שבועות - "ההצעה לאומות העולם"

"מדרשי חז"ל לחג השבועות" מתוך חוברת בהלכה ובאגדה לשבועות של הרב שלום דוד נקי שליט"א. "הצעת קבלת התורה לאומות העולם". "משל ונמשל לשבועות" המבארים מדוע בחר הקב"ה דווקא את המצוות שלא ימצאו חן בעיניהם?!. בשני כתרים נכתרו ישראל. מהיכן באו הכתרים?

הצעת קבלת התורה לאומות העולם

"ה' מִסִּינַי בָּא, וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ, הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן..." (דברים לג ב).

אמרו חז"ל (מדרש איכה פרשה ג): בשעת מתן תורה, הלך הקב"ה בתחילה להר שעיר אצל בני עשו, אמר להם מקבלים אתם את התורה? אמרו לו מה כתוב בה? אמר להם, לא תרצח. אמרו לו הלוא היא הברכה אשר ברך יצחק את אבינו עשו "ועל חרבך תחיה", אין אנו יכולים לחיות בלא הרציחה. 

הלך לו למדבר פארן אצל בני ישמעאל, אמר להם מקבלים אתם את התורה? אמרו לו מה כתוב בה? אמר להם, לא תגנוב. אמרו לו הלוא היא ירושה מאבינו "ידו בכל ויד כל בו", אין אנו יכולים לחיות בלי לגנוב. 

הלך אצל עמונים ומואבים, אמר להם מקבלים אתם את התורה? אמרו לו, מה כתוב בה? אמר להם לא תנאף, אמרו לו עיקר כל אומתנו מממזרות, שנאמר: "ותהרין שתי בנות לוט מאביהן", אין אנו יכולים לחיות בלא היא. בא לו אצל ישראל, אמר להם מקבלים אתם התורה, אמרו לו הן הן, כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ע"כ.

ויש להתבונן, כשאומות העולם שאלו מה כתוב בה, למה בחר הקב"ה דווקא את המצוות שלא ימצאו חן בעיניהם, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, למה לא יגיד להם מצות עונג שבת, לאכול חמין, להתענג על ה', מצות אכילת קרבן פסח צלי אש, וכיוצא? 

אלא משל למה הדבר דומה:

לגנב רע מעללים, שודד את הבריות, אך למרבה הפלא היה לו בן, נעים הליכות ובעל מידות טובות. כשהגיע זמנו להינשא, הזהירוהו מוריו שלא ילמד ממעשי אביו, שלא יהיה גנב, שודד, ומלסטם את הבריות. 

אולם חתן ממשפחה טובה ומיוחסת, אין מזהירים אותו אל תהיה גנב, רוצח, אלא אדרבה משבחים את אבותיו, אבותיך צדיקים ויראי שמים, תהיה גם אתה כן. 

והנמשל: 

אומות העולם באו מעשו וישמעאל, לכן היה צריך לומר להם אם אתם רוצים את התורה, תזהרו אל תגנבו, אל תרצחו, כמו עשו וישמעאל אבותיכם, כיון שיש להם רקע עשיר ברציחות וגנבות ושאר מעשים רעים, לא כן עם ישראל בני אברהם יצחק ויעקב, אין צורך להזהירם שלא יהיו רוצחים וגנבים, ודי לחזקם ולעודדם שילמדו ממעשי אבותיהם הטובים. 

וכמו שאמר אליהו הנביא (אליהו רבה פרשה כג): כל אדם יאמר, מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב, שלא קנו העולם הזה והעולם הבא, אלא בשביל מעשיהם הטובים ותלמוד תורה.


בשני כתרים נכתרו ישראל. מהיכן באו הכתרים?

אמרו בזוהר הקדוש (פרשת בלק קצב ע"ב): בשעה שרצה הקב"ה לתת תורה לישראל, הלך והציעה לבני עשו ולא קבלוה, לבני ישמעאל ולא קבלוה, שנאמר (דברים לג ב): "ה' מִסִּינַי בָּא, וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ, הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן". ויש לשאול, כשהלך הקב"ה לשעיר ופארן, לאיזה נביא שלהם התגלה, ועם מי הוא דיבר? ואם תאמר שהתגלה לכל האומה כולה, הרי לא מצאנו זאת מעולם שהתגלה הקב"ה ודיבר עם איזו אומה, חוץ מעם ישראל במתן תורה? ועוד מדוע לשון הפסוק, "וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן", היה צריך לכתוב וזרח לשעיר, הופיע להר פארן, שהרי הקב"ה הלך לשעיר ופארן לשאלם, אם ירצו את התורה?

אלא כשבא הקב"ה לתת התורה לישראל, ראה שיש לס"מ שרו של עשו איזו אחיזה שהיא בתורה, ובאחיזה זו גורם פגם רע של ריבוי דם הרג ורציחה. 

אמר הקב"ה צריך אני לברר וללבן את התורה מכל פגם. 

מה עשה? קרא לס"מ, אמר לו: התרצה את תורתי? אמר, מה כתוב בה? אמר לו, "לא תרצח". אמר חס ושלום, תורה זו שלך היא ושלך תהיה, לא רוצה תורה זו. 

שב והתחנן אליו הקב"ה. אמר ס"מ, ריבון העולם, אם אתה נותן לי אותה, כל שלטוני עובר, שהרי שלטוני על הרג הוא, כמו שנאמר: "ועל חרבך תחיה", ולא יהיו עוד מלחמות בעולם, ואני מתבטל מן העולם. קח תורתך ולא יהיה לי חלק ונחלה בה. ואם נוח לפניך, הרי לך אחי יעקב תן את התורה לבניו, שלהם היא ראויה. 

אמר לו הקב"ה, אבל אתה הבכור, ולך היא ראויה. אמר לו, הרי בכורתי ליעקב, וכבר מכרתיה לו והודיתי לו עליה. אמר לו הקב"ה, הואיל ולא רצית שיהיה לך בה חלק, תסתלק ממנה לגמרי. 

אמר ס"מ טוב ויפה. 

אמר לו הקב"ה, הואיל ואינך רוצה את התורה, תן לי עצה היאך אשכנע את בני יעקב שיקבלוה. אמר לו ריבון העולם, קח אור מאורות השמים וגם אני אתן מהאור המועט שנשאר לי מאבי יצחק, ותן עליהם האורות כשוחד כדי שיקבלוה. מיד פשט ס"מ את ההוד - האור הרוחני שעליו שיתנו הקב"ה לישראל.

כיון שתיקן הקב"ה וביער את הפגם של ריבוי הדם הרע שגרם ס"מ בתורה, בא לתקן את הפגם בתורה מאחיזתו של רה"ב שרו של ישמעאל. 

אמר לו התרצה את תורתי? 

אמר לו מה כתוב בה? אמר לו "לא תנאף", אמר אוי אם ירושה רעה זו ינחיל לי הקב"ה, שכל שלטוני בדברים אלו, שנאמר "והוא יהיה פרא אדם", לשון פרו ורבו. התחנן ואמר, ריבונו של עולם, שני בנים יש לאברהם, ישמעאל ויצחק, הרי לך בני יצחק תן להם, שלהם היא ראויה. 

אמר לו הקב"ה, איני יכול שאתה הבכור ולך היא ראויה. אמר השר: בכורתי תהיה שלו, והאור שירשתי בעבור זה מאבי אברהם, תן להם לבניו של יצחק.

[על כן שינה הפסוק - בעשו כתב 'וזרח', ובישמעאל כתב 'הופיע', כי מעשו - ס"מ, נטל הקב"ה חלק גדול מהדם הרע, כדי להשתמש בו על פי הנחיית התורה, בארבע מיתות בית דין, להרוג בדין ולהרוג כראוי, לכן כתוב לשון "זרח". אבל מישמעאל - רה"ב, נטל הקב"ה חלק קטן, רק בשביל פריה ורביה, לכן כתב בלשון "הופיע", שהיא לשון פחותה מזרח.]

כיון שנטל הקב"ה מתנות אלו מאותם שליטים גדולים, עשו וישמעאל, בא וקרא לכל המלאכים הממונים על שאר העמים, וגם הם השיבו לו שאינם מעוניינים בקבלת התורה, ומכולם נטל ה' מתנות בשביל ישראל.

ומעתה מובן מה ששאלנו בתחילה, למה לא כתב הפסוק, וזרח לשעיר למו, הופיע להר פארן, הרי הקב"ה הלך לשעיר ולפארן? התשובה, כי הפסוק לא מדבר על הקב"ה, אלא מדבר על ההוד - האור הרוחני שזרח והופיע משעיר ומפארן על עם ישראל, לכן אמר וזרח משעיר, הופיע מהר פארן.

"ה' בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר, בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם, אֶרֶץ רָעָשָׁה, גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ, גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם. הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי ה' זֶה סִינַי, מִפְּנֵי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (שופטים ה ד).

אמר רבי יוסי בשעה שיצא הקב"ה משעיר לאחר שסירבו לקבל את התורה, רעשה הארץ, כי תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית, אם יקבלו ישראל את התורה מוטב, ואם לאו, יחזור העולם לתוהו ובוהו. וכיון שראתה הארץ ששעיר ושאר העמים לא קבלוה, חשבה שגם ישראל לא יקבלוה, לכן רעשה, וגם השמים נטפו וההרים נזלו מפחד. אך כשאמרו ישראל "נעשה ונשמע", מיד שקטו, שנאמר (תהלים עו ט): "אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה", בתחילה יראה ולבסוף שקטה.


משל למה הדבר דומה:

 לרופא שהיה לו כלי מלא שמן אפרסמון של סם חיים, ושמרו בשביל בנו. לימים כשהזקין, רצה לתת לבנו את אותו סם חיים, אמר, עבדים רעים יש לי בביתי, אם ידעו שאני נותן לבני אוצר זה, ירע בעיניהם וירצו להרגו. 

מה עשה, לקח סם המות ונתן על פתח הכלי, קרא לעבדיו ואמר להם התרצו הכלי הזה? 

אמרו נראה מה יש בו, טרם הריחוהו הלכו למות, אמרו בליבם אם סם זה ייתן לבנו, בוודאי ימות ואנחנו נירש את אדוננו. אמרו לו, אדוננו, סם זה לא ראוי אלא לבנך, ואת השכר שמגיע לנו עבור עבודתנו, השאירהו אצלך ותנהו לבנך כשוחד שיסכים לקבלו.

והנמשל: 

כך הקב"ה ידע אם ייתן את התורה לישראל טרם שיודיע לאומות העולם, יהיו רודפים את ישראל עליה והורגים אותם, לכן עשה בדרך זו, הניח סם המות למעלה, ואמר להם דברים שלא ימצאו חן בעיניהם: לא תרצח, לא תנאף, והם נתנו לו מתנות ואוצרות כדי שיקבלוה. וכולם קבלם משה ליתנם לישראל, שנאמר: (תהלים סח יט): "עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם". 

ומשום זה ירשו ישראל את התורה בלי ערעור, ובלי קטרוג כלל. בא וראה אלו מתנות ואוצרות קבלו ישראל, ומשום זה לא היה שולט עליהם המוות ולא יצר הרע. 

אך כיון שחטאו בעגל, נלקחו מהם. וכל זמן שישראל שבים לאביהם שבשמים, אותם אוצרות חוזרים אליהם.

זהו שאמרו חז"ל (שבת פח ע"א): בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ששים ריבוא [600,000] מלאכי השרת וקשרו לכל אחד ואחד מישראל שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. ומאין נעשו כתרים אלו? 

מאותם האורות שנתנו ס"מ שרו של עשו ורה"ב שרו של ישמעאל, לשחד את ישראל שיקבלו את התורה. כתר אחד כנגד נעשה, מלשון עשו. וכתר אחד כנגד נשמע, מלשון ישמעאל. [ולפי זה מובן, למה ישראל אמרו דוקא בלשון זו "נעשה ונשמע", ולא בלשון אחרת, נציית ונאזין? כי רצו לרמוז להקב"ה על ההוד שמגיע להם מעשו וישמעאל, עקב אי הסכמתם לקבל את התורה.] 

עד כאן מהזוהר הקדוש.


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏