"סיפור מגילת אסתר"- פרק ד'

"סיפור מגילת אסתר הפרק הרביעי" מתוך חוברת בהלכה ובאגדה לימי הפורים: בו יסופר היאך מתפשט הצו האיום ונורא?. ומביא עימו זעקה גדולה ומרה. היאך מתוודעת אסתר אל החדשות?. ומתבקשת ממרדכי לבקש בעד עמה ולא לחשות. היאך היהודים לעצרת תפילה נאספים, ושרויים בתענית שלושה ימים רצופים. ובליל הסדר אין מצות ואין יין, רק דמעות נשפכות כמים. גדולים וקטנים יחדיו קוראים וזועקים. ותעל שוועתם אל האלוקים.

סיפור מגילת אסתר

פרק ד

מרדכי ידע

"וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו, וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר, וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר, וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדלָה וּמָרָה".

 

העיר שושן הומה וסוערת, היהודים אינם יודעים את נפשם מצער ומדאגה. הידיעה המרה הולכת ומתפשטת אף בערים נוספות, ובכל מקום שהיא מגיעה היא מביאה בכנפיה אבל ובכי ומספד.

 

אבל מרדכי היהודי ידע מעבר למה שידעו כולם. "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה" - הוא ידע את מה שעומד מאחורי הדברים, על מה ולמה נגזרה הגזירה הנוראה. דומה הדבר לאדם שמבלי משים זרק אבנים על אנדרטה של המלך, והיו כולם מתכנסים ומסתכלים עליו בתרעומת ובתדהמה. אבל הוא כלל לא הרגיש במעשהו, והיה יושב ומתעסק בנחת בענייניו. כך היהודים באותו דור כלל לא שיערו מהן ההשלכות החמורות שנגרמו מהליכתם למשתה אחשורוש לפני כתשע שנים, הם המשיכו בשגרת החיים בנחת ובשלווה. וכעת, כשנגזרה הגזירה הנוראה, ידע מרדכי היהודי את סיבתה, ואף ידע היאך אפשר לרפא את המכה הכואבת. (ילקו"ש אסתר תתרנו)

 

אמרו חז"ל: לאחר שהלכו ישראל אל המשתה, קיטרג עליהם השטן לפני הקב"ה... אמר הקדוש ברוך הוא לשטן, הבא לי מגילה ואכתוב עליה כליה. באותה שעה הלך השטן והביא לו מגילה וכתב עליה. מיד יצאה התורה בבגדי אלמנות ונתנה קולה בבכי לפני הקב"ה, וגם מלאכי השרת צעקו לקול בכייתה ואמרו לפניו: רבונו של עולם, אם ישראל יהיו בטלים מן העולם - אנו למה אנו נצרכים בעולם?! שנאמר (ישעיה לג ז): "הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן". כיון ששמעו חמה ולבנה כך, אספו נוגהם, שנאמר (ישעיה נ ג): "אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם".

 

באותה שעה רץ אליהו הנביא בבהלה אל אבותינו הקדושים אברהם, יצחק ויעקב, ואל משה רבנו ואמר להם: השמים והארץ וכל צבא השמים בוכים במר נפש, מפני הגזירה שנגזרה לכלות את ישראל, ואתם ישנים ודוממים, ואינכם משגיחים על הצרה שבניכם שרויים בה?! אמרו לו, מפני מה נגזר עליהם כך? אמר להם: מפני שהשתחוו לצלם של נבוכדנצאר, ואכלו ושתו מסעודתו של אחשורוש, ועתה נמסרו ישראל לטבח כדי לאבד שמם מן העולם.

 

אמרו לו אברהם יצחק ויעקב: אם הם עברו על דת הקדוש ברוך הוא, ונחתמה גזירתם, מה אנו יכולים לעשות? חזר אליהו ואמר לו למשה: רועה נאמן! כמה פעמים עמדת על הפרץ לישראל, וביטלת גזירתם לבלתי השחית, מה תענה על הצרה הזאת? אמר לו משה לאליהו: האם יש אדם כשר בדור? אמר לו: יש, ומרדכי שמו. אמר לו משה: לך מיד והודיעו, שהוא יעמוד למטה בתפילה ובתחנונים, ואנו נעמוד לפני הקב"ה למעלה, ונבטל את הגזירה. אמר לו אליהו למשה: רועה נאמן, כבר חתומה הגזרה בשמים על צאן מרעיתך. אמר לו משה: דע לך, אם בדם היא חתומה - מה שהיה היה ואין תקנה, אבל אם בטיט היא חתומה - עדין יש תקוה, ורחמי הקדוש ברוך הוא מרובים. אמר לו: בטיט היא חתומה [וזה שנאמר: "אם על המלך טוב, יכתב לאבדם" - לא בדם]. תיכף רץ אליהו והודיע למרדכי, שנאמר: "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, ויקרע מרדכי את בגדיו". (אסתר רבה ז יח)

 

זעקת מרדכי

קרע מרדכי את בגדיו, לבש שק ואפר, והתחיל להתפלש בתפילה לפני בורא עולם. אמר: איני זז מן השק עד שיעשה הקב"ה ניסים כמו שעשה לאבותי! [ביעקב נאמר: "וישם שק במתניו", ולא הוריד השק עד שהתבשר שהנה יוסף חי. וכן יהורם לא הזיז השק מעליו עד שכלה הרעב משומרון. שלבישת השק מורה על התפלשות והכנעה לפני בורא עולם (אס"ר ח א)].

 

"ויזעק זעקה גדולה ומרה" - היה מרדכי הולך וזועק ומתפלל: יצחק אבינו, ראה מה עשית בשביל צעקה אחת שצעק עשו לפניך בשעה שברכת את יעקב, מיד ריחמת עליו וברכת אף אותו. ועכשיו הלא תשמע לקול צעקה של אומה קדושה זו שנמכרה וצועקת מתוך כאבה?! לא על מחצית מן העם בלבד נגזרה הגזרה, ולא על שליש ולא על רבע, אלא על כל האומה, להשמיד להרוג ולאבד את כולם. אנא אל תעמוד מנגד, וחוש להתפלל ולהתחנן עלינו לפני בורא עולם. (ילקו"ש אסתר תתרנו)

 

עוד התפלל מרדכי אל ה' ואמר: "אנא אדון כל העולם, אתה ידעת את לבבי כי לא מגובה רוחי ורום לבבי עשיתי זאת, שלא להשתחוות לפני המן העמלקי הזה, אלא מפני יראתך עשיתי זאת, לבל אתן את כבודך לאדם בשר ודם. על כן לא חפצתי להשתחוות לערל הטמא הזה, ולא אשתחווה אלא רק לשמך הגדול והקדוש שנקרא עלינו. ועתה לישועתך קיוינו, הצילנו נא מידו של המן הרשע, וילכד הוא בעצמו ברשתו אשר טמן. אנא הפוך אבלנו לששון ולשמחה ויום טוב, ונשבחך על הגאולה הטובה אשר תגאלנו". (בתי מדרשות - חלום מרדכי. אסתר רבה ח ז)

 

עצרת התעוררות ותפילה

כשראו ישראל את מרדכי הצדיק שהיה הגדול שבהם, זועק בצורה כזו, מיד התקבצו ובאו סביבו, עד שהתאסף קהל ועם רב עד מאוד. עמד מרדכי על רגליו ואמר: עם ישראל, עם אהוב ויקר לפני אביכם שבשמים, האם אין אתם יודעים מה ארע?! האם לא שמעתם את הגזירה שגזרו עלינו המן ואחשוורוש להשמיד, להרוג ולאבד אותנו מעל פני הארץ?! אין לנו מלך שנסמוך עליו, וגם לא נביא שיתפלל בעדנו, אין לנו מקום לברוח, וגם לא מדינה להינצל שמה. בכל מקום ומקום כתב עלינו, ובכל מדינה ומדינה שלח עלינו. הננו כצאן אשר אין להם רועה, וכספינה בים אשר אין לה רב חובל. אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים!!

 

באותה שעה הוציאו את ארון הקודש בשערי שושן, והוציא מרדכי ספר תורה מגולל בשק ואפר וקראו בפרשה הכתובה בספר דברים (פרק ד פסוקים כג - לא)

 

"הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן תִּשְׁכְּחוּ אֶת בְּרִית ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּכֶם... וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ: הַעִידתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כִּי אָבד תּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן: וְהֵפִיץ ה' אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם... וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקלוֹ: כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם".

 

המשיך מרדכי ואמר: בית ישראל, עם קדוש ואהוב ויקר לפני אלוקיו, דעו כי כל השערים ננעלו, חוץ משערי דמעה. הבה ונלמד מאנשי העיר נינווה, שכאשר הגיע אליהם הנביא יונה ובישר להם כי העיר עומדת להיהפך, מיד התעוררו לתשובה, לבשו שק ואפר, קראו צום, ויקראו אל אלוקים בחוזקה, וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם. וינחם האלוקים על הרעה אשר דיבר לעשות להם. אף אנו נקבל עלינו תענית ונחזור בתשובה, והקדוש ברוך הוא יראה בעוניינו וירחם עלינו בזכות ילדינו, שאם אנחנו חטאנו - הם מה חטאו?! באותה שעה געו כל העם בבכיה גדולה ומרה. (מנות הלוי קכט בשם תרגום רבתי)

 

עמד מרדכי וקיבץ גם 22,000 תינוקות של בית רבן, שקול תפילתם הוא הבל שאין בו חטא, והלבישם שקים, והושיבם על האפר, והיה צווח ובוכה עמהם ביום ובלילה. (ילקו"ש תתרנז)

 

נהג מרדכי כמו שכותב הרמב"ם, שעל כל צרה שלא תבוא על ישראל, צריך לזעוק ולהתריע, ולא לתלות את הדבר במקרה. כי התולה דבר במקרה עליו הכתוב אומר (ויקרא כו, כז כח): "וְאִם בְּזאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי, וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי, וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי, וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם".

 

הבשורה המרה הולכת ומתפשטת

"וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה, מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ, אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים, וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד, שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים" - בכל מקום שבו התפרסמו אגרות ההסתה של המן, נשמעו קולות שוד ושבר. ההמון המוסת החל להשתולל בחוצות, והיהודים נרדפו בתאוות דם. דווקא בערים האחרות שמחוץ לשושן, היתה קיימת סכנה מיידית יותר לחייהם של היהודים, שכן היה חשש שההמון המוסת וצמא הדם, בהיותו מרוחק ממשטר המלוכה, לא יעצור בעד תאוותו עד ליום המיועד בעוד חודשים ארוכים, אלא יתחילו לעשות מיד שפטים ביהודים ח"ו. באופן טבעי היה עלול להתרחש חלילה טבח המוני ביהודים, ואולם בהשגחת ה', היה מה שבלם את תאוות הדם הבוערת של ההמון: היה זה זכרן של האגרות הראשונות שנשלחו לפני כתשע שנים, כשנהרגה ושתי. זכרו כולם כי לאחר מכן אחשורוש התחרט מאוד על הריגתה, ולכן חששו פן יתחרט אף על הגזירה הכתובה באגרות הללו, ואז הוא יתבע אותם על דמם של היהודים שנרצחו לפני הזמן הנקוב.

 

ובכל אופן ההתפרעויות לא נבלמו כליל, היהודים היו נתונים להתנכלויות שונות מצד ההמון הפרוע, ורבתה הצעקה והבכייה.

 

היו יהודים אשר ניסו להציל את עצמם על ידי שימכרו עצמם לגוי. ניגש יהודי אל שכנו הגוי ואמר לו: "בבקשה ממך, קח אותי ואת אשתי וילדי לך לעבדים - ולא נמות". השיב לו הנוכרי: "וכי לא ראית את אשר כתוב באגרות, כי משפחה אשר ימצא בקרבה איש מבני היהודים - ייהרגו אף הם. אני מצטער, לא אוכל לעזור לך...". וכך התקיים בישראל מאמר הפסוק (דברים כח סח): "וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה". (תרגום שני פרק ד פסוק ב)

 

"אבל גדול" נפל על היהודים. שלא כמו אבל רגיל ההולך ומתמעט ככל שחולפים הימים, אלא היה זה אבל שהולך ומתגבר, כי כל יום שעובר מקרב יותר את הגזירה הנוראה. (אס"ר ח ב)

 

ששה מיני צער הצטערו ישראל: אבל [על ההרוגים (מע"ל קמב)], צום, ובכי, ומספד, שק ואפר - כנגד ששה ימים שנהנו מסעודתו של אותו רשע. (ת"ה עח)

 

אך יחד עם זאת התחזקו להתפלל ולשוב בתשובה אל ה'. רבים הציעו את מיטותיהם בשק ובאפר, להכנעה והתפלשות לפני בורא עולם. ותעל שוועתם ותשובתם אל האלוקים.

"אל תירא מפחד פתאום"

לאחר שנגזרה הגזירה, יצא המן שמח עם כל בני חבורתו, ופגש במרדכי היהודי. והנה ראה מרדכי שלשה ילדים שיצאו מבית הספר. רץ מרדכי אחריהם, ובעקבותיו רץ המן, כדי לשמוע מה יאמר להם. כיון שהגיע מרדכי אל הילדים, אמר להם: "אמרו לי פסוק שלמדתם היום". אמר לו אחד הילדים: "אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם וּמִשּׁוֹאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא" (משלי ג כה). אמר הילד השני: אנו עצרנו היום בפסוק: "עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר, דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם, כִּי עִמָּנוּ אֵל" (ישעיה ח י). פתח השלישי ואמר: "וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא, וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל, אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט" (ישעיה מו ד). כיון ששמע מרדכי כך, שחק והיה שמח שמחה גדולה. אמר לו המן, מה היא זאת השמחה ששמחת לדברי התינוקות הללו? אמר לו, על בשורות טובות שבישרוני, שלא אפחד מן העצה הרעה שיעצת עלינו! כעס המן הרשע ואמר, אין אני שולח ידי תחלה אלא באלו התינוקות! (אסתר רבה ז יג)

 

מרדכי לפני שער המלך

המשיך מרדכי בתפילותיו ובזעקותיו לפני ה', אך הבין כי עליו אף לעשות השתדלות טבעית להצלתם של ישראל. הנה זוהי העת אותה צפה ברוח קודשו, שבה רוצה הקב"ה לזמן תשועה לישראל על ידי אסתר המלכה! ולכן יש לפעול בזריזות בכיוון זה.

 

אסתר המלכה, אשר היתה יושבת בארמון פנימה, לא היתה מודעת כלל לחומרת המצב, ולכן רצה מרדכי ליידעה ולעוררה, שתשמע באוזניה את הזעקות והבכיות, ותבין את המצב הקשה. הלך מרדכי, הלוך ילך ובכה, ובא עד שער המלך. אך הוא לא יכל להמשיך ולהיכנס, "כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק" - אין זה מכבוד המלכות להיכנס כך אל שערי שטח הארמון.

 

"וַתָּבוֹאנָה נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וַיַּגִּידוּ לָהּ, וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד, וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת מָרְדֳּכַי וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו - וְלֹא קִבֵּל". הנערות והסריסים שהיו הולכים בחצר, ראו את מרדכי כשהוא זועק מרה, והלכו ואמרו זאת לאסתר. (ת"ה פ)

 

בשמוע זאת אסתר, חיל ורעדה אוחזים בה. היא הבינה בטוב שכלה, כי מרדכי אינו זועק ובוכה מצער ומדאגה לשלומו האישי, אלא משהו נורא קרה לכלל ישראל. היא רוצה לשוחח עימו פנים מול פנים, ולשם כך היא שולחת לו בגדים, כדי שיוכל להסיר מיד את שקו מעליו ולהיכנס לתוך השער (הגר"א). אבל מרדכי לא אבה לקבל את הבגדים, כי לא רצה להסיר השק מעליו ולהפסיק רגע מתחנונים, שזה כעוזב בטחונו מה' וסומך על עזרת בשר ודם (מלבי"ם). לכן נאלצה אסתר לשוחח עם מרדכי באמצעות שליח.

 

שליחת התך

"וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ, וַתְּצַוֵּהוּ עַל מָרְדֳּכָי לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה".

 

אין זה פשוט להעביר דו שיח בעניינים כה רגישים וסודיים באמצעות שליח. יש למצוא שליח נאמן ביותר, שיהיה אף מבין ענין, וידע להעביר מסרים מורכבים בצורה מדויקת ואחראית. עליו גם לכלכל צעדיו בתבונה, לבל ימשוך את עיניהם הבולשות של המן וחבר מרעיו.

 

האדם המתאים ביותר שמצאה אסתר לשליחות מורכבת ומסוכנת זו היה 'התך'. יש אומרים שהיה זה דניאל, אשר היה שר חשוב במלכות בבל, ועתה חתכוהו מגדולתו ונתנו לו תפקיד זוטר. [התך - כמו חתך] (מגילה טו ע"א)

 

ציותה אסתר להתך שיחקור את מרדכי היטב "מה זה" - מה בדיוק קורה בשטח, "ועל מה זה" - מהי הסיבה לדברים הללו, מה עומד מאחורי הדברים. (הגר"א)

 

במילים אלו אף התכוונה לרמוז את חששות ליבה: איך יתכן שנגזרה על ישראל גזירה כה קשה וחסרת תקדים, אשר לא היתה כמוה מעולם?! שמא חלילה כפרו בה' אלוקי ישראל, אשר עליו ענו ואמרו כאחד: "זה אלי ואנוהו!". או שמא חלילה כפרו בתורה הקדושה ובלוחות הברית, אשר בהן נאמר: "מזה ומזה הם כתובים"?! (אסתר רבה ח ה)

 

כל אשר קרהו

"וַיֵּצֵא הֲתָךְ אֶל מָרְדֳּכָי אֶל רְחוֹב הָעִיר אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ" - יוצא התך אל מרדכי, אך הוא נוקט במשנה זהירות. הוא אינו ניגש אליו ישירות, אלא יוצא אל רחוב העיר, מתערב בקהל, ואז מתקרב אליו ומעביר לו את שאלתה של אסתר, מתוך השתדלות שלא למשוך תשומת לב יתירה. (מע"ל קמד)

 

"וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ, וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ בַּיְּהוּדִים לְאַבְּדָם, וְאֶת פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב הַדָּת אֲשֶׁר נִתַּן בְּשׁוּשָׁן לְהַשְׁמִידָם נָתַן לוֹ, לְהַרְאוֹת אֶת אֶסְתֵּר, וּלְהַגִּיד לָהּ וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ".

 

מספר מרדכי להתך את כל פרטי הפרשה, ואף נותן בידיו את אגרת ההסתה של המן, שתראה אסתר בעיניה את הגזירה הנוראה ודברי ההסתה החמורים של המן, ובכך יתעורר ליבה יותר להשתדל בעד עמה. (ת"ה פב)

 

הוא מזכיר גם "את פרשת הכסף", כדי שתבין שאין אפשרות לנסות לשחד את המלך כדי שיבטל את הגזירה, כי הכסף לא 'משחק תפקיד' אצלו, שהרי אף את הכסף שהציע לו המן, לא אבה לקבל. (מע"ל)

 

במילותיו אף רמז לה את הסיבה האמיתית לגזירה הקשה: "את כל אשר קרהו" - רֶמֶז לעמלק, אשר עליו נאמר: "אשר קרך בדרך". אמר לה: בן בנו של "קרהו" [עמלק] בא עלינו. כאשר בא עמלק להילחם בישראל בצאתם ממצרים, לא היתה לו שום סיבה לכך, אלא היה זה רק מתוך שנאה נוראה לעם ישראל. ומדוע הגיעה הצרה הזו לישראל? מפני שרפו ידיהם מן התורה, ובכך ניתן כח ביד עמלק לבוא ולהילחם בהם. בני ישראל הצליחו לגבור עליו - לא בכח הזרוע, אלא על ידי שהתחזקו בתורה ושעבדו את ליבם לאביהם שבשמים [כמבואר בתורה שמות פרק יז פסוקים ח-יג ובמפרשים]. אף המן בן בנו של עמלק - הצליח להתגבר על ישראל בעקבות רפיונם בתורה ובמצוות. והתרופה לכך היא שיתחזקו וישובו בתשובה, ובכך יבטלו את כוחו של המן. (אסתר רבה ח ה. מע"ל)

 

מרדכי מספר לאסתר על חלומו

בהזדמנות זו מזכיר מרדכי לאסתר את דברי החלום שחלם לפני כעשר שנים, ושסיפר לה כבר בזמנו:

בשנה השניה למלכותו של אחשורוש, חלם מרדכי היהודי, והנה רעש גדול וצעקה וקול בהלה בכל הארץ. אז נראו שני תנינים גדולים אשר באו להלחם זה לקראת זה, וכל העולם חרד מפניהם. בין שני התנינים האלו היה עם קטן אחד, אשר כל עמי הארץ ההיא קמו עליו לבולעו, והיה צר לעם הקטן ההוא מאד, ויצעקו ויתפללו לפני ה' בכל לבבם ובכל נפשם. והתנינים נלחמים באכזריות רבה, ואין אף אחד מעז להתערב ביניהם. ופתאום רואה מרדכי והנה מקור מים חיים עובר בין שני התנינים הלוחמים, והבדיל בין שניהם, עד כי חדלו להלחם. ומבוע מקור המים הפך לנהר גדול והתרחבו תחומיו עד שהיה הולך ושוטף בארץ. ויזרח השמש על פני כל הארץ. והעם הקטן גדל והתרומם מאד, ואילו העמים הרמים והגאים נשפלו. ותשקוט כל הארץ כי רבה האמת, ויהי שלום לכל יושבי הארץ. (ילקו"ש תתרנו. אסתר רבה ח ה)

 

מיום ההוא והלאה שמר מרדכי את החלום בלבו ולא ספר אותו לאיש, אלא רק לאסתר. וכאשר קם המן להצר ליהודים, אמר מרדכי לאסתר המלכה: הנה באים דברי החלום אשר ספרתי לך, וזאת היא הצרה אשר אמרתי לך. ובכן קומי נא והתפללי לפני ה' אלוקי אבותינו, ותקדמי פניו בבקשה כי יתן אותך לחן ולחסד בלב המלך אחשורוש, וכך תבואי לפניו ביופייך להגן בעד עמך ובעד מולדתך.

 

"וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ" - עד עתה הייתי מצווה אותך שלא תלכי אל המלך מרצונך, אלא רק כאשר הוא יבקשך. עתה אני מצווה שתלכי ותתרצי לפניו. עד עתה ציוויתיך שלא תגלי את עמך ומולדתך, עכשיו אני מצווה שתגלי. (ת"ה פב)

 

אין זה הזמן המתאים

שומעת אסתר את הדברים, ואומרת להתך להשיב למרדכי: הייתי רוצה בחפץ לב להגן ולהשתדל בעד עמנו. אבל אתה הרי יודע מה המצב בארמון: "כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא - אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית, לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה. וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם".

 

המן תפס שליטה על המלך - אין מי שיכול לגשת אל המלך ללא רשותו של המן! המן כמובן דאג להסביר למלך, שזהו אמצעי זהירות בסיסי למלך רם ונשגב כמוהו, אשר רבים לוטשים עיניהם אל כסאו ועלולים להתנקש בחייו, ולכן אין לסמוך על אף אחד, אף לא על הקרובים ביותר [הנה אפילו בגתן ותרש, השומרים הנאמנים, ניסו להתנקש בחיי המלך! מי היה מאמין?!...]. יש להציב כללים בטוחים ונוקשים: כל מי שרוצה להיפגש עם המלך - צריך לתאם זאת מראש עם הסגן, אשר ישקול ויבדוק היטב את מטרת הפגישה. מי שינסה לגשת אל המלך ולהיכנס אל החצר הפנימית ללא הזמנה מוקדמת - יש להורגו מיד ללא כל שהות, לפני שינסה חלילה להתנקש בחיי המלך. אלא אם כן יושיט לו המלך את שרביט הזהב.

 

כמובן שכוונתו האמיתית של המן לא היתה מתוך דאגה יתירה לשלום המלך, אלא מתוך שאיפה להשתלט על ענייני המדינה, ושאף אחד לא יוועד עם המלך מבלי ידיעתו ורשותו. כך הוא יוכל להשגיח מקרוב שמרדכי לא יכנס אל המלך לדבר על ליבו לבטל את הגזירה. (ת"ה פד. מנות הלוי קלה ע"א. מע"ל קמז)

 

החוק הזה מפורסם מאוד, כולם יודעים אותו, ולכן גם לי בתור אשת המלך לא תהיה חנינה. הלוא כבר יש תקדים: אחשורוש הרג את אשתו הראשונה ושתי כשעברה על מצוותו, כך שגם אותי יהרגו אם אעבור על החוק.

 

ואולי אתה חושב, שבודאי אמצא חן בעיני המלך, והוא יושיט לי את השרביט? דע לך כי אני לא נקראתי לבוא אל המלך כבר שלושים יום! כנראה שכבר איני אהובה לו כבתחילה. (ת"ה פד)

 

לכן אני חושבת שיש סיכון גדול בכך שאכנס אל המלך. אומנם, מרוב דאגתי לעם ישראל, מוכנה אני בשמחה לסכן את נפשי למענם, אלא שאני חושבת שאין זה הצעד הנכון כרגע, כי הרי יש לנו עוד 11 חודשים עד למועד ביצוע הגזרה ביום י"ג באדר, ויש שהות בידינו לכלכל מעשינו בתבונה ולא בפזיזות. במקום לדחוק את השעה, לגשת עכשיו אל המלך בלי הזמנה, ולקחת סיכון שאולי יהרגוני מבלי שאצליח כלל לדבר עמו, עדיף שאמתין זמן מה, ובינתיים ימשיכו היהודים להתפלל אל ה' וישובו בתשובה שלימה, ואז כשיאיר שוב מזלנו, יקרא לי המלך, ותהיה זו העת הכשרה והמוצלחת לרצותו ולפייסו ולשדלו למען הצלתם של ישראל. (מע"ל קמח)

 

התך נהרג

יוצא התך להעביר למרדכי בשנית את דברי אסתר, אבל - ידו הארוכה של המן השיגה אותו. עם כל ניסיונו הקודם לטשטש את שיחתו עם מרדכי, לא עלה הדבר בידו. עיניו הבולשות של המן עקבו אחריו. המן ראה כי התך משוחח עם מרדכי, ולאחר מכן חוזר לארמון לשוחח עם אסתר. הוא הבין כי הם חושבים מחשבות כיצד לבטל את מזימתו, ולכן כאשר יצא התך כעת מעם אסתר, בעט בו המן ברגלי סוסו והרגו.

 

הואיל וכך, שלח הקב"ה למרדכי את המלאכים מיכאל וגבריאל [ומכאן ואילך לא מוזכר התך]. (תרגום שני ד יא. תוספות השלם פג בשם פרקי דרבי אליעזר נ)

 

לא עת לחשות!

"וַיּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר: אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים, כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת - רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תּאבֵדוּ. וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת?!"

 

מרדכי שולל את תשובתה של אסתר מכל וכל. הוא שולח לומר לה: דעי לך כי כל יום ויום הוא גורלי ומשמעותי ביותר, ואין לחכות ולהתמהמה אפילו יום אחד! וזאת מכמה סיבות:

 

אחת - בינתיים ההמון הגויי המוסת חוגג בחוצות ומתנכל ליהודים בתאוות רצח. עלולים להיות חלילה אף פגיעות בנפש עוד לפני שיגיע מועד הגזירה.

 

שנית - יש לקחת בחשבון כי ישנן במלכות אחשוורוש מדינות מרוחקות מאוד, ואם נתמהמה, הרי שצו ביטול הגזירה לא יספיק להגיע אליהם לפני י"ג באדר, וחס ושלום יהרגו שם כל היהודים. [כי היה עליהם להמתין עד שיחזרו השליחים ששלח המן, ואז לשלוח שוב את השליחים עם צו הביטול, כדי למנוע חששות של זיופים, כפי שיתבאר בהמשך.]

 

שלישית - מי יודע כמה זמן עוד תישארי במלכות? מי ערב לנו שהמלך אחשוורוש ההפכפך לא יחליט לפתע להדיח אותך, כשם שהדיח ברגע אחד את ושתי אשתו הראשונה?! לכן, כל זמן שאת במלכות - לא עת לחשות. (ת"ה פו בשם רשב"ם)

וסיבה חשובה נוספת: דווקא עכשיו - שהתכנסו כל היהודים בתפילה וחזרו בתשובה, זוהי עת רצון, וישמע ה' לתפילתם. אך אם תתמהמה ישועתם, הם עלולים להתייאש ולחדול מן התפילה ומן התשובה, ואז מי יודע אם שוב יהיו ראויים לישועה.

 

לעת כזאת הגעת למלכות

עוד הוסיף מרדכי לומר לאסתר, כי אם תתמהמה, יתכן שתבוא הישועה ממקום אחר, אך בזה תפסיד אסתר את המטרה שלשמה זימן אותה הקדוש ברוך הוא אל בית המלך - למחות את המן שהוא מזרע עמלק, ובכך לכפר את חטאו של שאול, אשר היא באה מזרעו. שכידוע - שאול המלך חטא במלחמת עמלק, בכך שהשאיר את אגג מלך עמלק חי, כמסופר בנביא (שמואל א פרק טו):

 

"וַיּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל... כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם: עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר... וַיַּךְ שָׁאוּל אֶת עֲמָלֵק וַיִּתְפֹּשׂ אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק חָי וְאֶת כָּל הָעָם הֶחֱרִים לְפִי חָרֶב: וַיַּחְמל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר... וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל שְׁמוּאֵל לֵאמֹר: נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי וְאֶת דְּבָרַי לֹא הֵקִים...". למחרת בא שמואל לשאול - "וַיּאמֶר שְׁמוּאֵל הַגִּישׁוּ אֵלַי אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק וַיֵּלֶךְ אֵלָיו אֲגַג מַעֲדַנֹּת וַיֹּאמֶר אֲגָג אָכֵן סָר מַר הַמָּוֶת: וַיּאמֶר שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ כֵּן תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג לִפְנֵי ה' בַּגִּלְגָּל".

 

אומנם יום למחרת המלחמה הרג שמואל את אגג, אך באותו לילה שעדיין נשאר אגג חי, הוא לקח שפחה כנענית, וממנה נולד לו בן, שממנו יצא המן הרשע. לכן הזהיר מרדכי לאסתר, שכל ביאתה לעולם היא כדי להיות בבית המלכות, לתקן את חטאו של שאול שלא השמיד את זרעו של עמלק כליל, וממנו יצא המן, ועליה למסור נפשה על הדבר הזה - "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת - רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות". (הגאון רבי משה בולה בספר חיי עולם דרוש לשבת זכור דף צ"ז ע"ג)

 

קביעת שלושה ימי צום

שלחה אסתר להשיב אל מרדכי: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים". מבקשת אני, כי כל היהודים יתכנסו יחד לשלושה ימים של צום ותפילה, ובכך שיצומו וימנעו עצמם מן האכילה ומן השתיה, יכפרו הם על מה שאכלו ושתו בסעודתו של אחשורוש, וכך תהיה לי סייעתא דשמיא בהליכתי אל המלך. (ת"ה פח)

 

אסתר הדגישה למרדכי שיתכנסו כל היהודים יחד - "לך כנוס את כל היהודים"! כי בהיות כל ישראל באחדות שלימה, לא תאונה אליהם רעה. ואכן המן הרשע קטרג על ישראל שהם עם מפוזר ומפורד, שיש פרוד לבבות ביניהם. אך אסתר הציעה שיתכנסו כולם במעמד אחד, ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונו בלבב שלם, ואז תשועתם מהרה תצמח. וכמו שאמרו במדרש תנחומא (פרשת ניצבים סימן א): בנוהג שבעולם אדם נוטל אגודה של קנים - בודאי לא יוכל לשוברם בבת אחת, אבל אם נוטל אחת אחת - אפילו ילד קטן יכול לשוברם. כך כוחם של ישראל כשהם כולם אגודה אחת, שכאשר הם אגודים ביחד זוכים הם ונגאלים ומקבלים פני שכינה.

"גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן" - אף אני ונערותי היהודיות נצטרף לצום של כלל ישראל. [שבלי ספק היו שם בנות ישראל שבויות, אשר בעבר היתה ושתי הארורה בת הארור מעבידה אותן בשבת (רמב"ם - פירוש מגילת אסתר)]

 

ומעלת הצום גדולה מאוד, שקורעת גזר דינו של האדם, שאם אדם מדכא בקרבו את רצונותיו הגשמיים, מתחיל לזרוח בו האור האלוקי, ונקלט יותר מאשר בזמן שהכוחות הגשמיים פועלים בו.

 

מוסיפה אסתר ואומרת למרדכי, כי בימים הקרובים היא מתכוונת להסביר פנים להמן ולהזמינו למשתה יחד עם אחשורוש, כדי שהמן לא יחשוד בה שהיא משתפת פעולה עם היהודים [הרי יש לו כבר חשד בכיוון הזה, ולכן הרג את התך, ומי יודע באלו אמצעים נוספים הוא מסוגל לנקוט כדי למנוע זאת]. ואולם רב צערה על כך שהיא עוברת, ללא רצונה, על שלוש עברות: מאכלות אסורות - שעכשיו תיאלץ לאכול ולשתות במשתה עם אחשורוש והמן. גילוי עריות - שהיא מזמנת את עצמה אל אחשורוש [עד עכשיו היה זה באונס, שבאה רק כאשר קרא לה המלך. ועכשיו היא באה מיוזמתה], ושפיכות דמים - שהיא גרמה בעקיפין למותו של התך. היא מקווה, כי בכך שיצומו שלושה ימים יתכפרו לה שלושת העוונות הללו. אך מרדכי השיב לה: (תהלים מה ט) "מֹר וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כָּל בִּגְדֹתֶיךָ", הבגידות [העבירות] שלך מדיפות ריח טוב כמור ואהלות, כיון שמעשיך לשם שמים. (ת"ה פח. מע"ל קנב)

 

"וַיַּעֲבֹר מָרְדָּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר". ראה מרדכי כי שלושת ימי הצום שרוצה אסתר לקבוע הם בתאריכים י"ד ט"ו וט"ז בניסן. שלח לומר לה: והרי י"ד בניסן הוא יום שחיטת קרבן פסח, וט"ו הוא יום טוב ראשון של פסח, וט"ז הוא יום הקרבת העומר. היאך נקבע צום בימים נעלים כאלו, והיאך נבטל את החג ואת ליל הסדר? אמרה לו: זקן [חכם] שבישראל, אם אין ישראל - מהן המועדות או מהי התורה? איזה קיום יהיה להם? כיון ששמע זאת מרדכי, אמר: "מלכה, כל מה שתאמר שומעים לה", וגזר תענית. לכן נאמר: "ויעבר מרדכי" - שהעביר את יום טוב של פסח בתענית. (אסתר רבה ח ז. ת"ה צ)

 

מיד העביר מרדכי כרוז בכל העיר, והלך ממבוי למבוי ומשוק לשוק - לכנוס את היהודים לצום ולתפילה. (ת"ה צ)

 

אמונת חכמים ללא התחכמות

היהודים נענו לקריאתו של מרדכי - אך לא היה זה פשוט כלל וכלל! הם נדרשו לגייס בקרבם תעצומות נפש גדולות כדי לציית לדבריו.

 

נתאר לעצמנו את ההתרחשויות האחרונות מנקודת מבטם של יהודי שושן:

 

אחשורוש מעלה לגדולה את המן, ומצווה על כולם לכרוע ולהשתחוות לו. והנה - "מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה"!

 

מהומה רבה נוצרה בקרב היהודים. "מה פירוש? הרי לפי ההלכה יש היתר להשתחוות להמן, כי אדם איננו עבודה זרה. מה פתאום מחליט מרדכי "להתחסד" ולא להשתחוות?! התקשורת רעשה: "מרדכי מסכן את חיי היהודים!!!" משלחות של יהודים באו והתחננו לפניו, כי יואיל בטובו להשתחוות, אך ורק כדי להצילם מכעסו של המן, אולם מרדכי נותר בעמדתו הנחרצת - "לא אכרע ולא אשתחווה!". בחדשות דאגו להודיע, כי מערוץ הטלויזיא שלחו צלמים להראות היאך מרדכי לא משתחווה, ואכן פרסמו זאת בחדשות ב"מבט" לעיני כל העמים, שיראו מה גורם הרב החרדי הזה להעלות את חמתו של המן בעם היהודי ובכך לאבדם.

 

ואכן, התחזיות השחורות התגשמו, ותוך תקופה קצרה נשלחו אגרות מזעזעות אל כל מדינות מלכות אחשורוש - "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים!".

 

ההלם גדול, כולם יודעים שהגזרה הנוראה באה בעקבות עקשנותו של מרדכי היהודי, מחכים הם לאיזו שהיא התנצלות מצידו. אולם - מהי תגובתו המתחמקת של מרדכי? מרדכי ברוב עזותו מנסה להפיל את התיק עליהם, ובכך להתנער מהאשמה! "דעו לכם", הוא אומר לכל היהודים, "שהגזירה הנוראה באה עלינו משמים בעקבות השתתפותכם במשתה אחשורוש שנערך לפני תשע שנים!" מי בכלל זוכר את המשתה הזה? איך מנסה מרדכי להפיל את האשמה עלינו בצורה כל כך בלתי הגיונית? זאת היתה לכאורה התגובה המצופה מיהודי שושן, ובפרט שמרדכי מבטל את 'ליל הסדר', דבר כה חשוב ומרכזי בעם ישראל.

 

אך כאן חל המהפך הגדול!

 

שלא כמו מה שקרה לפני תשע שנים, כאשר הוזמנו אל המשתה של אחשוורוש: אז - הם התעלמו מפסיקתו של מרדכי שלא ללכת אל המשתה. הם העדיפו את ראייתם המדינית המפוכחת וה"רחבה", מול דעתו ה"מצומצמת" של מרדכי היהודי, לא כופפו את דעתם למול דעת תורה. וזו היתה חומרת חטאם!

 

אבל כעת - השתנו הדברים. דווקא בנקודה קשה זו, כשגזירת מוות על ראשיהם, הבינו היהודים את האמת - "לא הנחש ממית אלא החטא ממית!". הפעם הם התעלו מעל עצמם, התעלמו מן העובדות הנראות לעין ומן הפרשנויות הברורות, וכופפו קומתם לפני 'דעת תורה' של מרדכי היהודי. (שיחות ומאמרים להרב דסלר זצ"ל עמוד לו. אל המקורות ח"א 84)

 

צום ובכי ומספד

התכנסו היהודים כולם לשלושה ימים של צום ותפילה [וכדי לקיים את גופם, היו מפסיקים מעט מבעוד יום לפני החשכה (ילקו"ש ה תתרנו)]. היו שם 12,000 כהנים, הם לקחו שופרות ביד ימין וספר תורה ביד שמאל, והיו הולכים וזועקים אל ה': רבונו של עולם, התורה שנתת לנו - בודאי כדי שנלמד בה נתת אותה. ואם עמך יכלה מן העולם - מי יעסוק בתורתך, ומי יזכיר שמך? ונפלו על פניהם ואמרו: "עננו ה', עננו", והשופרות הריעו עמהם, והעם ענה אחריהם. וכל כך גדולה היתה בכייתם, שבכו עמהם כל צבא מרום, ותעל שועתם אל האלוקים. (תרגום שני)

 

ליל הסדר בבכייה - ורעש גדול בשמים

כאשר הגיע ליל הסדר, היו כל ישראל שרויים באמצע התענית, ובמקום לומר את ההגדה של פסח בשמחה, אמרו סליחות ושלוש עשרה מידות של רחמים בבכי וצעקה. ובזוהר הקדוש (בא מ ע"ב) אמרו, כי בשעה שיושבים ישראל בליל פסח ומספרים ביציאת מצרים וקוראים ההגדה של פסח, מזמין הקב"ה את מלאכי השרת וכל פמליא של מעלה, ואומר להם: לכו שמעו מה מספרים בני על הנס שעשיתי להם ביציאת מצרים. ואז כל המלאכים מתכנסים והולכים לפקוד את בתי ישראל, ושומעים איך ישראל מודים ומשבחים להקב"ה, וחוזרים ובאים אל הקב"ה ומודים לו על העם הקדוש שיש לו בארץ, ששמחים בישועת ה', ובאותה שעה כביכול מוסיפים עוז וגבורה להקב"ה.

ואילו בשנה זו בליל פסח, נשמע במרום קול בכייתם של 22,000 תינוקות של בית רבן, באמירת סליחות ותחנונים, כשהם חוסים בצילו של מרדכי. עמד השר של התורה וצווח לפני כסא הכבוד, בכה והתחנן, ולקולו נזעקו כל מלאכי השרת ונתנו קולם בבכי, כמו שנאמר: "הן אראלים צעקו חוצה, מלאכי שלום מר יבכיון". אמרו לפני הקב"ה: רבונו של עולם! אם ישראל בטלים חס ושלום, אנו למה נצרכים בעולם? וכל צבא השמים חרדו ולבשו שקים, ועלתה שועתם לשמי מרומים. באותה שעה אמר להם הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת: מה אני שומע, קול גדיים וכבשים? אמרו לו: רבונו של עולם, לא קול גדיים וכבשים אתה שומע אלא קול קטני עמך בית ישראל, תינוקות של בית רבן השרויים בתענית, והמן הרשע רוצה להוליכם לטבח. מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא, וכביכול היה בוכה עימהם. והעיר את כל חמתו על המן האגגי ומיד הפר עצתו וקלקל מחשבתו, שנאמר: "סורו ממני כל פועלי און כי שמע ה' קול בכיי". (חזו"ע שו)

 

 

לפרק הבא פרק ה': http://dvar-tora.co.il/mamr.aspx?id=1178

לפרק הקודם פרק ג': http://dvar-tora.co.il/mamr.aspx?id=1176



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏