פורים- "דיני משלוח מנות"

"דיני משלוח מנות": משלוח מנות המצוה וטעמיה, "מה צריכים לשים במשלוח מנות?" "הטעם למשלוח מיני מתיקה במשלוח המנות", "מהי כמות משלוחי המנות שצריכים לתת?", "מתי צריך לשלוח משלוח מנות?", למי שולחים משלוח מנות?", "האם אפשר לצאת ידי חובה במשלוחים?", השולח מנות לחברו בעילום שם האם יוצא ידי חובה?", "האם אבל חייב במשלוח מנות?", "האם מותר לשלוח משלוח מנות לאבל?"

משלוח מנות

המצוה וטעמיה
חייב אדם לשלוח לחברו ביום פורים שתי מנות של שני מיני מאכלים, שנאמר: "ומשלוח מנות איש לרעהו". והטעם למצוה זו, כי על ידי ששולח לחברו תשורה ומנחה, מביע בזה את רגשי אהבתו וחיבתו אליו, ונוטע בלב חברו אהבה ואחוה ושלום כלפיו, כי כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. 

ובזה אנו מראים היפך דברי איש צר ואויב המן הרשע, שאמר: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד", שיש בהם פירוד לבבות חס ושלום. (מנות הלוי לרבי שלמה הלוי אלקבץ) וגם כי ישנם אנשים מחוסרי כל, וצנועים בהליכותיהם, אשר יבושו לפשוט ידם לקבל צדקה כדי לקיים הסעודה במאכל ובמשתה כיאות, אבל כששולח להם "משלוח מנות" דרך כבוד והדר, לא יבושו ולא יכלמו, ויקיימו הסעודה כראוי. (תרומת הדשן) (קיז)

ריבוי משלוחים - מן הדין די במשלוח מנות אחד, שנאמר: "ומשלוח מנות איש לרעהו". אלא שכל המרבה לשלוח, הרי זה משובח, שמרבה שלום ואחוה בישראל. וכבר אמרו (עוקצין פ"ג מי"ב): "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום". ועל ידי האחדות שבעם ישראל, ה' יתברך מבטל כל גזרות קשות ורעות. (קלג)

פרטי המצווה
להלן יבוארו פרטי מצות משלוח מנות. אולם אין צורך להקפיד בכל הפרטים הללו, אלא במשלוח הראשון בלבד, ולא בשאר המשלוחים שאינם חובה. (קלג)

מאכלים - משלוח מנות אינו אלא במיני מאכל, ולא בבגדים או בכסף וכיוצא. (קכ)

שני מינים - אין יוצאים ידי חובה אלא בשני מיני מאכל שונים, אבל מין אחד, אפילו חילקו לשתי צלחות, אינו נחשב לשתי מנות. על כן, השולח לחברו שתי לשונות של עגל, אפילו מניח כל לשון בצלחת נפרדת, אינו יוצא ידי חובה, כיון שהכל מין אחד. אבל השולח לחברו לשון, וגם חתיכת בשר אחרת, יוצא ידי חובה, כיון שחלוקים הם בטעמם וטבעם. (קכה)

משקה - גם משקה נחשב למנה. ולכן רשאי לשלוח לחברו מנת מאכל ומנת משקה, או שני סוגי משקים, אלא שטוב יותר לשלוח שני מיני מאכל. (קכד)
מיני מתיקה - כיום נהגו רבים לשלוח מיני מתיקה. (קלה) ומכל מקום הרוצה לשלוח לחברו מיני בשר ותבשיל, ויודע שחברו ישמח בזה, תבוא עליו ברכה. 

ובפרט שיש אומרים שהשולח לחברו ממתקים ויודע שלא יאכלם מטעמי בריאות, לא יצא ידי חובה. אין ספק שבבשר ותבשיל מביע יותר את רגשי אהבתו וחיבתו לחברו, בזה שטורח ומכין עבורו, ולא מסתפק בנתינת כמה ממתקים בצלחת. גם כי בדברים אלו יוכל לקיים סעודת פורים. ובפרט שרוב ככל הממתקים, אינם מומלצים לאכילה. (עיין עמוד קנ)

הטעם למשלוח מיני מתיקה - כתב מרן החיד"א (נחל אשכול אסתר ט כב): "טעם גדול יש במנהג ישראל לשלוח בימי הפורים איש לרעהו מגדנות ומיני מתיקה, שכן בימי אחשוורוש שבו ישראל וקיבלו את התורה מרצון. 

והתורה הלוא מתוקה היא מדבש ונופת צופים. וכשם שבחג השבועות אוכלים מאכלי חלב על שם קבלת התורה שנמשלה לחלב, כן בפורים אוכלים מיני מתיקה על שם קבלת התורה שמתוקה מדבש. 

וטעם נוסף, כי 'דבש' בגימטריה 'אשה', והוא לכבוד אסתר המלכה, שהייתה האישה החשובה שעמדה להם לישראל כשליח להצלתם. גם כי 'מיני מתיקה' בגימטריה 'אסתר' עם ארבע אותיותיה, לרמז על אסתר שעמדה להם לישראל, ובעבור כך אנו אוכלים מיני מתיקה ומגדנות בחג הפורים". עכ"ל.

שאלה: ברצוני לשלוח לחברי סט חוברות "בהלכה ובאגדה", כדי לזכותו בהלכות המצויות, ובאגדות חז"ל המושכות את הלב, עד שנפעמים מנפלאות ה', ומתמלאים באהבה ואמונה בבורא יתברך, האם יוצא אני בזה ידי חובת משלוח מנות או לא?

תשובה: אין ספק שכוונתך לטובה לזכות את חברך, וברוך ה' רבים התחזקו בקיום התורה והמצוות דרך החוברות הללו. ולא אוכל לחשׂוך פי מלומר לך מה שהיה לאחרונה: יהודי ממרכז הארץ התקשר ואמר במילים אלו: "אני רחוק מתורה ומצוות, השתתפתי באיזו אזכרה וחילקו שם חוברות "השבת בהלכה ובאגדה" לעילוי נשמת הנפטר, קראתי את החוברת כולה, התרגשתי מאוד, לא ידעתי שזו השבת, תמיד דברתי נגד הדתיים, אני רוצה לבקש סליחה מכל הדתיים שדברתי נגדם". 

אין ספק שדבר זה עשה עילוי נשמה גדול לנפטר, שבזכותו מצטרף עוד יהודי למעגל הגדול של שומרי השבת, ומתחזק בקיום התורה והמצוות. אם כן בודאי שזכותך גדולה מאוד. אולם אין יוצאים ידי חובת משלוח מנות אלא במיני מאכל דוקא, לכן רשאי אתה לשלוח לחברך שני מיני מאכל, ולצרף לו את סט החוברות, ובזה הנך מקיים את המצוה בהידור גדול יותר.

והאמת אומר, כי רבים ברוך ה', מצרפים למשלוחי המנות את החוברת "חג הפסח בהלכה ובאגדה", המחזקת מאוד את האדם בהשגחת הבורא עלינו, עם כל קורות עשר המכות, יציאת מצרים וקריעת ים סוף, בלשון סיפורית מעניינת ומרתקת מאוד, עם ההגדה של פסח המבוארת בפירוש קצר ומתוק. וזכות הרבים תלויה בהם.

כמות המנות - טוב שיהיו לפחות כמשקל סעודה אחת, דהיינו 162 גרם. ומכל מקום ראוי ונכון שיהיו המנות יקרות וחשובות לפי ערך הנותן, כדי להראות חיבה וריעות למקבל. וכן, ראוי גם שיהיו לפי ערך המקבל, אם הוא תלמיד חכם או עשיר. וכל חכם יעשה בדעת, שמנותיו אכן יכבדו את המקבל וישמחוהו, ובפרט כשמביא לרבו או להוריו וכיוצא, יראה שימת לב, כי זהו ציווי התורה להיזהר בכבודם. (קכט)

זמן המשלוח - טוב שישלח קודם שיאכל סעודת פורים, אבל אין זה מעכב. (קלה)

רשאי אדם לשלוח מנות לחברו כמה ימים קודם פורים, ובלבד שיודע שלא יאכלם עד שיגיע יום הפורים, שהוא שעת חיוב הנתינה. (קסב)

תזכורת - יש להזכיר לבני הבית לשלוח מנות. וטוב שגם הילדים הקטנים שהגיעו לחינוך [חמש או שש ומעלה, כל ילד לפי הבנתו], ישלחו מנות לחבריהם. (קמא)

למי שולחים? - ישלח את המנות לאדם גדול, אבל השולח לילד קטן, לא יצא. (קמה)
לכתחילה לא תשלח האשה לאיש, ולא האיש לאשה. ובמקום צורך, כגון שהיא עניה או אלמנה, רשאי לשלוח לה, על דרך שנאמר (איוב כט יג): "וְלֵב אַלְמָנָה אַרְנִן". (קמ)

אף על פי שכתוב ומשלוח מנות איש 'לרעהו', בכל זאת שולח התלמיד מנות לרבו, שהרי אפילו הקב"ה מאהבתו וחיבתו אלינו קראנו רֵעִים, שנאמר (תהלים קכב ח): "לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי", כל שכן שהרב נחשב 'רעהו' של התלמיד מבחינה מסוימת. והשולח מנות מכובדות לרבו כפי כבודו, מקיים בזה גם מצות עשה של כבוד התורה. (קלה)

לאור האמור, הוא הדין גם כששולח הבן להוריו. וכן ראוי לעשות, כי מראה בעליל את חיבתו ואהבתו אליהם, ויהיו נקשרים בעבותות אהבה ביתר שאת ויתר עוז. (קלה) ולבד מהמבואר לעיל שגם ההורים נחשבים 'רעהו' מבחינה מסוימת, כבר כתב מרן החיד"א: "ראוי לכל אב להחשיב את בניו הגדולים כאילו הם אחיו, ובזה ישבו הוא ובניו בנחת ושלוה, כמו שנאמר (בראשית לא מו): "ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים". 

ופירש רש"י: לאחיו, הם בניו. נמצא שיעקב אבינו החשיב את בניו כאחיו, וכן ראוי לאב שיחשיב את בניו הגדולים כאילו הם אחיו, ובזה יהיו שקטים ושאננים". ע"כ. וכמבואר בחוברת "כבוד אב ואם בהלכה ובאגדה".

שליחות - רשאי אדם למסור את המנות לקטן, כדי שישלחם לחברו. ואמנם עליו לוודא שהגיע המשלוח למקום ייעודו. אבל אם מסרם לאדם גדול אין צריך לוודא, שמן הסתם עשה מה שציווהו (גיטין סד ע"א). (קמג, קמז)

משלוחים - רשאי אדם לשלוח את המנות באמצעות המשלוחים שבחנויות, ואפילו אם השליח הוא גוי. כן השיב הגאון החתם סופר לחותנו הגאון רבי עקיבא איגר. (קמה)

בעילום שם - השולח מנות לחברו על ידי אדם אחר, צריך להודיעו מי הנותן. ואם שלח בעילום שם, לא יצא. מאחר והמטרה היא להראות חיבה וריעות, וכשאינו יודע מי שלח, אין כאן חיבה. [וכמו שאמרו (ביצה טז ע"א): אמר לו הקב"ה למשה, משה, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיע אותם. מכאן אמר רבן שמעון בן גמליאל: הנותן פת לתינוק, צריך לעשות לו אות וסימן, כדי שאם יאכלהו קודם שיבוא לאמו, תראה את הסימן, ותשאלהו: מי עשה לך כך, והוא יאמר: פלוני, וגם נתן לי פת, ומתוך כך ידעו אביו ואמו שהוא אוהבם, ותרבה אהבה וריעות בישראל. ועל פי זה אמרו שם, הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו, כדי שתרבה אהבה ואחוה בישראל. 

ואין זה דומה לנתינת צדקה לעני, שעדיף שיהיה בסתר ולא ידע מי הנותן, כדי שלא יתבייש.] וכן השולח מנות לחברו, ובא ומצאו ישן והניח לו את המשלוח, ולא נודע לו אלא לאחר שהתעורר במוצאי פורים, לא יצא המשלח ידי חובה. (קנב)

כבוד התורה - קהל מוקירי תורה שהשתתפו יחד, וקנו בסכום נכבד משלוח מנות לרבם, אף אותם אנשים שלא נתנו סכום כמחיר של שתי מנות, יצאו ידי חובה, כיון שבסך הכל התקבל המשלוח בכבוד הראוי כפי ערך המקבל. (קלז)

כמו כן, רשאי הבעל לשתף את אשתו במנות ששולח לחברו, ויוצאת בזה ידי חובה. ואין חובה להוסיף בשבילה עוד שתי מנות או שתשלח היא בעצמה דוקא. (קלח)

אבל - בתוך שבעה, חייב במשלוח מנות ובמתנות לאביונים. וטוב שלא ישלח מעדנים וממתקים מיוחדים. וכן לא ירבה במשלוחי מנות להרבה אנשים. (קצג)

בני ספרד נהגו לשלוח מנות לאבל בתוך י"ב חודש על פטירת אב או אם, או בתוך שלושים יום על שאר קרובים, אבל בני אשכנז לא נהגו לשלוח, אלא אם הוא רבו, שאז אין זה אלא כתשלום חוב. ושולחים מנות לבעל אף שאשתו אבלה. 



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏