"סיפור מגילת אסתר"- פרק ב'

"סיפור מגילת אסתר הפרק השני" מתוך חוברת בהלכה ובאגדה לימי הפורים: בו יסופר איך חיפשו למלך כלה חדשה?. איך ערכו גיוס בינלאומי למען המשימה הקשה?. מה היתה הפרוצדורה ומה התהליך?. כי אין זה פשוט מלכה להמליך. ומי לבסוף אל התפקיד נכנסה?. מדוע יש הנחה בארנונה ובמס הכנסה?. מה בדיוק הרגיז את בגתן ותרש?. ומי גילה את מזימתם חרש?.

סיפור מגילת אסתר

פרק ב' 


אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּשׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ זָכַר אֶת וַשְׁתִּי וְאֵת אֲשֶׁר עָשָׂתָה וְאֵת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֶיהָ: וַיּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו יְבַקְשׁוּ לַמֶּלֶךְ נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת טוֹבוֹת מַרְאֶה: וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים בְּכָל מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל נַעֲרָה בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים אֶל יַד הֵגֶא סְרִיס הַמֶּלֶךְ שׁמֵר הַנָּשִׁים וְנָתוֹן תַּמְרֻקֵיהֶן: וְהַנַּעֲרָה אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ תִּמְלֹךְ תַּחַת וַשְׁתִּי וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ כֵּן:

 

לאחר שהתפכח אחשוורוש מיינו, ואף כעסו פג, הוא הצטער צער רב על הריגתה של ושתי. תמונתה היתה מצויירת לפניו מעל מיטתו, ובכל פעם שהיה מסתכל בה, היה  מתמלא צער וחרטה על כך שהוציא אותה להורג.

 

ראו נערי המלך את צערו, והבינו כי עליהם לדאוג בהקדם למלכה חדשה. הם דיברו על ליבו, כי אין זה טוב עבורו לחפש כעת בת מלכים מיוחסת, שלא יחזור הסיפור על עצמו. עליו לחפש נערה נאה וטובה, מבלי לבדוק כלל מהו ייחוסה. ולשם כך, יעצו לו להפקיד פקידים בכל מדינה ומדינה ממדינות מלכותו, אשר הם יאספו ויביאו לשושן "כל נערה בתולה טובת מראה", ומתוכן יבחר לו המלך את אשר תשא חן בעיניו.

 

ואכן יצאו פקידי המלך והתחילו לקבץ אל שושן הבירה נערות רבות. שני כרוזים יצאו מטעם המלך, לזרז את הנערות להתקבץ - הראשון בלשון עריבה, בדברי פיוס וריצוי, שכל נערה אשר תיטב בעיני המלך, תהיה מלכה חשובה ותזכה ביקר וגדולה. ואכן נערות רבות מיהרו לקשט את עצמן ולצאת אל הפקידים למצוא חן בעיניהם. ואולם היו הורים רבים שלא רצו לשלוח את בנותיהם למלך אחשוורוש ההפכפך, אשר אף נהג באכזריות נוראה כלפי אשתו ושתי, לכן יצא כרוז נוסף, אשר בו הוכרז בתקיפות, כי נערה אשר תחביא את עצמה מפני הפקידים, תתחייב במיתה. והפקידים אכן עברו בין הבתים, הוציאו בכוח נערות מביתן, והובילו אותן כשבויות מלחמה... (מלבי"ם ב ח)

 

כל הנערות שהובאו לשושן, רוכזו ב"בית הנשים", כשעליהן מופקד הגי. בין הנערות נדחפה בתו של המן, כמובן. אבל משמים גרמו שקבלה מחלת מעיים מבישה והיה נודף ממנה ריח רע, ולכן שלח אותה הגי בבזיון גדול לביתה... (מע"ל סח, קסג)

מרדכי היהודי

אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי: אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל:

 

מרדכי היהודי, היה משריו החשובים של אחשורוש. בהיותו בירושלים היה מחשובי הסנהדרין [בית הדין הגדול של ישראל], וככל חכמי הסנהדרין, היה יודע את כל השבעים שפות. הוא הוגלה בחורבן בית המקדש על ידי נבוכדנצאר מלך בבל, ונשאר שם עד שבאו כורש ודריוש וכבשו את בבל. כשחזר כורש לארצו פרס, עלו עמו הנביא דניאל ופמלייתו יחד עם חברי הסנהדרין ואף מרדכי הצדיק עימהם, והתיישבו בשושן.

 

עניו וצנוע היה מרדכי, והיה המדריך של עם ישראל בגלותם. מעלותיו ופעולותיו למען אחיו היהודים רמוזים בשמו - "מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ":  בן יאיר - בן שהאיר את עיניהם של ישראל בתפילתו. בן שמעי - בן ששמע אל את תפילתו. בן קיש - שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו. [שאם כוונת המגילה במילים אלו היתה רק להראות את הייחוס שלו, היה צריך להמשיך ולייחסו עד בנימין. משמע שיש כאן משמעות נוספת מעבר לייחוס. (מגילה יב ע"ב)]

 
אסתר - הדסה

"וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת".

 

יתומה היתה אסתר מיד בהיוולדה: כשהתעברה אמה של אסתר - מת אביה, ומיד כשנולדה - מתה אמה (מגילה יג ע"א). וזהו שאמרה אסתר במזמור "אילת השחר" שבתהילים: "עליך השלכתי מרחם, מבטן אמי אלי אתה!". ואסף אותה מרדכי דודה אל ביתו וגידל אותה ברחמים ובחמלה, האכיל והלביש, ממש כמו אם המטפלת בתינוקה, בחום לב ובאהבת נפש, עם חינוך טהור ואיתן לתורה ולמצוות. [וזה מראה על גדלותו וענוותנותו הרבה, שעשה כן על אף שהיה מראשי הסנהדרין ומקורב למלכות.]

 

שמה המקורי של אסתר היה "הדסה" - מלשון "הדס", שמטבעה היתה ירקרוקת כמו ההדס, ולא היתה כל כך יפה, אלא שחוט של חן וחסד נתן עליה הקב"ה, ומכך נהיתה יפת תואר וטובת מראה. ועוד טעם שנמשלה להדס, כמו הצדיקים שנמשלו להדס, אשר הוא רענן ורטוב, הן בימות החמה והן בימות הגשמים, כך אסתר תמיד היתה עומדת בצדקותה, בכל המצבים, הן בהיותה בבית מרדכי, והן בהיותה בבית אחשורוש.

 

ועוד אמרו שכשם שההדס נראה מבחוץ כחסר ריח, שאין ריחו נודף, אלא רק כשממשמשים בו מרגישים בריחו, כך אסתר, כלפי חוץ היה נראה שהיא התרחקה חלילה לגמרי מן היהדות: נישאה למלך גוי! ומי יודע אף אלו מאכלים היא אוכלת שם בארמון המלכות?! ומסתמא גם אינה יכולה לשמור שם את השבת. אם לא די בזה - היא עורכת בהמשך סעודות ומשתאות למלך ולהמן צורר היהודים, דווקא בשעה שהיהודים נתונים בצרה! אין זאת אלא שחיי המלוכה השכיחו ממנה כליל את מוצאה היהודי ואת דרך התורה... כך היה נראה כלפי חוץ. אך כשמסתכלים אנו יפה ומפשפשים במעשיה של אסתר, רואים אנו כי כל מה שעשתה, יפה עשתה. וה' יתברך, בוחן לבות וכליות, ידע כי כל מעשיה היו לשם שמים. היא נישאה למלך גוי בעל כורחה, אך ידעה שיש לה בכך שליחות, וכל מגמתה היתה להציל את עם ישראל. ובארמון המלוכה - עשתה תחבולות שונות, כדי לשמור את כל המצוות כדת וכהלכה! היא לא טעמה כלל מכל המאכלים שהגישו לה בבית המלך, אלא אכלה אך ורק מיני ירקות וקטניות, בטענה שהיא צמחונית. גם בשמירת השבת נזהרה עד מאוד, על ידי שמינתה לעצמה שבע שפחות, שכל אחת מהן היתה מגיעה ביום מסוים בשבוע, ולכל אחת קראה שם המזכיר את היום בשבוע, למשל: לראשונה קראה "יהלותא" [מלשון אור יהל, שביום הראשון ברא ה' את האור], לשניה קראה "רקועתא" [מלשון רקיע] וכדומה, ולשביעית קראה על שם השבת. לאסתר היתה מכך תועלת כפולה: ששם השפחה הזכיר לה כי היום שבת, וגם כי אותה שפחה לא הרגישה בשום שינוי במעשיה של אסתר מיתר ימות השבוע, כי היתה מגיעה רק בשבתות, והיתה חושבת שכך מנהגה בכל יום ויום, שלא לעשות מלאכה. גם המשתה אשר ערכה אסתר לאחשורוש והמן היה לשם שמים, כפי שנראה בהמשך. (תוספות השלם עח בשם תרגום)

 

נאה ויאה היה לה השם "הדסה". אלא שמרדכי הצדיק צפה ברוח הקודש שהיא תינשא לאחשורוש, ומכך תצמח תשועה לעם ישראל. ומכיון שהשם "הדסה" הינו שם יהודי, ומרדכי רצה לטובת הענין להסתיר את מוצאה ועמה, לכן עמד והסתיר את שמה האמיתי וקרא את שמה "אסתר", מלשון הסתרה [וכן בלשון ארמית ההדס נקרא "אסא"]. באותם ימים השם 'אסתר' [אסתהר] היה מקובל אצל הגויים במדי ופרס, ומשמעותו -  כוכב נוגה.

 

לקיחת אסתר

"וַיְהִי בְּהִשָּׁמַע דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ וּבְהִקָּבֵץ נְעָרוֹת רַבּוֹת אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל יַד הֵגָי וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶל יַד הֵגַי שׁמֵר הַנָּשִׁים".

 

כאשר יצאו כרוזי המלך, מיהרה אסתר, מתוך צניעותה וצדקותה, להחביא את עצמה. אף מרדכי עזר לה בכך. ואכן במשך שלוש שנים הצליחה אסתר להסתתר מידם של פקידי המלך. ואולם כעבור שלוש שנים השיגה אותה יד הפקידים, והיא נלקחה בעל כורחה אל בית הנשים. מרדכי, אשר עד עתה ניסה ככל יכולתו למנוע את לקיחתה, הבין כעת ברוח קודשו, כי מאת ה' היתה זאת, ובודאי לא לחינם אירע כן לצדקת זו, שתילקח למלך גוי. אין זאת אלא שרוצה הקב"ה לזמן תשועה לעם ישראל על ידה. ומי כמוהו יודע כמה יהיו זקוקים ישראל לישועה בקרוב! [בגלל הקטרוג על השתתפותם במשתה אחשוורוש], לכן שמר מרדכי את הדברים בליבו וציפה לראות כיצד יפול דבר. (הגר"א, רש"י)

 

טרם נלקחה, ציוה ואמר לה, שתיזהר לא לספר לאף אחד על מוצאה היהודי ועל ייחוסה המשפחתי, מכמה שיקולים:

 

v    כדי שלא ידעו על ייחוסה המלכותי, שהיא מזרעו של שאול המלך, שדבר זה יכול לגרום למלך לרצות בה יותר. אבל אם יחשבו אותה לאיזו אסופית מחוסרת בית, שאסף אותה מרדכי לביתו מרחמנותו - אולי יש תקוה שהיא לא תילקח כלל אל אחשוורוש. (רש"י)

v    כדי שאם אכן בסופו של דבר היא תיאלץ להילקח לארמון, תוכל לפחות לשמור את תורת ה' בסתר, שלא תאכל נבילות, ותשמור השבתות, ולא ירגישו בכך המשרתים. (אבן עזרא)

v    במידה שהיא אכן תזדקק בבוא הזמן לעמוד לימין היהודים ולהצילם, טוב יותר שהמלך לא ידע את זהותה היהודית, וכך לא יפגע כושר ההצלה שלה.

הנוהל בבית הנשים

הובאה אסתר אל "בית הנשים", שבו שהו הנערות שהתאספו מכל רחבי הממלכה. כיאה למלך עשיר כאחשוורוש, היה בית הנשים - בית מלון מפואר ומרווח, מאובזר ומפנק. כל נערה קיבלה חדר ומשרתת צמודה, ארוחות כיד המלך, בגדים, תכשיטים ותפנוקים, ובנוסף - טיפולי יופי וקוסמטיקה המתקדמים ביותר, לפי מיטב המסורת הפרסית! "שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר" - בחודשי החורף סכו בשמנים המחממים את הגוף, "וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים" - בחודשי הקיץ התרעננו בבשמים ובתכשירים המסירים זיעה ומשרים רעננות.

 

שנים עשר חודשים שהתה כל נערה בבית הנשים, עד אשר הובאה אל המלך! היה זה כדי לבחון את בריאותן של הנערות, אם הן אכן בריאות ונאות במשך כל ימות השנה - ללא מחלות חורף, וללא תופעות קיץ, ללא אלרגיה באביב, וללא יובש בסתיו...

 

כאשר הושלמו שנים עשר חודש - הגיע תור הנערה לבוא אל המלך. בשלב זה היא זכתה ליחס מועדף - "כָּל אֲשֶׁר תּאמַר יִנָּתֵן לָהּ!" - נתנו לה מתנות כאוות נפשה, תפנוקים שונים, וכן מיני זמר ומוסיקה טובה הערבה עליה... זאת כדי לרצותה שתבוא אל המלך בלב שלם ובנפש חפצה.

 

כל ההצגה הנפלאה הזאת הסתיימה ביום שלמחרת. כאשר חזרה הנערה מבית המלך - לא חזרה עוד אל בית הנשים, אלא כעת הפנו אותה אל "בית הפילגשים", עליו היה מופקד 'שעשגז'. כעת היא יכולה רק לייחל שאולי ירצה בה המלך שוב - "לֹא תָבוֹא עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי אִם חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְנִקְרְאָה בְשֵׁם". ומאידך היא הוגבלה שלא להינשא לעולם לאדם אחר, שאין זה מכבודו של המלך. (רש"י ומלבי"ם ומפרשים שם)

 

שרוי בלא אשה...

כך חולפות שלוש שנים. משלחות של נערות ממשיכות להגיע מכל רחבי הממלכה, בית הנשים פועל בתפעול מלא, עוד ועוד נערות נשלחות אל המלך, ומשם אל בית הפילגשים [שכבר נמצא בתפוסה מלאה...] - אך מכל הנערות עדיין לא בחר לו המלך את האחת והיחידה שתהיה אשתו!

 

מבחינה חיצונית - מאף אחת הוא לא התרשם מי יודע מה... עדיין היתה תלויה על קיר חדרו תמונתה של ושתי, זיכרונה לא לברכה, וכל אחת שנכנסה - הוא היה משווה ביניהן - ומחליט ש"זה לא זה"... (ספרי דאגדתא על אסתר, מדרש אבא גוריון פרשה ב)

 

וחוץ מהיופי - הוא חיפש גם אופי! הרי כבר נכוה ברותחין מהתנהגותה הקלוקלת של אשתו הראשונה, ולא חפץ ליפול בפח פעם נוספת! הוא חפש אשה נאה ונעימת הליכות, ואף אחת מכל הנשים שהיו אצלו לא התיישבה כראוי על לבבו...! אומנם היו נשים שקצת נראו לו מתאימות, אבל הוא לא מיהר להחליט! הוא ביקש שירשמו את שמן, ורק אם לא ימצא אשה אחרת טובה מהן - ינסה לבחור לו אחת מתוכן... (אבן עזרא ועוד)

 

אסתר בבית הנשים

והנה כעבור שלוש שנים מגיעה אל בית הנשים - אסתר. מיד כאשר רואה אותה הגי, הוא מחליט בלבבו - שהנה הנה זוהי המלכה המיוחלת! כה מצאה היא חן בעיניו, עד שהוא משוכנע לגמרי שהיא זו שתיבחר! 

היה זה חן מיוחד ששפך עליה הקב"ה, למרות שלא היתה נאה מצד עצמה, כמו שאמרו חז"ל (מגילה יג ע"א): "אסתר - ירקרוקת היתה". היא אף לא התאפרה ולא התקשטה כיתר הנערות, אלא באה בפנים נפולות בלי חשק ורצון. אך - "חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן ה'!" (תהלים פד יב), "חוט של חסד משוך עליה", וכך היתה נושאת חן בעיני כל רואיה.

 

"וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו, וַיְבַהֵל אֶת תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת מָנוֹתֶהָ לָתֶת לָהּ". מיד הוא מעמיד לרשותה את מיטב שירותי ותפנוקי בית הנשים, ודואג שהיא תתחיל מיידית בטיפולי השמנים והבשמים כנהוג, כדי לזרז את מועד בואה אל המלך. "וְאֵת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ" - הוא לא נותן לה סתם משרתת רגילה מהצוות של בית הנשים, אלא ממהר להביא לה מבית המלך את שבע הנערות שתפקידן לשרת את המלכה. הן היו מובטלות תקופה לא קצרה - עכשיו הגיע הזמן שהן תחזורנה לתפקיד! עד כדי כך היה הגי בטוח בבחירתה של אסתר למלכה! "וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב" - כמובן שכמלכה לעתיד, הוא העניק לה ולנערותיה תנאים מועדפים - חדרים הכי טובים, אוכל הכי משובח. (מלבי"ם, הגר"א)

 

אבל אסתר לא שתה ליבה לכל זאת. צנועה היתה ובצניעותה נשארה, לא התרשמה מרושם חיצוני, מאסה בכל סממן של ראוותנות. "לֹא בִקְשָׁה דָּבָר, כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יאמַר הֵגַי סְרִיס הַמֶּלֶךְ שׁמֵר הַנָּשִׁים" -  עשתה רק מה שהתבקשה והיתה מוכרחה. אפילו באוכל המשובח לא נגעה, אלא אכלה רק קטניות וירקות, כדי שלא להיכשל במאכלים אסורים.

 

מרדכי דאג מאוד לשלומה של אסתר. הוא ידע את גודל צניעותה וצדקותה, וחשש מאוד שהיא תחלה מרוב צער על שנלקחה אל המלך. הוא אף חשש שמא התנהגותה המסויגת והמצטנעת תכעיס את הממונים עליה, עד שירצו חלילה להורגה. לכן - "וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים, לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר [אם היא זקוקה לרופאים] וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ [שלא יהרגוה]". (הגר"א, אבן עזרא)

 

אסתר נבחרת למלכה

"וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ".

 

כעבור שנה, מגיע הזמן שעליה להיכנס אל המלך. אנשי הצוות התווכחו ביניהם בידי מי תיפול הזכות להביאה, ואף הציעו לשלם על כך כסף רב. אחד אמר אני אתן מאה דינרים, והשני הציע מאתיים... (אסת"ר ו י) אולם כל הכבוד והגדולה הללו, וכל הפאר והיקר שליוו אותה במשך כל השנה האחרונה - לא הטו כלל את לבבה. היא פסעה אל המלך בצעדים כבדים, בעל כורחה, בפנים נפולות ועצובות.

 

אך ראה זה פלא -

 

"וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלוֹת וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּראשָׁהּ וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי". מיד כשרואה אותה אחשוורוש הוא מחליט שזהו. הוא מצא את מה שחיפש. אין צורך להמתין ולא לבדוק - בטוח שהיא האשה הכי טובה ונאה בעולם!

הוא עצמו לוקח את כתר המלכות ושם בראשה - ממליך אותה מיידית למלכה. ללא היסוס - הוא אף מסלק מן הקיר את תמונתה של ושתי, ומזמין תמונה חדשה - של אסתר...

 

להגי שומר הנשים הוא נותן פקודה חד משמעית: לפזר ולפרק את בית הנשים! אם מגיעה משלחת חדשה - בבקשה: אחורה פְּנֵה קדימה צְעַד, אין צורך. גם את הנערות שכבר נמצאות - בבקשה להחזיר הביתה. אין יותר משלחות, אין יותר נערות. יש רק אחת ויחידה שבה הוא חפץ, האחרות כבר לא מעניינות אותו!

 

משתה אסתר

"וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו אֵת מִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר, וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה, וַיִתֵּן מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ". לרגל הכתרת המלכה החדשה - הוא עורך משתה גדול. שמחה רבה ומיוחדת היתה לו במשתה זה, הרבה יותר מן השמחה שהיתה לו במשתה הקודם, שנערך לפני ארבע שנים. אבל הפעם הוא מחליט לא לעשות משתה ראוותני מידי - עדיין יש לו טעם מר בפה מן המשתה הקודם. הפעם הוא מחליט לערוך משתה בפורום מצומצם יותר - לכל שריו ועבדיו. אולם גם את האזרחים הוא לא מקפח, ומשתף אותם בשמחתו בצורה מיוחדת: הוא שולח להם חבילות שי מהודרות ומלכותיות, וכן נותן להם לאותה שנה הנחות משמעותיות במיסים ובארנונה.

 

זהות מטושטשת

אבל רק דבר אחד הפריע לאחשוורוש: הוא לא ידע מהו מוצאה של אסתר. כמה שניסה להפציר בה ולשדל אותה, היא היתה מתחמקת ממנו בתשובות שונות. פעם אחת אמרה לו בהתחנחנות, שמה איכפת לו מי היו אבותיה, העיקר שיסתכל עליה כמה היא טובה ונחמדה... ופעם אחת טענה שהיא יתומה מקטנות, ואינה מכירה כלל את אביה ואת אמה. והוא כבר לא יודע מה לחשוב, אם להאמין לה או לא. אולי באמת היא לא יודעת את מוצאה? ואולי היא מתביישת במשפחה שלה, מפני שבאה ממשפחה נחותה, ולכן היא מנסה להסתיר זאת?

 

אכן בעזר ה', הצליחו מרדכי ואסתר להסתיר ולטשטש את מוצאה של אסתר. היו שלא ידעו כלל מאין הגיעה אסתר, כי מרדכי השתדל להבליע אותה בין הנערות. והיו שידעו שאסתר גדלה בביתו של מרדכי, אך לא ידעו שהיא בת דודו, אלא חשבו שהיא אסופית שלקחה מרדכי מרוב רחמנותו. גם מי שטען [ובהגיון רב!] שאסתר יהודיה - דבריו התקבלו בחוסר אמון, שכן מרוב שנשאה חן בעיני כולם, "כל אחד ואחד - נדמתה לו כאומתו" (מגילה יג ע"א). הסינים התרברבו שאִיסְטִירִינָה היא סינית, המצריים דווקא ידעו לספר כי אִיסְתֵירָא היא מצרית, ואילו הפרסים טענו בלהט שאִיסְתָהָר היא כמובן פרסית. אז איך אפשר להאמין ליהודים שכמובן טוענים שאסתר יהודיה?!

 

"אין אסתר מגדת..."

אחשוורוש לא השלים עם זה כל כך בקלות. בכל ליבו השתוקק לגלות את זהותה של אסתר, אשתו היקרה והאצילית. פעולות רבות עשה כדי לגלות זאת: כדי שלא תחשוש שמא יחליף אותה באחרת מפני מוצאה הבזוי - הקפיד כאמור לפזר ולשלוח את כל הנערות שבבית הנשים, להראות לה שהוא רוצה אותה בכל מצב, גם אם היא ממשפחה בזויה. גם המשתה הגדול שערך לכבודה - נערך מתוך מגמה שהיא תִּפָּתַח ותגלה את זהותה. מן הסתם - בתוך כל הכבוד הגדול שיקיף אותה - לא יהיה לה נעים להישאר איזו אסופית חסרת זהות. אז היא לפחות תגלה באופן חלקי מאיזה עם היא. מה גם שיגיעו אל המשתה שרים, שגרירים ומשלחות מכל 127 מדינות, ובודאי כשתראה את הנציגים של העם שלה היא לא תישאר אדישה, אלא תכבד אותם ותסביר להם פנים.

 

הוא אף פתח לכבודה את אוצרותיו, והתחיל לחלק מתנות יקרות ערך לאזרחיו.  מסתמא כשתראה שהוא משחרר מתנות כה רבות ויקרות, היא תעשה לו איזה רמז - לאיזה מדינות כדאי לְמַעֵן את החבילות, כדי שהמשפחה שלה תקבל חלק יפה. (מלבי"ם)

 

אבל שום דבר לא עזר!

 

- "אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיה מָרְדֳּכָי. וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ".

 

הכבוד, העושר, הפיתויים - שום דבר לא מזיז אותה. היא נשארת בצניעותה, בענוותנותה, נאמנת לדבריו של מרדכי הצדיק, ותופסת בפלך השתיקה.

 

אומרים חז"ל, כי את תכונת הצניעות והשתיקה [היפך הגילוי, ההבלטה וההחצנה] - היא ינקה משורשים עמוקים: מרחל אמנו ומשאול המלך. "בשכר צניעות שהיתה בה ברחל [שמסרה לאחותה את הסימנים ושתקה ולא ביישה את אחותה] - זכתה ויצא ממנה שאול. ובשכר צניעות שהיה בו בשאול [אשר בהוראת שמואל - "אֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד"] - זכה ויצאה ממנו אסתר". (מגילה יג ע"ב)

 

מעשה בגתן ותרש


אמר רבי יוחנן: הקציף הקב"ה עבדים על אדוניהם - לעשות נס לצדיק!
(מגילה יג ע"ב)

תסיסה!

"בַּיָּמִים הָהֵם וּמָרְדֳּכַי ישֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשּׁמְרֵי הַסַּף וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶך אֲחַשְׁוֵרשׁ".

 

הנה נראה, כי החיים בשושן שבו למסלולם הרגיל. אחשוורוש כבר מצא בשעה טובה את המלכה המיוחלת, נערכה אף חגיגת נישואין 'צנועה', ומה שחשוב - יש הנחות טובות בארנונה ובתשלומי המס, ואפילו מתנות יפות. הכל טוב ויפה.

 

אבל מתחת לפני השטח רחשה התסיסה!

 

ראשית - איך יתכן שאחשוורוש מפזר כך את הנערות אשר בבית הנשים ומחזיר אותן לארצן כלעומת שבאו?! אין זו רק פגיעה אישית בנערות, שלא זכו לשום יחס מן המלך, אלא מעבר לכך, יש כאן פגיעה בכבוד המדינות שמהן הגיעו. הלוא כל מדינה שלחה את מיטב נערותיה, יחד עם משלחת מכובדת של נציגים ושגרירים,  וכל הענין הזה של בחירת המלכה - כבר הפך למין תחרות בינלאומית: מי תהיה המדינה שממנה תיבחר המלכה.

אז נכון שאסתר מצאה חן בעיני אחשוורוש, אבל יש כאן נהלים ברורים: הרי כל נערה שמוצאת חן בעיני המלך, צריכה ללכת לבית הפילגשים, ורק אם יתברר שמבין כל הנערות אין טובה ממנה - אז תיבחר היא למלכה. אז מדוע המלך משנה לפתע את הנהלים?! מדוע הוא לא מוכן לתת ליתר הנערות שבבית הנשים שום צ'אנס?! כך הוא שולח את המשלחות המכובדות בבושת פנים בחזרה לארצן?!

 

שלא לדבר על כל ההוצאות הרבות שהשקיע בנערות [מכספי המיסים שהוא סוחט מאיתנו, כמובן, אלא מה?!] - שירדו עכשיו לטמיון!

 

המן מחפש שותפים

יותר מכולם - כעס המן. עדיין עומד בפיו טעם האכזבה, ההחמצה, והתסכול הנורא, שאחזוהו כאשר נשלחה בתו בביזיון הביתה על ידי הגי. כל עוד לא נבחרה מלכה אחרת, היתה לו עוד איזו אפשרות להשתעשע בספק, שאולי הוא יצליח למצוא איזו תרופה או איזה תכשיר פלא - להסיר את הריח הנורא הנודף מבתו, ולהביאה שוב אל בית הנשים. אבל עכשיו כבר אפסה כל תקוה - המלך בחר באסתר, ועל המקום נעל את הרשימה, ואינו מוכן לשמוע שום הצעה אחרת. אבל מה שהכי הכי מרגיז הוא - שכמעט בטוח שאסתר הזאת היא יהודיה! כמעט לא יתכן אחרת: הרי היא נלקחה מבית מרדכי. וחוץ מזה - איזו אשה יכולה ככה לעמוד על שלה, בכזו עקשנות, ואפילו להעמיד את חייה ואת מעמדה בסכנה, כדי לא לגלות את מוצאה?! זה יכול להיות רק אצל היהודים העקשנים, שחוקי הדת שלהם עומדים אצלם מעל הכל! אז נכון שויזתא הבן החמוד שלו מריע כל היום לכבוד המלכה הפרסיה אסתהר, וחבריו הסינים מתגאים במלכה הסינית איסטירנה... אבל אותו אף אחד לא יוכל לבלבל - יש לו הרגשה חזקה שאסתר היא יהודיה! 'אי...אי...' חשב המן בליבו, 'יש לי חשק להרוג את המלך והמלכה הזאת גם יחד!'...

 

'אבל איך עושים את זה? איך שופכים את הדם ונזהרים לא להתלכלך ממנו? לא, העבודה הזו מידי מסוכנת בשבילי, צריך למצוא מישהו שיעשה במקומי את העבודה!'. אכן, לא רחק היום בו הצליח המן למצוא את האנשים המתאימים...

 

תהפוכות בממשלה

שרי הממשלה גם הם רתחו מזעם. המלך אחשוורוש השתגע! מרוב אהבתו לאסתר, הוא מתחיל להיכנס לפחדים! הוא מפחד שמא יסיתו אותו השרים להרוג חלילה את אסתר, כמו שהסיתו אותו להרוג את ושתי. ולכן הוא מחולל תהפוכות בממשלה, ועורך חילופי תפקידים בצורה בוטה. את השרים הכי חשובים שלו - הוא משפיל, ונותן להם תפקידים פחותים ובזויים, למען יראו וייראו - ששום שר ושום מינוי אינו חשוב בעיניו - לנגד המלכה היקירה...!

 

ואת מי הוא מעלה לגדולה?! לא להאמין... את מרדכי היהודי!

 

אכן מרדכי היהודי הפך כעת ליועצו של המלך, על פי עצתה של אסתר המלכה, אשר אמרה לפני המלך: "אדוני המלך, בעלי היקר! הלוא תראה כי כל הצרה שבאה עליך בהריגת ושתי היתה על פי עצתם הנמהרת של יועציך הפוחזים. לעומת זאת, המלכים שקדמו לך, היו מתונים ושקולים, מפני שהיו להם יועצים מיוחדים במינם. יועצים אלו הם חכמי ישראל, אשר רוח אלוקים בקרבם, ואף בקיאים הם בגינוני ובטכסיסי המלכות. הנה קח לדוגמא את המלך העריץ נבוכדנצאר - היודע אתה מי היה היועץ האישי שלו? דניאל! נבוכדנצאר הושיב את דניאל על פתחו, והיה נועץ בו בכל ענייניו. גם נכדו, המלך בלשצאר, התייעץ עם דניאל. ומי היה יועצו של המלך הפרסי כורש? זרובבל בן שאלתיאל! כורש היה ממש מתענג על חכמתו, אשר עלתה על חכמת כל השרים, והיה מתייעץ בו רבות. לכן ראוי גם לך, כמלך כה אדיר וגדול, לקחת לך יועץ יהודי, אשר יתן לך עצות נבונות ושקולות בכל ענייני המלכות, היאך לכונן את מלכותך ביד רמה ובדרך ישרה, ותמצא חן ושכל טוב בעיני הכל".

 

דברי החן הללו התקבלו על ליבו של אחשוורוש, ואכן על פי עצתה הוא לקח את מרדכי היהודי והושיב אותו כיועץ בשער המלך. (ילקוט שמעוני אסתר ב תתרנג. מע"ל פט)

 

עבור השרים הפגועים - היה זה כזריית מלח על פצע פתוח! הם לא יכלו לסבול זאת. ובמיוחד שמרדכי היהודי הגאה - דן דיני ממונות לפי דין ישראל! יהודים רבים מגיעים אל פתחו כדי לשאול שאלות הלכתיות. מה המלך רוצה לפתוח כאן - ישיבה?!... האווירה בארמון נעשתה מתוחה וממורמרת.

 

אבל אף אחד לא העיז לדבר!

 

אוי ואבוי למי שיעז לפצות את פיו נגד המלך, או להעיר איזו הערת ביקורת! מי יודע מה המלך המשוגע הזה מסוגל לעשות לו?! אי אפשר אפילו לפרוק את המועקה הכבדה באוזני חבר לצרה - לך תדע אם הוא לא יחליט פתאום להלשין עליך למלך, כדי למצוא חן בעיניו. כולם תוססים, כולם רותחים, אך אף אחד אינו מעיז לדבר.

 

בגתן ותרש

אבל היו שניים - שדי, כבר התפוצצו מרוב כעס. היו אלה שני שומרי השער, בגתן ותרש. היה להם עבר מפואר, מִשְׂרוֹת מעולות. הם היו בעבר מקורבים אל המלך בלשצאר, אך גם בממשלתו של אחשוורוש הם קיבלו משרות מצוינות: 'בגתן' - הוא "בגתא", היה בעבר ממשרתיו האישיים של המלך - הוא זה שנמנה על המשלחת החשובה, שהתבקשה להביא את ושתי המלכה לפני המלך, [כעת השתנה שמו לבגתן - כמו 'בזתן' (האותיות ג' וז' בלשון הקודש לעיתים מתחלפות) - שראוי הוא להתבזות.] ו'תרש' הוא "שתר", היה משבעת היועצים הבכירים של המלך. והנה עתה הורדו שניהם מגדולתם, ועליהם לעמוד על המשמר בשער כשוערים זוטרים! התפקיד ה"נכבד" הזה מחייב אותם לעמוד דום במשך כל המשמרת, ומידי פעם להגיש משקאות לפני המלך.

 

הרגליים כואבות, העלבון צורב - ועיניהם כלות בראותם את מרדכי היהודי יושב לו בנחת בשער המלך, בתפקיד בכיר ומכובד!

 

ואז עלה הרעיון הנועז!

 

חורשים מזימות

בעצם הם לא העיזו לחשוב על זה לבד. היה זה המן הערמומי והמתוחבל, שראה בבגתן ותרש את האנשים המתאימים לביצוע מזימתו השפלה. אין יותר מתאימים מהם: ממורמרים, מתוסכלים, ומה שחשוב לא פחות - יש להם גישה זמינה אל המלך.

אבל המן היה זהיר. הוא לא ילכלך את צווארונו הלבן. הוא ידע שבגתן ותרש בעצם יכולים לעשות את העבודה היטב גם בלעדיו, מה שחסר זה רק לתווך קצת ביניהם ו'להדליק' אותם. וזה מה שהוא עשה - הניח גפרור בוער על חבית הנפט ומיהר להתרחק לפני פרוץ הדליקה...

 

כמה רמזים וקריצות בעיניים, עד שהמן נתן להם להבין שהם בעצם 'משדרים על אותו גל'. כעת התחילו בגתן ותרש לדבר ביניהם ישירות וגלויות: זהו זה. צריך לשים קץ לשיגעונות של המלך הזה. הגיע הזמן שאנו נקום ונעשה את מה שכולם מפחדים לעשות: לחולל כאן מהפכה! להרוג את המלך אחשורוש ההפכפך, ולהשיב את הסדר על כנו.

 

אין מה לדאוג: לאחר שנצליח להרוג את המלך, אף אחד לא יתבע אותנו על כך. להיפך, כולם ישמחו, ועוד יבואו ויוקירו אותנו על כך! שהרי חוץ מאתנו, עוד שרים רבים בממשלה היו קרובים וידידים למלך בלשצאר. כולם כואבים כמונו את המהלכים האחרונים של הריגת ושתי ולקיחת אסתר. גם השרים המדיים והפרסיים אינם אוהדים את המלך, במיוחד לאחר פיזור הנערות, כך שאין לנו ממי לפחד.

 

אבל איך עושים את זה? זה באמת קצת מורכב. הדרך האפשרית ביותר עבורנו להרוג את המלך היא על ידי שנכניס ארס של נחש לתוך המשקה של המלך, וכך נרעיל אותו. אבל זה לא פשוט, כי חליבת הארס מן הנחש והכנתו והבאתו אורכת שעות ארוכות, ואילו אנחנו עובדים במשמרות יום ולילה - כל אחד 6 שעות ביום ו-6 שעות בלילה. לא נוכל בזמן החופשי להספיק להכין את הארס. אם כן הטוב ביותר, שאחד מאתנו ישמור שתי משמרות רצופות, ובזמן הזה ילך השני להכין את הארס.

 

אכן נודע הדבר

"וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי, וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וַתּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי". טורסיים היו בגתן ותרש, ואת דברי מזימתם דיברו בשפה הטורסית, שאינה מקובלת בפרס. הם לא חששו לדבר ליד מרדכי, בחושבם כי הוא אינו מבין את שפתם. אך הם לא ידעו שמרדכי היהודי, כמו יתר חברי הסנהדרין, היה בקי בשבעים לשונות, ומבין יפה יפה את שפתם. [מרדכי היה מצטיין בזה במיוחד, ובספר עזרא (ב ב) נקרא שמו "בלשן", שהיה בולל הלשונות ודורשן - דקדקן].

 

כששמע זאת מרדכי, הבין כי טמונה כאן סכנה - לא רק לחייו של אחשוורוש, אלא אף ליהודים. אם ימות המלך - תתחולל מהפכה, ומהפכות תמיד מסוכנות הן ליהודים [ההיסטוריה הוכיחה זאת רבות, לצערנו הרב]. היהודים הם שתמיד ימצאו האשמים, ובפרט לאור העובדה שבדיוק לאחרונה נתמנה מרדכי ליועץ בכיר למלך! הלוא זה יהיה ברור כשמש שהוא זה שעמד מאחורי הדברים. ומי יודע - אולי אף יגלו את זהותה היהודית של אסתר, ואז העלילה כבר תהיה מושלמת: לאף אחד לא יהיה ספק בדבר, שההתנקשות לחיי המלך נעשתה מתוך שיתוף פעולה מלא של המלכה הבוגדת. עובדה: בימיה של ושתי - מי העז לשלוח יד במלך?!

 

הבין מרדכי, שאם משמים דאגו ליידע אותו על ההתנקשות המתוכננת, אות היא שעליו לפעול למען סיכולה, וליידע על כך את המלך. הוא העדיף לעשות זאת על ידי אסתר, כדי להיטיב לה, שתמצא חן בעיני המלך. אבל אסתר - רצתה להיטיב למרדכי, ולכן אמרה את הדברים למלך בשם מרדכי.

"כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם!" - על ידי שאסתר אמרה את הדברים בשם מרדכי, נכתב מרדכי לטובה בספר דברי הימים אשר למלך, ולעת פקודה - התגלגל מכך רווח והצלה לעם ישראל.  (מגילה טו ע"א)

 

המזימה מתגלית

"וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא" - מיד בקש המלך לחקור את הענין. כהוכחה ראשונה מצאו שאחד מן השניים אכן 'התנדב' לפתע למשמרת שאינה שלו... זה כבר התחיל לאמת את הדברים. אך כמובן לא הסתפקו בכך. ציוו משרתי המלך מבגתן ותרש - להגיש את ספל השתיה לפני המלך. הללו - שכבר חשו בתכונה חשודה, ניסו להוציא את הארס מבעוד מועד, אבל בהיכנסם לפני המלך נחרדו להיווכח כי משום מה הארס מוטל עדיין בתוך הכלי! אכן באורח נס המציא הקב"ה את הארס לתוך הספל, למען מרדכי, שלא יואשם בהוצאת דיבה. (ילקוט שמעוני אסתר ב תתרנג)

 

בגתן ותרש נלחצו, וניסו נואשות להציל את עצמם. אמרו למלך: אדוננו המלך, הצלחנו להשיג היום למלך מי מעיין זכים וצלולים במיוחד. לכן הבאנו אותם בכלי של זהב, המשמח את הלב [לאמתו של דבר כלי הזהב נועד כדי להסוות את הארס שלא יבלוט]. אבל לחרדתם ציווה המלך: "שיפכו מיד את המים על הרצפה"!

 

"חבל מאוד, אדוננו המלך", ניסו נואשות בשנית. "מים כה זכים וצלולים - אינם מזדמנים לנו בכל יום. חבל על כל טיפה!". המלך גיחך: "אדרבה ואדרבה, כיון שהמים כה צלולים - נעים לי לראות את זרם המים הניגר ארצה...".

 

ראו השניים כי כלתה אליהם הרעה, וניסו לשפוך את המים בחוזקה, כדי שהארס יימחה בזרם, אבל הדבר לא הועיל. בתוך שלולית המים - התגלה ארס! וכדי לאמת יותר את הדבר, הביאו צבי שישתה מן המים [שדרך מלכים ועשירים לגדל בביתם צבי מחמד], ואכן הוא נפל תחתיו ומת (סנסן ליאיר יג).

 

פניהם של בגתן ותרש חפו. הם ניסו להצטדק, לומר שלא ידם היתה במעל. אבל כל טענותיהם נסתמו - כאשר לפתע מצאו עבדי המלך באמתחתם - סכינים מושחזים...

 

סוף גנב לתליה

אחשוורוש נרעש. נעשה כאן נסיון התנקשות חמור ומסוכן! אלמלא אסתר אשתי היקרה, שהיתה ערנית וחשה להציל את חיי - מי יודע מה היה קורה?! הלוא המזימה תוכננה היטב לפרטי פרטים! אי... אי... מי היה מאמין שדווקא השרים הותיקים הללו - חרשו עלי מזימות כה מרושעות. עלי להגיב לכך בחומרה רבה!

 

"וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ". אכן, על פי פקודת אחשורוש, ניטע בחצר הארמון עץ גבוה, עליו נתלו השרים הסוררים. למען יראו וייראו!

 

ואסתר היקרה - עלי להשיב לה כגמולה הטוב! אך מה אוכל להעניק לה? הלוא היא המלכה, ואינה חסרה דבר. לפחות אביע את הערכתי בכך שאגדל את השושבין הראשי של הנישואין - הלוא הוא המן, שנתן לי עצה להרוג את ושתי ולחפש מלכה אחרת.

 

"וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ". דווקא מרדכי, הגיבור הראשי של הסיפור, לא זוכה להוקרה מיוחדת. אחשוורוש מסתפק בכך שיכתבו את פעולתו בספר הזיכרונות שלו. בינו לבין עצמו חשב אחשוורוש, שמרדכי באמת לא ראוי להוקרה, כי היה עליו לספר את הדברים בעצמו למלך. מדוע הוא לקח סיכון וגילה זאת רק לאסתר? אולי אסתר לא היתה מגלה מספיק נאמנות, ולא היתה מגלה את הסוד למלך?! לכן עכשיו ההוקרה ראויה דווקא לאסתר שגילתה נאמנות, ולא למרדכי שהתרשל בהצלת המלך! ומה גם שאם ארצה להשיב למרדכי טובה - הוא יתחיל להפציר בי לבנות את בית המקדש. ואני לא מעוניין בכך!

 


בלי הרבה הגיון ובלי הרבה קשר - מחליט אחשוורוש לתגמל דווקא את המן. הוא לא עושה זאת בלב שלם, כבר מזמן אין לו סימפטיה כלפיו. אך ה' שם זאת בלבו, בבחינת "יכין רשע וילבש צדיק"- המן כעת יעלה לגדולה, יצבור עושר ונכסים ומעמד - ולבסוף יבוא מרדכי ויירש את הכל [כמו שכתוב בהמשך: "ותשם אסתר את מרדכי על בית המן"], וינצל את מעמדו הרם כדי להביא לבנין בית המקדש.


זאת ועוד - התגמול למרדכי יִשָּׁמֵר לו ליום שבו הוא יזדקק לו. מרדכי אפילו לא ידע ששמו נכתב בספר הזיכרונות. לימים, יעלה זיכרונו לטובה אצל המלך - "וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי" - יהיה זה עבור מרדכי כמציאה של דבר שהוא לא ידע כלל על קיומו. מציאה שתגיע בדיוק ברגע הנכון.

(מעשה בגתן ותרש עפ"י מגילה יג ומהרש"א שם. פרקי דרבי אליעזר נ. מדרש לקח טוב ג ב. מפרשים: רשב"ם, אלשיך, מלבי"ם. רווח והצלה ברוידא עמ' 30. מעם לועז צג. תוספות השלם)





לפרק הבא פרק ג': http://dvar-tora.co.il/mamr.aspx?id=1176





© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏