחזר לאתה בחרתנו. (חזו"ע שבת ב שעט)

המתפלל ופתאום מצא עצמו בברכת 'מודים', והסתפק אם אחר 'יעלה ויבוא' סיים על הסדר 'והשיאנו', או שהמשיך 'ואתה ברחמיך' ['ותחזינה עינינו' - לבני אשכנז] כמו בראש חודש וחול המועד, צריך לחזור לומר 'והשיאנו' ולהמשיך משם על הסדר. ואם סיים תפילתו והסתפק כן, חוזר לראש ומתפלל שוב. (ח"ע פסח רכו. סוכות תנד)

יום טוב שחל בשבת [כגון שחל שבועות ביום שישי, ובחוץ לארץ עושים יום טוב שני בשבת שאחריו] - אם טעה בחתימת הברכה, ובמקום לסיים 'מקדש השבת וישראל והזמנים', חתם 'מקדש ישראל והזמנים' בלבד - אינו חוזר, מאחר וכבר הזכיר שבת באמצע הברכה. והוא הדין אם טעה וחתם 'מקדש השבת' בלבד. וכן אם טעה והתפלל תפילת שבת רגילה והזכיר 'יעלה ויבוא' ב'רצה', יצא. (פסח רכג)

הלל - אסור להפסיק בדיבור באמצע ההלל. ואולם, השומע ברכה מחברו או חמשה אמנים הראשונים של הקדיש או קדושה או 'ברכו' באמצע ההלל, ואפילו סמוך ממש לברכת 'יהללוך', יענה עמהם. (פסח רלט. חנוכה רכד)

י"ג מדות - אין לאמרן בפתיחת ההיכל, מפני קדושת המועד והשמחה בו. (סוכות תלז, תסט)


הלכות חג בחג

משה רבנו תיקן לישראל שיהיו דורשים הלכות חג בחג, לבד ממה שדרשו קודם לחג. לכך על הגבאים לארגן שיעורים בהלכה מפי מורי הוראות, ולחזק את לבם באמונה בביאת המשיח ובגאולה הקרובה, בעזרת ה'. (מגילה ד ע"א. רנג)


מלאכות המותרות והאסורות ביום טוב

כל המלאכות האסורות בשבת, אסורות ביום טוב, חוץ ממלאכות שהן "אוכל [צורך] נפש", כלומר, לצורכו של האדם. ובלבד שיהיו אותן המלאכות מצויות ושוות אצל כל אדם, כבישול, והדלקת הנר כדי להאיר את החשכה. אבל מלאכות המשמשות רק לאנשים מפונקים ומעונגים, אין היתר לעשותן ביום טוב.

הדלקה, כיבוי ובישול
אסור להדליק אש חדשה ביום טוב, כמצית וגפרורים, אבל מותר להדליק מאש שכבר נמצאת. לכן יכין מערב יום טוב 'נר נשמה' דלוק, כדי שידליק ממנו. (מט)

כירים של גז - מותר ביום טוב לפתוח את כפתור הגז ולהבעירו מאש קיימת. ואף כירים שיש בהם חיישני בטיחות [שיצאו בשנים האחרונות], מותר להשתמש בהם לכתחילה ללא חשש. (כן פסקו מרן הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף, הגר"ש וואזנר, הגר"י נויברט שליט"א)


חשמל - אין להדליק חשמל ביום טוב, כיון שהוא כמדליק אש חדשה. (נג)


תנור - הרוצה לאפות בתנור עופות ותפוחי אדמה וכיוצא, יפעיל את התנור מערב החג על שעון שבת, ויתן את המאכלים בחג בתנור, והתנור ידלק ויכבה מאליו. (עב)
מילוי הסיר - מותר למלאות את הסיר ביום טוב בבשר או בדגים ולבשלם, אף אם אינו צריך לאכול אלא חתיכה אחת, מפני שתוספת החתיכות מטעימה יותר את התבשיל, ונמצא שהתבשיל כולו נעשה משובח יותר לכבוד יום טוב. (לח)

בישול לצורך מחלל שבת - אסור לבשל ביום טוב לצורך מחלל שבת בפרהסיא [דהינו שמחלל שבת בפני עשרה, כגון שמעשן סיגריות ברחוב או נוסע ברכב], ועל כן לא יזמינוֹ אליו ליום טוב, שמא יבשל במיוחד בשבילו. ואם רוצה להזמינו לקרבו לתורה, יבשל את כל התבשילים מערב החג. ואם לא בישל, אזי אגב שמבשל לעצמו, רשאי יהיה להוסיף לחברו, שהרי מותר למלאות הסיר כולו, כי התבשיל משתבח. (לח)

עישון - יש אוסרים לעשן סיגריות ביום טוב, כיון שאין זו הנאה השווה לכל אדם. ולהלכה, אדם שאם לא יעשן יגרם לו צער, יש להקל לו. אבל אותם החובבים סיגריות מידי פעם, לא יעשנו. וצריך לדעת כי העישון מזיק מאוד מאוד לבריאותו של האדם, ויש חשש גדול שעובר על "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". (מד)

כיבוי האש - אסור לכבות אש ביום טוב, כאשר אין בכיבוי צורך נפש. ולכן, המדליק גפרור להדלקת נר או גז, יניח את הגפרור בעדינות שיכבה מאליו. (נב)

כיבוי הגז - אסור לכבות את הגז, אולם מותר לכבותו על ידי גורם אחר, כגון שימלא קומקום קטן במים על גדותיו ויניחהו על האש שירתח, ויגלשו המים וישפכו על הגז ותכבה האש, ואז יסגור את כפתור הגז. וישים לב לשתות את המים שרתחו, כי אסור לבשל שלא לצורך. (נח) אם יש לו מחם מים, נמצא אפוא שאינו צריך את המים שמרתיח בקומקום, לכן ישתדל להרתיח ביצה, וימתין שיגלשו המים ויאכל את הביצה.

הנמכת האש - אין להנמיך את הלהבה של הגז שהרי מכבה. ואולם בתבשיל שתחילת בישולו על אש גבוהה ואחר כך אש נמוכה, כאורז וכיוצא, מותר להנמיך את הגז, ואין צריך להדליק אש חדשה נמוכה. אגרות משה, ישכיל עבדי, קנין תורה ועוד רבים. (נח)

הנחת נר במים - נר שעוה דלוק, אין להניחו במים כדי שכשיגיע בעוד זמן למים יכבה [שגורם כיבוי מן תורה, שעושה פחם]. אבל מותר להניחו במים כשעדין אינו דלוק, ולאחר מכן ידליקהו מאש אחרת [שאינו אלא כמדליק נר קטן]. (סימן תקיד ס"ג. נז)

בורר
במלאכת בורר ביום טוב, מקילים יותר מבשבת. למשל: אוכל ופסולת המעורבים, בשבת מותר להוציא ביד רק את האוכל מהפסולת, כדי לאכול לאלתר [תוך שעה], ולעומת זאת ביום טוב, אם קל יותר להוציא את הפסולת, יוציא את הפסולת, אף שלא לאלתר. (עו)

טוחן
מותר לחתוך ירק דק דק לסלט, אף שלא אוכלו מיד. אבל בשבת דוקא לאלתר מותר. (עא)

פומפייה - מותר לגרר בפומפייה גזר, תפוח, תפוח אדמה וכיוצא בהם. (עא)

סוחט
אסור לסחוט פירות שיש דרך לסוחטן, כענבים, תפוזים וכיוצא, אבל לימונים מותר לסחוט בכל אופן, ואפילו בשבת. (שו"ע סימן שכ ס"ו. ועיין בהרחבה בחוברת השבת בהלכה ובאגדה ח"ב. עג)

לישה ואפיה
קמח שנופה לפני יום טוב, מותר ללוש ממנו עיסה ביום טוב, לאפות לחם או עוגה. ואם יש בעיסה 1.560 ק"ג קמח, יפריש חלה בברכה, ולא ישרוף את החתיכה אלא במוצאי יום טוב. (סז, סח)

מוקצה
מוקצה ביום טוב החמירו בו חכמים יותר ממוקצה בשבת, כדלהלן. והטעם בזה, מכיון שיום טוב קל בעיני האנשים, שהרי מותר להדליק מאש לאש, ומותר לבשל, לכך חששו חכמים שמא יזלזלו העם בקדושת היום, והחמירו במוקצה שלו יותר משבת. (כו)

קליפות הראויות למאכל בהמה כקליפות אבטיח, בננה וכיוצא - הגם שבשבת אינן מוקצה, ביום טוב הרי הן מוקצה ואסור לטלטלן ביד אלא על ידי מגב או סכין וכדו'.

מותר להניח בצלחת ריקה אפילו קליפות שאינן ראויות למאכל בהמה. אלא שמאחר ובצלחת ישנן עתה קליפות שהן מוקצה, היאך יפנה אותן מהצלחת? 

ישנן כמה אפשרויות: 
א. ירים את הצלחת מעט מצידה אבל לא לגמרי, וינער את תכולת הצלחת אל המפה, [כגון במפה חד פעמית שזורק אותה]. 
ב. יתן מאכל כל שהוא בצלחת, ואז מותר יהיה להרים את הצלחת לגמרי אגב מאכל ההיתר, ולזרוק את הקליפות לאשפה. 
ג. אם צריך את המקום בשולחן שעליו מונחת הצלחת, מותר להרים את הצלחת ולזרוק את הפסולת לאשפה, אף מבלי לתת מאכל בצלחת. (סימן שח סעיף כז. חזו"ע שבת ג עב, ריא)

יש מבני אשכנז המקילים במוקצה ביום טוב כמו בשבת. (סימן תצה סעיף ג)

מוקצה לצורך אוכל נפש - מכיון שהתירה התורה מלאכת אוכל נפש ביום טוב, גם חכמים התירו לטלטל מוקצה ביום טוב לצורך אוכל נפש, כגון: אם מונחות אבנים על דברי מאכל, בשבת אסור להוציאן כיון שהן 'מוקצה מחמת גופן', ואסור לטלטלן אפילו לצורך מקומן, אולם ביום טוב, לצורך אוכל נפש, התירו חכמים להוציאן. 

אף על פי שבארנו שאסור להדליק אש חדשה מגפרורים, מכל מקום הגפרורים אינם מוקצה ביום טוב, ומותר להשתמש בהם כדי להדליק מאש מצויה. (נא)

דיני המוקצה ביום טוב שחל בשבת הם ככל דיני מוקצה בשבת, ולא כיום טוב, כיון שבלאו הכי ישנה חומרת שבת, לא הוצרכו חכמים להחמיר כל כך במוקצה מצד היום טוב עצמו. וכמבאר בחוברת 'השבת בהלכה ובאגדה' חלק ב' הלכות מוקצה. (כז)

רחיצה
אסור לחמם מים ביום טוב כדי לרחוץ בהם כל הגוף, כיון שאין זו הנאה השווה לכל נפש [שהרי לא כל אדם רוחץ את כל גופו בכל יום]. אמנם מותר לחמם מים כדי לרחוץ את פניו, ידיו ורגליו בלבד. (סימן תקיא סעיף ב. מא)

מים שהתחממו מערב יום טוב - לבני ספרד מותר לרחוץ בהם את כל הגוף. וכן מותר להתרחץ במים שהתחממו בדוד שמש, כיון שהתחממו מאליהם. (תקיא ס"ב. מא)

ההיתר להתרחץ במים חמים, הוא דווקא באמבטיה פרטית בבית, אבל במרחץ של רבים [מקווה], אסור לרחוץ אפילו פניו, ידיו ורגליו. מפני שהיו בלנים רשעים שמחממים מים ביום טוב באיסור, ואומרים שחיממו מערב יום טוב. אבל במים קרים, מותר. (מא)

מנהג בני אשכנז להחמיר שלא לרחוץ את כל הגוף כאחד, אפילו במים חמים שהתחממו מערב יום טוב. ואמנם יש להקל לרחוץ אבר אבר לבדו. ועל כל פנים, תינוק, מותר לרחצו במים חמים, ואפילו בשבת. (הרמ"א סימן תקיא סעיף ב ומשנ"ב. מא)


מחיאות כפיים. ריקוד. הכאה על השלחן.

אמרו חז"ל (ביצה לו ע"ב): אין מטפחים [ביד, להכות כף אל כף] ואין מספקים [להכות כף על ירך] ואין מרקדים [ברגל], גזרה שמא יתקן כלי שיר. וכן פסקו הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, וכל הראשונים [חוץ מתוספות], ומרן השלחן ערוך (סימן שלט ס"ג). 

והרמ"א כתב: "ומה שאנחנו לא מוחים במקילים בזה, משום שמוטב שיהיו שוגגים ולא יהיו מזידים". על כן, הרואה מבני אשכנז שמקילים בזה, מן הראוי שיודיעם שלא נכון לעשות כן. ודברי חכמים בנחת, נשמעים. ואם אין לו השפעה עליהם, לפחות יזהר לעצמו, כמו שכתב הבית יוסף (יורה דעה סימן קצו): "שכשאמרו, מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים, בודאי שבעל נפש צריך לחוש לעצמו".

ומה שכתב הרמ"א לאחר מכן: "ויש מתירים בזמן הזה, כיון שאין אנו בקיאים בעשיית כלי שיר, ואפשר שעל זה נהגו המקילים". כבר כתבו הפוסקים [הש"ך, פרי מגדים, ר' צדוק הכהן מלובלין בספרו לבושי צדקה, תורת חסד מלובלין, עין יצחק אלחנן, ויאמר משה, מחצית השקל ועוד] שגם בדעת הרמ"א אנו פוסקים כדעה הראשונה שהובאה בסתם, וכאן היא הדעה המחמירה. 

ובלאו הכי כבר כתב בספר בני ציון ליכטמן: "דעת התוספות לא הובאה בשום פוסק, ואפילו הרא"ש והמרדכי והאגודה והטור שרגילים תמיד להביא דעת התוספות, לא הזכירו כאן מדבריהם כלום, ומבואר שלא הסכימו להם. והרמ"א שהביאם צריך עיון רב על דין זה". עכ"ל. 

ובשבט הלוי וואזנר כתב, וזו לשונו: "עלינו לדעת כי דברי התוספות דעת יחיד היא, וכל הראשונים כתבו הטעם שלא מוחים בהם, משום שמוטב שיהיו שוגגים ולא יהיו מזידים, ולדעתם הגזירה קיימת ואסור לעשות כן, אלא שאין בידינו למחות, ואין אנו מצווים למחות כי לא ישמעו לנו. 

וכן מבואר בדרכי משה, ולדעתו דברי התוספות אינם להלכה". ע"כ. ומעתה, הלוא טעם זה שמוטב שיהיו שוגגים ולא מזידים, לא שייך אלא לדלת העם שאינם בני תורה, אבל בני תורה המדקדקים במצוות, בוודאי שאם מודיעים להם את ההלכה, הם פורשים ממעשיהם אלו. ואמנם יש מקילים כשרק הולכים במעגל ולא מגביהים רגליהם. אך הנכון להימנע מזה, כי הניסיון מורה שפעמים רבות מתלהבים ומגביהים רגליהם. (חזו"ע שבת ה רסב, רסח)

מותר למחוא כפיים בשינוי, ויכה בגב ידו הימנית על כף ידו השמאלית. (סימן שלט ס"ג)

אסור להכות על שלחן או על בקבוק כדרך הרגילים להכות בשירה (שלחן ערוך ורמ"א). ויש להעיר בנחת למקילים בזה מפאת חוסר ידיעה. וכתב הגאון רבי חיים פלאג'י שמצוה רבה לבטל מנהגם, וכן כתבו הפרי מגדים, רבנו זלמן, הכף החיים ועוד.

רפואה
מי שיש לו מחוש או כאב, אף על פי שאינו שוכב במיטה אלא הולך כבריא, מותר לו לקחת תרופה או לבלוע כדורים ביום טוב, מה שאין כן בשבת. (כג)

שעון שבת - יום טוב שחל ביום שישי, מותר לכוון את ה'שעון שבת' [שאינו דיגיטלי] ביום טוב לצורך השבת, אימתי ידלק ואימתי יכבה. (נז)



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏