שבועות- ההכנות לחג השבועות

"הלכות לחג השבועות". "ההכנות לחג השבועות" מתוך חוברת בהלכה ובאגדה לשבועות של הרב שלום דוד נקי שליט"א. לשמוח ולשמח, אשרי משכיל אל דל, "אמר הקב"ה: אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך", הכנת נר דלוק, "הדלקת נרות וברכת שהחיינו בחג השבועות", "הלכות לחג השבועות שחל במוצאי שבת", "דינים לחג השבועות שחל ביום שישי" - עירוב תבשילין.

ההכנות לחג השבועות

לשמוח ולשמח

נאמר בתורה (דברים טז ט-יא): "וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת... וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמו שָׁם".

וכתב הרמב"ם (פ"ו מהלכות יום טוב הלכה יז): חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד, הוא ואשתו ובני ביתו וכל הנלווים אליו. ומצוה שישמח לכל אחד כפי הראוי לו, כיצד? הקטנים נותן להם קליות ואגוזים וממתקים. והנשים קונה להן בגדים ותכשיטים נאים כפי ממונו. והאנשים אוכלים בשר ושותים יין. ע"כ.

והעיד רבי חיים ויטאל על רבנו האר"י ז"ל (שער המצוות לז ע"ב), וזו לשונו: בעניין מדת הנדיבות והוותרנות, ראיתי למורי ז"ל שלא היה חושש בעצמו להתכבד במלבושים נאים יותר מדי, גם במאכלו היה אוכל דבר מועט מאוד, אבל במלבושי אשתו היה זהיר מאוד לכבדה ולהלבישה, והיה מפיק כל רצונה, אף אם לא הייתה ידו משגת כל כך. עכ"ל. 

ופשוט וברור, שכל מה שצריך להשתדל להפיק את רצון האשה, הוא במלבושים צנועים ההולמים את ההלכה, ולא חס ושלום בבגדים קצרים או צמודים וכיוצא, שהלובשת אותם עוברת על איסורי תורה חמורים, ומכשילה את הרבים באיסורי תורה "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". ודי בזה למבין.

כתב הרמב"ם (שם יח): "וכשאוכל ושותה בחג, חייב להאכיל לגר, ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים, אבל מי שנועל דלתות ביתו ואוכל ושותה עם בניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצוה, אלא שמחת כרסו".

אין שמחה גדולה ומפוארה אצל הקדוש ברוך הוא אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלו, דומה לשכינה, שנאמר: "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים" (רמב"ם הלכות מגילה פרק ב הלכה יז). וכתב בספר החינוך (מצוה תפח): "העובר על זה ואינו משמח את עצמו ובני ביתו והעניים כפי יכולתו לשם מצות הרגל, ביטל מצות עשה מן התורה".


אשרי משכיל אל דל

סיפר רבי מאיר רפאל זצ"ל מיזד: 

כשעליתי לירושלים בשנת תרפ"ג, דרתי באותה חצר יחד עם הרב אברהם עדס זצ"ל, הרב היה גר למעלה - ואני למטה. פעמים היה הרב קורא לי לעשות לו איזו עבודה בביתו, והיה משלם לי שכר כפליים. והייתי אומר לו: אדוני הרב, זה יותר מדאי השכר שנתת לי. 
והיה משיב לי: כתוב בתורה, "ואהבתם את הגר", ומה הגר שבא במקלו ובתרמילו כל כך צריך לאוהבו - אנחנו, בני אברהם יצחק ויעקב, ואתה, ששמת נפשך בכפך ובאת מחוץ לארץ לארץ ישראל ולירושלים, לא כל שכן?! 

ותמיד היה ממציא לי עבודה שלא שווה אפילו שני גרוש, ומשלם לי חמשה גרוש.

פעם, בערב החג, לא היתה לי פרוטה בכיס אפילו כדי לקנות ירק, והייתי עומד ברחוב נע ונד, זה קונה וזה מוכר, וזלגו עיניי דמעות בסתר. 
הרב עבר בדרך וקרא אותי: "מאיר, מאיר, בוא". ניגשתי אליו, ואמר לי: "בוא לביתי ונעשה חשבון כמה כסף אני חייב לך". השבתי לו: "אדוני הרב, אין לי שום חשבון, יען מה שעבדתי לך שלמת לי כפליים!" 

אמר לי: "לא, יש לנו חשבון, בוא אלי לבית". הלכתי אתו ונתן לי עשרים וחמשה גרוש, ואמר לי: "לך תעשה הוצאות יום טוב הקדוש". אמרתי לו: "אדוני הרב, מדוע תתן לי? הלוא אינך חייב לי כלום!" השיב לי: "לך תקנה מצרכים לכבוד יום טוב!"

אז הרגשתי בוודאי שהרב יש לו רוח הקודש, והיו בעיני עשרים וחמשה גרוש אלו כעשרים וחמש לירות [פי מאה], ושמחתי כמוצא שלל רב. (מעיין המועד סוכות שכא)


בזמן בית המקדש היתה מצווה על ישראל לשמח את הכהנים הלוים [שנאמר: "ושמחת בחגך אתה... והלוי"], מפני שהיו עובדים בבית המקדש ומורים הוראות בישראל, כמו שנאמר: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל". ובזמנינו, שאין בית המקדש, מצוה לשמח את האברכים שלומדים תורה יומם ולילה, ומורים הוראות בישראל, שהם במקום הכוהנים, כמו שאמרו חז"ל (מנחות קי ע"א): תלמידי חכמים שעוסקים בתורה, מעלה עליהם כאילו עוסקים בעבודת בית המקדש. (בנין שלמה להגר"ש הכהן מוילנא. צט)


"אמר הקב"ה: אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך"

על הפסוק בתורה (דברים טז יא): "וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה. פירשו חז"ל (מדרש אגדה) "אמר הקב"ה: לי יש ארבעה בני בית, שהם: הלוי, הגר, היתום והאלמנה. ולך יש ארבעה בני בית, שהם: בנך, ובתך, ועבדך ואמתך, אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך".

מעשה שהיה לפני כארבעים שנה, בהיות מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצ"ל הרב הראשי לעיר תל אביב, קרא לאחד מעשירי העיר לפני חג הפסח, שיתרום מכספו עבור האברכים שבעיר העוסקים בתורה יומם ולילה, והרחיב עמו דיבור ושיח על המעלה הגדולה שבדבר, והזכיר לו גם את דברי חז"ל הנ"ל: "אמר הקב"ה: אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך". 

אך הלה לא היה חפץ בברכה ותרחק ממנו, ולא תרם מכספו כלל, בטענות שוא שאין הוא מרוויח כל כך, ואין באפשרותו לתרום, עד שהיה נראה מדבריו שצריך לרחם עליו ולעשות מגבית עבורו. 

כשראה כן הרב, עזבו לנפשו ופנה לעשירים אחרים החפצים בברכה ובזכות הגדולה להיות שליחים טובים של בורא עולם עבור אותם אברכים, ותרמו בעין יפה, כיד ה' הטובה עליהם.

והנה למחרת ליל הסדר בבוקרו של החג, ראה הרב בבית הכנסת את מיודעינו הנ"ל בצער גדול ופניו נפולות. ניגש אליו ושאלו, "מדוע פניך רעים היום", הלוא חג היום? אמר לו: דע לך כבוד הרב, אמש הגעתי לבית לאחר שהתפללתי ערבית בבית הכנסת, היה השלחן ערוך לליל הסדר, עם המצות והיין והחרוסת ככל בית בישראל. והנה פניתי לבניי בשאלה, מדוע לא באתם להתפלל עימי בבית הכנסת תפלת החג? הם בכעסם, צעקו עלי, מי אתה כי תאמר לנו לבוא להתפלל, לקחו אותי והוציאוני החוצה לחצר הבית, ונעלו את הדלת, ושם נשארתי כל הלילה, ללא עריכת הסדר, לא ארבע כוסות, לא מצות ולא כלום. והם אכלו, שתו, זללו והלכו.

אמר לו הרב, מה אומר לך, צר לי מאוד עליך, הלוא זה הדבר שאמרתי לך, "אמר הקב"ה: אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך". אתה לא חפצת לשמח את הארבעה של הקב"ה, אף אותך לא שימח הקב"ה, בלילה הכי יקר ושמח לעם ישראל.


מי שיש באפשרותו להזמין את הנזקקים לביתו, תבוא עליו ברכה. אך אם אין באפשרותו, או שהם מתביישים, ישלח את המאכלים לביתם, או יתן להם כסף בעין יפה להוצאות החג. (פסקי תשובות ח"ו שפז)

מקווה טהרה - טוב לטבול במקווה בערב החג. ומי שיכול גם במשך השנה לטבול בכל ערב שבת, תבוא עליו ברכה, וזוכה בזה לטהר את נפשו ומחשבותיו. (קב)

הכנת נר דלוק
אסרו חכמים להדליק אש חדשה ביום טוב, מקופסת גפרורים או מצית וכדומה, והתירו להדליק מאש הדלוקה מערב יום טוב. לכך, קודם כניסת החג יכין 'נר נשמה' הדולק 24 שעות, כדי שתהיה לו אש מוכנה להדליק את הגז ביום טוב ולבשל. וזהו הנקרא 'הדלקה מאש לאש', דהיינו שאני מדליק מאש שהיתה דלוקה מלפני יום טוב, לאש שעכשיו מתחדשת. ויזהרו שלא לכבות את הגפרור שבאמצעותו מעביר את האש ביום טוב, אלא יניח אותו שיכבה לבד, וכפי שיבואר להלן.


הדלקת נרות

טוב שהנשים תדלקנה את הנרות לפני השקיעה כבכל ערב שבת. ויש הנוהגות להדליק בליל יום טוב קודם הקידוש. ופשוט שתדלקנה מאש שהיתה דלוקה. (שו)

הברכה - קודם ההדלקה תברך: "ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציונו להדליק נר של [בשבת: שבת ו] יום טוב", ואחר כך תדליק.

אף על פי שבערב שבת נוהגות רוב בנות אשכנז לברך לאחר שמדליקות את הנרות, מכל מקום, בערב יום טוב אף הן יברכו על הנרות ואחר כך ידליקו. מכיון שכל מה שנוהגות להדליק ואחר כך לברך, הוא רק מחשש שמקבלות שבת בברכת ההדלקה, והיאך ידליקו לאחר מכן? אך ביום טוב שמותר להדליק מאש לאש, נמצא שאף אם מקבלות את החג בברכה, רשאיות להדליק, אך יזהרו שלא לכבות את הנר שממנו הן מדליקות. (דגול מרבבה, שערי תשובה, משנ"ב סימן רסג ס"ק כז. שה)

שהחיינו - לא תברכנה הנשים 'שהחינו' בהדלקה, כיון שמברכים ברכה זו לאחר מכן בקידוש של החג. (אור זרוע בשם הירושלמי, תרומת הדשן ועוד) והמברכות נכנסות לחשש הפסק בין הברכה להדלקה, וטוב להעיר להן בנחת שיפסיקו ממנהגן. וכתבו הגאון יעב"ץ, יפה ללב, חסד לאלפים ועוד, שמנהג נשים זה אין לו יסוד בהלכה, ושגגה הוא. ואמנם נשים המברכות 'שהחינו' בהדלקה, יש להן להזהר שלא לענות 'אמן' על ברכת 'שהחינו' ששומעות בקידוש, מחשש הפסק בין ברכת 'הגפן' לטעימת היין. (שו)

יש להבהיר כי דין זה הוא בחג השבועות, אבל בפסח, מאחר וברכת 'שהחיינו' שבקידוש שייכת גם על שאר מצוות הסדר כאכילת המצה והמרור, והאשה שברכה שהחיינו בהדלקה לא כיוונה על מצוות אלו, אלא על עצם החג, לכן תענה 'אמן' על 'שהחיינו' שבקידוש, ואין בזה הפסק בין ברכת 'הגפן' לטעימת היין. אולם בחג הסוכות שפטורות הנשים מסוכה, אין להן לענות אמן מחשש הפסק. ורק בנות אשכנז, רשאיות לענות, מאחר ויש נוהגות לברך אפילו על הישיבה בסוכה, אך בחג השבועות אף בנות אשכנז לא תענינה כלל. (שבט הלוי ח"ג סימן סט. חזו"ע סוכות קנא, ריג)

חג השבועות שחל במוצאי שבת

* יש להדליק ביום שישי נר נשמה גדול הדולק 48 שעות, כדי שתהא אש דלוקה מוכנה בחג להדליק ממנה.

* עצה טובה להכין ביום שישי את כל התבשילים של ליל החג, ובצאת השבת רק יחממו את התבשילים, וידליקו את הגז מאש שהיתה דלוקה מערב שבת.

* בבתי כנסת מתוקנים מקדימים בשבת זו להתפלל מנחה, כדי שיספיקו הציבור לאכול סעודה שלישית מוקדם מן הרגיל, וכך לא יקשה עליהם לאכול סעודת החג בלילה.

* מותר להוציא מאכלים קפואים מהמקפיא כדי להפשירם לסעודת החג. ואין בזה איסור מכין משבת ליום טוב, כיון שההפשרה נעשית מאליה. מה גם שאין בזה טרחה, וזה לצורך מצוה. ומותר לנוח בשבת, כדי לאגור כוחות ללימוד הלילה. כי לא ניכר שמכין, וגם לא יוכל לנוח בלילה. אך לא יאמר שישן לצורך הלילה. ואמנם אין להתחיל בשאר ההכנות לחג עד צאת השבת. וקודם ההכנות, יאמר: "ברוך המבדיל בין קודש לקודש". ואם בני הבית מרובים והזמן דחוק, יכולים להתחיל בסידור השלחן לאחר השקיעה, אבל את שאר המלאכות כהדלקת אש ובישול, לא יתחילו קודם צאת השבת כלל ועיקר. (חזו"ע שבת ב תמז. פסח רסח)

* הטוב ביותר להדליק נרות שבת ויום טוב בשמן זית, שבזכות שמהדרים במצוה זו, זוכים לבנים תלמידי חכמים (שבת כג ע"ב). ואשה המדליקה נרות, לא תדביק ביום טוב את הנרות לפמוטים על ידי חימום השעווה [משום איסור ממרח], אלא תדביק ביום שישי את הנרות בפמוטים אחרים, ובליל החג תדליק בהם. (סא)

חג השבועות שחל ביום שישי - מניחים 'עירוב תבשילין' ביום חמישי ערב החג, כדי שיהיה מותר לבשל מיום טוב לשבת. ופרטי הדינים בזה יתבארו בעזרת ה' להלן בהלכות 'עירוב תבשילין'.



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏