פורים- למחות את עמלק מליבנו

"מאמר לפורים" מתוך "מאמרים לפורים" המובאים בחוברת פורים של הרב דוד שלום נקי שליט"א. עמלק והדרך למחות את זכרו, מהו כוחו המיוחד של עם ישראל? מדוע אמרו חז"ל, שישראל נמשלו ללבנה (ומונים לחודשיה, ואומות העולם מונים לשנת החמה)? הרי ללבנה אין לה אור משלה, כל אורה - מהשמש?!

למחות את עמלק - מליבנו

עלינו להבין: הלוא הקב"ה "קורא הדורות מראש", ידע וצפה כי עמלק יטמע בין העמים ולא תהיה לנו אפשרות למחותו, ומדוע ציוה עלינו: "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם - לֹא תִּשְׁכָּח". ומה תועיל לנו הזכירה, כשאין לנו אפשרות להוציאה לפועל? 

אלא: אומנם אבדו עקבותיו המדויקים של העם העמלקי, אבל עדיין הוא קיים בעולם. והרושם שלו קיים - אף בלבנו. מהו אותו רושם, וכיצד עלינו למחותו?


70 אומות ברא הקב"ה בעולם, ולכל אומה ואומה ניתן כח ייחודי המאפיין אותה [לדוגמא: פלישתים - ליצנות. אדום - שפיכות דמים. ישמעאל - גזל]. והאדם הוא "עולם קטן", בתוכו נטועים כל 70 הכוחות והמידות הללו.

ומהן המידות הללו - טובות או רעות? תלוי איך משתמשים בהן. כי המידות, כהגדרתן - הן רק כלי קיבול [כלי מידה], וניתן למלאו בטוב או ברע, להשתמש בו לחיוב או לשלילה. אין לך מידה שאינה נצרכת לעיתים, בזמן הנכון ובמינון הנכון.

"כל הכוחות הנטועים בכל נפש מישראל, אין לחשוב שהוא רע גמור, ושצריך להיות הפכו. כי אין לך שום מידה וכח שאין בהם צד טוב. רק שצריך להשתמש בהם כפי רצון ה' יתברך. ואם אינו כפי רצון ה' יתברך, גם המידות הטובות - רעות".

לדוגמא: מידת הגאווה, הגם שהיא נראית כשלילית, מכל מקום ישנה גאוה רצויה וטובה, כשהיא בבחינת: "ויגבה לבו בדרכי ה'". וכמו כן מידת הכעס, כשהיא לשם שמים, אף היא יכולה להיות לפעמים נכונה וטובה. ולעומת זאת גם המידות הטובות יכולות להיות שליליות כשאין משתמשים בהם לפי רצון ה', כמו שאול, שנענש בעבור הרחמנות [שריחם על אגג מלך עמלק]. וענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס - החריבה בית אלוקינו (גיטין נו ע"א).

הנה לנו דוגמא מחז"ל למידת שפיכות דמים - שאף היא יכולה להיות רעה או טובה: ידוע שעשיו היה "אדמוני" - מלשון דם, שופך דמים. "וכיון שראה שמואל הנביא את דוד [כשבא להמליכו על ישראל] והוא אדמוני, נתיירא ואמר: אף זה שופך דמים כעשיו? אמר לו הקב"ה: דוד הוא אדמוני "עם יפה עיניים" - עשיו מדעת עצמו הוא הורג, אבל דוד מדעת הסנהדרין הוא הורג". 

הרי לנו שאפילו תכונה של רצח יכולה להיות חיובית כאשר משתמשים בה לפי רצון ה'. וכדברי הגמרא שהנולד במזל מאדים יהיה שופך דמים - או מוהל ושוחט. בידו לנתב את המידה לטוב או למוטב - כחפצו.


על האומות העיד הבורא: 
"כל מה שעשיתם, לכבודכם עשיתם". מנצלים הם את תכונותיהם וכוחם להישגים אנוכיים, לתועלת עצמית, לנהנתנות לשמה. אבל מידתם ותכונתם לכשעצמה איננה שלילית כאמור. 

אפשר וצריך להביאה לקדושה, והם הם נשמות הגרים הבאים מאותה אומה. ועל כן: "לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות, אלא כדי שיתווספו עליהם גרים" (פסחים פז ע"ב), שיתעצמו בתוכם מגוון של כוחות, וישתמשו בהם לרצון ה'.


ומהו כוחו המיוחד של עם ישראל? 

לעם ישראל אין שום כח מיוחד מסויים - הכח היחיד שלו הוא ההתבטלות לרצון ה'. ייחודיותו היא היותו עם ה': "ואנחנו עמך וצאן מרעיתך", כצאן הנמשך אחר הרועה, כך אמרנו "נעשה ונשמע". כל תכונה וכל מידה, אנו רוצים להשתמש בה אך ורק בכפוף לרצון ה'. אין לנו רצונות משלנו, אין לנו מאוויים משלנו. בניגוד לאומות העולם שמייחסים את כוחותיהם לעצמם.

זהו שאמרו חז"ל, שישראל נמשלו ללבנה ומונים לחודשיה, ואומות העולם מונים לשנת החמה. הלבנה אין לה אור משלה, כל אורה - מהשמש. אף ישראל כן - נושאים עיניהם לבוראם ומייחלים אליו. "אמרו ישראל לפני הקב"ה, אין לנו אלא הארת פניך". 

"אמר הקב"ה לישראל: חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה, אתם ממעטים עצמכם בפני". אבל אומות העולם - מונים לחמה, סבורים הם שכוחותיהם משלהם ומכוחם. 

ומשום כך, כל חסד שאומות העולם עושים, חטאת הוא להם, שאינם עושים אלא להתגדל בו, שנאמר "וחסד לאומים חטאת", כל מעיינם בעצמם, והכל מייחסים הם לכוחם ועוצם ידם.

אם כן, מה מפריד בין הטוב לרע? מה קובע אם הכח יהיה חיובי או שלילי? - מידת ההתבטלות כלפי הקב"ה. כאשר היישות העצמית מתבטלת בפני בורא עולם, הרי האדם מפעיל את כל כוחותיו לטובה. אבל כאשר העצמיות מנופחת, הרצונות האישיים הם הקובעים והמנחים - כל כח יתהפך לרע.

וזהו עמלק. עליו אמר בלעם: "ראשית גויים - עמלק", הוא הראשית והשורש של הרע.  הוא התגלמות היישות, העצמיות - "אני רוצה". הוא ההתנתקות והנפרדות מבורא עולם. הוא הכח ההרסני שהופך כל מידה וכל תכונה - לשלילית.

לפיכך, "שבועה נשבע הקב"ה, שאם יבאו גרים מכל האומות אני מקבלם [שכאמור, מביאים הם את כח אומתם לקדושה], ומזרעו של עמלק - איני מקבלם לעולם"! (מכילתא סוף בשלח, תנחומא, פסיקתא דרב כהנא. ועיין בחזו"ע (עמוד יא) אם להלכה מקבלים גרים מזרע עמלק)

את כוחו בנפש - כוח הפירוד מבורא עולם - יש למחות מכל וכל, לא יתכן בו שימוש  לטובה.

עמלק - נוטריקון: על  מנת  לקבל

הוא כוח האנוכיות הצרופה. אני ואפסי עוד. "אין עוד מלבדי". לכן לא היה יכול לשאת את עם ישראל הקורא "אין עוד מלבדו", עם של עבודת הבורא לשמה, לעשות נחת רוח לאבינו שבשמים.

ולמרות שאבדו עקבותיו של העם העמלקי, עודנו קיים בעולם, ועודנו קיים כוחו בנפשנו. בכל אדם קיימים שני הכוחות המנוגדים הללו - כח ההתבטלות והחיבור לקב"ה, "אנא עבדא דקודשא בריך הוא" [אני עבד של הקב"ה] לעומת כח העצמיות, הפירוד וההתנתקות, "בשרירות לבי אלך", שהוא שורש כל רע. 

ועבודתנו התמידית להילחם בו ולהכניעו, לשנאו ולרחקו. עדי יחיש ה' גאולתנו, ימחה את זכר עמלק מן העולם - ומלבנו, ונזכה לעובדו באמת ובלבב שלם. (מעיין המועד פורים).




© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏