בשלח- פיצויים מרודן וצורר

"וורט לפרשת בשלח" רעיון נחמד לסיבה שבני ישראל הסכימו לקחת ואף היו עסוקים ב"ביזת הים" בשונה מביזת מצרים שם היה צורך להתחנן אליהם... ומה כל זה קשור לפיצויים מגרמנייה לניצולי השואה?...

פיצויים מרודן וצורר

"ויסע משה" 

רש"י מבאר: 
בעל כורחם ביזת הים גדולה מביזת מצרים והיו עסוקים  באיסוף כסף מהים... 

והנה בביזת הים הקב"ה מתחנן למשה כשיצאו ממצרים "דבר נא באוזני העם" 
כפי שמביא המדרש:
שלא יאמר אותו צדיק "ועבדום ועינו אותם 400 שנה"  קיים בהם, "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" - לא קיים בהם... 

אם כך, מדוע במצרים היה צורך להתחנן ואילו בביזת הים לקחו בהתלהבות?

ניתן להבין אולי על פי הסיפור שהיה כאן בארץ לאחר השואה:

בשנות החמישים הייתה מחלוקת גדולה האם לקבל מגרמנייה פיצויים או לא, הרוב הכריע שבשום פנים ואופן לא לתת לגרמנים להשקיט את המצפון בתמורה לכסף... 

כמו כן כנראה, לא הסכימו בני ישראל לקחת מהמצרים אבל לאחר שראו את המפלה וראו בעינהם שכולם מתו הסכימו לקחת...



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏