"הַהֲכָנוֹת לֶחָג ולְלֵיל הַסֵּדֶר"

מקבץ "הלכות תַּעֲנִית בְּכוֹרוֹת" מנוקד כפי שמובא בחוברת "שער ההלכה ניסן של הרב שלום דוד נקי: לִשְׂמֹחַ וּלְשַׂמֵּחַ, אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דַּל, "אִם אַתָּה מְשַׁמֵּחַ אֶת שֶׁלִּי, אֲנִי מְשַׁמֵּחַ אֶת שֶׁלְּךָ", הַהֲכָנוֹת לְלֵיל הַסֵּדֶר, הֲכָנַת הַמַּצּוֹת, הַתּוֹלַעִים שֶׁל הַחַסָּה.., בָּשָׂר לְפֶסַח.

הַהֲכָנוֹת לֶחָג
 
לִשְׂמֹחַ וּלְשַׂמֵּחַ
נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (דברים טז יד-טו): "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה', כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ". וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם (פ"ו מהלכות יום טוב הלכה יז): חַיָּב אָדָם בֶּחָג לִהְיוֹת שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּבְנֵי בֵיתוֹ וְכָל הַנִּלְוִים אֵלָיו. וּמִצְוָה שֶׁיְּשַׂמַּח לְכָל אֶחָד כְּפִי הָרָאוּי לוֹ, כֵּיצַד? הַקְּטַנִּים נוֹתֵן לָהֶם קְלִיּוֹת וֶאֱגוֹזִים וּמַמְתַּקִּים; וְהַנָּשִׁים קוֹנֶה לָהֶן בְּגָדִים וְתַכְשִׁיטִים נָאִים כְּפִי מָמוֹנוֹ; וְהָאֲנָשִׁים אוֹכְלִים בָּשָׂר וְשׁוֹתִים יַיִן. ע"כ. (החינוך מצוה תפח)

וְהֵעִיד רַבִּי חַיִּים וִיטָאל עַל רַבֵּנוּ הָאֲרִ"י זַ"ל (שער המצוות לז ע"ב), וְזוֹ לְשׁוֹנוֹ: בְּעִנְיַן מִדַּת הַנְּדִיבוּת וְהַוַּתְּרָנוּת רָאִיתִי לְמוֹרִי זַ"ל, שֶׁלֹּא הָיָה חוֹשֵׁשׁ בְּעַצְמוֹ לְהִתְכַּבֵּד בְּמַלְבּוּשִׁים נָאִים יוֹתֵר מִדַּי, גַּם בְּמַאֲכָלוֹ הָיָה אוֹכֵל דָּבָר מוּעָט מְאֹד, אֲבָל בְּמַלְבּוּשֵׁי אִשְׁתּוֹ הָיָה זָהִיר מְאֹד לְכַבְּדָהּ וּלְהַלְבִּישָׁהּ, וְהָיָה מֵפִיק כָּל רְצוֹנָהּ, אַף אִם לֹא הָיְתָה יָדוֹ מַשֶּׂגֶת כָּל כָּךְ. עכ"ל. וּפָשׁוּט וּבָרוּר, שֶׁכָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לְהָפִיק אֶת רְצוֹן הָאִשָּׁה, הוּא בְּמַלְבּוּשִׁים צְנוּעִים הַהוֹלְמִים אֶת הַהֲלָכָה, וְלֹא חַס וְשָׁלוֹם בִּבְגָדִים צְמוּדִים וּקְצָרִים וְכַיּוֹצֵא, שֶׁהַלּוֹבֶשֶׁת אוֹתָם עוֹבֶרֶת עַל אִסּוּרֵי תּוֹרָה חָמוּרִים, וּמַכְשִׁילָה אֶת הָרַבִּים בְּאִסּוּר הַתּוֹרָה "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם". וְדַי בָּזֶה לַמֵּבִין.

כָּתַב הָרַמְבַּ"ם: "וּכְשֶׁאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בֶּחָג, חַיָּב לְהַאֲכִיל לַגֵּר, לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה עִם שְׁאָר הָעֲנִיִּים הָאֻמְלָלִים, אֲבָל מִי שֶׁנּוֹעֵל דַּלְתוֹת בֵּיתוֹ וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה עִם בָּנָיו וְאִשְׁתּוֹ וְאֵינוֹ מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה לָעֲנִיִּים וּלְמָרֵי נֶפֶשׁ, אֵין זוֹ שִׂמְחַת מִצְוָה, אֶלָּא שִׂמְחַת כְּרֵסוֹ".

אֵין שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּמְפֹאָרָה אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא "לְשַׂמֵּחַ לֵב עֲנִיִּים וִיתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת וְגֵרִים, שֶׁהַמְשַׂמֵּחַ לֵב הָאֻמְלָלִים הָאֵלּוּ, דּוֹמֶה לַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים'" (רמב"ם הלכות מגילה פרק ב הלכה יז). וְכָתַב בְּסֵפֶר הַחִנּוּךְ (מצוה תפח): "הָעוֹבֵר עַל זֶה וְאֵינוֹ מְשַׁמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ וּבְנֵי בֵּיתוֹ וְהָעֲנִיִּים כְּפִי יְכָלְתּוֹ לְשֵׁם מִצְוַת הָרֶגֶל, בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה".


אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דַּל
סִפֵּר רַבִּי מֵאִיר רְפָאֵל זַצַ"ל מִיַּזְד: כְּשֶׁעָלִיתִי לִירוּשָׁלַיִם בִּשְׁנַת תרפ"ג, דַּרְתִּי בְּאוֹתָהּ חָצֵר יַחַד עִם הָרַב אַבְרָהָם עַדֶּס זַצַ"ל, הָרַב הָיָה גָּר לְמַעְלָה - וַאֲנִי לְמַטָּה. פְּעָמִים הָיָה קוֹרֵא לִי לַעֲשׂוֹת לוֹ אֵיזוֹ עֲבוֹדָה בְּבֵיתוֹ, וְהָיָה מְשַׁלֵּם לִי שָׂכָר כִּפְלַיִם. וְהָיִיתִי אוֹמֵר לוֹ: אֲדוֹנִי הָרַב, זֶה יוֹתֵר מִדַּי, הַשָּׂכָר שֶׁנָּתַתָּ לִי. וְהָיָה מֵשִׁיב לִי: כָּתוּב בַּתּוֹרָה, "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר", וּמָה הַגֵּר שֶׁבָּא בְּמַקְלוֹ וּבְתַרְמִילוֹ כָּל כָּךְ צָרִיךְ לְאוֹהֲבוֹ - אֲנַחְנוּ, בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וְאַתָּה, שֶׁשַּׂמְתָּ נַפְשְׁךָ בְּכַפְּךָ וּבָאתָ מִחוּץ לָאָרֶץ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלִירוּשָׁלַיִם, לֹא כָּל שֶׁכֵּן?! וְתָמִיד הָיָה מַמְצִיא לִי אֵיזוֹ עֲבוֹדָה שֶׁלֹּא שָׁוָה אֲפִלּוּ שְׁנֵי גְּרוּשׁ, וְהָיָה מְשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה גְּרוּשׁ.

פַּעַם, בְּעֶרֶב הֶחָג, לֹא הָיְתָה לִי פְּרוּטָה בַּכִּיס אֲפִלּוּ כְּדֵי לִקְנוֹת יָרָק, וְהָיִיתִי עוֹמֵד בָּרְחוֹבוֹת נָע וָנָד, זֶה קוֹנֶה וְזֶה מוֹכֵר, וְזָלְגוּ עֵינַי דְּמָעוֹת בַּסֵּתֶר. הָרַב עָבַר בַּדֶּרֶךְ וְקָרָא אוֹתִי: "מֵאִיר, מֵאִיר, בֹּא". נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו, וְאָמַר לִי: "בֹּא לְבֵיתִי וְנַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן כַּמָּה כֶּסֶף אֲנִי חַיָּב לְךָ". הֵשַׁבְתִּי לוֹ: "אֲדוֹנִי הָרַב, אֵין לִי שׁוּם חֶשְׁבּוֹן, יַעַן מַה שֶּׁעָבַדְתִּי לְךָ שִׁלַּמְתָּ לִי כִּפְלַיִם!" אָמַר לִי: "לֹא, יֵשׁ לָנוּ חֶשְׁבּוֹן, בֹּא אֵלַי לַבַּיִת". הָלַכְתִּי אִתּוֹ וְנָתַן לִי עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה גְּרוּשׁ, וְאָמַר לִי: "לֵךְ תַּעֲשֶׂה הוֹצָאוֹת יוֹם טוֹב הַקָּדוֹשׁ". אָמַרְתִּי לוֹ: "אֲדוֹנִי, מַדּוּעַ תִּתֵּן לִי? הֲלֹא אֵינְךָ חַיָּב לִי כְּלוּם!" הֵשִׁיב לִי: "לֵךְ תִּקְנֶה מִצְרָכִים לִכְבוֹד יוֹם טוֹב!"

אָז הִרְגַּשְׁתִּי בְּוַדַּאי שֶׁהָרַב יֵשׁ לוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהָיוּ בְּעֵינַי עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה גְּרוּשׁ אֵלּוּ כְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ לִירוֹת [פִּי מֵאָה], וְשָׂמַחְתִּי כְּמוֹצֵא שָׁלָל רַב. (מעיין המועד סוכות שכא)


בִּזְמַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיְתָה מִצְוָה עַל יִשְׂרָאֵל לְשַׂמֵּחַ אֶת הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם [שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה... וְהַלֵּוִי"], מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּמוֹרִים הוֹרָאוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל". וּבִזְמַנֵּנוּ, שֶׁאֵין עֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, מִצְוָה לְשַׂמֵּחַ אֶת הָאַבְרֵכִים שֶׁלּוֹמְדִים תּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה, וּמוֹרִים הוֹרָאוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בִּמְקוֹם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (מנחות קי ע"א): תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ עוֹסְקִים בַּעֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. (בנין שלמה להגר"ש הכהן מוילנא. ח"ע יו"ט צט)


"אִם אַתָּה מְשַׁמֵּחַ אֶת שֶׁלִּי, אֲנִי מְשַׁמֵּחַ אֶת שֶׁלְּךָ"
נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (דברים טז יא): "וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה". וְאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (מדרש אגדה) "אָמַר הַקָּבָּ"ה: לִי יֵשׁ אַרְבָּעָה בְּנֵי בַּיִת, שֶׁהֵם: הַלֵּוִי, הַגֵּר, הַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה. וּלְךָ יֵשׁ אַרְבָּעָה בְּנֵי בַּיִת, שֶׁהֵם: בִּנְךָ, וּבִתְּךָ, וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ, אִם אַתָּה מְשַׁמֵּחַ אֶת שֶׁלִּי, אֲנִי מְשַׁמֵּחַ אֶת שֶׁלְּךָ".

וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה לִפְנֵי כְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, בִּהְיוֹת מָרָן הָרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף שְׁלִיטָ"א הָרַב הָרָאשִׁי לָעִיר תֵּל אָבִיב, קָרָא לְאֶחָד מֵעֲשִׂירֵי הָעִיר לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח, שֶׁיִּתְרֹם מִכַּסְפּוֹ עֲבוּר הָאַבְרֵכִים שֶׁבָּעִיר הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה, וְהִרְחִיב עִמּוֹ דִּבּוּר וְשִׂיחַ עַל הַמַּעֲלָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּדָּבָר, וְהִזְכִּיר לוֹ גַּם אֶת דִּבְרֵי חֲזַ"ל הַנַּ"ל: "אָמַר הַקָּבָּ"ה: אִם אַתָּה מְשַׁמֵּחַ אֶת שֶׁלִּי, אֲנִי מְשַׁמֵּחַ אֶת שֶׁלְּךָ". אַךְ הַלָּה לֹא הָיָה חָפֵץ בִּבְרָכָה וָתִרְחַק מִמֶּנּוּ, וְלֹא תָּרַם מִכַּסְפּוֹ כְּלָל, בִּטְעָנוֹת שָׁוְא שֶׁאֵין הוּא מַרְוִיחַ כָּל כָּךְ, וְאֵין בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לִתְרֹם, עַד שֶׁמִּדְּבָרַיו הָיָה נִרְאֶה שֶׁכִּמְעַט צָרִיךְ לְרַחֵם עָלָיו וְלַעֲשׂוֹת מַגְבִּית עֲבוּרוֹ. כְּשֶׁרָאָה כֵן הָרַב, עָזַבוֹ לְנַפְשׁוֹ וּפָנָה לַעֲשִׁירִים אֲחֵרִים הַחֲפֵצִים בַּבְּרָכָה וּבַזְּכוּת הַגְּדוֹלָה לִהְיוֹת שְׁלִיחִים טוֹבִים שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם עֲבוּר אוֹתָם אַבְרֵכִים, וְתָרְמוּ בְּעַיִן יָפָה, כְּיָד ה' הַטּוֹבָה עֲלֵיהֶם.

וְהִנֵּה לְמָחֳרָת לֵיל הַסֵּדֶר בְּבָקְרוֹ שֶׁל הַחַג, רָאָה הָרַב בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אֶת מְיוּדָעֵנוּ הַנַּ"ל בְּצַעַר גָּדוֹל וּפָנָיו נְפוּלוֹת. נִגַּשׁ אֵלָיו הָרַב וּשְׁאַלוֹ, "מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעִים הַיּוֹם"? אָמַר לוֹ: דַּע לְךָ כְּבוֹד הָרַב, אֶמֶשׁ הִגַּעְתִּי לַבַּיִת לְאַחַר שֶׁהִתְפַּלַּלְתִּי עַרְבִית בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְהָיָה הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ לְלֵיל הַסֵּדֶר, עִם הַמַּצּוֹת וְהַיַּיִן וְהַחֲרֹסֶת כִּבְכָל בַּיִת בְּיִשְׂרָאֵל. וְהִנֵּה פָּנִיתִי לִבְנִי בִּשְׁאֵלָה, מַדּוּעַ לֹא בָּאתֶם לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת תְּפִלַּת הַחַג? אַךְ הֵם בְּכַעֲסָם, צָעֲקוּ עָלַי, מִי אַתָּה כִּי תֹּאמַר לָנוּ לָבוֹא לְהִתְפַּלֵּל, וְלָקְחוּ אוֹתִי וְהוֹצִיאוּנִי הַחוּצָהּ לַחֲצַר הַבַּיִת, וְנָעֲלוּ אֶת הַדֶּלֶת, וְשָׁם נִשְׁאַרְתִּי כָּל הַלַּיְלָה, לְלֹא עֲרִיכַת הַסֵּדֶר, לֹא אַרְבַּע כּוֹסוֹת, לֹא מַצּוֹת וְלֹא כְּלוּם. וְהֵם יָשְׁבוּ וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְזָלְלוּ.

אָמַר לוֹ הָרַב, מָה אֹמַר לְךָ, צַר לִי מְאֹד עָלֶיךָ, הֲלוֹא זֶה הַדָּבָר שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ, "אָמַר הַקָּבָּ"ה: אִם אַתָּה מְשַׁמֵּחַ אֶת שֶׁלִּי, אֲנִי מְשַׁמֵּחַ אֶת שֶׁלְּךָ". אַתָּה לֹא חָפַצְתָּ לְשַׁמֵּחַ אֶת הָאַרְבָּעָה שֶׁל הַקָּבָּ"ה, אַף אוֹתְךָ לֹא שִׁמַּח הַקָּבָּ"ה, בַּלַּיְלָה הֲכִי יָקָר וְשָׂמֵחַ לְעַם יִשְׂרָאֵל.
אָדָם שֶׁיֵּשׁ בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לְהַזְמִין אֶת הַנִּזְקָקִים אֵלָיו לְבֵיתוֹ, תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה. אַךְ אִם אֵין בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ, וּכְגוֹן שֶׁהֵם מִשְׁפָּחָה בְּרוּכַת יְלָדִים וְאֵין לוֹ מָקוֹם בְּבֵיתוֹ, אוֹ שֶׁיֵּשׁ חֲשָׁשׁ כָּלְשֶׁהוּ שֶׁהֵם הִתְבַּיְּשׁוּ כַּאֲשֶׁר יָבֹאוּ אֵלָיו, אֲזַי יִשְׁלַח אֶת הַמַּאֲכָלִים לְבֵיתָם, אוֹ שֶׁיִּתֵּן לָהֶם מִכַּסְפּוֹ בְּעַיִן יָפָה וּנְדִיבָה עֲבוּר הוֹצָאוֹת הֶחָג. (פסקי תשובות ח"ו שפז)

הַהֲכָנוֹת לְלֵיל הַסֵּדֶר
כָּל אָדָם יָכִין מִבְּעוֹד מוֹעֵד אֶת כָּל הַנִּצְרָך לַעֲרִיכַת הַסֵּדֶר כְּמִשְׁפָּטוֹ: יַיִן [אַרְבַּע כּוֹסוֹת לְכָל אֶחָד]. מַצּוֹת שְׁמוּרוֹת עֲבוֹדַת יָד [כְּ-100 גְּרָם לְכָל אֶחָד]. עֲלֵי כַּרְפַּס - סֶלֶרִי [קְצָת לְכָל אֶחָד]. מַיִם עִם מִיץ לִימוֹן, אוֹ מֵי מֶלַח, אוֹ חֹמֶץ לְטִבּוּל הַכַּרְפַּס. מָרוֹר - חַסָּה [54 גְּרָם לְכָל אֶחָד]. חֲרֹסֶת. זְרוֹעַ [בָּשָׂר אוֹ עוֹף צָלוּי אוֹ מְבֻשָּׁל לְקַעֲרַת לֵיל הַסֵּדֶר]. בֵּיצָה מְבֻשֶּׁלֶת. סְעוּדַה מְשֻׁבַּחַת. קְצָת מַמְתַּקִּים לְעוֹרֵר אֶת הַיְלָדִים, וְהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח לְכָל אֶחָד.

הֲכָנַת הַמַּצּוֹת - מַצּוֹת הַחוֹבָה שֶׁאוֹכְלִים בְּלֵיל הַסֵּדֶר נִקְרָאוֹת "מַצּוֹת מִצְוָה". וְהַנָּכוֹן שֶׁתִּהְיֶינָה מִמַּצּוֹת "שְׁמוּרָה" מִשְּׁעַת קְצִירָה, וְשֶׁתֵּעָשֶׂינָה בַּעֲבוֹדַת יָד בְּכַוָּנָה "לְשֵׁם מַצַּת מִצְוָה". וּבִּשְׁעַת הַדְּחָק, כְּשֶׁלֹּא הִשִּׂיג מַצָּה שְׁמוּרָה עֲבוֹדַת יָד, יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָה בְּמַצּוֹת מְכוֹנָה רְגִילוֹת שֶׁאֵינָן שְׁמוּרוֹת. (עו, עח)

יֵשׁ לְהַבְהִיר שֶׁכֹּל זֶה מְדֻבָּר לְצֹרֶךְ "מַצּוֹת מִצְוָה" שֶׁיּוֹצְאִים בָּהֶן יְדֵי חוֹבָה בְּלֵיל הַסֵּדֶר, אֲבָל הַמַּצּוֹת שֶׁאוֹכְלִים בְּמֶשֶׁךְ יְמֵי הֶחָג, רַשַּׁאי לֶאֱכֹל לְכַתְּחִלָּה אֶת מַצּוֹת הַמְּכוֹנָה הַמְצוּיוֹת כַּיּוֹם שֶׁאֵינָן שְׁמוּרוֹת מִשְּׁעַת קְצִירָה.

כָּתַב מָרָן בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (סימן תנג ס"ד): הַחִטִּים שֶׁעוֹשִׂים בָּהֶן 'מַצַּת מִצְוָה', טוֹב לְשָׁמְרָן שֶׁלֹּא יִפְּלוּ עֲלֵיהֶן מַיִם מִשְּׁעַת קְצִירָה, וּלְפָחוֹת מִשְּׁעַת טְחִינָה, וּבִשְׁעַת הַדְּחָק מֻתָּר לִיקַח קֶמַח מִן הַשּׁוּק. ע"כ. וְכָתַב הַבָּאֵר הֵיטֵב: "מַשְׁמַע דַּוְקָא מַצַּת מִצְוָה צָרִיךְ שִׁמּוּר אֲבָל שְׁאַר מַצּוֹת אֵין צָרִיךְ שִׁמּוּר כְּלָל, וּמֻתָּר לָקַחַת קֶמַח מֵהַשּׁוּק אֲפִלּוּ בְּלֹא דֹּחַק, וַאֲפִלּוּ שִׁמּוּר שֶׁל לִישָׁה וַאֲפִיָּה לֹא צָרִיךְ, כַּמְב-ֹאָר בַּשָּׁ"ס וּבַפּוֹסְקִים. מִיהוּ כָּל זֶה מֵהַדִּין, אָכֵן יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים נָהֲגוּ לַעֲשׂוֹת שִׁמּוּר בְּכָל הַמַּצּוֹת מִשְּׁעַת טְחִינָה וּלְפָחוֹת מִשְּׁעַת לִישָׁה". וּבְשַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה כָּתַב, "יֵשׁ נוֹהֲגִים שֶׁכָּל הַמַּצָּה שֶׁאוֹכֵל בַּפֶּסַח תִּהְיֶה שְׁמוּרָה מִשְׁעַת קְצִירָה וְאֵין בָּזֶה לֹא מִשּׁוּם יוּהֲרָה וְלֹא מִשּׁוּם מַחֲלֹקֶת וְלֹא מִשּׁוּם לֹא תִּתְגּוֹדָדוּ". 
וּבַפְּרִי חָדָשׁ כָּתַב: "הַנוֹהֵג לֶאֱכוֹל מַצָּה כָּל הַפֶּסַח מִשְּׁעַת קְצִירָה מִלְּתָא יְתִירְתָא הוּא דְּעָבִיד, וְאִם רוֹצֶה לֶאֱכוֹל מִמַצָּה שֵׁאֵינוֹ שְׁמוּרָה מִשְּׁעַת קְצִירָה בְּכָל יְמֵי הַפֶּסַח חוּץ מִלַּילָה הָרִאשׁוֹנָה א"צ הֲתָרָה". וַאֲפִלּוּ בְּלֵיל הַסֵּדֶר רַבּוּ הַפּוֹסְקִים שֶׁכָּתְבוּ שֶׁמַּצָּה שְׁמוּרָה הִיא לְהִדּוּר בִּלְבַד, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הַמֵּאִירִי שֶׁאֵין סֶרֶךְ חוֹבָה לַעֲשׂוֹת שִׁמּוּר לְשֵׁם מִצְוָה מִשְּׁעַת קְצִירָה, וְזוֹ רַק לְמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר. וְכָתַב הַנּוֹדָע בִּיהוּדָה, "וּמִנְהָגָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּכָל פּוֹלִין וְאַשְׁכְּנַז שֶׁלֹּא לַחֲשֹׁשׁ לָזֶה אֶלָּא הַמְהַדְּרִים מִן הַמְהַדְּרִים, וְכֵן דַּעַת הָרַמְבָּ"ם וְהָרֹא"ש וְהַרְבֶּה גְּדוֹלִים מְקִלִּים, וּבִדְרַבָּנָן שׁוֹמְעִים לְהָקֵל". 

וּבְסִימָן תע"ז (ס"ב) כָּתַב מָרָן: "בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ" לַעֲשׂוֹת שִׁמּוּר לַמַּצַּת מִצְוָה מִשְּׁעַת קְצִירָה. וְעַל כָּל פָּנִים הַיּוֹם בָּרוּךְ ה' מְצוּיוֹת מְאֹד מַצּוֹת שְׁמוּרוֹת, וְכֻלָּם נִזְהָרִים בְּלֵיל הַסֵּדֶר לֶאֱכֹל מַצּוֹת מִצְוָה שְׁמוּרָה עֲבוֹדַת יָד. אֲבָל בִּשְׁאַר יְמֵי הֶחָג, בְּוַדַּאי שֶׁרַשַּׁאִים לְכַתְּחִילָה לֶאֱכֹל מִמַּצּוֹת מְכוֹנָה הָרְגִילוֹת לְלֹא חֲשָׁשׁ.

וּבְוַדַּאי שֶׁחוֹבָה עֲלֵינוּ לִשְׁמוֹר פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ מִלְּדַבֵּר עַל הֶכְשֵׁרִים אוֹ עַל אֲנָשִׁים שֶׁאוֹכְלִים מַצּוֹת מְכוֹנָה לא שְׁמוּרוֹת. וּכְבָר לִפְנֵי לְמַעְלָה מ-30 שָׁנָה, הָיוּ שֶׁהוֹצִיאוּ שֵׁם רַע עַל אַחַת הַמַּאֲפִיוֹת שֶׁל מַצּוֹת מְכוֹנָה לֹא שְׁמוּרוֹת, וְאָז הָלַךְ לְבַקֵּר שָׁם מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל זַצַ"ל, יַחַד עִם עֲמִיתוֹ שֶׁיִּבָּדֵּל לְחַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים מָרָן הָרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן שְׁלִיטָ"א, וּכְשֶׁיָּצְאוּ מֵהַמַּאֲפִיָּה שִׁבְּחוּ וּפִרְסְמוּ שֶׁהַמַּצּוֹת מְהֻדָּרוֹת לְלֹא חֲשָׁשׁ, וְסָתְמוּ אֶת פִּיּוֹת הַמְקַטְרְגִים. וּבֶאֱמֶת כִּי עַד לִפְנֵי כ-15 שָׁנָה, לֹא הָיוּ מְצוּיוֹת כָּל כָּךְ מַצּוֹת מְכוֹנָה שְׁמוּרוֹת, וְהָיוּ מוֹכְרִים אוֹתָן בַּאֲרִיזוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל קִילוֹ בִּלְבַד, וְרֹב הַצִּבּוּר וּבְנֵי הַתּוֹרָה אָכְלוּ מַצּוֹת מְכוֹנָה לֹא שְׁמוּרוֹת. 

וְעַיֵּן בַּגְּמָרָא (יומא עט ע"ב, סוכה כו ע"ב) שֶׁסִפְּרוּ עַל התַּנָּאִים רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שָׁמוּעַ וְרַבִּי צָדוֹק שֶׁאָכְלוּ חוּץ לַסֻּכָּה. וְכָתַב הָרָ"ן: לְלַמְּדֵנוּ שֶׁאִם רָצָה תַּלְמִיד חָכָם שֶׁלֹּא לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ בְּכָךְ, רַשַּׁאי, וְאֵינוֹ נֶחְשָׁב כְּמִי שֶׁלֹּא מְדַקְדֵּק בַּמִּצְווֹת (בית יוסף תרלט). וְכָּתַב עוֹד הָרָ"ן, וּמָה שֶׁכָּתַב הָרִי"ף הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל שְׁמוּאֵל, לְלַמֵּד שֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ, מִדָּת חֲסִידוּת הִיא לוֹ, וְלֹא תֹּאמַר שֶׁחֲסִידוּת שֶׁל שְׁטוּת הִיא, כֵּיוָן שֶׁמָּצָאנוּ שֶׁשְּׁמוּאֵל הֶחְמִיר עַל עַצְמוֹ (בית יוסף יו"ד סי' קפה).

מַצּוֹת מִצְוָה שֶׁאוֹכְלִים בְּלֵיל הַסֵּדֶר, נָכוֹן מְאֹד שֶׁיִּהְיוּ מִמַצּוֹת שֶׁנֶּאֱפוּ בְּעֶרֶב פֶּסַח לְאַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם [12:40]. וּכְּמוֹ שֶׁכָּתַב מָרָן בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (סימן תנח): "נוֹהֲגִים שֶׁלֹּא לָלוּשׁ מַצַּת מִצְוָה בְּעֶרֶב פֶּסַח עַד אַחַר שֵׁשׁ שָׁעוֹת, שֶׁהוּא זְמַן הַקְרָבַת קָרְבַּן פֶּסַח. וּבְעֶרֶב פֶּסַח שֶׁחָל בְּשַׁבָּת, יָלוּשׁ בְּעֶרֶב שַׁבָּת אַחַר שֵׁשׁ שָׁעוֹת". וכן דעת רש"י, הגאונים, רבנו שמשון משאנץ, הראבי"ה, הרא"ש ועוד. וְיִתְאַמֵּץ בָּזֶה, כִּי לְכָל הַדֵּעוֹת יֵשׁ בְּזֶה לְפָחוֹת מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר. (קסז)

אָדָם הָרָגִישׁ לְקֶמַח חִטָּה, יֹאכַל מַצָּה מִקֶּמַח שִׁבֹּלֶת שׁוּעָל. (עו)

הָסִירוּ מִכְשׁוֹל: יַקְפִּיד לִקְנוֹת כַרְפַּס וְחַסָּה לַמָּרוֹר, מִגִּדּוּל מְיֻחָד שֶׁאֵין בּוֹ חֲשַׁשׁ תּוֹלָעִים. כִּי אֲכִילַת תּוֹלָעִים חֲמוּרָה מְאֹד יוֹתֵר מִכָּל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, וַאֲכִילַת תּוֹלַעַת אַחַת חֲמוּרָה כְּחָמֵשׁ חֲתִיכוֹת שֶׁל חֲזִיר! (כמבואר בחוברת 'כשרות המטבח') וּמִכָּל מָקוֹם, אִם לֹא הִשִּׂיג מִגִּדּוּל מְיֻחָד, יִתְלֹשׁ אֶת כָּל עֲלֵי הַחַסָּה הַיְרֻקִּים וְיִזְרְקֵם, וְיֹאכַל רַק אֶת הַקֶּלַח הַלָּבָן לְאַחַר בְּדִיקָה קַפְּדָנִית וִיסוֹדִית, כֵּיוָן שֶׁהַקֶּלַח קַל יוֹתֵר לִבְדִיקָה. (צה)


הַתּוֹלַעִים שֶׁל הַחַסָּה...

מַעֲשֶׂה בְּרַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים, שֶׁרָאָה אִשָּׁה אַחַת קוֹנָה כַּמּוּת גְּדוֹלָה שֶׁל חַסָּה לִבְנֵי בֵּיתָהּ לְחַג הַפֶּסַח. שְׁאַלָהּ הָרַב: כֵּיצַד אַתְּ מַכְשִׁירָה אֶת הַחַסָּה? הֵשִׁיבָה הָאִשָּׁה: שׁוֹטֶפֶת אֲנִי אֶת הַחַסָּה הֵיטֵב הֵיטֵב בְּמַיִם. שְׁאַלָהּ הָרַב: הֲתֵדְעִי כַּמָּה שְׂעָרוֹת יֵשׁ בְּרֹאשֵׁךְ? נִדְהֲמָה הָאִשָּׁה מִן הַשְּׁאֵלָה הַמּוּזָרָה, וְכַמּוּבָן לֹא יָדְעָה לְהָשִׁיב. 

אָמַר לָהּ הָרַב: דְּעִי לָךְ בִּתִּי, הֶעָווֹנוֹת שֶׁאַתְּ מַחְטִיאָה אֶת בְּנֵי בֵּיתֵךְ בַּאֲכִילַת עָלֵי הַחַסָּה הַלָּלוּ, רַבִּים הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵהַשְּׂעָרוֹת שֶׁבְּרֹאשֵׁךְ...! עַל כֵּן, שִׁמְעִי נָא לַעֲצָתִי, תַּשְׁלִיכִי אֶת הֶעָלִים הַיְרֻקִּים שֶׁקָּשֶׁה מְאֹד לְבָדְקָם, וְתַשְׁאִירִי רַק אֶת הַקְּלַחִים הַלְּבָנִים, כִּי בָּהֶם נִרְאִים הַתּוֹלַעִים, וְהַבְּדִיקָה קַלָּה יוֹתֵר. (בן איש חי שנה ראשונה פרשת צו)

כַּיּוֹצֵא בָּזֶה סִפֵּר מָרָן רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זצ"ל: 
בִּהְיוֹתִי גָּר בִּרְחוֹב אֶלְקָנָה בִּירוּשָׁלַיִם, רָאִיתִי אֶת שְׁכֵנִי מֵכִין חַסָּה לְלֵיל פֶּסַח. שְׁאַלְתִּיו, כֵּיצַד הוּא מְנַקֶּה אֶת הַחַסָּה מֵהַתּוֹלַעִים? הֱשִׁיבַנִי, כִּי הוּא שׁוֹטֵף אוֹתָם תַּחַת הַבֶּרֶז בְּזֶרֶם חָזָק מְאֹד, וְכָל הַתּוֹלַעִים בּוֹרְחִים! בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁיָּבִיא לִי אֶת הַחַסָּה הַבְּדוּקָה, וְכֵן יָבִיא לִי סָדִין לָבָן. שַׂמְתִּי אֶת הַחַסָּה בְּתוֹךְ הַסָּדִין תַּחַת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, וְאַחַר שָׁעָה רָאִינוּ עַל הַסָּדִין הַרְבֵּה תּוֹלַעִים יְרֻקּוֹת מִתְהַלְּכוֹת בּוֹ, וְהָיָה יָכוֹל לְהִיכָּשֵׁל בָּהֶן חֲלִילָה בַּאֲכִילָתוֹ! 

וְעַל כֵּן יְעַצְתִּיו לִתְלֹשׁ אֶת עָלֵי הַחַסָּה, וּלְהַשְׁאִיר אֶת הַקְּלַחִים בִּלְבַד וּלְבָדְקָם הֵיטֵב, וְכָךְ יִנָּצֵל מֵחֲשָׁשׁ אִסּוּר. (חוברת כשרות המטבח בהלכה)


בָּשָׂר לְפֶסַח - אָסוּר לוֹמַר: בָּשָׂר זֶה אוֹ זְרוֹעַ זֶה 'לְפֶסַח', שֶׁנִּרְאֶה שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְקָרְבַּן פֶּסַח, וַהֲרֵיהוּ כְּאוֹכֵל בְּשַׂר קָדָשִׁים חוּץ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, אֶלָּא יֹאמַר: בָּשָׂר זֶה 'לְיוֹם טוֹב'. וְנָהֲגוּ לְהִזָּהֵר בָּזֶה גַּם בְּעוֹפוֹת וְדָגִים. (ריז)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏