שמות- נעלים ניתוק מהחומר

"שיחה לפרשת השבוע פרשת שמות" שיחה שנמסרה על ידי הרב ברוך רוזנבלום המדברת על משמעות הנעלים של האדם גם לאחר פטירתו כמו "למה אסור לנעול נעלים של מת?", "למה צריך לקרוע נעלים של הנפטר?" משל ונמשל המבארים שאדם צריך להסיר את המנעולים מההרגלים שלו ואז הוא יגלה מחדש אלו יכולות ואיזה כוחות יש לו...

נעלים ניתוק מהחומר

"של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא"

הקב"ה אומר למשה רבנו: "של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא"

אומרים חז"ל רעיון נפלא: 
של נעליך = תסיר את המנעולים. 
מעל רגליך = מעל ההרגלים שלך... תשתחרר מההרגלים שלך תשלוט בהם וממילא תבין שאדמת קודש נמצאת מתחתיך...

נעל במשמעותה ביהדות היא בעלת אופי מיוחד 


וכך כותב ר' חיים מוולוז'ין: 

כשם שהנעל מחזיקה את הגוף כך הגוף מחזיק את הנשמה. הגוף הוא נעל לנשמה - ולכן נהגו בה זהירות:

לדוגמא:
יש מנהג שבשעה שאדם נפטר מחלקים הכל חוץ מהנעליים שלו. מדוע?

ר' יהודה החסיד מזהיר: 
"חמירא סכנתא מאיסורא" - יש לגזור אותם ואסור לאף אדם להשתמש בהם אפילו אם הנפטר הזמין נעליים וטרם קיבל אותם זורקים אותם...

הגמרא ברכות נח: 
"כל דשקול שכבא מעלי בר ממסנא וסנליא" =  אם אדם חלם שמישהו שנפטר בא לביתו ולוקח ממנו דברים זה בסדר למעט אם הוא בא ולוקח נעל - שאז זה סימן לא טוב!. 

מדוע? 

מסביר חמדת צבי: 
שהאדם נפטר איננו זקוק כבר לגוף ולא לנעלי העור שברגליו (הגוף נעל לנשמה והנעל היא מחזיקה את הגוף) ואם המת בא בחלום ולוקח נעליים הוא מראה שעדיין הוא זקוק לגוף כי יש לו דין ודברים עם החולם וסימן לא טוב הוא זה... 


ולכן הסיבה שלא נועלים נעליים של מת שנראה כאילו הנעליים לא סיימו את תפקידם, והמת נתן לשמור עליהם... 

כמו כן, יש בזה ביזוי לנפטר שהרי ה'מדבר' (=האדם) מתעלה על החי בזה שנועל מנעל מעור הבהמה ובכך מראה שליטה על הבריאה... ולא יתכן שהגוף נקבר באדמה והחי = המנעלים עדיין מהלכים ברגלי האנשים... 

נראה במעשה זה שהחי כביכול היה טוב מן הנפטר...


ר' חיים קנייבסקי שואל: 
בכל ברכות שחר אנו מברכים בלשון הווה (פוקח עיוורים, מתיר אסורים..) ובאופן כללי שה' עושה זאת לכולם פוקח עיוורים...

למעט ברכה אחת הנאמרת על לבישת הנעליים "שעשה (=עבר) לי כל צרכי" (בט' באב ויוה"כ לא אומרים אותה כיוון שאסורים בנעילת הסנדל...) הנאמרת על האדם באופן פרטי. 

מדוע?! 

כיון שנעל לא ניתן להוריש לאחרים אם כך ההודאה היא רק עבורי... 

הקב"ה מבקש ממשה להוריד את הנעליים - אדם שצריך להוציא את בני ישראל מארץ של חומר חייב להיות מנותק ממנו לגמרי... 


הנצי"ב מוסיף: 

זוהי הסיבה שבמלון ה' מבקש המיתו. 

מדוע?! 
אתה אמור להיות מנותק מהחומר ואתה מתעסק במלון...

מבקש ה' ממשה של נעלך (=מנעולים) מעל רגליך (=הרגלים). הסר את המנעולים מהרגלים שלך רק כך תוכל להגיע למדרגה של הוצאת בני ישראל ממצרים.



משל למה הדבר דומה: 

מסופר שילד הגיע לקרקס וראה פיל קשור בשרשרת עבה אל יתד עץ לא גדולה במיוחד. חשב אותו הילד: "מדוע הפיל שיכול לעקור עץ על שורשיו לא יכול לעקור יתד קטנה שכזאת ולברוח?!" 

הגדולים הסבירו לו שזהו פיל מאולף. 

שאל הילד: "אם הפיל מאולף לשם מה צריך יתד?" – הוא כמובן לא קיבל תשובה...
 
כשגדל הילד הוא הבין את מה שלא ידעו להסביר לו מחכם אחד שפגש: "הפיל לא בורח כי הוא קשור ליתד מאז שנולד.." אמר החכם. 

הנער עצם את עיניו ודמיין את הפיל הקטן מנסה בכל כוחו להשתחרר מהשרשרת אך ללא הצלחה. 

הוא היה משוכנע שעד שהפיל הקטן לא היה מותש הוא נלחם בכל כוחו לקבל קצת חופש עד שהגיע היום הנורא! 

הוא השלים עם החוסר אונים שלו ונכנע לגורלו...

כן הוא הנמשל: 

גם אנו נכנעים בקלות להרגלים שיש לנו מקטנות - הפיל הגדול בקרקס לא בורח כי הוא מאמין שהוא לא יכול - הוא זוכר את אי היכולת שלו שהוא היה קטן והפנים אותה בהיותו צעיר... 

הדבר הכי נורא שהוא אף פעם לא הטיל ספק בתכונה הזו - הוא אף פעם לא ניסה לבחון מחדש... 

לא פעם אנחנו שבויים בתפיסה שבקיום מצוות מסוימות אנחנו פשוט לא יכולים!... 

אנחנו זוכרים איך שהיינו קטנים היה קשה לנו לקום לביה"ס בזמן - אז כעת נקום לתפילה?! בקושי הנחנו תפילין בבר מצווה, עכשיו נניח?!...

אדם צריך להסיר את המנעולים מההרגלים שלו ואז הוא יגלה מחדש אלו יכולות ואיזה כוחות יש לו...


היה סופר ארגנטינאי חורחה דומיאן שאמר:
שאדם צריך לעשות רשימה של כל הדברים שהוא לא מסוגל ולנסות כל יום משהו אחד מן הרשימה של ה"לא יכול" מתוך אמונה שאנחנו מסוגלים וכך לבחון את כוחנו מחדש ולהתחזק...

ברוך ה', לנו חכמים עשו את העבודה... יש לנו קיצור שולחן ערוך. 

אם בכל יום - בכל שבת שאומרים הלכה ננתק את עצמנו מההרגלים הישנים מתחושת ה"לא יכול" ונחוש שאנחנו יכולים עם קצת מאמץ הרי שכל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא. מדוע? 

כיוון שהוא יגלה שהוא מסוגל ויתעלה מחיל אל חיל ויזכה לעולם הבא... 

יציאה ממצרים מתאפשרת על ידי "של נעלך" - יציאה מהמצרים שלנו ע"י יציאה מההרגלים שלנו...



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏