הלכות ברכות המצויות בליל שבועות

"הלכות ברכות המצויות בסדר לימוד ליל שבועות" מתוך חוברת בהלכה ובאגדה לשבועות של הרב שלום דוד נקי שליט"א: ברכות הנהנין והזהירות הנדרשת שלא לברך ברכה לבטלה, הזהירות בברכה אחרונה במהלך הלילה, שינוי מקום באכילת עוגה או פירות משבעת המינים, שינוי מקום באכילת פירות שאינם משבעת המינים או בשתיית משקים, ברכת 'שהחיינו' וזמן ברכה אחרונה...

הלכות ברכות המצויות בליל שבועות
 

זכות הרבים
על גבאי בתי הכנסת להתארגן כיאות לצורך הלימוד, בעוגות, פירות, שתיה ומיני מתיקה, לעורר את הלומדים, ויקנו ביד רחבה ובעין יפה, וטוב עין הוא יבורך.

וכאן המקום להוקיר את הגבאים היקרים העוסקים במלאכת שמים באמונה, על הזכות הגדולה שנפלה בחלקם לשרת את הציבור, וכדברי הגמרא (הוריות י ע"ב): "כסבורים שררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם!" ופרש רש"י, שהשררה עבדות היא לאדם, לפי שמוטל עליו עול הרבים. ע"כ. 

ואשרי העושים זאת ביושר ובשמחה מאהבתם לתורה ולציבור, ששכרם פי אלף יותר מהעושים שלא בשמחה, שחלילה מרחיקים את הציבור מלבוא בחצרות ה'. וכל המזכה את הרבים, זכות הרבים תלוי בו, אשריו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא. ועיין בזה בהרחבה בחוברת "כבוד אב ואם".


ברכות הנהנין

להלן הבאנו כמה פרטי דינים המצויים בלילה הזה, כאשר אדם אוכל עוגות ופירות ושותה משקים, ופעמים שיוצא לחוץ וחוזר למקומו או שעובר זמן הברכה האחרונה, לכך הבאנו מעט מדינים אלו, לבל יכשל האדם בברכה לבטלה או באכילה בלא ברכה חס ושלום. [עיקר ההלכות כבר התבארו בס"ד בחוברת להלכות ברכות.]

כידוע, שכל מאכל שאדם אוכל בכמות 'כזית' [27 גרם] ומעלה, עליו לברך לאחר האכילה ברכה אחרונה. אלא שאם המאכל משבעת המינים, מברך 'מעין שלוש', לאחר עוגה, מברך 'על המחיה ועל הכלכלה'. לאחר פרי משבעת המינים [זיתים, תמרים, ענבים, יין, תאנים, רימונים], מברך 'על העץ ועל פרי העץ'. לאחר ששתה רביעית יין [81 גרם] בבת אחת, מברך 'על הגפן ועל פרי הגפן'. 

אבל אם אכל פרי שאינו משבעת המינים כגון: תפוח, אפרסק, אבטיח וכיוצא, או ששתה רביעית משאר משקים כמו מים, מיץ תפוזים, קולה וכיוצא, מברך ברכה אחרונה 'בורא נפשות', כמובא נוסח הברכות בכל הסידורים.



שינוי מקום באכילת עוגה או פירות משבעת המינים

האוכל עוגה או פרי משבעת המינים, אפילו אכל פחות משיעור 'כזית', ובאמצע אכילתו יצא לרחוב לרשות הרבים, כשחוזר למקומו להמשיך לאכול, אינו צריך לברך שוב ברכה ראשונה. (הליכות עולם ח"ב עמוד מ)

והטעם לדבר, כיון שהברכה האחרונה על מאכלים אלו, היא מעין שלוש, שצריך לברכה לכתחילה במקום שאכל. נמצא שעדיין קשור הוא למקום אכילתו, שהרי צריך לברך שם, לכך אפילו אם יצא לחוץ, נחשב שעדיין לא סיים את אכילתו, ואינו חוזר לברך שוב ברכה ראשונה. (שם מג)


שינוי מקום באכילת פירות שאינם משבעת המינים או בשתיית משקים

אכל במקום מסוים, פירות שאינם משבעת המינים או שתה מיני משקים חוץ מהיין, ויצא לרחוב לרשות הרבים, יציאה זו מהווה הפסק מהברכה שברך, וכשחוזר למקומו להמשיך לאכול, צריך לברך שוב ברכה ראשונה. אולם אם רק עבר לחדר אחר או שיצא למרפסת של בית הכנסת, אין זה שינוי מקום, ואינו חוזר לברך.

והטעם שמברך שוב כשמשנה את מקומו לחוץ, כיון שהברכה האחרונה על מאכלים אלו, היא 'בורא נפשות', שאינו צריך לברכה במקום שאכל, ולכן כשיצא ממקומו, אין דבר שמשייך אותו למקום זה, ונחשב כמו שסיים את אכילתו, לכך אם רוצה לאכול עוד, צריך לברך שוב. (שם מא, מד)

ואולם, ישנה אפשרות שאם שינה את מקומו לחוץ, בכל זאת לא יצטרך לברך שוב, באם יתקיימו שני התנאים הבאים יחד: א. שהיה בדעתו בשעת הברכה לצאת לחוץ. ב. שלקח את הפרי או את המשקה אתו לחוץ. (שם מא. ילקוט יוסף ח"ג עמוד רכב)

למשל: יצחק ישב בבית הכנסת וברך על התה, ובשעת הברכה חשב לשתות גם בחוץ, ולאחר ששתה מעט, יצא עם הכוס לחוץ, אינו צריך לברך שוב ברכה ראשונה בחוץ או כשחוזר לשתות בבית הכנסת.

כל זה באופן שישב לשתות במקום מסוים, אבל אם לא ישב במקום מסוים, אלא היה הולך ושותה, גם אם לא חשב בשעת הברכה לצאת לחוץ, כיון שמתחילה לא קבע מקום לשתייתו, אינו צריך לברך שוב כשיוצא לחוץ עם התה.


השאיר חברים

ישנה עוד אפשרות נוספת שאפילו אם שינה את מקומו, לא יצטרך לברך שוב ברכה ראשונה, כגון שהתיישבו כמה חברים בבית לאכול פירות ולשתות קפה וכיוצא, ויצאו כמה מהם לחוץ, אך נשאר לפחות אחד מהם, כשיחזרו לא יצטרכו לברך שוב ברכה ראשונה, שכיון שנשאר אחד מהם, לא נעקרה קביעות המקום שקבעו מתחילה לאכול בו, ומשתייכים הם עדיין למקום אכילתם הראשונה. (שם רכ)

אולם אם לא התיישבו בשביל לאכול פירות אלא בשביל ללמוד, רק שכדי לחזקם להמשיך בלימוד, הביאו להם מאכל ומשקה, במקרה כזה היוצא לחוץ, צריך לברך שוב ברכה ראשונה, אפילו שהשאיר מקצת חברים במקום, מאחר ולא קבעו את מקומם לאכילה ושתיה, וכל אכילתם בדרך עראי בלבד, לצורך לימודם. (שם רכד)

למשל: אברהם בא ללמוד בחג השבועות בבית הכנסת, וברך 'מזונות' על העוגה, 'העץ' על הדובדבנים, 'האדמה' על האבטיח, ו'שהכל' על הקולה. לאחר זמן יצא להתאוורר מעט ולקרוא את התיקון בחוץ, כשחוזר, צריך לברך שוב ברכות 'העץ' 'האדמה' ו'שהכל', אע"פ שנשארו חבריו במקום, כיון שלא התכנסו על דעת לאכול אלא על דעת ללמוד. אבל ברכת 'מזונות' אינו צריך לברך שוב, וכמבואר לעיל.


ברכת 'שהחיינו'

אם ישנם כמה פירות חדשים, כגון: דובדבנים, אפרסק, ענבים וכיוצא, ישתדלו האחראים שלא להגיש את כולם יחד, כדי שירוויחו הציבור לברך על כל פרי ופרי ברכת 'שהחיינו' בפני עצמה. ומכל מקום אם היו לפניו כל הפירות, וברך 'שהחיינו' על פרי אחד, פטר את שאר הפירות. (יביע אומר חלק ד סימן יט)


זמן ברכה אחרונה

על כל מאכל או משקה, ישתדל לברך את הברכה האחרונה מיד בגמר האכילה או השתיה. כי הניסיון מורה, שאם לא מברכים מיד, פעמים רבות האדם מסתפק אם ברך או לא. וכשיש ספק, אינו יכול לברך, שכלל גדול בידינו 'ספק ברכות להקל'. נמצא שאכל ושתה בלי להודות לבורא עולם ישתבח שמו לאחר אכילתו.

זאת ועוד, מכיון שרבו הדעות בפוסקים בשיעור הזמן עד אימתי יכול לברך ברכה אחרונה, לכן הטוב ביותר לברך מיד, כדי שלא יכנס לספקות וחששות.

עד אימתי יכול לברך 'בורא נפשות' ו'מעין שלוש' על מאכל? - כל עוד שמרגיש שבע ממה שאכל, אך אם מרגיש שהוא רעב, אינו רשאי לברך. ומכיון שפעמים קשה להחליט בדיוק אם הוא רעב או לא, לכן אם הוא מסופק, טוב שיאכל עוד מאכל בשיעור כזית, כדי שיתחייב בברכה בוודאי, ויברך. (סימן קפד סעיף ה)

עד אימתי יכול לברך 'בורא נפשות' על משקה, ו'מעין שלוש' על יין? - כל עוד שמרגיש רווי מהמשקה ואינו צמא, אך אם מרגיש שהוא צמא, אינו רשאי לברך. ומכיון שפעמים קשה להחליט בדיוק אם הוא צמא או לא, לכן אם הוא מסופק, טוב שישתה עוד משקה בשיעור רביעית, כדי שיתחייב בברכה בוודאי, ויברך. (שם)


הפסד מצווה - ברכה

יש לתת את הדעת, על מה שמצוי מאוד שאדם שותה משקה, ולאחר זמן נעשה שוב צמא ושותה, ואינו שם לב שהפסיד את ברכת 'בורא נפשות' על השתייה הראשונה, ומה שיברך 'בורא נפשות' אחר השתייה השנייה, אינה פוטרת את השתייה הראשונה. ובפרט בליל שבועות שלומדים כל הלילה, ואם אין מזגנים טובים, חוזרים הציבור להיות צמאים תוך זמן מועט, ורבים חושבים שבברכתם האחרונה שבסוף הלילה, הם פוטרים את כל מה ששתו ואכלו במשך כל הלילה, אך זוהי טעות, כיון שעבר זמן הברכה האחרונה.

על כן, ישים לב בכל פעם ששותה רביעית [81 גרם], או שאוכל פרי או עוגה בשיעור כזית [27 גרם], וחושש שאולי עד שישתה או יאכל שוב, יעבור זמן הברכה האחרונה, יברך מיד. וכשיאכל וישתה שוב, לא יברך ברכה ראשונה, כיון שבברכתו שברך בתחילה, פטר את כל מה שיאכל וישתה, כל עוד שלא יצא לחוץ, וכנ"ל.

נמצא שאף על פי, שברך ברכה אחרונה, אין זה הפסק והיסח הדעת מהברכה הראשונה, ורשאי לאכול ולשתות על סמך ברכה זו. והטעם בזה, מאחר שמה שברך ברכה אחרונה, הוא רק מחשש שמא יעבור זמן הברכה ויפסידה, ולא בגלל שאינו רוצה להמשיך לאכול ולשתות עוד, לכך אין זה נחשב כסילוק מהברכה, ורשאי להמשיך לאכול ולשתות על סמך מה שברך. (יחו"ד ח"ו סי' יא. שאר"י ג שמג)



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏