פורים- "דיני קריאת המגילה"

"דיני קריאת המגילה" באלו ערים קוראים מגילה בי"ד באדר ובאלו בט"ו?, ערים המסופקות,ירושלים וגדין סמוך לירושלים, "דיני קריאת המגילה ביום ובלילה", ברוב עם הדרת מלך, הדינים שקודם קריאת המגילה, "האם צריך לעמוד בברכות המגילה?", דיקדוק בקריאת המגילה, החייבים והפטורים מקריאת המגילה, חיוב הנשים והקטנים בקריאת מגילה, שמיע המגילה באמצעות מכשירים,

מדיני קריאת המגילה 

באלו ערים קוראים מגילה בי"ד באדר ובאלו בט"ו?
נאמר במגילה (ט יט): "עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת, עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ". ומכאן למדו חז"ל שערי הפרזות [פרוז, פרוץ בלי חומה], עושים את כל מצוות הפורים בי"ד באדר, והערים המוקפות חומה עושים בט"ו באדר. 

ואולם, היינו דוקא לערים שהיו מוקפות חומה בתקופתו של יהושע בן נון בשעת כיבוש ארץ ישראל, כירושלים וכיוצא, אבל ערים שהוקפו בחומה לאחר מכן, עושים בי"ד.

מה שתלו את הדבר במוקפות חומה מזמן יהושע בן נון דוקא, משום שהוא הראשון שנלחם בעמלק, והמן היה מזרע עמלק. וגם כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל שהיתה חרבה בימי אחשורוש, ובזה שיקראו בכמה מערי ארץ ישראל כבני שושן, יהיה זכרון לארץ ישראל בנס זה. (קי. תורת המועדים עמוד רד)

ערים המסופקות
ישנן כמה מערי הארץ העתיקות שמסופקים אנו אם היו מוקפות חומה בתקופת יהושע בן נון או לא, [כגון: טבריה, חברון, יפו, עכו, צפת, לוד, רמלה, באר שבע, חיפה, בית שאן.] ואף שבפסוקים בנביא נראה שכמה מהן היו מוקפות חומה, מכל מקום אפשר שהערים האלו נבנו עתה לא במקומם הראשון ממש שהיה מוקף חומה. 

על כן, מקומות אלו קוראים את המגילה ועושים את כל מצוות הפורים בי"ד, וחוזרים לקוראה בט"ו בלי ברכה. ויאמרו גם 'על הניסים' בט"ו, ואין בזה חשש הפסק. וטוב שיעשו שוב משלוח מנות ומתנות לאביונים וסעודת פורים בט"ו. אך לא יוציאו ספר תורה בט"ו לקריאת התורה של פורים. (ק, קיא, קיד)

ירושלים
ירושלים עיר הקודש, אין ספק שהיא אותה ירושלים של פעם המוזכרת בתנ"ך. וכיון שהיתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, קוראים בה את המגילה ועושים את כל מצוות הפורים בט"ו בלבד. והוא הדין לעיר 'שושן' [המאדאן] שבפרס, שגם הם עושים את כל מצוות הפורים בט"ו בלבד, כיון ששם המשיכו עם ישראל להרוג בשונאיהם גם ביום י"ד באדר, ונחו מהמלחמה בט"ו. (קי)


סמוכים לעד לעולם
עיר המוקפת חומה שקוראים בה בט"ו, ויש עיר הסמוכה לה, עד מיל [960 מטר], גם בה קוראים בט"ו. [ומכיון שפרטי דינים רבים יש בזה, לכן כשיש ספק יש לשאול מורה הוראה.] (קי)

לו יצויר שיבנו את השטחים הפנויים שבין עיר לעיר בארץ ישראל עד ירושלים, באמת נמצא שבכל ערי הארץ יקראו את המגילה בט"ו כירושלים עיר הקודש.

ובאמת אין זה פלא, כי בקרוב ממש עומד להיות כך, כמו שאמרו חז"ל (פסיקתא רבתי פרשה א): אמר רבי לוי עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל, וארץ ישראל ככל העולם כולו. ושואל המדרש, הלוא נאמר (ישעיה סו כג): "וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה'", אם כן היאך באים עם ישראל לבית המקדש בראש חודש ובשבת מסוף העולם? אלא העננים באים וטוענים אותם ומביאים אותם, והם מתפללים שם בבוקר. 

וכשחל ראש חודש להיות בשבת, הם באים שתי פעמים, אחת בשביל שבת ואחת בשביל ראש חודש. והיאך הם באים? העננים טוענים אותם בהשכמה ומביאים אותם לירושלים, ומתפללים שם בבוקר, וטוענים אותם שוב לבתיהם. ובמנחה, מחזירים אותם שוב לירושלים, שנאמר (ישעיה ס ח): "מִי אֵלֶּה כָּעָב [כענן] תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם". מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה - הרי של בוקר. וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם - הרי של מנחה. ע"כ. יהי רצון שיראו עינינו וישמח לבנו בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן.

ערים הסמוכות ברצף בתים לערים המסופקות, כמו בני ברק, רמת גן, תל אביב, חולון, שהן סמוכות לעיר יפו, וכן חיפה שסמוכה לחיפה העתיקה, טוב שיקראו את המגילה גם בט"ו בלי ברכה, וכן כל כיוצא בהן. (קיב)

ביום ובלילה
חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה, ולחזור ולקרותה ביום. וקריאה של לילה, זמנה כל הלילה עד עמוד השחר. ואם לא הספיק לקראה, לא מועיל שיקראה ביום פעמיים. וקריאה של יום, זמנה מהנץ החמה ועד השקיעה. (מז) אם היה טרוד ולא קרא המגילה ונזכר בסוף היום, ויודע שיכול לסיימה קודם צאת הכוכבים, יקרא ויברך. (יביע אומר ח"י סי' נב)

ברוב עם הדרת מלך
מצוה מן המובחר לקרוא את המגילה בציבור גדול ככל היותר, שנאמר (משלי יד כה): "ברוב עם הדרת מלך", שבזה מתהדר ומתגדל שמו יתברך, היאך ישראל מתקבצים ובאים בהמוניהם לפרסם את שבחיו ונסיו ונפלאותיו, שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. ומכל מקום אם בבית כנסת זה ישנם רעשים, ואינו יכול לשמוע את המגילה כראוי, ילך לבית כנסת אחר. (מט)

מגילה לעצמו - מי שיש בידו מגילה כשרה, רשאי מן הדין לברך ולקרוא לעצמו בלחש, אך הנכון יותר שישמע מהחזן, כי בכל בית כנסת מתוקן, ישנו חזן המכין את הקריאה היטב וקוראה כראוי בדקדוק ובטעמים, אבל זה הקורא את המגילה לבדו, על פי רוב אינו בקי, ויכול לטעות ואין מי שיתקנו. גם שהקריאה בלחש מפריעה ליושבים בצידו. ולבד מזה, הרי שבקריאתו, הוא מפסיד את מעלת "ברוב עם הדרת מלך", שזה שייך דוקא כשכולם יוצאים ידי חובה מאדם אחד. (סט)

קודם הקריאה
אכילה - אסור לאכול קודם קריאת המגילה עוגה או לחם בשיעור כביצה [בלי קליפתה - 50.4 גרם]. וגם הנשים צריכות להזהר בזה. ואולם, מותר לאכול פירות או אורז וכיוצא, וכן מותר לשתות תה וקפה. ומאחר ורוב העולם קוראים את המגילה בליל י"ד, שזה מוצאי תענית אסתר, אם רוצים, רשאים לאכול עוגה יותר משיעור כביצה, ובלבד שימנו אדם שיזכיר להם לקרוא את המגילה. (צה)

פיצוצים - על האחראים בבית הכנסת, לעמוד על המשמר ולהשגיח שלא יפריעו הילדים ברעשנים ובאקדחים ובכל מיני פיצוצים בעת שהשליח ציבור אומר 'המן', שדבר זה מפריע את הסדר, ומונע את שמיעת המגילה כהלכה לחייבים בה. (סא)

וכן היה מנהגו של מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף שליט"א, בהיותו מתפלל לפני כחמישים שנה בבית הכנסת 'בורוכוב' בשכונת הבוכרים בירושלים, קודם שהיה קורא את המגילה היה אוסף בכבודו ובעצמו יחד עם גבאי בית הכנסת את 'כלי הנשק' שהביאו הילדים, ברודים ופיצוצים למיניהם, כדי שלא יפריעו בקריאה.

נטילת ידים - טוב להחמיר ליטול את הידיים קודם קריאת המגילה, כדי שיוכל לגעת במגילה בידיו ממש, ולא באמצעות מטפחת. (עו)

גלילה - יש שליחי ציבור שנוהגים לפתוח את המגילה כולה מתחילה, ויש נוהגים שלא לפתוח את המגילה, רק שאחר שמסיימים לקרוא את העמוד הראשון, אינם גוללים אותו כספר תורה, אלא מניחים את המגילה פתוחה, וכן הלאה בכל עמוד ועמוד, עד שכשמסיימים את הקריאה, נמצאת כל המגילה פתוחה לפניו כאגרת, כדי לפרסם ולהראות את הנס יותר.

יש להזכיר לקהל שגם הם לא יגללו את המגילה אחר קריאת העמוד הראשון, אלא יניחו אותה פתוחה עד סיום הקריאה, ויזהרו מאוד שלא תיגרר בארץ. (עד)

כוונת הלב - על השליח ציבור לעורר תשומת לב הקהל, שיכוונו לצאת ידי חובת המצוה, ושגם הוא מכוון להוציאם, [ש"מצוות צריכות כוונה". וגם כשמכוון, הוא מתבונן יותר ויש בזה פרסום הנס, שאינו כקורא פסוקים לבד.] ויאמר להם שיטו אוזן קשבת לשמוע כל מילה, שלדעת הרבה פוסקים אם לא שמע אפילו מילה אחת, לא יצא. (ע)

ברכות המגילה
קודם קריאת המגילה בלילה, עומד השליח ציבור ומברך שלוש ברכות בניגון מעט: 

א. על מקרא מגילה. 
ב. שעשה ניסים. 
ג. שהחיינו. 

וקודם קריאת המגילה ביום, מברך רק שתי ברכות: 
א. על מקרא מגילה. 
ב. שעשה ניסים. (סג, ע)

יש מבני אשכנז שנהגו לברך 'שהחיינו' גם קודם קריאת המגילה ביום. משום שקריאת המגילה של יום חשובה יותר מהלילה, אך החולקים אומרים, שהרי מי שברך 'שהחיינו' בשעת בניית הסוכה, אינו חוזר לברך בכניסתו בליל החג לסוכה, ואם כן כל שכן כאן שברך כבר בלילה 'שהחיינו' על קריאת המגילה שהוא זמן של חובה, שבודאי לא יחזור לברך שוב ביום. (סג)

כבוד הציבור - השליח ציבור קורא את המגילה מעומד, מפני כבוד הציבור. אבל הקורא לנשים בביתו, אינו צריך לעמוד בשעת הקריאה. (סט)

עומדים או יושבים - יש נוהגים שהקהל עומד בשעת הברכות, אך המנהג היותר נכון שלא לעמוד בברכות. שמאחר ועיקר מצוותה של קריאת המגילה בישיבה, [ורק החזן עומד מפני כבוד הציבור], כל שכן שאף ברכתה תהיה בישיבה. ודווקא במצוות שעיקרן מעומד, כגון: ציצית, ספירת העומר, הלל וכיוצא, ברכתן גם כן מעומד. (כן פסקו: האבודרהם, כנסת הגדולה, הגר"ח פלאג'י, תפלה לדוד, פני יהושע, אורה ושמחה, היעב"ץ, הגר"ש קלוגר ועוד. סח)

במקום שנוהגים לעמוד, טוב שגם כשקוראים לנשים, יעמדו בעת הברכות. (סח)
טוב ששני אנשים יעמדו, מימין השליח ציבור ומשמאלו, בעת הברכות והקריאה. (ע)

ברכה אחרונה - בסיום קריאת המגילה, גוללים השליח ציבור והקהל את המגילה לתחילתה, ולאחר מכן מברך השליח ציבור: 'האל הרב את ריבנו'. ולא ידברו עד אחר הברכה. (עה, פ, פח)

אין לברך ברכה אחרונה על המגילה אלא אם היו עשרה גברים או עשר נשים. וכן אם היו חמשה גברים בבית הכנסת, וחמש נשים בעזרת הנשים, מצטרפים לעשרה. וגם קטנים או קטנות שהגיעו לחינוך, אפשר לצרפם לעשרה, כדי לברך ברכה זו. (פט)

ארור המן - אחר הברכה האחרונה, אומרים: "ארור המן, ברוך מרדכי, ארורה זרש, ברוכה אסתר, ארורים הרשעים שונאי ה', ברוכים כל הצדיקים המאמינים בה', וגם חרבונה זכור לטוב". ונוהגים לכפול קטע זה שלוש פעמים, כדי לחזק הדבר. (צד)

יש להקפיד לומר, ארורים הרשעים שונאי ה', ולא ארורים הרשעים בלבד, כיון שישנם רבים מאחינו התועים שאינם שונאי ה' חס ושלום, ומה שעוברים על התורה, הוא מחמת חוסר ידיעה, והם תינוקות שנישבו, שהולכים אחר התקשורת המסיתה נגד ה' ונגד התורה. ואין ספק שאם היו מודעים, בודאי שהיו מקיימים.

קריאת המגילה
צריך לדקדק היטב בקריאת המגילה ובשמיעתה, לבל ידלג אפילו תיבה אחת, כי רבו הפוסקים האומרים שאם חיסר אפילו תיבה אחת, לא יצא ידי חובתו. ולכן בבית כנסת שמרעישים באמירת 'המן', על החזן להמתין עד שיעבור הרעש, ולחזור על המילה שוב, כדי להוציא ידי חובה את אותם שלא שמעו כראוי. (עח, עט)

טעמים - לכתחילה צריך לקרוא את המגילה עם נגינת טעמי המקרא שלה. אולם אם אין בציבור מי שיודע לקרוא עם הטעמים, יקראוה בלי טעמים. (נח, פו)

אבל - היושב שבעה ב"מ, רשאי לקרוא את המגילה ברוב עם בבית הכנסת ולברך גם ברכת 'שהחיינו', וכל שכן כשהוא בתוך שלושים או י"ב חודש. (סו)


ויש לשאול: 
הלוא בעניין הדלקת נר חנוכה, שאבל היושב שבעה ובא לבית הכנסת להתפלל, לא יכבדוהו להדליק את נר החנוכה בלילה הראשון, מפני שצריך לברך 'שהחיינו' שיש בה שמחה יתירה, ואם כן מדוע כאן התירו לו לקרוא בציבור ולברך 'שהחיינו'? 

התשובה היא:
אולם שונה דין זה מזה, שבנר חנוכה בבית הכנסת, אין יוצאים בו ידי חובה, ומה שמדליקים הוא רק בשביל לפרסם את נסיו של ה' יתברך ברבים. לא כן בקריאת המגילה, הרי האבל עצמו חייב בקריאת המגילה ובברכת שהחיינו כמו כולם, והדבר דומה לאבל שחייב להדליק נר חנוכה בביתו ולברך שהחיינו, ולכן רשאי גם לברך ולקרוא ברבים. ומה גם שאם ימנע מלברך שהחיינו ויתן לאחר לברך, הרי זה נראה כאבלות בפרהסיא שאינה נוהגת בפורים, וכדלהלן. (סו)

מגילה כשרה - טוב שכל אדם יחזיק בידו מגילה אפילו שאינה כשרה, כדי שאם לא שמע כמה מילים, ישלים ממנה מהר וידביק את הקצב עם החזן. ואינו רשאי להמשיך לשמוע ובסוף הקריאה להשלים מה שלא שמע, מאחר וצריך לשמוע את כל הקריאה על הסדר. ומכל מקום אם לא שמע עניין שלם במגילה, כגון המעשה של בגתן ותרש, אינו יכול להשלים אלא מתוך מגילה כשרה דוקא. (עט)

ואתם תחרישון - אסור לדבר בעת הקריאה, ואם דיבר בעוד שהחזן המשיך לקרוא, ישלים מהר וידביק את הקצב עם החזן, וכנ"ל. (פ)

עניית 'אמן' - הקורא את המגילה לבני ביתו ושמע ברכה או קדיש או קדושה, יענה עימהם. שדיני ההפסק במגילה, כדיני ההפסק בהלל, שהוא גם כן שבח והודאה לבורא עולם. (פב)

רעמים - הקורא את המגילה, ובתוך כך שמע רעמים, יברך: "בא"י אמ"ה שכוחו וגבורתו מלא עולם", ויחזור מיד לקריאתו. והטעם שאין זה נחשב הפסק, כיון שהכל ענין אחד, שבח ותהילה לבורא העולם. ומאחר ואם לא יאמרה עתה, אפשר שיפסיד הברכה לגמרי. והרי זה דומה לאדם השומע רעמים או הרואה קשת באמצע ברכות קריאת שמע, שרשאי לברך, מאחר והיא כמצוה עוברת. 

וכן כיוצא בזה, במקרה שהיום המיועד ל'ברכת החמה' [שהוא פעם ב-28 שנה] היה יום מעונן, ובתוך קריאת שמע וברכותיה התפזרו העננים וזרחה החמה, מאחר ואם לא יברכו עתה, יש חשש שתתכסה החמה ושוב לא יוכלו לברך, לכן יסיימו את הברכה או את הפרק שבקריאת שמע, ויצאו לברך 'ברכת החמה'. 

ואם העננים סמוכים זה לזה, ויש חשש שהעננים יכסו מיד את החמה שנית, ולא יספיקו לברך עליה עד שיסיימו את הברכה או הפרק, יפסיקו באמצע הברכה או הפרק ויברכו, מפני שהיא כמצוה עוברת. כמבואר בחוברת הנפלאה "ברכת החמה בהלכה ובאגדה". (פג)

מתנמנם - הקורא את המגילה כשהוא מתנמנם, יצא ידי חובתו. אבל השומע את המגילה כשהוא מתנמנם, לא יצא. ועל כן, יש להזהר בקריאת המגילה של בוקר, שפעמים והוא עייף, וגם הקריאה ארוכה ועלול הוא להתנמנם, ואז אינו יוצא ידי חובה. וגם ישנה בעיה שהוא ישן עם התפילין. (פג)

ארבע לשונות של גאולה - נוהגים הציבור לומר בקול רם את ארבעת הפסוקים הקשורים לגאולה שהיתה לעם ישראל בפורים, ואלו הם: א. איש יהודי היה בשושן הבירה. ב. בלילה הוא נדדה שנת המלך. ג. ומרדכי יצא מלפני המלך. ד. ליהודים היתה אורה ושמחה. ויש שנהגו לומר בקול רם גם את הפסוק האחרון, כי מרדכי היהודי משנה למלך וכו'. ולאחר שאמרו הקהל בקול רם, חוזר החזן לומר שוב את אותם הפסוקים מתוך מגילתו הכשרה. (פד)

דקדוקים בקריאה
מלעיל ומלרע - יש להיזהר לקרוא את המגילה בדקדוק נכון, ולא יחליף בין מלעיל למלרע וכיוצא, שפעמים רבות משנה את משמעות העניין. 
כגון בתיבת "באה", שפעמים קריאתה מלעיל שמשמעותה לשון עבר, ופעמים קריאתה מלרע שמשמעותה לשון הווה. כדלהלן:
בפסוק (פרק א פסוק יז): לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לְפָנָיו וְלֹא בָאָה, קורא מלעיל. 
ובפסוק (פרק ב פסוק יג): וּבָזֶה הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ, קורא מלרע. וכן בפסוק (פרק ב פסוק יד): בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה, קורא מלרע. (פ)

טעות בקריאה - אם טעה וקרא ומרדכי 'יָשַב', במקום 'יוֹשֵב', או שטעה וקרא והמן 'נָפַל' במקום 'נוֹפֵל', לא יצא, ומחזירים אותו לקרוא שנית כהוגן. וכן בכל טעות שמשנה את הענין, מחזירים אותו. אבל אם אין זה משנה את הענין, כגון שקרא 'יהודיים' במקום 'יהודים', אין מחזירים אותו. (עט)

קרי וכתיב - כשיגיע הקורא במגילה לפרק ח פסוק יא, יכפול: לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד. וכן בפרק ט פסוק ב, יכפול: וְאִישׁ לֹא עָמַד בִּפְנֵיהֶם, וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם. כי ישנן שתי נוסחאות. אבל אין לכפול בפרק ג פסוק ד, וַיְהִי כְּאָמְרָם, באמרם, אלא יקרא 'כְּאָמְרָם' בלבד ככל קרי וכתיב שבתורה.

כמבואר בשלחן ערוך (סימן קמא ס"ח): "כל תיבה שהיא קרי וכתיב, הלכה למשה מסיני שתהא נכתבת כמו שנמסר לכתוב בתורה, ותהיה נקראת בענין אחר כמו שנמסר לקרותה. ומעשה בחזן אחד שקרא בתורה כמו שהיא כתובה, בפני גדולי הדור רבנו יצחק אבוהב, ורבנו אברהם ואלאנסי, ורבנו שמואל ואלאנסי בנו ז"ל, והתרו בו שיקרא כפי המסורה לקריאה, וסירב ולא רצה לעשות כן, ונידו אותו והורידוהו מן התיבה". (פז)

'המלך' - כשקורא החזן 'בלילה ההוא נדדה שנת המלך', ינגן ויאריך מעט בתיבת 'המלך', כדי לרמוז מה שדרשו חז"ל (ילקוט שמעוני אסתר תתרנז): 'שנת המלך', אמר רבי תנחומא, כביכול 'נדדה שנת מלכו של עולם'. ועיין לעיל בזה בשער האגדה. (פה)

'אורה', 'ויקר' - בקריאת המגילה ביום, כשיגיע לפסוק, 'ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר'. בתיבת 'אורה' ימשמש בספר תורה המונח על התיבה. ובתיבת 'ויקר', ימשמש בתפילין של יד ושל ראש, וינשקם. (קח)

עשרת בני המן - צריך החזן לקרוא את שמות עשרת בני המן עם תיבת 'עשרת' בנשימה אחת, כדי לרמוז שכולם נהרגו ונתלו כאחד. וטוב שיתחיל לקרוא בנשימה אחת מתיבות 'חמש מאות איש' עד 'עשרת', לרמוז שעשרת בני המן היו שרים על אותם חמש מאות איש. ואם לא אמר בנשימה אחת, יצא ידי חובה. (פה)

'ואת' - כשקורא בנשימה אחת כנ"ל, יזהר שמחמת המהירות לא יקרא על פה תיבות 'ואת' של כל אחד מעשרת בני המן, אלא יקראם מתוך הכתב. (פז)

אגרת - כשיגיע לפסוקים: "עַל כָּל דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת", "אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת", ינענע את המגילה. (מגן אברהם סימן תרצ סקי"ז. קח)

החייבים והפטורים
עיור ואילם - חייבים לשמוע מקרא מגילה מאדם אחר. (נו)

חרש המדבר - קורא את המגילה לעצמו, ואינו יכול להוציא אחרים ידי חובתם, כיון שלא ברור חיובו כל כך [מאחר והמגילה עיקרה לפרסום הנס, וכל שאינו שומע לא מתפרסם אצלו הנס כל כך.] ומכל מקום אם הוא שומע על ידי מכונת שמיעה, ואין קורא אחר, יש להקל שיקרא להוציא אחרים ידי חובתם. (נה)

חולה - שלא הגיע לבית הכנסת ולא שמע את המגילה, רשאי החזן ללכת לביתו אחר התפלה ולברך ולקרוא לו. ואף שהחזן כבר ברך ויצא ידי חובה, מכל מקום כלל יש לנו בברכת המצוות, שאע"פ שיצא אדם ידי חובת המצוה, יכול להוציא את אחרים ידי חובתם. שכיון שכל ישראל ערבים זה לזה, נמצא שכל עוד יש יהודי שלא קיים את המצוה, חסר בי גם כן חלק מקיום המצוה, ורשאי אני להוציאו כדי להשלים את חלקי. והוא הדין שרשאי להוציא את הנשים וכדלהלן, שגם הגברים ערבים לנשים במצוות שהן חייבות בהן. (סימן תרצב ס"ג. נא, סה)

קטנים - שהגיעו לחינוך [מגיל חמש או שש ומעלה, כל ילד לפי הבנתו], מצוה להביאם לבית הכנסת, אבל ילדים שלא הגיעו לחינוך, אין להביאם לבית הכנסת, שהם מבלבלים את השומעים החייבים בקריאה, והמביאם לבית הכנסת, חטא הרבים נשא. ואולם, אם הם שקטים ודעתנים, מצוה להביאם. (נה, סא)

חיוב הנשים
הנשים חייבות בקריאת המגילה עם ברכותיה. ובפרט שברוך ה' רבה הדעה בבנות ישראל ויודעות קרוא וכתוב כבר מגיל קטן, ומבינות את הכתוב, שבודאי יש להן לברך, ואין לחשוש שמא לא יטו אוזן קשבת לכל הקריאה. (נ, נג, נז)

ואף על פי שכלל גדול בידינו, "נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא [גורם]", דהיינו כל מצוה שזמנה קבוע - שהזמן גורם לה לבוא, האשה פטורה מלעשותה, כגון: ציצית, שהנשים פטורות מלהתעטף בציצית, כי זמנה קבוע ביום ולא בלילה. וכן פטורות מלהניח תפילין, כי זמן הנחתן בחול ולא בשבת. וכן פטורות משופר ולולב, כי זמנם קבוע, וכן כל כיוצא בזה. 

וכיון שכלל זה קיים גם במצוות מדברי חכמים, אם כן לכאורה תהיינה הנשים פטורות מקריאת המגילה, כיון שמצוה זו זמנה קבוע בי"ד או בט"ו באדר? אולם ישנן מצוות שהגם שזמנן קבוע, בכל זאת הנשים חייבות, מטעם שאף הן היו באותו הנס. כמו הדלקת נר חנוכה, שגם הנשים היו בגזרת השמד של היוונים שלא לשמור שבת וכו', ונושעו גם הן. וגם כי נעשה הנס בזכות אשה, יהודית בתו של יוחנן כהן גדול שגרמה לאחיה החשמונאים שילחמו ביוונים ולא יכנעו להם. 

וכן בפורים, שביקש המן להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף 'ונשים' ביום אחד, ואף הן נושעו, ונתקיים "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם". וגם כי הנס היה בהשתדלותה של אשה, היא אסתר המלכה, לכך גם הנשים חייבות בקריאת המגילה ובשאר מצוות הפורים.

נוסח הברכה: 'על מקרא מגילה'. ויש מבני אשכנז הנוהגים לברך לנשים: 'לשמוע מקרא מגילה'. (נג)

נשים השומעות את המגילה מעזרת הנשים, יקפידו לשמוע היטב ולא לאבד אפילו מילה אחת, שלדעת הרבה פוסקים לא יוצאים ידי חובה. (משנ"ב תרפט סק"א. נד, עח)

אם אבי המשפחה יודע לקרוא את המגילה בדקדוק כראוי, יקרא בביתו לאשתו ובנותיו, ויברך להן ויוציאן ידי חובה. אך מאחר ולא כולם בקיאים בקריאה כראוי, ואינם מקפידים שלא לשנות בין מלעיל למלרע ושאר כללי הדקדוק, על כן, הנכון לארגן בבתי הכנסת בשעה מסוימת לכל הנשים, שתבואנה לשמוע קריאת המגילה מחזן ירא שמים, והוא יברך את כל הברכות ויקרא להן. (משנ"ב תרצב סק"י. נג, סה, פט)

הסירו מכשול - נשים הבאות לשמוע את המגילה בלילה, ואינן באות למחרת ביום, יש להבהיר להן שאינן נוהגות נכון על פי ההלכה, שהרי הקריאה ביום חובה יותר משל לילה [כמבואר בגמרא (מגילה כ ע"א) מהפסוק: "והימים האלה נזכרים ונעשים"]. ומה שטוענות שעסוקות הן בצרכי הפורים, עליהן לקרוא את המגילה קודם, ולאחר מכן יתעסקו בשאר צרכי היום. (נ)

שמיעה באמצעות מכשירים
רדיו, טלפון - השומע את המגילה ברדיו בשידור חי או בטלפון, אינו יוצא ידי חובה. ומכל מקום יענה 'אמן' אחר הברכות. ואם אינו שידור חי, לא יענה. (נו)

רמקול - אם באים קהל גדול לשמוע את המגילה, ורוצים להשמיע את המגילה באמצעות הרמקול, תלוי הדבר, אם הקהל יכולים לשמוע את החזן גם אם לא היה הרמקול, אלא שהרמקול מסייע להגברת קולו של הקורא, הרי הם יוצאים ידי חובה. אבל אם אינם יכולים לשמוע ללא הרמקול, אין יוצאים בזה ידי חובה. עיין מנחת אלעזר ממונקטש, החזון איש, שובע שמחות לאדמו"ר מליבאוויטש, שבט הלוי וואזנר, שער המזרח ועוד. (נז)
כדי להבין את דעת המתירים, ראינו לנכון להביא מה שבאר בזה בשו"ת אגרות משה (אורח חיים ח"ב סימן קח), וזה תוכן דבריו: אף אם נאמר שהאמת כדברי המומחים שעל ידי הרמקול לא נשמע קול האדם, אלא קול אחר שנעשה מקולו, מכל מקום כיון שעל כל פנים רק כשהוא קורא נשמע הקול, יש להחשיב זה כשמיעת קולו ממש, שהרי כל מה שנשמע הוא מכח קולו ממש. שהרי מנין לנו עצם כח השמיעה איך הוא? אולי הוא גם כן באופן כזה, שנבראים גלי קול באויר ומגיעים לאזנו. 

וכן מסתבר לפי מה שאומרים חכמי הטבע, שהקול יש לו הילוך עד האוזן, וגם יש קצת שיהוי זמן בהילוכו עד שמגיע לאוזן, ובכל זאת נחשב שהוא קול האדם. לכן אפשר שגם הקול שנעשה על ידי הרמקול ששומעים אותו בעת שמדבר, הוא נחשב קולו ממש, [שהוא מעביר את גלי הקול מהאדם עצמו למרחק רב יותר,] וכן מסתבר יותר. ומה שאומרים שהוא קול אחר, לא ברור. ולכן מצד ההלכה, אין למחות ביד אלו שרוצים לקרוא את המגילה על ידי הרמקול. ע"כ.

נפלה המגילה מידו לארץ - אין צריך להתענות כמו אם נפלו תפילין מידו, ודי שיתן מחיר של סעודה אחת לצדקה לעניים. (עח)




© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏