פורים- עמלק שנאת נצח

"מאמר לפורים" מתוך "מאמרים לפורים" המובאים בחוברת פורים של הרב דוד שלום נקי שליט"א. מיהו עמלק? מדוע ציותה התורה לכרות לו ברית שנאה לעולם, לאבדו ולהכריתו?, "מלחמה לה' בעמלק מדור דור!", ההחמצה של שאול המלך והציפייה לעתיד...

עמלק שנאת נצח

"זכור את אשר עשה לך עמלק...!" 

אומרת התורה (דברים כה יז-יט) "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם, אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ, וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל איְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם - לֹא תִּשְׁכָּח".

התורה מצווה ציווי כפול וחזק: "זכור" ו"לא תשכח!". לעולם ועד אל לך לשכוח את זממו של עמלק, את התנכלות והיטפלותו לעם ישראל. ובכל שנה אנו שבים ומזכירים זאת מחדש, כשאנו קוראים בתורה את הפסוקים הללו, בשבת שלפני פורים [כי בפורים  זכינו לאיבודו של המן, מזרע עמלק]. "שלא תיחלש שנאתו ותחסר מהנפשות עם אורך הזמן" (רמב"ם, ספר המצוות עשה קפט). שתשתמר השנאה לנצח.

מיהו עמלק? מדוע ציותה התורה לכרות לו ברית שנאה לעולם, לאבדו ולהכריתו?

מִשּׁרֶשׁ נָחָשׁ - יֵצֵא צֶפַע
נתחקה אחר שורשיו. וכדברי הנביא (ישעיה יד כט): "כִּי מִשּׁרֶשׁ נָחָשׁ - יֵצֵא צֶפַע". (להלן ברובו מן הספר מעיין המועד פורים פרשת זכור.)

עמלק היה עם שנקרא על שם מייסדו הראשון - עמלק, בנם של אליפז ותמנע. תמנע היתה בת אלוף מיושבי שעיר החורי. כיון ששמעה אודות גדולתם של אבותינו אברהם ויצחק, שהיו קדושים ונערצים, והמונים נהו אחריהם לשמוע ללקחי הדרכתם, וראתה את גדולתו של יעקב אבינו ובניו הקדושים, ביקשה להסתפח אליהם ולהתגייר. תהה יעקב אבינו על קנקנה וראה שהיא מושרשת במידות מושחתות ללא תקנה. סירב לקבלה ולגיירה. כיון שנדחתה, פרצו ארסי מידותיה בפרץ של משטמה עזה, יוקדת ומורעלת. הלכה והיתה לפילגש לאליפז בן עשו, אחיו ושונאו הגדול והמושבע של יעקב אבינו. ומהם נולד - עמלק.

עמלק זה, גדל על ברכי סבו עשיו. ממנו, ומאמו תמנע, ספג את ארס השנאה ליעקב. יומם ולילה חינכו סבו על מורשת השנאה, על שבועת המשטמה. אמר לו: "כמה יגעתי להרוג את יעקב, ולא עלה בידי. תן דעתך לגבות את נקמתי"!

שאל עמלק: איך אוכל לגבור עליו?

אמר לו: סימן זה יהא בידך, כשתראה שנתקלו בדבר עבירה - הווי קופץ עליהם.

עשיו מת, ושנאתו המפעפעת לובתה בידי נכדו, אשר ייסד עם שלם, שאין לו במורשתו אלא רעיון אחד, ייעוד אחד: להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים - מנער ועד זקן, טף ונשים. עם שלם שאינו מייחל אלא לדבר אחד: מתי יחטא עם ישראל, מתי יעורר עליו כעס ממרום. מתי יסטה מן המסילה הישרה ואפשר יהיה לזנב בו, לקטול בו. עם שלם שתורתו - תורת ההשמדה, הרצח, השנאה, המשטמה. מטרתו לעקור, לגדוע, להרוס, לקעקע, ותו לא!

בדרך בצאתכם ממצרים
התיישב העם העמלקי בארץ הנגב, כשהוא אינו שוכח את "ייעודו" וחזונו הגדול. אבל רק לאחר כ-200 שנה נקרתה לפניו ההזדמנות.

הנה עם ישראל, אשר היו נתונים עד כה בעבדות קשה ובשעבוד נורא, תחת מגפיה הדורסות של האימפריה המצרית - יוצא לפתע לחופשי, בקול רעש גדול. יציאתם מחוללת מהפכה בינלאומית אדירה, שכן הם הצליחו לפורר עד דק את האימפריה האדירה, ששלטה בכיפה שלטון ללא מיצרים. בגינם - ניתכו על מצרים עשר טראומות נוראיות, בזו אחר זו, וזרעו בה הרס וחורבן. ערערו לחלוטין את מעמדה המדיני והכלכלי. ולבסוף - הנחילו למצרים את מכתם הסופית ומפלתם המוחצת, ב"קריעת ים סוף", כשפרעה וכל חילו טובעו בים.

והנה כעת הם הולכים, בגאון ובקומה זקופה, אל הארץ אשר נשבע אלוקיהם לתת להם. הם מוקפים בניסים - עמוד ענן הולך לפניהם ביום, ועמוד אש בלילה. ענני כבוד מקיפים אותם ומגינים עליהם מכל נזק וסכנה. אלוקיהם דואג להם במדבר הצחיח אף ללחם מן השמים, ולמים מן הסלע.

אימתו וחיתתו של העם הפלאי, נופלת על כל גויי הארץ: "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן, חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת, אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב יאחֲזֵמוֹ רָעַד, נָמגוּ כּל ישְׁבֵי כְנָעַן. תִּפּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד..." (שמות טו יד-טז) 

ועמלק - לא יכל לסבול זאת!

אומנם לא היה מאויים. לא היה נתון בסכנה כלל. ארבע מאות פרסה הפרידו בין ארצו לבין העם הנמצא כרגע בקרבת ים סוף. ארצו אף לא היתה יעד לכיבוש, כי לא היתה כלולה בגבולות ארץ כנען, שעמדו בני ישראל לרשת. ובכל זאת - לא יכל לשבת בשקט. לא יכל לשאת את מציאותו של עם ה'.

הוא היה חייב לעשות משהו. לנגח, להילחם. ולמרות שסיכויי הצלחתו היו אבודים מראש, זה לא הרתיע אותו. אומנם לא ישיג דבר, ינחל תבוסה מוחצת, יספוג קורבנות וימיט על עצמו אסון לאומי כבד - אבל לפחות יצליח לנגח, לגרום לישראל צער ונזק, להוריד משהו מהזוהר האופף אותם. 

"משל לאמבטיה רותחת, שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד, קפץ וירד לתוכה. אף על פי שנכוה, הקרה [קירר] אותה בפני אחרים". (רש"י)

ואכן כאשר ראה עמלק שישראל חטאו ב"מסה ומריבה", ורפתה מעט אמונתם בקב"ה (כנאמר בתורה שמות יז), מיד "קפץ לאמבטיה" ובא להילחם עמהם. [וזהו: "וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ, וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים".] וכיצד ניצחוהו ישראל? על ידי התחזקות באמונת ה'! 

כפי שאומרת התורה: "וַיּאמֶר משֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ, בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנכִי נִצָּב עַל ראשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי. וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ משֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, וּמשֶׁה אַהֲרן וְחוּר עָלוּ ראשׁ הַגִּבְעָה. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ - וְגָבַר יִשְׂרָאֵל, וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ - וְגָבַר עֲמָלֵק". (שמות פרק יז)

אמרו חז"ל: וכי ידיו של משה מגברות ישראל או ידיו שוברות עמלק? אלא כל זמן שמגביה ידו כלפי מעלה, היו ישראל מסתכלים בו, ומאמינים במי שפקד את משה לעשות כן, והקב"ה עושה להם ניסים וגבורות. (מכילתא בשלח מסכת דעמלק פרשה א)
לאחר מלחמה זו, בנה משה מזבח לה', וקרא לו: "ה' נִסִּי". "וַיּאמֶר: כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ, מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר". 

ידו של הקב"ה הורמה להישבע בכסאו, להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית! ומדוע נאמר בפסוק "כֵּס", ולא "כסא"? וכן מדוע מוזכר שמו של הקב"ה בצורה חסרה - "יָהּ"? - כי נשבע הקב"ה, שאין שמו שלם, ואין כסאו שלם, עד שימחה שמו של עמלק כולו. וכשימחה שמו, יהיה השם שלם והכסא שלם. (רש"י) 

מלחמה לה' בעמלק מדור דור!
מעיד המדרש (תנחומא תצא ט): מיהו עמלק? עם שבא ללקק דמם של ישראל ככלב [עמלק - עם לק]. ועל הכלבים נאמר: "והכלבים עזי נפש, לא ידעו שבעה". זוהי מגמתו, זהו ייעודו, של העם העמלקי - להתנכל ליהודים, ללקק את דמם, מבלי לדעת שובע, ה' יצילנו. 

והקב"ה ציוה: "וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל איְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם - לֹא תִּשְׁכָּח". כלומר כאשר יכנסו עם ישראל לארץ ישראל ויסיימו את מלחמות הכיבוש, מצוה עליהם לצאת להילחם בעמלק ולמחותו.

ואכן כעבור כ - 400 שנה, לאחר שהומלך שאול, המלך הראשון של ישראל, ציוה עליו שמואל הנביא: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם. עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק, וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְלֹא תַחְמל עָלָיו, וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר..." (שמואל א פרק טו)

אולם לדאבוננו, המטרה הוחטאה, כפי שמסופר בהמשך: "וַיַּךְ שָׁאוּל אֶת עֲמָלֵק וַיִּתְפֹּשׂ אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק חָי וְאֶת כָּל הָעָם הֶחֱרִים לְפִי חָרֶב. וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר...". עמלק לא נמחה כליל.

כ - 300 שנה לאחר מכן, אבדו עקבותיו המדוייקים של העם העמלקי, בעקבות מסע כיבוש עולמי חסר תקדים, שערך סנחריב מלך אשור. כדי להבטיח את כניעת פסיפס העמים שהדביר תחתיו, נקט בשיטת ההגליה ההמונית.

לדוגמה: 

בכובשו את רובה של ארץ ישראל, הגלה את עשרת השבטים אל מעבר לנהר הסמבטיון, ובמקומם יישב נוכרים מאיי כפתור וסרדיניה. בין העמים שהגלה היה גם עמלק, ומאז לא נודעו עקבותיו [מלבד אחד מבניו - המפורסם וידוע לשמצה: המן בן המדתא האגגי, נצר לאגג מלך עמלק]. 

לכן מאז, איננו יכולים לקיים בפועל את מצות מחייתו [אבל מצות הזכירה לעולם נשארת].

ואנו מצפים ומייחלים ליום שבו הקב"ה בכבודו ובעצמו ימחה את זכר עמלק מן העולם, כפי שהובטח לנו בתורה: "כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם". (שמות יז יד)





© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏