"הלכות בְּדִיקַת חָמֵץ"

מקבץ "הלכות בְּדִיקַת חָמֵץ" מנוקד כפי שמובא בחוברת "שער ההלכה ניסן של הרב שלום דוד נקי: נִקְיוֹן הַבַּיִת, בְּנַחַת וּבְשִׂמְחָה, כְּבוֹד הָאִשָּׁה, "עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ", כְּבוֹד הַבַּעַל לְרַעְיָתוֹ, הַיַּחַס לַמְשָׁרְתִים, הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת, בְּדִיקַת הַסְּפָרִים, זְמַן בְּדִיקַת חָמֵץ, קֹדֶם הַבְּדִיקָה: אֲכִילָה, מְלָאכָה, לִמּוּד תּוֹרָה,שִׁעוּר תּוֹרָה, שְׁאָר בְּנֵי הַבַּיִת. הַהֲכָנוֹת לַבְּדִיקָה: סַכִּין, לֶחֶם וּמֶלַח סַכִּין, נֵר, חַשְׁמַל, הַבְּרָכָה, דִּבּוּר, שֶׁהֶחֱיָנוּ. מְקוֹמוֹת הַחַיָּבִים בִּבְדִיקָה, רֶכֶב, מוֹסָדוֹת צִבּוּרִיִּים, חֲנֻיּוֹת, בַּיִת גָּדוֹל, שְׁלוּחוֹ כְּמוֹתוֹ, בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, חֶדֶר סָגוּר, הַמִּתְאָרֵחַ כָּל יְמֵי הַפֶּסַח, שְׂכִירוּת דִּירָה, בִּטּוּל הֶחָמֵץ, מהו נֻסַּח בִּטּוּל הֶחָמֵץ שֶׁאוֹמֵר בַּלַּיְלָה?", דין אֲכִילַת מַצָּה בְּלֵיל בְּדִיקַת חָמֵץ.

בְּדִיקַת חָמֵץ

נִקְיוֹן הַבַּיִת
קֹדֶם לֵיל י"ד בְּנִיסָן יֵשׁ לְנַקּוֹת אֶת כָּל חַדְרֵי הַבַּיִת נִקּוּי יְסוֹדִי לְבַל יִשָּׁאֵר שָׁם שׁוּם חֲשַׁשׁ חָמֵץ. וְכֵן בְּכִיסֵי הַבְּגָדִים וּבְיַלְקוּטֵי בֵּית הַסֵּפֶר, בַּאֲרוֹנוֹת הַמִּטְבָּח, בַּמְקָרֵר, בָּרֶכֶב, וּבְכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁהִכְנִיסוּ שָׁם חָמֵץ בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה. וּכְבָר אָמַר רַבֵּנוּ הָאֲרִ"י זַ"ל: "כָּל הַנִּזְהָר מִמַּשֶּׁהוּ שֶׁל חָמֵץ בְּפֶסַח, מֻבְטָח לוֹ שֶׁלֹּא יֶחֱטָא כָּל הַשָּׁנָה". (לב)

וְיַקְפִּיד לְנַקּוֹת הֵיטֵב אֶת כִּיסֵי הַבְּגָדִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בִּגְמָרָא שַׁבָּת (יב ע"א) חַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בְּכִיסוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בּוֹ דָּבָר שֶׁאָסוּר לָצֵאת בּוֹ בְּשַׁבָּת. וְכֵן פָּסַק מָרָן (סימן רנב ס"ז). וּמֵאַחַר וּפְעָמִים נוֹתֵן אָדָם בְּכִיסוֹ מַאַכְלֵי חָמֵץ, וְכַמְבֹאָר בִּגְמָרָא יְבָמוֹת (סג ע"א) עַל הַתַּנָּא הַגָּדוֹל רַבִּי חִיָּיא שֶׁכְּשֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לַשּׁוּק אוֹ לְאֵיזוֹ שִׂמְחָה וְרוֹאֶה דְּבַר מַאֲכָל שֶׁרָאוּי לְאִשְׁתּוֹ, הָיָה שָׂם בְּכִיסוֹ וּמֵבִיא לָהּ לֶאֱכֹל. עַל כֵּן יֵשׁ לִבְדֹּק אֶת כִּיסֵי הַבְּגָדִים קֹדֶם הַפֶּסַח לְבַל יִשָּׁאֲרוּ שָׁם פֵּרוּרֵי חָמֵץ.

בְּנַחַת וּבְשִׂמְחָה
אַף עַל פִּי שֶׁהַנָּשִׁים טוֹרְחוֹת טִרְחָה מְרֻבָּה מְאֹד בְּנִקְיוֹן הַבַּיִת לְפֶסַח, יֵשׁ לָדַעַת כִּי מִצְוַת הַבְּדִיקָה הִיא מֵחָמֵץ וְלֹא מֵאָבָק, כִּי פְּעָמִים הָאִשָּׁה טוֹרַחַת מִדַּאי מֵעֵבֶר לַנִּדְרָשׁ עַל פִּי הַהֲלָכָה, וּמִתּוֹךְ כָּךְ מַגִּיעָה לְכַעַס וְרֹגֶז וְאִי סַבְלָנוּת כְּלַפֵּי בַּעְלָהּ וִילָדֶיהָ, וְדָבָר זֶה הוּא מִכְּלֵי הַנֶּשֶׁק הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע - לַהֲרֹס אֶת הַשָּׁלוֹם, הַשַּׁלְוָה וְהַשִּׂמְחָה בַּבַּיִת, וְנִמְצָא שֶׁיּוֹצֵא שְׂכָרָהּ בְּהֶפְסֵדָהּ. לְכָךְ תִּשְׁתַּדֵּל שֶׁהַכֹּל יִתְנַהֵל בְּנַחַת רוּחַ, רֹגַע, שַׁלְוָה וְשִׂמְחָה כִּרְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ, וְהַכֹּל עַל מְקוֹמוֹ יָבוֹא בְשָׁלוֹם.

כְּבוֹד הָאִשָּׁה
עַל הַבַּעַל לָשִׂים לֵב לְחַזֵּק וּלְעוֹדֵד וּלְסַיֵּעַ אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁתִּחְיֶה בַּעֲבוֹדָתָהּ בְּנִקְיוֹן הַבַּיִת לִקְרַאת יְמֵי הַפֶּסַח הַבָּאִים עָלֵינוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. וּכְבָר כָּתַב הָרַמְבַּ"ם (אישות פרק טו הלכה יט): "צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיֶה אָדָם מְכַבֵּד אֶת אִשְׁתּוֹ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ, וְאוֹהֲבָהּ כְּגוּפוֹ. וָאֵם יֵשׁ לוֹ מָמוֹן, מַרְבֶּה בְּטוֹבָתָהּ כְּפִי הַמָּמוֹן. וְלֹא יַטִּיל עָלֶיהָ אֵימָה יְתֵרָה. וְיִהְיֶה דִּבּוּרוֹ עִמָּהּ בְּנַחַת, וְלֹא יִהְיֶה עָצֵב וְלֹא רוֹגֵז". עַד כָּאן.

"עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ"
נִפְסַק בָּרַמְבַּ"ם וּבַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (אבן העזר סימן פ): בַּעַל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶפְשָׁרוּת כַּסְפִּית לְהָבִיא לְרַעְיָתוֹ עוֹזֶרֶת לְמַלְאֲכוֹת הַבַּיִת כְּנִקָּיוֹן וּכְבִיסָה וְכַיּוֹצֵא, וְרַעְיָתוֹ חֲפֵצָה בָּזֶה שֶׁיָּבִיא לָהּ עוֹזֶרֶת, חַיָּב הַבַּעַל לְהָבִיא לְרַעְיָתוֹ עוֹזֶרֶת כְּפִי מָמוֹנוֹ, וְדַי שֶׁהִיא תַּעֲשֶׂה רַק חֵלֶק מִמַּלְאֲכוֹת הַבַּיִת.

בְּמִקְרֶה שֶׁהָאִשָּׁה חַלָּשָׁה וְקָשֶׁה לָהּ לַעֲשׂוֹת אֶת מַלְאֲכוֹת הַבַּיִת, כְּגִהוּץ, קִפּוּל בְּגָדִים, שְׁטִיפַת רִצְפָּה, נִקְיוֹן הַמְּקָרֵר וַאֲרוֹנוֹת הַמִּטְבָּח לְפֶסַח וְכַיּוֹצֵא, חוֹבָה עַל הַבַּעַל לְהָבִיא עוֹזֶרֶת לְאִשְׁתּוֹ, אוֹ שֶׁהוּא עַצְמוֹ יַעֲשֶׂה עֲבוֹדוֹת אֵלּוּ, שֶׁזֶּה בִּכְלַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ' וּ'גְמִילוּת חֲסָדִים'. וְאַדְּרַבָּה, עִקַּר עֲשִׂיַּת הַחֶסֶד הוּא עִם אִשְׁתּוֹ שֶׁחַיָּב לְכַבְּדָהּ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ, וְאַחַר כָּךְ יַעֲשֶׂה חֶסֶד עִם שְׁאָר בְּנֵי אָדָם. וּלְצַעֲרֵנוּ, יֶשְׁנָם שֶׁטּוֹעִים בָּזֶה, וְעוֹזְרִים רַבּוֹת לִבְנֵי אָדָם בַּחוּץ, וּבַבַּיִת אֵינָם שׁוֹטְפִים צַלַּחַת, וְהַכֹּל נוֹפֵל עַל נְשׁוֹתֵיהֶם. יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח. ועיין עוד בשלחן ערוך המדות (אהבת הבריות עמודים נח, שפג).


כְּבוֹד הַבַּעַל לְרַעְיָתוֹ
בַּסֵּפֶר "הִזָּהֲרוּ בִּכְבוֹד חֲבֶרְכֶם" כָּתַב עַל הַסַּבָּא מִסְּלַבּוֹדְקָא רַבִּי נָתַן צְבִי פִינְקֵל, שֶׁהָיָה דּוֹרֵשׁ עַל הַפָּסוּק "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ", 'אֶת' לְרַבּוֹת אִשְׁתּוֹ. וְהָיָה דּוֹרֵשׁ מִתַּלְמִידָיו תָּמִיד שֶׁיִּתְיַחֲסוּ בְּכָבוֹד רַב אֶל נְשׁוֹתֵיהֶם, וּמִדַּת הַחֶסֶד שֶׁנִּדְרֶשֶׁת מִכָּל אָדָם לְהֵיטִיב עִם חֲבֵרָיו, רֵאשִׁית כֹּל צָרִיךְ לְבַצֵּעַ אוֹתָהּ עִם אִשְׁתּוֹ וִילָדָיו, שֶׁנֶּאֱמַר "וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם". וְהָיָה נָאֶה דּוֹרֵשׁ וְנָאֶה מְקַיֵּם. 
תַּלְמִידָיו וּמְקֹרָבָיו סִפְּרוּ נִפְלָאוֹת עַל יַחֲסוֹ לְאִשְׁתּוֹ הָרַבָּנִית, כַּמָּה הָיָה מְכַבְּדָהּ וְעוֹזְרָהּ לְמַעְלָה מִכֹּחוֹתָיו. וּבְכָל זֹאת תָּמִיד הָיָה חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ כְּלַפֶּיהָ, וְהָיָה מְבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה מְחִילָה וּסְלִיחָה. מְזַעֲזַעַת הָיְתָה פְּרֵדָתוֹ מִמֶּנָּה בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים לִפְנֵי עוֹזְבוֹ אֶת הַבַּיִת לִתְפִלַּת עַרְבִית, שֶׁעִם כָּל יַחֲסוֹ הַנִּפְלָא כְּלַפֶּיהָ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנָה, חָשַׁשׁ שֶׁמָּא עֲדַיִן לֹא נָהַג כַּשּׁוּרָה עִמָּהּ לְפִי כְּבוֹדָהּ. וּבְעֵינַיִם זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת הָיָה מִתְחַנֵּן אֵלֶיהָ שֶׁתִּסְלַח לוֹ מִכָּל הַלֵּב. ("ענף עץ אבות" עמוד קצח)


הַיַּחַס לַמְשָׁרְתִים
כְּשֶׁמְּבִיאִים מְשָׁרֵת אוֹ עוֹזֶרֶת לַבַּיִת, יִזָּהֲרוּ לְהִתְנַהֵג וּלְדַבֵּר עִמָּהֶם בְּכָבוֹד וְלֹא לְבַיְּשָׁם חַס וְשָׁלוֹם. וּלְהַלָּן לְשׁוֹנוֹ הַזָּהָב שֶׁל הָרַמְבַּ"ם הֵיאַךְ צְרִיכִים לְהִתְנַהֵג אֲפִלּוּ עִם עֶבֶד גּוֹי: "מִדַּת חֲסִידוּת וְדַרְכֵי חָכְמָה שֶׁיִּהְיֶה אָדָם רַחֲמָן וְרוֹדֵף צֶדֶק וְלֹא יַכְבִּיד עֻלּוֹ עַל עַבְדּוֹ וְלֹא יֵצֵר לוֹ, וְיַאֲכִילֵהוּ וְיַשְׁקֵהוּ מִכָּל מַאֲכָל וּמִכָּל מִשְׁתֶּה. 

חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ נוֹתְנִים לָעֶבֶד מִכָּל תַּבְשִׁיל וְתַבְשִׁיל שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים, וּמַקְדִּימִים מְזוֹן הַבְּהֵמוֹת וְהָעֲבָדִים לִסְעוּדַת עַצְמָם, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (תהלים קכג ב): "כְּעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם, כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ". וְכֵן לֹא יְבַזֵּהוּ בַּיָּד וְלֹא בִּדְבָרִים, לְעַבְדוּת מְסָרָם הַכָּתוּב וְלֹא לְבוּשָׁה. וְלֹא יַרְבֶּה עָלָיו צְעָקָה וְכַעַס, אֶלָּא יְדַבֵּר עִמּוֹ בְּנַחַת וְיִשְׁמַע טַעֲנוֹתָיו. וְכֵן מְפֹרָשׁ בְּדַרְכֵי אִיּוֹב הַטּוֹבִים שֶׁהִשְׁתַּבַּח בָּהֶם וְאָמַר (איוב לא יג): "אִם אֶמְאַס מִשְׁפַּט עַבְדִּי וַאֲמָתִי בְּרִבָם עִמָּדִי. וּמָה אֶעֱשֶׂה כִּי יָקוּם אֵל וְכִי יִפְקֹד, מָה אֲשִׁיבֶנּוּ. 

הֲלֹא בַבֶּטֶן עֹשֵׂנִי עָשָׂהוּ, וַיְכֻנֶנּוּ בָּרֶחֶם אֶחָד". וְאֵין הָאַכְזָרִיּוּת וְהָעַזּוּת מְצוּיָה אֶלָּא בַּגּוֹיִם הָעֲרֵלִים, אֲבָל זַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְהֵם יִשְׂרָאֵל שֶׁהִשְׁפִּיעַ לָהֶם הַקָּבָּ"ה טוֹבַת הַתּוֹרָה וְצִוָּם בְּחֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִים, רַחֲמָנִים הֵם עַל הַכֹּל. וְכֵן בְּמִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּבָּ"ה שֶׁצִּוָּנוּ לְהִדָּמוֹת בָּהֶם, הוּא אוֹמֵר "וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו". וְכָל הַמְרַחֵם מְרַחֲמִים עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר "וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ". עַד כָּאן.

וּמֵעַתָּה צֵא וּלְמַד קַל וָחֹמֶר, אִם דִּבְרֵי הָרַמְבַּ"ם נֶאֶמְרוּ עַל עֶבֶד גּוֹי, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה צְרִיכִים אָנוּ לְהִתְיַחֵס בְּכָבוֹד כְּלַפֵּי יְהוּדִי אוֹ יְהוּדִיָּה הַמְשָׁרְתִים אוֹתָנוּ.


הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת
כָּתַב הַגָּאוֹן הַחִידָ"א בְּסִפְרוֹ "דְּבַשׁ לְפִי" (מערכת ה אות טז): כְּפִי מַה שֶּׁמִּתְנַהֵג הָאָדָם עִם מְשָׁרְתָיו וְעִם בְּנֵי בֵיתוֹ, כָּךְ מִתְנַהֲגִים עִמּוֹ בַּשָּׁמַיִם עַל פִּי מִדּוֹתָיו. וְאִם מִתְנַהֵג עִמָּהֶם בְּאַהֲבָה וְחִבָּה, בְּנֹעַם וּבְרֹךְ, כָּךְ יִתְנַהֲגוּ עִמּוֹ בַּשָּׁמַיִם. אֲבָל אִם מִתְנַהֵג עִמָּהֶם בִּדְרָכִים קָשׁוֹת, חַס וְשָׁלוֹם יִתְנַהֲגוּ עִמּוֹ כָּךְ. וְדַי בְּמִלִּים אֵלּוּ כְּדֵי שֶׁיְּשַׁנֶּה הָאָדָם אֶת הַנְהָגָתוֹ הַלֹּא טוֹבָה בַּבַּיִת, וְיִנְהַג בִּדְרָכִים יְשָׁרוֹת, טוֹבוֹת וְנוֹחוֹת.

וְכָתַב הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים פָלָאגִ'י בְּסִפְרוֹ "תּוֹכַחַת חַיִּים", מַעֲשֶׂה נוֹרָא שֶׁנִּתְגַּלָּה לִי בְּחֶזְיוֹן לַיְלָה בְּאֶחָד מֵעֲשִׁירֵי עִירֵנוּ שֶׁהָיָה תָּם וְיָשָׁר וְנִפְטַר, וּלְאַחַר חֹדֶשׁ יָמִים רָאִיתִי אוֹתוֹ בַּחֲלוֹם שֶׁהָיָה לָבוּשׁ בְּגָדִים נָאִים וְשָׂשׂ וְשָׂמֵחַ. וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ עַל מַה זָּכָה לְכָל הַכָּבוֹד הַזֶּה, וְאָמַר לִי שֶׁזָּכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא עַל אֲשֶׁר לֹא הִשְׁתַּעְבֵּד בִּמְשָׁרְתָיו בְּאַכְזָרִיּוּת וּבְקֹשִׁי, כִּי אִם בְּרַחֲמָנוּת שֶׁלֹּא הָיָה מַכְבִּיד עֻלָּם עֲלֵיהֶם, וַיְהִי חֲלוֹם. וְשׁוּב חָקַרְתִּי בַּדָּבָר וְיָדַעְתִּי נֶאֱמָנָה שֶׁכָּךְ הָיְתָה מִדָּתוֹ הַטּוֹבָה, שֶׁלֹּא לְצַעֵר לַמְשָׁרְתִים שֶׁלּוֹ בְּשׁוּם שֵׁרוּת כָּבֵד, וּלְרַחֵם עֲלֵיהֶם בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר, אַשְׁרָיו וְאַשְׁרֵי חֶלְקוֹ. עַד כָּאן.

וּבֶאֱמֶת שֶׁהָרַב עַצְמוֹ הָיָה נָאֶה דּוֹרֵשׁ וְנָאֶה מְקַיֵּם, כְּפִי שֶׁהֵעִיד עָלָיו בְּנוֹ הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם פָלָאגִ'י בְּסִפְרוֹ "צַוָּאָה מֵחַיִּים", וְכָתַב: "מָתוֹק לַפִּיּוֹת עִם כָּל אָדָם, וְלַמְשָׁרְתוֹת בִּשְׁעַת אֲכִילָתָם, מִי הוּא מִבְּנֵי הַבַּיִת שֶׁיּוּכַל לְבַקֵּשׁ אֲפִלּוּ כְּלִי מַיִם לִשְׁתּוֹת אוֹ קְעָרָה אוֹ מַזְלֵג מֵהַמְשָׁרֶתֶת כְּשֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת לֶאֱכֹל. גַּם לֹא הָיָה מֵנִיחַ לָנוּ לְעוֹרֵר לַמְשָׁרְתוֹת בַּבֹּקֶר אֲפִלּוּ שֶׁהֵאִיר הַיּוֹם, כִּי הֵן עֲיֵפוֹת וִיגֵעוֹת, וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ עוֹד מְעַט". (שלחן ערוך המדות אהבת הבריות עמוד שצה)


בְּדִיקַת הַסְּפָרִים
אֵין צֹרֶךְ לִבְדֹּק אֶת הַסְּפָרִים מֵחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא נָפְלוּ בָּהֶם פֵּרוּרֵי חָמֵץ. וְאַף שֶׁיִּתָּכֵן כִּי בְּעֵת הַלִּמּוּד בָּהֶם נָפְלוּ מְעַט פֵּרוּרֵי חָמֵץ, אֵינוֹ צָרִיךְ לָחוּשׁ לְכָךְ, וּמֻתָּר לִלְמֹד בָּהֶם בְּפֶסַח. וְאוּלָם, בִּרְכוֹנִים שֶׁמָּצוּי שֶׁדָּבוּק בָּהֶם שְׁיָרֵי מַאֲכָל, אֵין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם אֶלָּא לְאַחַר נִקּוּי הֵיטֵב. כן דעת רבנו ישעיה מטראני, המאירי, ומהר"ם חלאווה שדוקא שישנם כמה חצאי זיתים של עיסה הכלי מצרפם ולא בפירורים של פת. והסכימו לזה רוב גדולי האחרונים, המהרי"ל, מטה משה, מגן אברהם, שיירי כנה"ג, פרי חדש, אליה רבה, הגר"ז, שלחן גבוה ועוד. וכל שכן אם אין אלא חצי כזית בלבד שאין צריך ביעור כלל, וכדעת מרן השו"ע שפסק כרבנו יחיאל מפאריש והטור והגמ"י והמרדכי והסמ"ק והרשב"ץ. וכמבואר בפני יהושע, בגדי שש, חמד משה, מגן האלף, מאמר מרדכי ועוד. ואין לחוש כלל לפירורים אלו שמא יבא לאוכלם, הן מטעם שכתבו הראשונים שלא חששו חכמים לכך אלא בשיעור כזית שיש בו כרת ומלקות, ולא בפירורים שאין בהם כזית. והן מטעם שנמאסים מיד כשנופלים ממנו, וכמו שכתב הגאון מפלאצק במגן האלף. ומה שכתב במעשה רב שצריך לבדוק גם בספרים, חומרה בעלמא היא ולא מן הדין. ולא ראינו לרבנן קשישאי המתחסדים עם קונם שיחושו לכך כלל וכלל. וכן פסק בשו"ת אור לציון. (יביע אומר חלק ז סימן מג. לה)


זְמַן בְּדִיקַת חָמֵץ
בְּלֵיל י"ד בְּנִיסָן תֵּכֶף בְּצֵאת הַכּוֹכָבִים [19:20 בְּעֵרֶךְ], בּוֹדְקִים אֶת הֶחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר. (לג)

אִם עֲדַיִן לֹא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית וְהִגִּיעַ זְמַן צֵאת הַכּוֹכָבִים, יִתְפַּלֵּל עַרְבִית קֹדֶם וְאַחַר כָּךְ יִבְדֹּק, שֶׁיֵּשׁ לְהַקְדִּים לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְוָה הַתְּמִידִית [עַרְבִית], קֹדֶם הַמִּצְוָה שֶׁאֵינָהּ תְּמִידִית [בְּדִיקַת חָמֵץ]. כמבואר בהרחבה בחוברת "ימי החנוכה בהלכה ובאגדה". (מאור ישראל ח"ב פסחים ד ע"א. מד)

אִם הִתְפַּלֵּל עַרְבִית קֹדֶם צֵאת הַכּוֹכָבִים, יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְאַחַר כָּךְ יִבְדֹּק אֶת הֶחָמֵץ, כֵּיוָן שֶׁקְּרִיאַת שְׁמַע תְּמִידִית, וְהִיא גַּם מִן הַתּוֹרָה. (מאור ישראל שם. חזו"ע חנוכה עא)

עֶרֶב פֶּסַח שֶׁחָל בְּשַׁבָּת - כֵּיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִבְדֹּק אֶת הֶחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר, מַקְדִּימִים אֶת הַבְּדִיקָה לְלֵיל שִׁשִּׁי י"ג בְּנִיסָן, כְּלוֹמַר, יוֹם חֲמִישִׁי בָּעֶרֶב בְּצֵאת הַכּוֹכָבִים. (סו)


קֹדֶם הַבְּדִיקָה

אֲכִילָה - אָסוּר לֶאֱכֹל פַּת אוֹ עוּגָה יוֹתֵר מִשִּׁעוּר "כַּבֵּיצָה" [בלי קליפתה - 50.4 גרם], הָחֵל מֵחֲצִי הַשָּׁעָה שֶׁקֹּדֶם זְמַן הַבְּדִיקָה, עַד שֶׁיִּבְדֹּק. וְאוּלָם, פֵּרוֹת וִירָקוֹת אוֹ תַּבְשִׁיל שֶׁל אֹרֶז וְכַדּוֹמֶה, מֻתָּר לֶאֱכֹל אֲפִלּוּ הַרְבֵּה, וְכֵן שְׁתִיַּת תֵּה אוֹ קָפֶה מֻתֶּרֶת. (מא)

מְלָאכָה - אָסוּר לְהַתְחִיל בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה חֲצִי שָׁעָה קֹדֶם זְמַן הַבְּדִיקָה, שֶׁמָּא יִמָּשֵׁךְ אַחַר מְלַאכְתּוֹ וְיִשְׁכַּח לִבְדֹּק. וְאִם עָבַר וְהִתְחִיל בִּמְלָאכָה אוֹ בַּאֲכִילָה, צָרִיךְ לְהַפְסִיק וְלִבְדֹּק. וְאָמְנָם, גַּם אִם הִתְחִיל בִּמְלָאכָה אוֹ בַּאֲכִילָה בְּהֶתֵּר לִפְנֵי הַזְּמַן הָאָמוּר, טוֹב שֶׁיַּפְסִיק כְּדֵי לִבְדֹּק לְכַתְּחִלָּה בַּזְּמַן. (מב)

שֵׁנָה - אָסוּר לִישֹׁן אֲפִלּוּ מְעַט, מֵחֲצִי הַשָּׁעָה שֶׁקֹּדֶם זְמַן הַבְּדִיקָה, שֶׁמָּא יִמָּשֵׁךְ בִּשְׁנָתוֹ וְיִשְׁכַּח לִבְדֹּק אֶת הֶחָמֵץ. (ת"ה חנוכה קלז)

שׁוֹמֵר - הָרוֹצֶה לֶאֱכֹל יוֹתֵר מִשִּׁעוּר "כַּבֵּיצָה" פַּת אוֹ עוּגָה בַּחֲצִי הַשָּׁעָה שֶׁקֹּדֶם זְמַן הַבְּדִיקָה, רַשַּׁאי לְמַנּוֹת אָדָם אַחֵר שֶׁיַּזְכִּירֵהוּ בְּהַגִּיעַ זְמַן הַבְּדִיקָה לִבְדֹּק. וְהוּא הַדִּין שֶׁרַשַּׁאי לְהַתְחִיל בִּמְלָאכָה כְּשֶׁמְּמַנֶּה אָדָם אַחֵר שֶׁיַּזְכִּירֵהוּ. וְכֵן רַשַּׁאי לָנוּחַ מְעַט עַל מִטָּתוֹ, כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ שׁוֹמֵר שֶׁאַחֲרָאִי לַהֲעִירוֹ לִבְדֹּק אֶת הֶחָמֵץ. (ת"ה חנוכה קלט)

לִמּוּד תּוֹרָה - אֵין לְהַתְחִיל לִלְמֹד מִשֶּׁהִגִּיעַ זְמַן הַבְּדִיקָה, אֲבָל קֹדֶם לָכֵן מֻתָּר, אֲפִלּוּ בַּחֲצִי השָׁעָה שֶׁקֹּדֶם הַבְּדִיקָה, וְלֹא גָּזְרוּ חֲכָמִים בָּזֶה כְּמוֹ בַּאֲכִילָה, מְלָאכָה וְשֵׁנָה, מִגֹּדֶל חֲשִׁיבוּת הַזְּמַן וְחֻמְרַת הֶעָווֹן שֶׁל בִּטּוּל תּוֹרָה. וּכְשֶׁהִתְחִיל לִלְמֹד לִפְנֵי כֵן, אֵין צָרִיךְ לְהַפְסִיק מִלִּמּוּדוֹ, הֲגַם שֶׁהִגִּיעַ זְמַן הַבְּדִיקָה. (מב)

שִׁעוּר תּוֹרָה - בָּתֵּי כְּנֶסֶת שֶׁמִּתְקַיְּמִים בָּהֶם שִׁעוּרֵי תּוֹרָה מִדֵּי עֶרֶב לְאַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית, טוֹב שֶׁיִּדְחוּ אֶת הַשִּׁעוּר לְשָׁעָה מְאֻחֶרֶת יוֹתֵר, כָּךְ שֶׁיַּסְפִּיקוּ הַצִּבּוּר לִבְדֹּק אֶת הֶחָמֵץ בְּבֵיתָם בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה, וּלְאַחַר מִכֵּן יַחְזְרוּ לַשִּׁעוּר וְיִלְמְדוּ כְּמִדֵּי יוֹם. אוּלָם, אִם יוֹדֵעַ מַגִּיד הַשִּׁעוּר שֶׁאִם יֵלְכוּ לְבֵיתָם לֹא יַחְזְרוּ לַשִּׁעוּר, אוֹ שֶׁיַּחְזְרוּ פָּחוֹת אֲנָשִׁים מִכָּל יוֹם, לֹא יְבַטֵּל אֶת הָרַבִּים מִלִּמּוּד תּוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא יִמְסֹר אֶת הַשִּׁעוּר בַּשָּׁעָה הַקְּבוּעָה כְּמִדֵּי יוֹם, וְאַחַר כָּךְ יֵלְכוּ לְבֵיתָם וְיִבְדְּקוּ אֶת הֶחָמֵץ בְּשִׂמְחָה וָגִיל. וְטוֹב שֶׁיַּכְרִיזוּ אַחַר כָּךְ בַּצִּבּוּר שֶׁלֹּא לִשְׁכֹּחַ לִבְדֹּק אֶת הֶחָמֵץ. וּמִכָּל מָקוֹם, כָּל זֶה בְּשִׁעוּר שֶׁל 'דַּף הַיּוֹמִי' אוֹ פִּסְקֵי הֲלָכָה בִּלְבַד בְּלֹא פִּלְפּוּל, אֲבָל פִּלְפּוּל הַנִּמְסָר לָרַבִּים, יִדְחוּ אֶת הַשִּׁעוּר לְאַחַר הַבְּדִיקָה, שֶׁמָּא יִמָּשְׁכוּ וְיִשְׁכְּחוּ לִבְדֹּק. (מג)

שְׁאָר בְּנֵי הַבַּיִת - בְּכָל הָאָמוּר [אֲכִילָה, מְלָאכָה, שֵׁנָה וְלִמּוּד תּוֹרָה], אֵין הָאִסּוּר אֶלָּא עַל בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהוּא עַצְמוֹ בּוֹדֵק, אֲבָל לִשְׁאָר בְּנֵי הַבַּיִת מֻתָּר בְּכָל זֶה. (חזו"ע חנוכה סח)


הַהֲכָנוֹת לַבְּדִיקָה
עֶשֶׂר חֲתִיכוֹת - מִנְהַג יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים לְהָכִין קֹדֶם הַבְּדִיקָה עֶשֶׂר חֲתִיכוֹת פַּת קְטַנּוֹת מְאֹד עֲטוּפוֹת הֵיטֵב בִּנְיָר, וּלְפַזְּרָן בְּפִנּוֹת הַבַּיִת, וְהַבּוֹדֵק, בְּעָבְרוֹ בְּכָל הַבַּיִת מוֹצֵא גַּם אוֹתָן. וְטוֹב שֶׁבְּנֵי הַבַּיִת יְפַזְּרוּ אֶת הַחֲתִיכוֹת, וְלֹא בַּעַל הַבַּיִת הַבּוֹדֵק. (לו)

טוֹב לִרְשֹׁם אֶת מְקוֹם הַנָּחַת הַחֲתִיכוֹת, מֵחֲשָׁשׁ שֶׁיִּשְׁכְּחוּ הֵיכָן הִנִּיחוּן. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם חִפֵּשׂ וְלֹא מָצָא, יִסְמֹךְ עַל הַבִּטּוּל שֶׁמְּבַטֵּל אַחַר כָּךְ אֶת הֶחָמֵץ. (לז, לח)

סַכִּין, לֶחֶם וּמֶלַח - נוֹהֲגִים שֶׁהַבּוֹדֵק לוֹקֵחַ עִמּוֹ סַכִּין כְּדֵי לְחַטֵּט אַחַר הֶחָמֵץ שֶׁבַּחוֹרִים וּבַסְּדָקִים. וְכֵן נוֹהֲגִים, שֶׁמּוֹלִיךְ עִמּוֹ קְעָרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פְּרוּסַת לֶחֶם, וּכְשֶׁמַּגִּיעַ זְמַן הַבִּעוּר לַמָּחֳרָת, שׂוֹרֵף אֶת הֶחָמֵץ שֶׁבַּקְּעָרָה. וּלְסִימָן טוֹב, יִתֶּן מְעַט מֶלַח בַּקְּעָרָה. (בן איש חי. נא)

נֵר - יִבְדֹּק לְאוֹר הַנֵּר אַךְ לֹא לְאוֹר אֲבוּקָה. [מִפְּנֵי שֶׁאוֹרוֹ גָּדוֹל וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַכְנִיסוֹ לַפִּנּוֹת, וְגַם מִשּׁוּם שֶׁיָּרֵא פֶּן תִּפְרֹץ דְּלֵקָה בַּבַּיִת, וְאִם כֵּן לִבּוֹ טָרוּד וְאֵינוֹ מְכַוֵּן לִבְדֹּק הֵיטֵב]. וְאִם עָבַר וּבָדַק בַּאֲבוּקָה, חוֹזֵר וּבוֹדֵק בְּלִי בְּרָכָה. וְאִם אֵין לוֹ נֵר, יִבְדֹּק בְּפָנָס בִּבְרָכָה. (לח)

חַשְׁמַל - לֹא יְכַבֶּה אֶת הָאוֹר בַּבְּדִיקָה, וְאַדְּרַבָּה, עָדִיף יוֹתֵר לִבְדֹּק עִם הַנֵּר לְאוֹר הַחַשְׁמַל, שֶׁהוּא מֵאִיר יוֹתֵר, וְיִשְׁתַּמֵּשׁ בַּנֵּר בְּעִקָּר לַחוֹרִים וְלַסְּדָקִים שֶׁחָשׁוּךְ שָׁם. (מ)

הַבְּרָכָה
קֹדֶם שֶׁיִּבְדֹּק, יְבָרֵךְ: "בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל בִּעוּר חָמֵץ".

דִּבּוּר - אָסוּר לְדַבֵּר בֵּין הַבְּרָכָה לַבְּדִיקָה אֲפִלּוּ מֵעִנְיַן הַבְּדִיקָה, כְּגוֹן שֶׁכָּבָה הַנֵּר וּמְבַקֵּשׁ שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ אֵשׁ לְהַדְלִיקוֹ. וְאִם דִּבֵּר, אֵינוֹ חוֹזֵר לְבָרֵךְ. אַךְ אִם דִּבֵּר שֶׁלֹּא מֵעִנְיַן הַבְּדִיקָה, צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ. וּלְאַחַר שֶׁהִתְחִיל לִבְדֹּק - גַּם אָז יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יְדַבֵּר כָּל דִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ מֵעִנְיַן הַבְּדִיקָה. אַךְ אִם דִּבֵּר, אֵינוֹ חוֹזֵר לְבָרֵךְ. וְאִם הֻצְרַךְ לְבָרֵךְ 'אֲשֶׁר יָצַר' בְּמֶשֶׁךְ הַבְּדִיקָה, רַשַּׁאי לְבָרֵךְ, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח לְבָרֵךְ אַחַר הַבְּדִיקָה. (מד)

שֶׁהֶחֱיָנוּ - אֵין מְבָרְכִים 'שֶׁהֶחֱיָנוּ' עַל מִצְוַת בְּדִיקַת חָמֵץ. אוּלָם מִמִּדַּת חֲסִידוּת טוֹב לָקַחַת בֶּגֶד חָדָשׁ אוֹ פְּרִי חָדָשׁ, וּלְבָרֵךְ 'שֶׁהֶחֱיָנוּ' לְאַחַר שֶׁיַּתְחִיל קְצָת בַּבְּדִיקָה, וִיכַוֵּן בְּבִרְכָתוֹ גַּם עַל מִצְוַת הַבְּדִיקָה, וּלְאַחַר הַבְּדִיקָה יְבָרֵךְ עַל הַפְּרִי וְיֹאכַל. (מה)


מְקוֹמוֹת הַחַיָּבִים בִּבְדִיקָה
יִבְדֹּק בְּכָל פִּנּוֹת הַבַּיִת, בַּאֲרוֹנוֹת הַמִּטְבָּח, בַּמְּקָרֵר, בַּמִּזְנוֹן, בַּמִּרְפָּסוֹת, חֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת, בַּגִּנּוֹת, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁמַּכְנִיסִים שָׁם חָמֵץ. וְיִבְדֹּק בְּכָל חַדְרֵי הַבַּיִת, אַף אִם בָּרוּר לוֹ שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא אָכַל שָׁם חָמֵץ. וּכְשֶׁיֵּשׁ יְלָדִים קְטַנִּים בַּבַּיִת, בָּרוּךְ ה', יִבְדֹּק גַּם תַּחַת הָאֲרוֹנוֹת וְהַמִּטּוֹת שֶׁמָּא הִכְנִיסוּ שָׁם חָמֵץ, וַאֲפִלּוּ אִם קָשֶׁה לוֹ, לֹא יָקוּץ בִּבְדִיקָתוֹ. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל (אבות פ"ה מכ"ג) כִּי כְּגֹדֶל הַטֹּרַח וְהַצַּעַר לְקִיּוּם הַמִּצְוָה, כֵּן גֹּדֶל הַשָּׂכָר. (לה)

וּמְסֻפָּר עַל הַגָּאוֹן הַחֲתַם סוֹפֵר שֶׁהִרְבָּה לִבְדֹּק בְּכָל הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה בְּכָל אַרְגָּז וְאַרְגָּז, וּבֶחָצֵר וּבַגָּן, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר בְּאֵיזוֹ מְצִיאוּת שֶׁבָּעוֹלָם לְהַכְנִיס שָׁם חָמֵץ. וְהָיָה בּוֹדֵק בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ לוֹ בָּנִים וּבָנוֹת וְתַלְמִידִים בַּחוּרֵי חֶמֶד שֶׁאֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם, וְכֵן הָיָה מַטְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ גַּם בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ - לְהַכְנִיס רֹאשׁוֹ אֶל לוּל הַתַּרְנְגוֹלִים לִבְדֹּק הֵיטֵב. גַּם בְּמַעֲשֵׂה רַב כָּתַב עַל הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא שֶׁהָיְתָה נִמְשֶׁכֶת אֶצְלוֹ הַבְּדִיקָה זְמַן רַב. וְאִם גְּדוֹלֵי עוֹלָם אֵלּוּ לֹא חָסוּ עַל זְמַנָּם הַיָּקָר מְאֹד, קַל וָחֹמֶר אֲנַחְנוּ שֶׁצְּרִיכִים לְהִשְׁתַּדֵּל לְהִתְאַמֵּץ וְלִבְדֹּק בְּסַבְלָנוּת מְרֻבָּה. (לו, מט)

"חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה"
בַּעֲלֵי הַחֲנֻיּוֹת הָעֲסוּקִים מְאֹד בְּלֵיל בְּדִיקַת חָמֵץ, וּכְגוֹן סַפָּרִים, מוֹכְרֵי פָלָפֶל, פִּיצוֹת וְכַיּוֹצֵא, יִשְׁתַּדְּלוּ לְהַגִּיעַ לְבֵיתָם בְּצֵאת הַכּוֹכָבִים לִבְדֹּק אֶת הֶחָמֵץ בְּמַעֲמַד כָּל בְּנֵי הַבַּיִת, וְלֹא בִּגְמַר עֲבוֹדָתָם בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת שֶׁכְּבָר הוֹלְכִים בְּנֵי בֵיתָם לִישֹׁן. כִּי כַּאֲשֶׁר רוֹאִים הַיְלָדִים שֶׁהָאַבָּא בּוֹדֵק אֶת הֶחָמֵץ, וְהֵיאַךְ הוּא מִתְאַמֵּץ בְּמַעֲשֵׂה הַמִּצְוָה וּמִתְכּוֹפֵף תַּחַת הַמִּטּוֹת וּפוֹתֵחַ אֶת הָאֲרוֹנוֹת וְהַמְּקָרֵר, וְהוֹלֵךְ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר, וְלֹא מְמַהֵר וְרוֹצֶה רַק לִגְמֹר, נֶחְקָקִים הַדְּבָרִים בְּלִבָּם חָזָק בְּיוֹתֵר, וְשׁוֹאֲבִים כֹּחוֹת רוּחָנִיִּים נַעֲלִים. הַשִּׂמְחָה וְהַהִתְלַהֲבוּת בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת מַקְנָה לַיְלָדִים הַרְבֵּה כֹּחַ, רָצוֹן וְחֵשֶׁק לְהַתְמִיד בַּמִּצְווֹת - בַּהֹוֶה, בֶּעָתִיד הַקָּרוֹב, וְגַם בֶּעָתִיד הָרָחוֹק. בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, הָרְחוֹב הַיּוֹם כָּל כָּךְ פָּרוּץ, מְקֻלְקָל וּמַשְׁחִית אֶת הַיְלָדִים, וְכַמָּה יְלָדִים וּנְעָרִים שֶׁסָּטוּ מִן הַדֶּרֶךְ לְבַסּוֹף חָזְרוּ מֵחֲמַת הַזִּכְרוֹנוֹת הַיָּפִים מִימֵי הַקַּטְנוּת מִמַּעֲשֵׂי הַמִּצְווֹת שֶׁל הָאַבָּא בְּהִתְלַהֲבוּת וּבְשִׂמְחָה לְכָל מִצְוָה.

אֲשֶׁר עַל כֵּן, יִשְׁתַּדְּלוּ בַּעֲלֵי הַמְּלָאכָה לְפַנּוֹת אֶת עַצְמָם מֵהַחֲנֻיּוֹת בִּזְמַן הַבְּדִיקָה, וִימַנּוּ מַחֲלִיף כָּלְשֶׁהוּ, וַאֲפִלּוּ אִם אֵינָם מוֹצְאִים מַחֲלִיף לְשָׁעָה זוֹ, אַל לָהֶם לְזַלְזֵל בַּחֲשִׁיבוּת חִנּוּךְ יַלְדֵיהֶם הַיְקָרִים. וְאַדְּרַבָּה, זְכוּת מִצְוָה זוֹ שֶׁל חִנּוּךְ הַבָּנִים וְהִתְגַּבְּרוּתוֹ שֶׁל הָאָב תַּעֲמֹד לָהֶם לְפַרְנָסָה טוֹבָה בְּכָבוֹד, בְּנַחַת וּבְשִׂמְחָה, וְיִזְכּוּ הוּא וְאִשְׁתּוֹ לִרְאוֹת בָּנִים וּבְנֵי בָנִים עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, בְּיִרְאַת שָׁמַיִם טְהוֹרָה וּמִדּוֹת טוֹבוֹת, אָמֵן. כמבואר בחוברת "ימי החנוכה בהלכה ובאגדה".

רֶכֶב
אֲפִלּוּ אִם אֵין בְּדַעְתּוֹ לִנְסֹעַ בָּרֶכֶב בְּכָל יְמֵי הַפֶּסַח, צָרִיךְ לִבְדֹּק אוֹתוֹ מֵחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר בִּזְהִירוּת אוֹ בְּפָנָס, לְאַחַר שֶׁיִּגְמֹר אֶת הַבְּדִיקָה בַּבַּיִת, וְיִסְמֹךְ עַל הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרֵךְ בְּבֵיתוֹ. וְטַעַם הַחִיּוּב, מִשּׁוּם שֶׁעֲדַיִן חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יִכָּנֵס שָׁם בַּפֶּסַח, אַף עַל פִּי שֶׁאוֹמֵר שֶׁבָּרוּר לוֹ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס. וְאַף שֶׁמָּכַר אֶת הֶחָמֵץ, עֲדַיִן צָרִיךְ לִבְדֹּק שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר שָׁם חָמֵץ בָּעַיִן, וּכְמוֹ שֶׁבּוֹדֵק בַּבַּיִת. (נב)

מוֹסָדוֹת צִבּוּרִיִּים
מוֹסָדוֹת צִבּוּרִיִּים צְרִיכִים לִבְדֹּק אֶת כָּל הָרְכָבִים הָעוֹמְדִים בִּרְשׁוּתָם [כְּהַסָּעוֹת הַתַּלְמִידִים] לְאוֹר הַנֵּר אוֹ הַפָּנָס בְּלֵיל י"ד, אַף אִם אֵינָם נוֹסְעִים בִּרְכָבִים אֵלּוּ בִּימֵי הַפֶּסַח. וְאִם קָשָׁה הַבְּדִיקָה עַל הַמְנַהֵל, יְמַנֶּה שְׁלִיחִים שֶׁיִּבְדְּקוּ. (נב)

כְּמוֹ כֵן יֵשׁ לִבְדֹּק אֶת כָּל שִׁטְחֵי וְחַדְרֵי הַמּוֹסָדוֹת לְאוֹר הַנֵּר, אֶלָּא שֶׁבְּמִקְרֶה זֶה, אִם קָשָׁה עֲלֵיהֶם הַבְּדִיקָה, אֶפְשָׁר לִסְגֹּר אֶת הַמָּקוֹם לְגַמְרֵי וְלֹא יִפְתְּחוּהוּ כְּלָל בַּפֶּסַח, וְיִתְּנוּ אֶת הַמַּפְתֵּחַ בְּיַד אַחֵר, וְאָז לֹא יִצְטָרְכוּ לִבְדֹּק, וְיִסְמְכוּ עַל הַמְּכִירָה. וְאוּלָם פָּשׁוּט, שֶׁאִם מִשְׁתַּמְּשִׁים בַּמָּקוֹם בַּפֶּסַח, בְּוַדַּאי צָרִיךְ בְּדִיקָה.

חֲנֻיּוֹת
אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲנוּת, צָרִיךְ לִבְדֹּק גַּם אֶת הַחֲנוּת מֵחָמֵץ. וּמִכָּל מָקוֹם, בַּבְּרָכָה שֶׁמְּבָרֵךְ בַּבַּיִת עַל הַבְּדִיקָה, פּוֹטֵר גַּם אֶת הַבְּדִיקָה שֶׁל הָרֶכֶב וְהַחֲנוּת, וְלֹא יְדַבֵּר עַד שֶׁיִּגְמֹר לִבְדֹּק אֶת כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁחַיָּב לְבָדְקָם. וְאוּלָם, אִם הַחֲנוּת רְחוֹקָה מַמָּשׁ מִבֵּיתוֹ וְיֵשׁ הֶסַּח הַדַּעַת בֵּינְתַיִם, יְכַוֵּן בַּבְּרָכָה שֶׁמְּבָרֵךְ בְּבֵיתוֹ לִפְטֹר רַק אֶת הַבְּדִיקָה שֶׁבַּבַּיִת, וְאָז יוּכַל לְבָרֵךְ שֵׁנִית עַל הַבְּדִיקָה שֶׁבַּחֲנוּת.

וּמִכָּל מָקוֹם אִם הַחֲנוּת אֵינָהּ רְחוֹקָה כָּל כָּךְ, לֹא יְבָרֵךְ פַּעֲמַיִם, מֵאַחַר וְאֵין הַהֲלִיכָה לְבַדָּהּ נֶחְשֶׁבֶת הֶפְסֵק, כֵּיוָן שֶׁחוֹבָה עָלָיו לִבְדֹּק אֶת הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלּוּ, וְנִמְצָא אֵפוֹא שֶׁלֹּא סִיֵּם אֶת הַמִּצְוָה עַד שֶׁיִּגְמֹר לִבְדֹּק גַּם אֶת הַחֲנוּת. וְרַק שֶׁכְּשֶׁרְחוֹקִים הַרְבֵּה יַעֲשֶׂה כַּנַּ"ל. (הגר"ש קלוגר, מקראי קודש. מז)

בַּיִת גָּדוֹל
מִי שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לִבְדֹּק אֶת כָּל הַבַּיִת, רַשַּׁאי לְהַעֲמִיד אֶת בְּנוֹ אוֹ אֶת חֲבֵרוֹ אֶצְלוֹ בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה, וְכָל אֶחָד נֵרוֹ בְּיָדוֹ, וִיבָרֵךְ הוּא עַל הַבְּדִיקָה וִיכַוֵּן לְהוֹצִיאָם יְדֵי חוֹבָה, וְיִבְדֹּק מְעַט, וְהֵם יִבְדְּקוּ אֶת יֶתֶר הַמְּקוֹמוֹת בַּבַּיִת. אוּלָם, אִם לֹא שָׁמְעוּ אֶת הַבְּרָכָה, אֵין רָאוּי שֶׁיִּבְדְּקוּ בִּשְׁבִילוֹ, שֶׁנִּמְצָא שֶׁעוֹשִׂים אֶת הַמִּצְוָה בְּלִי בְּרָכָה. וְאִם בְּכָל זֹאת קָשֶׁה לוֹ לְהַמְשִׁיךְ לִבְדֹּק, רַשָּׁאִים הֵם לִבְדֹּק, אַךְ לֹא יְבָרְכוּ. (מח)

שְׁלוּחוֹ כְּמוֹתוֹ
בַּעַל הַבַּיִת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִבְדֹּק כְּלָל, יְמַנֶּה שָׁלִיחַ שֶׁיִּבְדֹּק בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא יְבָרֵךְ בַּעַל הַבַּיִת עַל הַבְּדִיקָה, אֶלָּא הַשָּׁלִיחַ יְבָרֵךְ, כֵּיוָן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת מַעֲשֵׂה הַמִּצְוָה. וְאֶת נֻסַּח הַבִּטּוּל יֹאמַר בַּעַל הַבַּיִת, וְאִם בִּטֵּל הַשָּׁלִיחַ וְאָמַר: "כָּל חָמֵץ שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּת פְּלוֹנִי וְכוּ", מוֹעִיל הַבִּטּוּל. וּבְמִקְרֶה זֶה, גַּם אֵשֶׁת בַּעַל הַבַּיִת יְכוֹלָה לְבַטֵּל אֶת הֶחָמֵץ, וְתֹאמַר: "כָּל חָמֵץ שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּת בַּעְלִי וְכוּ'". (מהרש"ל, בית דוד, נהר שלום, הגר"ש קלוגר ועוד. מט, נו, נז)

בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת
אַף שֶׁמְּנַקִּים את בָּתֵּי הַכְּנֶסֶת וּבָתֵּי הַמִּדְרָשׁ קֹדֶם לֵיל י"ד, צְרִיכִים בְּדִיקָה לְאוֹר הַנֵּר בְּלֵיל י"ד עַל יְדֵי הַגַּבָּאִים שׁוֹמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ, מִכֵּיוָן שֶׁפְּעָמִים רַבּוֹת הַיְלָדִים מַכְנִיסִים שָׁם חָמֵץ בְּבוֹאָם לְהִתְפַּלֵּל עִם הוֹרֵיהֶם. וְאוּלָם לֹא יְבָרֵכוּ עַל בְּדִיקָה זוֹ, אֶלָּא בַּבְּרָכָה שֶׁמְּבָרְכִים בְּבֵיתָם יְכַוְּנוּ לִפְטֹר בְּדִיקָה זוֹ. (סימן תלג סעיף י. ערוך השלחן, מהרש"ם. מט) וְכָתַב הַמִּשְׁנָה בְּרוּרָה (ס"ק מג): וְיֵשׁ שַׁמָּשִׁים שֶׁאֵינָם נִזְהָרִים לִבְדֹּק בַּלַּיְלָה, אֶלָּא מְנַקִּים הֵיטֵב בַּיּוֹם, וְלֹא יָפֶה הֵם עוֹשִׂים, וְצָרִיךְ לְהַזְהִירָם עַל כָּךְ שֶׁיְּקַיְּמוּ מִצְוַת חֲכָמִים כְּתִקּוּנָהּ. (פרי חדש, חק יעקב)

וְכָאן הַמָּקוֹם לְהוֹקִיר אֶת הַגַּבָּאִים הַיְקָרִים הָעוֹסְקִים בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם בֶּאֱמוּנָה, ה' עֲלֵיהֶם יִחְיוּ, עַל הַזְּכוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁנָּפְלָה בְּחֶלְקָם לְשָׁרֵת אֶת הַצִּבּוּר, שֶׁבְּוַדַּאי לֹא דָּבָר פָּשׁוּט הוּא לְנַהֵל בֵּית כְּנֶסֶת, וּכְדִבְרֵי הַגְּמָרָא בְּהוֹרָיוֹת (י ע"ב): "כִּסְבוּרִים שְׂרָרָה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם? עַבְדוּת אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם!" וּפֵרַשׁ רַשִׁ"י, שֶׁהַשְּׂרָרָה עַבְדוּת הִיא לָאָדָם, לְפִי שֶׁמֻּטָּל עָלָיו עֹל הָרַבִּים. עַד כָּאן. וְאַשְׁרֵיהֶם הַגַּבָּאִים הָעוֹשִׂים זֹאת בְּיֹשֶׁר וּבְשִׂמְחָה מֵאַהֲבָתָם לַתּוֹרָה וּלְעַם יִשְׂרָאֵל, שֶׁשְּׂכָרָם פִּי אֶלֶף יוֹתֵר מֵהָעוֹשִׂים שֶׁלֹּא בְּשִׂמְחָה, שֶׁחָלִילָה הֵם מַרְחִיקִים אֶת הַצִּבּוּר מִלָּבוֹא לְחַצְרוֹת ה'. 

וְאַדְּרַבָּה, כָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, זְכוּת הָרַבִּים תְּלוּיָה בּוֹ, אַשְׁרָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. ועיין עוד בזה בהרחבה בחוברת כבוד אב ואם בהלכה ובאגדה.

חֶדֶר סָגוּר
חֶדֶר שֶׁמֻּנָּח שָׁם חָמֵץ, וְדַעְתּוֹ לְמָכְרוֹ כֻּלּוֹ לְגוֹי בְּיוֹם י"ד בַּבֹּקֶר, יִסְגְּרֵהוּ הֵיטֵב וְיִכְתֹּב עָלָיו "חָמֵץ", לְבַל יִטְעֶה מִישֶׁהוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בַּפֶּסַח, וְאָז אֵין צָרִיךְ לְבָדְקוֹ בְּלֵיל י"ד. שֶׁכֵּיוָן שֶׁדַּעְתּוֹ לְמָכְרוֹ לְגוֹי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בַּמִּצְווֹת, לֹא חָל חִיּוּב בְּדִיקָה עַל הַחֶדֶר כְּלָל. וְהוּא הַדִּין בְּאָרוֹן סָגוּר שֶׁמּוֹכֵר אֶת כֻּלּוֹ לְגוֹי. (אשל אברהם, חתם סופר, צמח צדק, בנין עולם. נא. ועיין יביע אומר ח"י יו"ד סימן לח אות ה)

הַמִּתְאָרֵחַ כָּל יְמֵי הַפֶּסַח
מִי שֶׁמִּתְאָרֵחַ כָּל יְמֵי הַפֶּסַח, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ לְבֵיתוֹ בַּפֶּסַח, צָרִיךְ לִבְדֹּק אֶת הֶחָמֵץ בְּלֵיל י"ד עִם בְּרָכָה בְּבֵיתוֹ. אוּלָם, אִם יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ קֹדֶם לֵיל י"ד, לְכַתְּחִלָּה יְמַנֶּה אֶת חֲבֵרוֹ שָׁלִיחַ שֶׁיִּבְדֹּק בְּבֵיתוֹ עִם בְּרָכָה, וְאֶת נֻסַּח הַבִּטּוּל יֹאמַר בַּעַל הַבַּיִת. וְאִם אֵינוֹ חָפֵץ שֶׁאַחֵר יִבְדֹּק לוֹ בְּבֵיתוֹ, יִבְדֹּק הוּא בְּעַצְמוֹ בְּנֵר עִם בְּרָכָה לַיְלָה קֹדֶם שֶׁיֵּצֵא מִבֵּיתוֹ. [מֵאַחַר וְחָלָה עָלָיו חוֹבַת בְּדִיקָה שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי הַפֶּסַח, כִּי מֵאָז שׁוֹאֲלִים בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח.] (הרא"ה, הריטב"א, הראב"ן, הר"ן, הב"ח ופרי חדש. תלו ס"א באה"ל ד"ה ולא יברך ושעה"צ. מ, נו)

שְׂכִירוּת דִּירָה
הַמַּשְׂכִּיר דִּירָה לַחֲבֵרוֹ, חוֹבַת הַבְּדִיקָה מֻטֶּלֶת עַל הַשּׂוֹכֵר הַגָּר בַּדִּירָה וְלֹא עַל הַמַּשְׂכִּיר. אוּלָם, אִם הַדִּירָה פְּנוּיָה עַתָּה וְאֵינָהּ מֻשְׂכֶּרֶת - כָּאן תָּלוּי הַדָּבָר: אִם הִתְפַּנְּתָה הַדִּירָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי הַפֶּסַח [מִי"ד בַּאֲדָר וָהָלְאָה, שֶׁאָז מַתְחִילָה חוֹבַת הַבְּדִיקָה], צָרִיךְ הַמַּשְׂכִּיר לִבְדֹּק, שֶׁמֵּאַחַר וְהָיוּ גָּרִים שָׁם בֶּעָבָר, דִּינוֹ כְּכָל מָקוֹם שֶׁמַּכְנִיסִים בּוֹ חָמֵץ. אֲבָל אִם הִתְפַּנְּתָה הַדִּירָה קֹדֶם לָכֵן, בִּזְמַן שֶׁעֲדַיִן לֹא חָלָה חוֹבַת הַבְּדִיקָה, הוֹאִיל וְלֹא נִכְנָסִים שָׁם בַּפֶּסַח, אֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק. וּבְכָל מִקְרֶה, טוֹב שֶׁיִּשְׁאַל מוֹרֵה הוֹרָאָה. (עיין סימן תלו סעיפים א, ב. תלז סעיף א. ומשנ"ב ושער הציון שם)

בִּטּוּל הֶחָמֵץ
אַחַר גְּמַר הַבְּדִיקָה צָרִיךְ לְבַטֵּל אֶת הֶחָמֵץ, שֶׁמָּא נוֹתַר עֲדַיִן בִּרְשׁוּתוֹ חָמֵץ שֶׁלֹּא רָאָה אוֹתוֹ. וּבִטּוּל, הַיְנוּ לְגַלּוֹת דַּעְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ מַחֲשִׁיבוֹ לִכְלוּם וַהֲרֵיהוּ כַּעֲפַר הָאָרֶץ. וְחַיָּב לְהָבִין בַּאֲמִירַת הַבִּטּוּל שֶׁכַּוָּנָתוֹ כֵּן. אֲבָל אִם חוֹשֵׁב שֶׁאוֹמֵר אֵיזוֹ תְּחִנָּה אוֹ בַּקָּשָׁה, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבַת הַבִּטּוּל, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְאָמְרוֹ בְּשָׂפָה הַמּוּבֶנֶת לוֹ. (סימן תלד ס"ב ומשנ"ב ס"ק ו. נב)

כָּתַב הָרַמְבַּ"ם (פרק ב מהלכות חמץ ומצה הלכה א): מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְהַשְׁבִּית הֶחָמֵץ קֹדֶם זְמַן אִסּוּרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם". וּמַה הִיא הַשְׁבָּתָה זוֹ? שֶׁיְּבַטֵּל הֶחָמֵץ בְּלִבּוֹ וְיַחְשֹׁב אוֹתוֹ כְּעָפָר וְיָשִׂים בְּלִבּוֹ שֶׁאֵין בִּרְשׁוּתוֹ חָמֵץ כְּלָל, וְשֶׁכָּל חָמֵץ שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ הֲרֵי הוּא כְּעָפָר וּכְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ צֹרֶךְ כְּלָל. 

וְכֵן דַּעַת רַשִׁ"י, הָרִי"ף, הֲלָכוֹת גְּדוֹלוֹת, הָרַמְבַּ"ן, רַבֵּנוּ יוֹאֵל וְעוֹד. וּבֵאוּר הַדְּבָרִים, מֵאַחַר וְלֹא נֶאֱמָר בְּתוֹרָה "תְּבַעֲרוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם", אֶלָּא "תַּשְׁבִּיתוּ", מְבֹאָר שֶׁאֵין צֹרֶךְ לְבַעֵר דַּוְקָא אֶת הֶחָמֵץ בִּמְצִיאוּת מֵהָעוֹלָם, שֶׁבָּזֶה וַדַּאי מְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה, שֶׁהֲרֵי הַשְׁבִּיתוֹ וְהֶעֱלִימוֹ, אֶלָּא גַּם אִם הַשְׁבִּיתוֹ בְּלִבּוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁבִּטְּלוּ בְּמַחְשַׁבְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ מֵחֲשִׁיבוֹ כְּחָמֵץ, קִיֵּם מִצְוַת הַשְׁבָּתָה. כְּמוֹ שֶׁמָּצָאנוּ כְּעֵין זֶה בַּתּוֹרָה (ויקרא כו ו): "וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ", וְהַיְנוּ לֹא דַּוְקָא שֶׁיַּעֲלִים הַקַּבָּ"ה אֶת הַחַיּוֹת הָרָעוֹת מֵהָעוֹלָם, אֶלָּא יִהְיוּ חַיּוֹת רָעוֹת אַךְ לֹא יַזִּיקוּ. 

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, אֵימָתַי הוּא שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם בִּזְמַן שֶׁאֵין מַזִּיקִים, אוֹ בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ מַזִּיקִים וְאֵינָם מַזִּיקִים? אֱמֹר בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ מַזִּיקִים וְאֵינָם מַזִּיקִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, לַמַּשְׁבִּית מַזִּיקִים מִן הָעוֹלָם, מַשְׁבִּיתָן שֶׁלֹּא יַזִּיקוּ. 

וְכֵן הוּא אוֹמֵר בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ (ישעיה יא ו): "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ, וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם: וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי... לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי" וכו'. מְלַמֵּד שֶׁתִּינוֹק מִיִּשְׂרָאֵל עָתִיד לְהוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ לְתוֹךְ גַּלְגַּל עֵינוֹ שֶׁל צִפְעוֹנִי וּמוֹצִיא מָרָה מִתּוֹךְ פִּיו. ע"כ. 

וְהַיְנוּ שֶׁיִּהְיוּ חַיּוֹת רָעוֹת וְיִהְיֶה לָהֶן כֹּחַ לְהַזִּיק, אֲבָל הַקַּבָּ"ה יְבַטֵּל מֵהֶם אֶת הָרֹעַ, יִתֵּן לָהֶם הוֹרָאָה שֶׁלֹּא לְהַזִּיק, וּמִמֵּילָא נִמְצָא כְּאִלּוּ אֵין כָּאן חַיּוֹת רָעוֹת. כֵּן הַדָּבָר גַּם בְּחָמֵץ, בַּמְּצִיאוּת יֵשׁ כָּאן וָפֶל, אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁאֲנִי מַחֲשִׁיבוֹ כְּעָפָר, מִמֵּילָא נִמְצָא כְּאִלּוּ אֵין כָּאן חָמֵץ. 
וְאָמְנָם חֲזַ"ל תִּקְּנוּ גַּם לִבְדֹּק אֶת הֶחָמֵץ וּלְשָׂרְפוֹ בַּפֹּעַל, מֵחֲשָׁשׁ: 
א. שֶׁמָּא לֹא יְבַטֵּל בְּלֵב שָׁלֵם. 
ב. שֶׁמָּא יִמְצָא עוּגָה יָפָה בַּפֶּסַח, וְתֵכֶף כְּשֶׁיִּתֵּן דַּעְתּוֹ עָלֶיהָ וְיַחֲשִׁיב אוֹתָהּ לְמַאֲכָל וְלֹא לְעָפָר, אַף שֶׁבֶּאֱמֶת לֹא יֹאכְלָהּ, יַעֲבֹר עַל "לֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ". 

וְאָמְנָם רַבֵּנוּ תָּם וְעוֹד רִאשׁוֹנִים פֵּרְשׁוּ אֶת עִנְיַן הַבִּטּוּל בְּאֹפֶן אַחֵר, שֶׁהַבִּטּוּל הוּא מִדִּין הֶפְקֵר, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּפְקִיר אֶת הֶחָמֵץ וְאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וּמָה שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר עַל זֶה, כִּי אָמְרָה תּוֹרָה "לֹא יֵרָאֶה לְךָ", שֶׁלְּךָ אִי אַתָּה רוֹאֶה, וְזֶה אֵינוֹ שֶׁלּוֹ אֶלָּא שֶׁל הֶפְקֵר.

נֻסַּח בִּטּוּל הֶחָמֵץ שֶׁאוֹמֵר בַּלַּיְלָה: "כָּל חֲמִירָא דְאִיכָּא בִּרְשׁוּתִי, דְּלָא חֲזִתֵּיהּ וּדְלָא בִּעַרְתֵּיהּ, לִבְטִיל וְלֶהֱוֵי כְּעַפְרָא דְאַרְעָא". וְאִם אֵינוֹ מֵבִין שְׂפַת אֲרָמִית, יֹאמַר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ: "כָּל חָמֵץ וּשְׂאוֹר שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּרְשׁוּתִי, שֶׁלֹּא רְאִיתִיו וְשֶׁלֹּא בִּעַרְתִּיו, יִתְבַּטֵּל וְיִהְיֶה כַּעֲפַר הָאָרֶץ". וְיֹאמַר אֶת נֻסַּח הַבִּטּוּל שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לְיֶתֶר חִזּוּק. וְנָכוֹן שֶׁבַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית יוֹסִיף וְיֹאמַר: לִבְטִיל וְלֶהֱוֵי "הֶפְקֵר" כְּעַפְרָא דְאַרְעָא. (נד)

אַזְהָרָה: בִּגְמַר הַבְּדִיקָה יַצְנִיעַ אֶת הֶחָמֵץ הַנּוֹתָר לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב וְהַבֹּקֶר בְּפִנָּה מְיֻחֶדֶת שֶׁלֹּא יִתְפַּזֵּר, וּבִפְרָט יֵשׁ לְהַשְׁגִּיחַ עַל הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים שֶׁלֹּא יְטַיְּלוּ בְּעֵת אֲכִילָתָם. (נז)


אֲכִילַת מַצָּה בְּלֵיל בְּדִיקַת חָמֵץ
מֻתָּר לֶאֱכֹל מַצָּה בְּלֵיל בְּדִיקַת חָמֵץ, שֶׁאֵין הָאִסּוּר אֶלָּא לְמָחֳרָת בַּיּוֹם - עֶרֶב פֶּסַח. (כדעת הרי"ף, הרמב"ם, נימוקי יוסף, הר"ן, הריטב"א, הרא"ש, רבנו ירוחם, הרמב"ן, הרשב"ץ, המגיד, המאירי, הרז"ה, ר' יצחק בן גיאת, תוספות רי"ד, רבנו יהודה רבו של השבלי הלקט. חק יעקב, אליה רבה, רבנו זלמן, חיי אדם, לב חיים פלאג'י ועוד. קצו, רנט)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏