שבועות- "הוויכוח בין משה למלאכים"

"הוויכוח בין משה רבנו למלאכים". "מדרשי חז"ל לחג השבועות" מתוך חוברת בהלכה ובאגדה לשבועות של הרב שלום דוד נקי שליט"א. כשמשה רבנו ענה למלאכים שאין ראוי שהתורה תישאר אצלם, מאחר ואין להם שייכות בקיום מצוות התורה, כמו "כבד את אביך ואת אמך", לא תרצח וכו', וכי המלאכים לא ידעו זאת?! בוודאי שידעו! אם כן, מה חידש להם משה, שבגלל זה הסכימו שייקח את התורה? "משל ונמשל להבנת כוחם של חכמי ישראל".

"הוויכוח בין משה רבנו למלאכים"

בגמרא מסכת שבת (פח ע"ב): אמר רבי יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, ריבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להם, לקבל את התורה בא. אמרו לפניו, חמדה גנוזה שגנוזה לך תתקע"ד [974] דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם?! "מה אנוש כי תיזכרנו, ובן אדם כי תפקדנו"?!, ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, "אשר תנה הודך על השמים" [כלומר תן את התורה למלאכים שהם בשמים]! 

אמר לו הקב"ה למשה, החזר להם תשובה. 

אמר לפניו, ריבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. אמר לו, אחוז בכיסא כבודי והחזר להם תשובה. 

אמר לפניו, ריבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתוב בה? "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים"/ 

אמר להם למלאכים, וכי למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם? תורה למה תהא לכם?! 

ועוד, מה כתוב בה? "לא יהיה לך אלוהים אחרים", וכי בין עמים אתם שרויים שעובדים עבודה זרה? 

ועוד מה כתוב בה? "זכור את יום השבת לקדשו", וכי מלאכה אתם עושים, שצריכים לשבות? 

עוד מה כתוב בה? "לא תשא", וכי משא ומתן יש ביניכם? 

עוד מה כתוב בה? "כבד את אביך ואת אמך", וכי אב ואם יש לכם? 

עוד מה כתוב בה? "לא תרצח", "לא תנאף", "לא תגנוב", וכי קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם? 

מיד הודו לו להקב"ה, שנאמר: "ה' אדונינו, מה אדיר שמך בכל הארץ", ואילו "תנה הודך על השמים" - לא אמרו.

והנה במדרש (שמות רבה פרשה כח א) כתוב: באותה שעה שבא משה לקבל את התורה, בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה. 

מיד עשה הקב"ה את קלסתר פניו דומה לאברהם, אמר להם למלאכים: אין אתם מתביישים ממנו, לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו?! [כמבואר בתורה פרשת וירא, שבאו שלשה מלאכים לאברהם אבינו והאכילם חמאה ובקר, שלוש לשונות בחרדל]. 

או אז הסכימו לתת את התורה למשה. אמר לו הקב"ה למשה, לא ניתנה לך תורה אלא בזכותו של אברהם אבינו.

ויש להבין מה באמת היה, כי מהגמרא לעיל מבואר שמשה רבנו השיב תשובות למלאכים, ואולם במדרש מבואר שהקב"ה הפך את פניו של משה כאברהם, ובגלל שאכלו בביתו הסכימו לתת את התורה? 

עוד יש להבין, מה הרעיון בזה לשנות את פניו של משה לאברהם, וכי הקב"ה צוחק על המלאכים חס ושלום, הרי באמת הוא לא אברהם, ולא אכלו בביתו? 

עוד יש להבין, אדם שאירח בביתו את חברו, היתכן שלאחר מספר ימים יאמר המארח לאורח, תן לי מתנה כי אכלת בביתי? 

אם כן מה קורה כאן, הלוא גם אם נאמר שבאמת זה אברהם, וכי בגלל שאירח את המלאכים והאכיל אותם, צריכים לתת לו מתנה? 

ועוד אפשר איך שהוא להבין, אם היה המארח מבקש מתנה בשווי הסעודה שהאכיל את חברו, אבל אם יבקש המארח מתנה, נברשת זהב ששווה פי אלף מכל הסעודה, הרי מגוחך הדבר? 

והאיך כאן הקב"ה מבקש מהמלאכים לתת מתנה את "התורה" הנחמדה מזהב ומפז רב, בעבור אכילת חמאה וחלב ושלוש לשונות בחרדל? 

ועוד נתאר לעצמנו שהמארח ילך גם לשכניו של האורח, ויאמר להם, השכן שלכם התארח בביתי, לכן על כולכם להביא לי מתנות, הלוא יגלגלו אותו מכל המדרגות וללעג וקלס יחשב? 

אם כן, האיך אפשר לבקש מרבבות רבבות מלאכים שבשמים, שיוותרו על התורה ויתנו אותה במתנה לעם ישראל, בגלל ששלושה חברים שלהם אכלו פעם אצל אברהם?!


כדי להבין את העניין נקדים לבאר:

כשמשה רבנו ענה למלאכים שאין ראוי שהתורה תישאר אצלם, מאחר ואין להם שייכות בקיום מצוות התורה, כמו "כבד את אביך ואת אמך", לא תרצח וכו', וכי המלאכים לא ידעו זאת?! בוודאי שידעו! אם כן, מה חידש להם משה, שבגלל זה הסכימו שייקח את התורה?

אלא חז"ל מבארים שהוויכוח בין משה רבנו למלאכים, לא היה ויכוח פשוט אם קיום התורה והמצוות בפועל שייך בהם או לא. 

הם ידעו שאין להם אבא ואימא לכבדם, והם לא יצאו ממצרים וכו', אלא הוויכוח היה מהותי הרבה יותר. ידעו המלאכים שברגע שהתורה תרד לארץ ותינתן לבני האדם, כל כוח השליטה על העולם הצפון בתורה, יינטל מהם ויימסר בידי בני האדם, ולזאת לא רצו להסכים. 

כי איך יתכן שבני אדם הקרוצים מחומר, ישתלטו על הבריאה כולה כולל גם על השמים, כקביעת החגים והמועדים, שכאשר חכמי ישראל יקבעו כאן בארץ את זמני ראשי החודשים והמועדים על פי ראייתם בלבנה, כך יקבלו גם בשמים. 

למשל, אימתי יחול ראש השנה א' בתשרי שבו ישב הקב"ה וידון את כל באי עולם, בשמים כפופים לקביעה של חכמי ישראל, והקב"ה וכל פמליא של מעלה ממתינים לחכמי ישראל שיקבעו את יום ראש השנה, ולפי זה באותו יום ישב הקב"ה וידון את העולם. 

וכן אמרו במדרש (ילקוט שמעוני בא קצ קצא) מתכנסים מלאכי השרת אצל הקב"ה ואומרים לפניו: "רבונו של עולם, אימתי ראש השנה?" והוא אומר: "ולי אתם שואלים? אני ואתם נשאל לבית דין של מטה!".
 
אם גזרו בית דין של מטה ואמרו "היום ראש השנה", אומר הקב"ה למלאכים: "העמידו בימה, והעמידו סנגורים והעמידו ספיקטורים [מקטרגים], מפני שגזרו בית דין של מטה ואמרו היום ראש השנה!". 

נשתהו העדים לבוא, או נמלכו בית דין לעברה למחר [החליטו לדחות את קידוש החודש למחר] - הקב"ה אומר למלאכי השרת: "העבירו בימה, ויעבירו סנגורים ויעבירו ספיקטורים, שגזרו בית דין של מטה ואמרו, ראש השנה למחר". ע"כ.


כמו כן, חכמי ישראל יקבעו מי יש לו חלק לעולם הבא, ומי אין לו, כמו שראינו במסכת סנהדרין (צ ע"א), שרבותינו קבעו על המלך מנשה ועוד אנשים, אם יהיה להם חלק לעולם הבא או לא, כפי שיובא להלן. את זאת המלאכים לא קבלו! בני אדם שנכשלים וחוטאים ועושים עברות, לא יתכן שיקבלו כוח אדיר שכזה להחליט גם על השמים! לכן עדיף שתישאר התורה אצל המלאכים שאינם חוטאים לעולם, וכולם קדושים וטהורים.

אך משה רבנו טען, הן אמת שבני האדם חוטאים ועושים עברות ופשעים, אך בל נשכח שבמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, ועל ידי שהאדם חוזר בתשובה ומתעלה, יכול להגיע לדרגות גבוהות יותר מהמלאכים, וכמו שאמרו (סנהדרין צג ע"א): "גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת". 

נמצא אפוא שעדיין ראויים בני האדם שהתורה תינתן להם, כי יכולים הם לעלות יותר מהמלאכים.

ועתה, בוויכוח כזה בין משה רבנו למלאכי השרת, מי יכול להכריע אם לא הקב"ה בכבודו ובעצמו?! וכך באמת היה, בא הקב"ה והסכים עם משה, וזה רמוז כשאמר לו הקב"ה: "אחוז בכיסא כבודי והחזר להם תשובה", דהיינו תענה להם שאף שאדם חטא, יכול לשוב בתשובה, וגדולה תשובה שמגעת עד כיסא הכבוד (יומא פו ע"ב), ובזכות התשובה יחשב צדיק גמור, אם כן דרגתם של בני האדם למעלה מהמלאכים. 

אלא שכדי לברר טענה זו שדרגתם של בני האדם למעלה מהמלאכים, מה עשה הקב"ה, הוכיח זאת על ידי שהפך את קלסתר פניו של משה כאברהם. 

הכיצד?

הנה בנוהג שבעולם כשישנם שני בני אדם, אחד חשוב ואחד פשוט, מי צריך לבטל דעתו לפני מי? 

בוודאי שהפשוט עליו להתבטל כלפי החשוב. למשל: בשנה השביעית - שנת השמיטה, ציותה התורה שאסור לעבוד בשדה, ועל בעל השדה להפקיר את הפירות, וכל הרוצה ליטול יבוא וייטול, ואסור לו למוכרם ולסחור בהם. בזמנינו ישנה מחלוקת בין הפוסקים, האם אפשר למכור את הקרקע לגוי, וממילא יהיה מותר לעבוד בשדה, כי לא אסרה התורה שישראל יעבוד בשדה של גוי. 

להלכה אפשר לסמוך על מכירה זו שנעשית באמצעות הרבנות הראשית לישראל שמוכרים את הקרקעות לגוי, וממילא מותר לעבוד בקרקע זו, ולמכור את הפירות כבכל שנה ושנה. [ועיין בשו"ת מנחת שלמה אוירבך חלק א סימן מד, ובשו"ת משנה הלכות חלק יב סימן תח, ובשו"ת יביע אומר חלק י יורה דעה מסימן לז עד סימן מג, וחלק ח חושן משפט סימן ב. וכמבואר בחוברת "מצוות הארץ בהלכה ובאגדה"]. 

אלא שיש מחמירים, ותבוא עליהם ברכה. והנה למשל, אדם חשוב תלמיד חכם שאירח בביתו אדם פשוט, והמארח נוהג לאכול פירות של היתר מכירה ומגיש לפני האורח מפירות אלו, אם יאמר האורח שאינו רוצה לאכול כי הוא מחמיר, הרי זה חוסר דרך ארץ וחוצפה כלפי החכם, שכיון שאתה פחות חשוב, צריך אתה להתבטל כלפי החכם. 

לעומת זאת, אם היה להפך, שאירח הפשוט את החכם החשוב, והמארח יגיש לאורח מהפירות, ויאמר האורח שהוא מחמיר שלא לאכול, בודאי שהתנהגותו מובנת, שכיון שהוא חשוב אינו צריך להתבטל כלפי הפשוט.

[ומעשה שהיה לפני כ-40 שנה, בבחור ישיבה שנהג לא לאכול פירות היתר מכירה, והוזמן אצל רב גדול מאוד שנהג לאכול. בשמוע האורח שאמורים להגיש לו ממאכלים אלו, הלך לשאול את פי הגאון רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א, כיצד ינהג? אמר לו הרב, כל דין שמיטה בזמן הזה הוא מדרבנן, וכבוד התורה הוא מהתורה, אם כן תאכל ואל תזלזל בכבוד התורה.]

ומעתה, אם נאמר שהמלאכים חשובים ודרגתם גבוהה מבני האדם, אם כן מדוע ביטלו ממנהגם שלא לאכול, ואכלו אצל אברהם כדי לכבדו ולשמחו שבאים אליו אורחים, ממעשה זה, הם הוכיחו שהם פחות חשובים. 

וזה הזכיר הקב"ה למלאכים, על ידי שצר קלסתר פניו של משה כאברהם, ואמר להם: "לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בביתו?!" כי בוודאי לא בגלל שאכלו בביתו, עליהם להכיר לו טובה ולתת לו את התורה. אלא בזה שאכלו, גילו שהם פחות חשובים. 

ולכן גם מובן, שלמרות שרק שלושה מלאכים אכלו, בכל זאת מעשה זה מגלה על כל המלאכים, שכולם בדרגה פחותה מבני האדם. ובפרט ששלושה מלאכים אלו היו מהגדולים שבמלאכים - מיכאל, גבריאל ורפאל.


ומשלו בזה משל למה הדבר דומה: 

למלך שהיה לו בן יחיד, שאהב תמיד להשתעשע עמו, וליהנות מחכמתו ותעלוליו. 

והנה פעמים שתוך כדי שהמלך היה משתעשע עם בנו, היה מגיע שר האוצר כדי לדבר עם המלך בענייני המדינה, ואז היו מוציאים את הילד מהחדר, והילד הבין שישנם דברים שאביו רוצה לדבר ביחידות עם השר. 

אך שר האוצר היה רע מעללים, ואהב להתגרות בבן המלך. אמר לו: תדע לך שאני יותר חשוב ממך, ואביך המלך אוהב אותי יותר ממך, והנה לך ראיה, שמיד כשאני רוצה להיכנס למלך, מוציאים אותך בחוץ, ואין לך רשות להישאר בחדר, כי למלך יש עמי קשרי ידידות חזקים מזה שנים רבות! 

בשמוע כן בן המלך, האמין לדבריו ונעצב מאוד אל לבו, שיש מישהו שאביו אוהב יותר ממנו. הדבר השפיע אט אט על בריאותו, עד שלימים חלה מאוד ומיום ליום מצבו הלך והתדרדר, ולא ידע המלך מה יש לו. עשרות רופאים שהביא לא מצאו מה מקור החולי הזה, ולא יכלו לטפל בו. 

כשראה אחד השרים את צערו של המלך, קיבל על עצמו לרפאות את בנו, ויהי מה. ראשית הלך ודיבר עם בן המלך, עד שאט אט קנה את נפשו והתיידד עמו ידידות של ממש, ואז גילה לו בן המלך, שהוא חושב שאביו אינו אוהב אותו כל כך. 

לשאלת השר, מדוע תחשוב כך, הלוא ידוע לכולם שאביך אוהבך מאוד ושמח להשתעשע עמך, למה תאמר שאינו אוהבך? 

אמר לו הבן, כך אמר לי שר האוצר, שאבא שלי אוהב אותו יותר ממני, ולכן כשהוא נכנס אצל המלך, מוציאים אותי בחוץ. או אז הבין השר מה גרם למצב בריאותו של בן המלך להתדרדר כל כך. 

מיד דיבר עם המלך שכדי לרפאות את בנו חייבים לעשות מעשה שבו הוא יראה שהמלך אוהב אותו יותר מכל השרים. 

על כן הציע שפקודה מאת המלך תצא, כי על כל השרים ללא יוצא מן הכלל ללבוש תחפושות בדמויות חיות ובהמות ולבוא אצל בן המלך ולרקוד לפניו כדי להצחיקו ולשמחו, ופקודה מיוחדת על שר האוצר להתחפש לקוף כדי שיצחיק הרבה את בן המלך, כי הוא גרם לכל. 

וכן היה, ציווה המלך לערוך מסיבה גדולה, וכל השרים באו מחופשים, ושר האוצר בא בדמות קוף והצחיק את בן המלך, ופתאום הוציא את המסכה וראה בן המלך ששר האוצר מזלזל בעצמו כל כך, רק כדי לשמח אותו, או אז הבין שבאמת אביו אוהבו למעלה מכולם, וכל השרים פחותים ממנו, ומיום ליום הלך והבריא.

והנמשל: 

אברהם אבינו ביום השלישי למילתו, יושב בפתח האוהל בשיא החום, וממתין אולי יעברו אנשים ויארחם בביתו. 

כשרואה הקב"ה את צערו, שולח לו שלושה מלאכים שהתחפשו לערבים, כדי שישמח שבאים אורחים ואוכלים ושותים אצלו. 

מעשה זה מוכיח שהמלאכים פחות חשובים מבני האדם, שהרי הם זלזלו בכבודם והתחפשו לערבים, רק בשביל לשמח את האדם. (אוהל יעקב מדובנא פרשת יתרו)

נמצאו דברי הגמרא במסכת שבת ודברי המדרש, משלימים אחד את השני. פניו של משה שנעשו כאברהם, הם הוכחה לתשובתו של משה שדרגת האדם גבוהה יותר, כי אפשר לשוב בתשובה מהעברות, וכך להגיע לדרגות אל על. 

ולכן ראויה התורה לינתן לבני האדם, אף שבכך שליטת העולם תהיה בידיהם מכח התורה. (עיין שער בת רבים, יתרו)


על פי כל הנ"ל מבארים מה שאמרו חז"ל (ברכות ה ע"א): בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם - אדם מוכר חפץ לחברו, המוכר עצב [שיצא מרשותו חפץ חשוב, ומתוך דחקו מכרו] והלוקח שמח. 

אבל הקב"ה אינו כן - נתן להם תורה לישראל ושמח, שנאמר: "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו" [מזהירם מלעזוב אותה ומשבחה לפניהם, אף אחר שנתנה להם]. ויש להבין, הרי סתם אדם שמוכר חפץ, מדוע הוא עצב? כיון שניטל ממנו החפץ שלו, שקנה אותו ויגע עליו, ועכשו הוצרך למוכרו מחוסר פרנסה, ובלבו אומר, הלוואי שהקונה לא ירצה את החפץ ויעזוב אותו, והוא יקח אותו אליו שוב. 

אבל הקב"ה מה הגדוּלה בזה שהוא שמח בנתינתו לנו את התורה, וכי התורה יצאה ממנו ואינה ברשותו, הלוא תורה מונחת בקרן זווית, כל הרוצה ליטול יבוא ויטול, וגם בשמים יוכלו להמשיך ללומדה?! 

אלא הוא הדבר אשר אמרנו לעיל, שעל ידי נתינת התורה לעם ישראל כאן בארץ, אף שמעתה לא תהיה השליטה בשמים על התורה, כי לא בשמים היא, בכל זאת שמח הקב"ה ומשבחה לפנינו.

כאן אנו רואים כמה גדול כוחם של חכמי ישראל, שעל ידי התורה יש בכוחם לשלוט גם על השמים...


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏