בשלח- "שכר לציפורים"

"מדרש לפרשת השבוע בשלח". "סיפור דתן ואבירם" על פי המדרש בילקוט שמעוני המובא בספר "וקראת לשבת עונג" המבאר "מה הטעם למנהג שבשבת פרשת בשלח לפזר סולת לציפורים?" ביאור נפלא על השכר לו זכו הציפורים...

"שכר לציפורים"

"ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט ולא מצאו"

הצדיק ר' מאיר מפרימישלן שאל:
מדוע כתוב בפסוק "ולא מצאו"? הרי בשבת כלל לא ירד מן, היה צריך להיות כתוב "ולא היה", כי זה לא דבר שאבד שיש בו עניין של מציאה? 

אלא, הסביר את דבריו באמצעות דברי המדרש בילקוט שמעוני: 
בשעה שאמר משה רבינו לעם, כי בשבת לא ירד מן ועליהם ללקט ביום השישי לחם משנה, זממו דתן ואבירם בלבם מחשבת רשע, להראות לעם  שמשה אינו דובר אמת, ואז אמרו לעם משה רבינו טועה! 

בשבת בבוקר כשתקומו משנתכם אתם תראו שירד מן כמידי יום ביומו! 

מה עשו אלו הרשעים? 

בשבת בבקר השכם, קמו דתן ואבירם בחשאי ופיזרו מסביב לאוהלי ישראל - מן, וכך חשבו שכשישראל יראו שירד מן ידעו בוודאות שמשה אינו דובר אמת!. 

מה עשה הקב"ה כדי להפר עצתם? 

שלח להקות ציפורים למחנה בני ישראל ואכלו הם את כל המן עד שלא נשאר ממנו כלום. 

וכשקמו בנ"י אכן ראו שאין מן והסכימו כי אכן משה דבר אמת! ולכן כתוב ולא מצאו, שלא מצאו את המן כדברי דתן ואבירם.

על פי מדרש זה נהגו בקהילות ישראל בכל שבת פרשת בשלח לפזר סולת לציפורים כדי לתת להם שכרם על המעשה הטוב שעשו. 



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏