אסתר מן התורה מנין?

"דברי תורה קצרים לפורים". דיון בשאלת הגמרא (במסכת חולין דף קלט:) אסתר מן התורה מנין? ומתרצת שכתוב: "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". תשובה לשאלתו של הגר"א: מדוע היה קשה לחז"ל דווקא על אסתר מנין היא מהתורה?, ומדוע לא שאלו חכמינו גם על שאר הצדיקים שנעשה נס על ידהם? תשובתו המאלפת בדרך של משל ונמשל. מתאים כ- "דבר תורה קצר לסעודת פורים".

"אסתר מן התורה מנין?"

הגמרא (במסכת חולין דף קלט:) שואלת: אסתר מן התורה מנין? דכתיב: "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". 

שואל הגאון מוילנא: 
מדוע היה קשה לחז"ל דווקא על אסתר מנין היא מהתורה?, מדוע לא שאלו הם על שאר הצדיקים שנעשה נס על ידם? 

אלא, מתרץ הגאון: 
כי ארץ ישראל קדושתה גדולה כל כך, שנס המתרחש בה אינו חידוש גדול מאד. כמו למשל בחנוכה, שהנס היה בירושלים. ואילו כאן, בפורים, בגלות, שואלת הגמרא: היכן מרומז שגם בגלות ה' עושה לנו ניסים גדולים?! זה כבר נלמד מהפסוק "ואנכי הסתר אסתיר פני.." 

משל למה הדבר דומה? 

למלך שהיה לו בן יחיד, אהובו, מחמד נפשו עד למאוד. פעם חטא בן המלך לאביו. בכעסו הרב ביקש המלך להעניש את בנו עונש קשה, ושילחו ליער. 

אך, דאגתו של המלך גברה בו עד מאוד על בנו, ולכן, שלח שומרים שישמרו עליו לבל יינזק ביער הגדול, אך, הזהירם המלך, לבל יבחין בהם בן המלך. 

שוטט בן המלך תועה ביער, והיה סבור כי אביו כועס עליו עד למאוד. פתאום, התנפל עליו דוב גדול, אך בטרם הספיק הדוב להזיק לו, יצא מבעד לסבך העצים אחד משומרי ראשו של המלך וחרבו שלופה בידו, וברגע קט המית את הדוב והציל את בן המלך! 

בטרם הספיק הנסיך להודות למיטיבו, נעלם שומר הראש בסבך העבות... 

כעבור כמה ימים, הגיע בן המלך למקווה מים קטן בלב היער, ועצר לשתות מים. עודו רוכן אל המים, פרץ אריה בשעטה לעברו וביקש לטרפו. 

בטרם עבר האריה את מחצית הדרך, נורה מתוך הסבך חץ היישר אל ליבו של האריה, והוא מעד ונפל מתבוסס בדמו... החייל שירה את החץ, מיהר ונעלם במעבה היער... 

ושוב ארע בלילה אחד שהתנפלו שודדים על הנסיך שישן לתומו תחת אחד העצים, ובטרם הספיקו להזיקו, התנפלו על השודדים קבוצה מחיילי המלך והניסום... 

אז הבין בן המלך היטב, כי אין זה מקרה כלל, אלא, אביו המלך שלח את עבדיו לשומרו ולהגן עליו מפני המזיקים. 

כאשר גמלה אצלו ההבנה, כי כן הדבר, שבה אהבת אביו אל ליבו ומיהר לשוב אל הארמון, שם התחנן לפני אביו שיסלח לו. ואמנם, סלח לו אביו והשיבו אל ארמונו כבימים ימימה. 


וזהו הנמשל: 

הקב"ה שלח אותנו אל הגלות, לאחר שסרחנו וחטאנו לו, אך, עם זאת הוא גם שולח לנו שומרי ראש שיעמדו לנו להצילנו מצרותינו, אך הנהגתו זו הינה בהסתר פנים ואין איש שם לב על כך. 

אולם, מרדכי ודורו ראו והבינו, כי כל הקורות אותם הכול מאיתו יתברך, ולכן, התחזקו גם בתפילה, תשובה וצום, וחזרו וקיבלו את התורה מאהבת הנס שנעשה להם! 

פורים שמח!




© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏