שבועות- ענווה של הר

"מדרשי חז"ל לחג השבועות" מתוך חוברת בהלכה ובאגדה לשבועות של הרב שלום דוד נקי שליט"א. היכן ראינו שהר סיני עניו? "משל ונמשל לחג מתן תורה" המבארים היכן הנקודה שהר סיני גילה את ענוותנותו בשונה מהההרים הגבוהים, הר תבור והר כרמל...

ענווה של הר

היכן ראינו שהר סיני עניו?

אמרו חז"ל (מגילה כט ע"א): בשעת מתן תורה באו ההרים הגבוהים, הר תבור, הר כרמל, וכל הר ביקש: ריבונו של עולם, עלי תינתן התורה, עלי תינתן התורה. יצאה בת קול ואמרה (תהלים סח יז): "לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים, הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ", למה תרצו דין עם הר סיני? כולכם בעלי מומים אצל הר סיני, הר סיני עניו ואתם גאוותנים.

ויש להבין, היכן ראינו שהר סיני עניו ושאר ההרים גאוותנים, הלוא ברור הדבר שההרים הגבוהים יציעו את עצמם שעליהם תינתן התורה, מאחר ויש להם מה להציע, הם גבוהים מאוד וזו היא כבודה של תורה שתינתן על הר גבוה ככל היותר. לא כן הר סיני ששתק, כי יודע הוא שלא מתאים שהוא הנמוך ביותר, עליו תינתן התורה. 

ונרחיב את השאלה במשל: 

אם מרן הראשון לציון זצ"ל אמור לנסוע בשבוע הבא לצרפת לתת שיעורים ולזכות את הרבים, ויבואו עשירי צרפת ויחלו לדון ביניהם מי יזכה להסיע את הרב ברכבו משדה התעופה למקום לינתו ושהותו, מובן הדבר, שמפני הערכתם הגדולה לתורה, כל עשיר יציע את רכבו היותר חשוב ויותר משוכלל. 

מי שיש לו וולוו יציע את רכבו, והשני יציע את הלימוזינה שלו, והאחר יציע את ההאמר, וכן הלאה, כי זהו מכבודה של התורה שהרב יסע ברכב היותר חשוב ויותר משוכלל. 


אבל אם אחד האנשים שיש לו סוסיתא או חיפושית יציע את רכבו, הלוא ללעג וקלס יחשב. ואם הוא ישתוק ולא יציע את רכבו, האם נוכיח מכאן שהוא עניו?! בוודאי שלא, אלא פשוט יש לו שכל ולא יותר. 

אם כן גם כאן הר סיני ששתק, אין זה מעיד על ענוותנותו, אלא מובן שלא מתאים שיציע את עצמו לכבודה של תורה?!.


אבל העניין הוא כך, נחזור למשל הנ"ל, אם בעל הסוסיתא או החיפושית, ביקר כאן בארץ ישראל שבוע ימים קודם שאמור הרב להגיע אליהם.

ויבוא אצל הרב, והרב יאמר לו, יען כי שמעתי עליך שאתה אדם נכבד וחשוב, ירא שמים ומזכה הרבים, וגומל חסדים טובים, כאות הוקרה לי אליך, בשבוע הבא שאגיע אליכם לצרפת, אסע אך ורק ברכב שלך. 

כמובן שישמח האיש מאוד על הזכות הגדולה שנפלה בחלקו. והנה בחזרתו לצרפת, כשישמע את העשירים מתדיינים ביניהם, מי אשר ייקח את הרב ברכבו, כאן כבר מובן הדבר אם יתערב בויכוח ויאמר, ידידי היקרים, אין לכם מה לדון בנושא, כי כבר הבטיח לי הרב שהוא נוסע ברכבי. 

אך אם בכל זאת, הוא לא יתערב בוויכוח אלא ישתוק עד אשר ייפול דבר, והעיקר שלא יהיה ריב ומחלוקת, לזה יקרא עניו, כי יש לו טענה בפיו ובכל זאת הוא שותק.

 והנמשל:

הלוא זמן רב לפני כן, אמר לו הקב"ה למשה (שמות ג יב): "בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה", נמצא שהר סיני הובטח מאת הקב"ה שעליו תינתן התורה, ובכל זאת כשההרים החלו בוויכוח, עלי תינתן התורה, עלי תינתן התורה, יכל הר סיני להשתיקם ולומר להם, מה לכם להתדיין, כבר אני מובטח בזה, "הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ", אך הוא העדיף לשתוק, מכאן ראיה שהיה עניו, ולכך זכה שעליו דווקא תינתן התורה. (עיין מעין אומר חלק א עמוד ד)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏