פורים- "איך לומדים היסטוריה"

"מאמר לפורים". "משל ונמשל לפורים" המבארים אסתר - סוף כל הניסים "מתי התחילה התקופה של הסתרת פנים"?. "מהו הרמז בתורה למגילת אסתר?". בחשכת הגלות - כדי לראות את יד ה', יש צורך בהכוונה ובהדרכה שתאיר את עינינו לראות אותה - כך לומדים היסטוריה...

"איך לומדים היסטוריה?"

השגחה סמויה

בהקדמה לחוברת פורים בהלכה ובאגדה מובא משל:

מעשה בבן מלך, אשר אביו אהבו אהבה עזה. גידלו בעושר ובתפנוקים, והרעיף עליו כל טוב. 

הבן פרח ועלה, רכש השכלה גבוהה, התלמד בגינוני מלכות, וגדל לתפארה לשמחת לבו של האב. 

אך לימים, התחיל הבן לסטות מן הדרך ולאבד את הרסן. השליך מעליו את גינוני המלכות, והשחית את מעשיו. 

ניסה האב לקרבו, לשדלו בדברים שייטיב מעשיו, ניסה אף להוכיחו בדברים קשים, אך כל דבריו נפלו על אוזניים אטומות. 

הבן המשיך בדרכו הקלוקלת.

הבין המלך בדעתו, כי כל עוד שרוי הבן בארמון, מוקף בעושר ובתפנוקים, לא יחדרו לליבו שום דברי תוכחה ומוסר. 
הכל ימשיך לחלוף לו ליד האוזניים מבלי להפנים דבר. 

לכן, לטובת הבן, החליט המלך לנקוט בצעד קשה. הוא ציווה למשרתיו שייקחו את הבן, ישליכו אותו מן הארמון, ויעזבו אותו בדד לנפשו, להתמודד לבדו בעולם הגדול!

ואולם כל זה היה למראית העין בלבד, כדי לייסר את הבן ולעורר בליבו געגועים וחרטה. 

אך לאמיתו של דבר, האב לרגע לא שכח ולא זנח את בנו האהוב.

להיפך, כעת, כשהוא משוטט בדד לנפשו, פקח עליו המלך עין בכפל כפליים. מבלי שירגיש, שלח אחריו משלחת של ליווי צמוד וחשאי, שעקבו אחריו לכל אשר פנה. בכל עת ובכל שעה התעדכן המלך בכל מה שקורה עם בנו.

והנה קרה, שהבן נקלע לתוך יער סבוך, שורץ חיות טורפות, ולא ידע כיצד לצאת. חסר אונים רץ אנה ואנה כשהוא מבוהל ומפוחד. רצה המלך לשלוח את חייליו שילכדו את החיות, ויחלצו את הבן מן היער, אולם ידע, שאם הבן יראה את פלוגת המלך, הוא יבין שהמלך שומר ומגונן עליו, ושוב תחזור לליבו תחושת הביטחון והשאננות. העניין יאבד את מטרתו. 

לכן התחכם המלך לבקש מחייליו להידמות כקבוצת עוברי אורח אשר "רק במקרה" עברו במקום והצילוהו.

הדבר חזר על עצמו בסיטואציות שונות. לכל אשר פנה הבן, עקבה אחריו משלחת המלך, ותמיד דאגו להצילו בצורה מוסווית.

כאשר הגיע למצב שלא היה לו מה לאכול, נדמה לו אחד המשרתים כסוחר המחפש פועל עבודה, העסיקו ושילם את שכרו. 

כאשר קרה שנפצע, נשלח אליו משרת אחר, הנראה כהֶלֶך שעבר בדיוק במקום, ו"ממש במקרה" היה אף מצויד בתיק עזרה ראשונה, ומיד הגיש לו סיוע. וכן הלאה.

עוד יבוא יום, ידע המלך, שהבן ימלא את סאת תלאותיו. הגעגועים המכרסמים בליבו ימסו את לב האבן, יולידו חרטה כנה ותשוקה לחזור לאבא. הוא עוד ישיב אותו לארמון באהבה כפולה ומכופלת.

אך בינתיים - לא! זה מוקדם מדי. הוא איננו נראה אליו, איננו מגלה שום סימני קירבה וגעגוע. רק משגיח עליו בסתר, בעקיפין. 

(ע"פ יוסף לקח)

משל זה, משקף שתי תקופות בחיי עם ישראל.

תקופה אחת - אור, ותקופה שניה - חושך. (עפ"י מעיין המועד פורים, לקחי המגילה)

התקופה האחת - כ-1,000 שנה ראשונות של עם ישראל, "בארמון של אבא". מראשית התהוותו של עם ישראל, עטף אותנו הקב"ה בניסים גלויים ובהשגחה ישירה ומוחשית. עשר מכות במצרים, קריעת ים סוף, 40 שנה במדבר - מוקפים בענני כבוד, אוכלים לחם מן השמים ושותים מים מן הסלע. כיבוש הארץ באותות ובמופתים. שפע נבואי עצום - 1,200,000 נביאים עמדו להם לישראל. אדם איבד חפץ - פנה אל הנביא, שיאמר לו היכן הוא. אדם חלה - פנה אל הנביא שיאמר לו במה חטא וכיצד ישוב ויירפא.

ובבית המקדש - גילוי שכינה מיוחד במינו. אמר רב קטינא: בשעה שהיו ישראל עולים לרגל, היו גוללים להם את הפרוכת ומראים להם את הכרובים, שפניהם זה לזה, ואומרים להם: "ראו חיבתכם לפני המקום!" כמו כן, היו מגביהים לפניהם את השולחן, ומראים לעולי רגלים את "לחם הפנים" המונח עליו. לחם זה היה נותר חם וטרי תמיד - מעת אפייתו ביום שישי עד הוצאתו בשבת הבאה מהשלחן, במשך שמונה ימים! והיו אומרים להם: "ראו חיבתכם לפני המקום - סילוקו [טרי בהוצאתו מהשלחן] כסידורו [כשעת הנחתו בשלחן]"! (יומא נד ע"א. חגיגה כו ע"ב). שפע רוחני וגשמי סבב את ישראל.

ואולם לדאבון הלב, העם התחיל להשחית את מעשיו. השפע הגדול הביא רבים לסור מן הדרך הישרה. נביאים רבים שלח ה' להשיב את העם למוטב, אולם דבריהם נפלו על לבבות אטומים.

ואז התחילה תקופה חדשה בתולדות עם ישראל. תקופה קשה, ארוכה וכואבת - של גלות, של ריחוק מהארמון, של הסתרת פנים. כמו שנאמר בתורה (דברים לב):

"יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר... יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ. כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף, יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו, יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ... יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ, וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי, וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע, וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר... וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ, וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ, וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ. יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ...  וַיַּרְא ה' וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו. וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם, אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם...".

הגלות, הריחוק, הסתרת הפנים - יחרצו בנפש האומה חריץ עמוק. מתוך הירידה והשפל - יתעוררו געגועים וכיסופים חבויים אל ה' יתברך. "צמאה נפשי לאלוקים לאל חי, מתי אבוא ואראה פני אלוקים!". ואבא עוד יחזיר אותנו לארמון - בקרבה מחודשת, באהבה כפולה ומכופלת. נזכה להתרפק על ה' ביתר קירבה ואהבה. "בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ, אָמַר גֹּאֲלֵךְ ה'" (ישעיה נד ח).

אבל בינתיים - ריחוק, גלות. "אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם".

אולם הסתרת פנים זו - הינה רק למראית העין. היא איננה נטישה חס ושלום. "כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' עַמּוֹ, וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב" (תהילים צד יד). הקב"ה משגיח גם בגלות - אך בצורה מוסתרת ומוסווית, בבחינת: "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ, מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת, מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים". (שיר השירים ב ט)

אומנם, כבר אין ניסים גלויים, אין גילוי שכינה, אין לראות עין בעין את הקב"ה. אולם הקב"ה "משגיח מן החלונות" - עוטף את השגחתו בכל מיני "מקרים" ומאורעות "טבעיים". ובמצב זה, בעין שטחית ורדודה, לא ניתן לראות כלל את השגחת ה'. הכל נראה כמאורעות טבעיים והתרחשויות מקריות. רק עין עמוקה ובוחנת - יודעת להבחין ביד ה' המושכת בחוטים מלמעלה, ומניעה את כל הבובות כרצונה, מתוך השגחה מכוונת על ישראל.

אסתר - סוף כל הניסים
מתי התחילה תקופה זו, של הסתרת פנים? אומרת הגמרא (יומא כט ע"א): "אסתר - סוף כל הניסים". דהיינו, סוף כל הניסים הגלויים, ומעתה יבואו ניסים מכוסים בדרך הטבע. (אוצר ערכי התורה 343) [הגם שלאחר מכן נבנה שוב בית המקדש, כבר לא היו בו כל אותם ניסים וגילויי שכינה נפלאים שהיו בבית המקדש הראשון.]

זהו שאמרו חז"ל (חולין קלט ע"ב): מהו הרמז בתורה למגילת אסתר? שנאמר (דברים לא יח): "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא". כאן התחילה הסתרת הפנים. תקופה של חושך, טשטוש וריחוק. כעת זוהי ההנהגה עם העם הנבחר.

"איך ללמוד היסטוריה"?
בחושך - כדי ללכת מבלי לטעות, יש צורך בפנס.


בחשכת הגלות - כדי לראות את יד ה', יש צורך בהכוונה ובהדרכה שתאיר את עינינו לראות אותה.

ומגילת אסתר, "סוף כל הניסים" - היא ששופכת אור על מאורעות הגלות. כשאנו מתבוננים בה, ויודעים לקחת את המסרים הנכונים המסתתרים בה, זה נותן לנו אור על כל מאורעות החיים שלנו.

מגילת אסתר באה ללמד אותנו איך ללמוד היסטוריה. איך לקרוא נכון את מפת המאורעות! לא דרך משקפיה של דעת קהל המונית, לא דרך דבריהם של פרשנים וכתבים בעיתון, ולא דרך אמירותיהם של פוליטיקאים שנונים...


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏